משתמש:אסי אלקיים/ברוך ה' לעולם (ברכה)
ברכת ברוך ה' לעולם (או: ברכת הפסוקים, יראו עינינו, ברכת המולך בכבודו) הינה ברכה הנאמרת בחלק מנוסחי התפילה בתפילת ערבית של חול[1] לאחר או כחלק מברכת השכיבנו. מבנה הברכה מורכב ממספר פסוקים[2] הכוללים שמונה עשרה פעמים את שם הויה ובסופם חתימה בברכה. בנוסחים שמקורם בארצות אירופה היא קיימת כברכה עצמאית לאחר ברכת השכיבנו, בעוד שבנוסחים שמוצאם בארצות המזרח היא משולבת כחלק מברכת השכיבנו. לברכה זו קמו התנגדויות במהלך הדורות וכיום אמירתה נוהגת במספר מצומצם של קהילות.
מהות הברכה ותולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה במסכת ברכות[3] מציינת את סדר ברכות קריאת שמע:
בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך - אינו רשאי לקצר, לקצר - אינו רשאי להאריך. לחתום - אינו רשאי שלא לחתום, ושלא לחתום - אינו רשאי לחתום.
— מסכת ברכות פרק א' משנה ד'
מדברי המשנה משתמע שלאחר קריאת שמע בערב מברכים רק שתי ברכות, הן ברכת "גאל ישראל" וברכת השכיבנו. נראה כי בתקופת המשנה והתלמוד אכן נהגו לומר ברכות אלו לבדן. החל מתקופת הגאונים נמצאות עדויות על אמירתה של ברכה נוספת. המקורות חלוקים על זהותם של מתקני הברכה. רב נטרונאי גאון בתשובה ארוכה על מהות הברכה מציין כי היא נתקנה על ידי "רבנן בתראי" כלומר חכמים מאוחרים[4]. פירוט של עמדה זו מובא בספר העתים[5] ובספר האשכול[6] המציינים כי אלו "רבנן בתראי דבתר הוראה" (העתים) או "דסוף הוראה" (האשכול), דהיינו הסבוראים. מנגד מציין ר' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג[7] כי הברכה נתקנה על ידי אנשי מערב (כלומר ארץ ישראל, המערבית לבבל). הרכב של שתי דיעות אלו מצוי בסידור רש"י ובמחזור ויטרי[8] והוא שהברכה נתקנה על ידי אנשי בבל (או ראשי ישיבות בבבל) והם שלחו אותה לחכמי יבנה והיא ישרה בעיניהם. על כל פנים ברור כי תקנת הברכה נעשתה לאחר חתימת התלמוד.
טעם התקנה אינו ברור לחלוטין וחכמים בתקופת הגאונים והראשונים העלו השערות שונות. רב נטרונאי גאון[4] מציין כי מטרת התקנה היא משום שנקבעה הלכה כדברי האומרים שתפילת ערבית רשות, אך הסבר זה סתום במקצת. הסבר מפורט נותן ר' אהרון הכהן מלוניל בספר ארחות חיים[9]:”ומשום דאקבע הלכה דתפלת ערבית רשות...מי שרוצה לילך - ילך, שמוציאין עצמן מתפילת ערבית באותם הפסוקים שבברוך ה' לעולם, שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפלה, הואיל ואינה חובה...וכל זה תקנו להקל מעליהם, כדי שלא יתאחרו בלילה בבית הכנסת מפני המזיקין, מפני שבתי כנסיותיהם רחוקים מן היישוב.” כלומר פסוקים אלו נועדו להחליף את תפילת ערבית במקומות בהם היה חשש להתפלל אותה בציבור, וכיוון שתפילת ערבית רשות - די בפסוקים אלו שהם שמונה עשר פסוקים כנגד שמונה עשרה ברכות של תפילת שמונה עשרה. המחבר מביא את הרשב"א כמקור להסברו, אלא שבחידושי הרשב"א לפנינו ישנו שוני עקרוני לפיו הפסוקים היוו תחליף רק לתפילה בציבור אך כאשר היו מגיעים לבתיהם היו חוזרים ומתפללים את תפילת שמונה עשרה ביחידות[10]. עוד כותב הרשב"א כי תקנה זו יועדה לתקופה בה היתה סכנה להשאר בבית הכנסת ("שעת השמד") אך לא לתקופות מאוחרות יותר[11]. הסבר אחר נותנים בעלי התוספות[12] והמרדכי[13] המאמצים עקרונית את הסיבה לכך שהתקנה הייתה מחשש סכנה אלא שלפי שיטתם הברכה דווקא נועדה לעכב את המתפללים בבית הכנסת בכדי שיצאו כולם יחד כולל המאחרים (בדומה לברכה מעין שבע).
התנגדויות לאמירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נימוקים השוללים את אמירת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנגדויות לאמירת הברכה נמצאו כבר בתקופות קדומות. ראשון המתנגדים שידוע לנו הוא ר' יצחק אבן גיאת[14] הטוען כי הברכה סותרת את הכלל לפיו יש לסמוך גאולה לתפילה דהיינו יש להסמיך את ברכת הגאולה של ברכות קריאת שמע כמה שניתן לתפילת העמידה, ובשל העובדה שברכה זו משתלבת בין ברכת הגאולה לתפילת העמידה היא מהווה הפסק בין גאולה לתפילה ולפיכך אין לאומרה. נימוק זה נדחה על ידי כמה חכמים, למשל בעלי התוספות[12] בטענה שברכה זו מהווה כעין ברכת "גאולה ארוכה" ואינה מהווה הפסק, כשם שברכת השכיבנו (אשר גם ר' יצחק אבן גיאת מסכים עם אמירתה, משום שהיא נזכרת כבר במשנה) הנאמרת לאחר ברכת הגאולה אינה מהווה הפסק. הרשב"א[11] מצדד בעמדת ר' יצחק אבן גיאת ומשיב על דברי התוספות שרק ברכת השכיבנו נחשבת כ"גאולה ארוכה" כיוון שקביעה זו נעשתה על ידי התלמוד עצמו[15] אבל התקנה לומר את "ברוך ה' לעולם" היא תקנה לשעת השמד בלבד ולא לתקופות מאוחרות, לפיכך אינה נחשבת כ"גאולה ארוכה".
נימוק אחר נגד הברכה מביא הרשב"ם[16] הטוען כי כיוון שהמשנה (שהובאה לעיל) קובעת בפירוש שישנן רק ארבע ברכות בתפילת ערבית ולא חמש, וכן בהתאם לדברי התלמוד הירושלמי[17] הסומך את אמירת ברכות קריאת שמע על הפסוק "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך"[18] ומכאן נראה שנאמרות סך הכל שבע ברכות בכל יום והן שלוש ברכות בתפילת שחרית וארבע ברכות בתפילת ערבית, ואם מוסיפים ברכה נוספת הרי שתהיינה שמונה ברכות, בניגוד למדרש שמביא הירושלמי.
שיטת הפשרה - איחוד לברכה אחת עם ברכת השכיבנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין שתי השיטות - הגורסת את הברכה והשוללת את אמירתה קיימת עמדת ביניים לפיה מחברים ברכה זו עם ברכת השכיבנו לכדי ברכה אחת, כאשר ברכת השכיבנו אינה חותמת בשם כלומר במקום שבסיום ברכת השכיבנו יאמרו "ברוך אתה ה' שומר עמו ישראל לעד" אומרים "ברוך שומר עמו ישראל לעד" וממשיכים "ברוך ה' לעולם" וכו' עד סיומה בברכה. הנימוק העיקרי לאי אמירת הברכה היה הצורך לומר רק ארבע ברכות בתפילת ערבית ולא חמש אינו תקף בשיטה זו, שכן שתי הברכות (השכיבנו וברוך ה' לעולם) מאוחדות לכדי ברכה רביעית אחת, כפי דרישת המשנה. השיטה היתה מקובלת בתקופת הראשונים בכל קהילות המזרח וביניהן בתכלאל הבלדי, בנוסח פרס, נוסח ארם צובא וכן בכמה קהילות בצפון אפריקה.
שיטה זו מובאת לראשונה בכתב היד של סידור רס"ג עליו בוססה מהדורת הדפוס בסדר תפילות החול, אך בסדר תפילות שבת מובאות שתי ברכות נפרדות[19] (רס"ג גורס את הברכה גם בשבת - ראו לקמן בסעיף אמירתה במועדים שונים). כתבי יד אחרים של סידור רס"ג גורסים שתי ברכות נפרדת גם בימות החול. חוקר התפילה נפתלי וידר[20] ביכר דווקא את הגרסאות הללו בשל הסתירה של כתב היד עליו בוסס הדפוס בין תפילות החול הגורסות ברכה אחת, לעומת תפילות שבת שגורסות שתי ברכות, והעובדה שאין סיבה לחלק בין תפילת שבת לתפילת החול. לעומת זאת נוסח פרס, המבוסס רובו ככולו על דברי רס"ג, גורס ברכה אחת בין בחול ובין בשבת. גם בסידור ר' שלמה בר' נתן[21] ההולך במקרים רבים בשיטת רס"ג גורס אותה כברכה אחת.
בשיטה זו הלך הרמב"ם בסדר תפילותיו[22] וכן מעיד בנו ר' אברהם בן הרמב"ם בשם אביו[23]. בתקופה מאוחרת ניהל מהרי"ץ התכתבות בנושא עם חכמי מצרים ובראשם החיד"א שישב שם באותה העת[24]. החיד"א סבר שלכתחילה עדיף שלא לומר את הברכה כלל כמנהג ארץ ישראל, אך אם אומרים יש לומר כשתי ברכות נפרדות. מהרי"ץ האריך לחלוק עליו והביא עדויות מכמה חכמים ובראשם הרמב"ם שצידדו באמירתה כברכה אחת[25].
השיטה הוזכרה גם על ידי מספר חכמים ספרדיים וצפון אפריקאיים. כך סובר ר' ישראל אלנקאוה בספרו מנורת המאור המדגיש שיש לומר רק ארבע ברכות אך מזכיר את אמירת הפסוקים ומציין כי הם חלק מן הברכה הרביעית החותמת בנוסח שכמעט זהה לנוסח הספרדי שנשתמר עד לדורות מאוחרים: "ברוך אתה ה' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו"[26]. הרשב"ש בתשובותיו מזכיר שהוא מנהג קהילות המזרח וכן מנהג קונסטנטין אך הוא דוחה את המנהג ומעדיף את המנהג שאינו אומר את הברכה כלל[27].
אמירת הברכה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל ההתנגדויות לאמירתה כיום אמירתה אינה נפוצה כבעבר. ככל הנראה הראשונים שביטלו את אמירת הברכה היו קהילות הספרדים לאחר גירוש ספרד בראשית תקופת האחרונים. כמה חכמים ספרדיים בולטים שפעלו בתקופה זו מעידים על כך שבמקומם ביטלו את אמירת הברכה בשל ההתנגדויות לאמירתה. כך למשל מעיד ר' חיים בנבנישתי בספרו כנסת הגדולה[28] על מנהג הספרדים[29] בקושטנדינא ובתיריא שאינם אומרים את הברכה וכן מעיד הרב חיד"א בתשובתו למהרי"ץ שכך נוהגים בארץ ישראל, ובפועל כך נהגו ברוב ככל קהילות הספרדים. כנראה הקהילה הספרדית היחידה אצלה השתמרה אמירת הברכה היא יהדות מרוקו האומרת את הברכה באופן חלקי בלי הפסוקים, החל מהקטע יראו עינינו (הרב יוסף משאש מציין כי לא אמרו את הפסוקים משום טורח ציבור[30]).
אצל יהודי אשכנז לעומת זאת אמירת הברכה השתמרה גם בדורות מאוחרים. בין הבודדים שהתנגדו לאמירתה בקהילות אשכנז היה הגר"א[31]. כאשר עלו תלמידי הגר"א לארץ ישראל הנהיגו את המנהג שלא לומר את הברכה בשל דעת רבם וכן בשל היותם מושפעים במקרים רבים ממנהג הספרדים שהיה המנהג הרווח בארץ ישראל באותה עת. בשל יסוד זה נוהגים עד היום האשכנזים בארץ ישראל (כולל מתפללי נוסח ספרד) שלא לאומרה, אך מתפללי נוסח אשכנז שבחוץ לארץ עודם אומרים אותה.
כמו כן השתמרה אמירתה בנוסח תימן הבלדי ובנוסח איטליה אשר המתפללים בנוסחים אלו גורסים את הברכה גם בארץ ישראל.
בנוסח ספרד של תנועת החסידות נמצאו שיטות שונות באשר לאמירתה, חסידויות מסוימות אומרות אותה[32] בעוד אחרות אינן אומרות אותה[33]. כאמור, בארץ ישראל נוהגים גם החסידים כיתר יהדות אשכנז שלא לאומרה.
אמירתה במועדים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בין המצדדים באמירת הברכה בימות החול, רבים סבורים שאין לאומרה בשבת וחגים, שכן הברכה כוללת י"ח אזכרות של שם ה' כנגד שמונה עשרה ברכות בתפילת העמידה של ימות החול, בעוד שבשבת וחג לא נאמרות שמונה עשרה ברכות בתפילת העמידה, כי אם שבע בלבד[34]. טעם אחר מביא רב נטרונאי גאון[4] שהשתדלו לסיים את תפילת ערבית בליל שבת מוקדם ככל האפשר לפני החשיכה מחשש לסכנה, ולכן העמידו הדבר על תקנתו, ומציין כי כך נהגו בישיבת סורא אך לא בשאר מקומות.
מנגד ישנם הסוברים שיש לומר את הברכה בנוסח מקוצר (שאינו כולל שמונה עשרה אזכרות) אף בשבת. הנוסח המקוצר כולל את פסוקי "ושמרו בני ישראל את השבת" (הנאמרים גם כיום ברוב ככל המנהגים[35]) לאחריו הקטע יראו עינינו וחתימה בברכה. רב נטרונאי[4] מזכיר מנהג זה כמנהג "שאר כנסיות ושאר מקומות" למעט ישיבת סורא, וכן סובר רס"ג[19] ובהתאם לכך בנוסח פרס ונוסח ארם צובא. גם ר' דוד אבודרהם מציין כי כך נהגו בספרד, אלא שבמקום "יראו עינינו" אמרו "ישמחו השמים ותגל הארץ". אמנם נראה כי בהשפעת בעל הטורים, שהתנגדותו התקיפה למנהג מובאת על ידי ר' דוד אבודרהם עצמו, השתנה המנהג בספרד בתקופה מאוחרת יותר שלא לברך את הברכה בשבתות[36]. בחגים כותב האבודרהם כי לא נהגו לומר את הברכה. מנגד, בנוסח פרס כן נאמרת הברכה לאחר אמירת הפסוק "אלה מועדי ה'"[37] בדומה לתפילות השבת (כלומר לאחריו אומרים "יראו עינינו" וחותמים בברכה). בסידור רס"ג אין התייחסות לאופן החתימה במועדים.
בסידור ר' שלמה בר' נתן[21] כתוב שיש לומר את הברכה כפי נוסחה בחול, ומסתימות דבריו נראה שלשיטתו אין שינוי כלל בין נוסח הברכה בחול לשבת וחג ויש לאומרה בנוסחה המלא הכולל י"ח אזכרות. כן נראה מדברי הרמב"ם בסידורו שלא חילק בנוסח הברכה בין שבת וחג לחול. למרות זאת, בנוסח תימן הבלדי, שעל פי רוב הולך כשיטת הרמב"ם, בסוגיה זו נוהג כמו המקובל ברוב הנוסחים ואינו גורס את הברכה בתפילת ליל שבת וחג.
בנוסחי התפילה הקיימים כיום שעודם אומרים את הברכה נתקבלה ללא עוררין העמדה לפיה אין לומר את הברכה בשבת. בכמה קהילות חסידיות נמנעים מאמירתה גם במוצאי שבתות וחגים[32].
הנהגות בעת אמירת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיוון שהברכה מהווה חלופה לתפילת העמידה קיימים מספר מנהגים המושפעים מסיבה זו בעת אמירתה. מנהג שהיה קיים בכמה מקהילות ספרד בתקופת הראשונים ומובא על ידי ר' ישראל אלנקאוה[26] הוא לומר את הברכה בלחש, ככל הנראה בדומה לתפילת העמידה הנאמרת בלחש, זאת בניגוד למרבית התפילה אשר נהוג אצל הספרדים שהחזן אומר את כולה בקול רם. בדומה לכך גם אצל המתפללים בנוסח האיטלקי אשר בדומה לספרדים אומרים את התפילה בקול רם, את ברכת ברוך ה' לעולם אומרים בלחש[38].
קיימת מחלוקת אם הברכה נאמרת בישיבה או בעמידה. רס"ג בסידורו[19] מדגיש כי יש לומר את הברכה בישיבה, וכן הביאו חכמים נוספים. לעומת זאת חכמים אחרים סברו שיש לעמוד בעת אמירתה, בראשם הרמ"א[39]. שתי השיטות מתייחסות לכך שהברכה נתקנה משום תפילת העמידה, כאשר המצדדים באמירתה בעמידה סבורים כי משום שהיא נאמרת כנגד תפילת העמידה יש לאומרה בעמידה. לעומתם הסבורים שיש לשבת טוענים שאם יעמוד מראה בדעתו כי הוא אומר את הברכה במקום תפילת העמידה ואם כן לא יוכל אחר כך להתפלל[40].
נוסח הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לנוסח של יתר ברכות קריאת שמע, בשל תקנתה המאוחרת של הברכה מצויים בה חילופי נוסח למכביר. את מרבית נוסחי הברכה ניתן לסווג לשני ענפים עיקריים הנבדלים זה מזה בפסוקים הנכללים בברכה ולעיתים גם בשאלת הכללתה של הברכה בתוך ברכת השכיבנו. ביחס לחתימת הברכה השוני גדול יותר ואין אחידות אפילו בתוך הענפים עצמם. ענף אחד אחד נמצא בסדר רב עמרם גאון (כפי שהוא מצוי בידינו כיום)[41] ובמחזור ויטרי[42], והוא אשר מקובל בנוסחי התפילה אשר מוצאם בארצות אירופה ביניהם נוסח הספרדים, נוסח אשכנז, נוסח איטליה ואף בנוסחים שאינם משמשים עוד כנוסח הרומניוטים, נוסח פרובנס ונוסח צרפת. על פי רוב בענף זה ברכת השכיבנו וברכת הפסוקים נפרדות אחת מהשניה, וכל אחת מהן חותמת בברכה בסופה[43].
ענף שני שני נמצא בסידור רס"ג[19], בסידור ר' שלמה בר' נתן[21] וכן בנוסח השני מבין שני נוסחי הברכה אותם מביא הרמב"ם בסדר התפילות שלו[22]. נוסחי התפילה שאימצו ענף זה הן של קהילות המזרח ביניהם נוסח תימן בלדי (אשר הוא זהה לחלוטין לנוסח השני שמביא הרמב"ם) וכן בנוסחים של קהילות המזרח שאינם קיימים כיום כמו נוסח פרס. כאומר לעיל, הנוסחים המשתייכים לענף זה מאחדים את ברכת ברוך ה' לעולם עם ברכת השכיבנו כך שברכת השכיבנו אינה חותמת ב"ברוך אתה ה' שמור עמו ישראל לעד" אלא רק "ברוך שומר עמו ישראל לעד" וממשיכים מייד לברכת "ברוך ה' לעולם". סדר הפסוקים של ענף זה שונה מהותית מהענף הקודם הן בהכללתם של פסוקים שונים והן בסדר הפנימי בין הפסוקים.
קיימים נוסחי שאינם משתייכים לאף אחד מענפים אלו וקצרים מהם. כך הוא הנוסח הראשון שמביא הרמב"ם בסדר התפילות שלו[22], אשר כולל רק חלק מן הפסוקים שאינם מגיעים לכדי שמונה עשרה אזכרות ולאחריהם הפסקה "יראו עינינו" אשר לא קיימת בנוסח השני של הרמב"ם. נוסח מקוצר אחר מצוי במנהג ארם צובא אשר כולל שני נוסחים שונים לחול ולשבת. כמו הענף השני נוסחים אלו אינם חותמים בברכת השכיבנו. גם אצל יהודי מרוקו לא נהוג לומר את הפסוקים ואומרים רק את הקטע "יראו עינינו" עם חתימתו, כפי שהם בנוסח הספרדי (כולל שתי חתימות נפרדות לברכה זו ולברכת השכיבנו בדומה לענף האירופי).
להלן יובאו שינויי הנוסח המרכזיים בין שני הענפים העיקריים של הברכה. בתוך הענף האירופי הובאו שינויי הנוסח בין נוסח הספרדים[44], נוסח אשכנז[45] ונוסח איטליה. בענף המזרחי הובא רק הנוסח התימני הבלדי ולא נוסחים שאינם משמשים כיום (כנוסח פרס או סידור רס"ג).
סדרי הפסוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סדרי הפסוקים | |
| הענף האירופי | הענף המזרחי |
| בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן[46]. (בנוסח איטליה נוסף: יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן[47]) בָּרוּךְ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ[48]. בָּרוּךְ, יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ, אָמֵן וְאָמֵן[49]. יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו[50]. (בנוסח אשכנז נוסף: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם[51]) כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם[52]. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים[53]. וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד[54]. יְהִי חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ[55]. הוֹשִׁיעֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ[56]. כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ. כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ[57]. וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ[58]. בָּרוּךְ יְהֹוָה בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יְהֹוָה בַּלַּיְלָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יְהֹוָה בְּקוּמֵנוּ. כִּי[59] בְּיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים[60]. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ[61]. בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָ אוֹתִי יְהֹוָה אֵל אֱמֶת[62] נוסח הספרדים: אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם יָחִיד חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. נוסח אשכנז: אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם יָחֵד שִׁמְךָ וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. נוסח איטליה: אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם יָחִיד שִׁמְךָ וְקַיָּם זִכְרָךְ וּמַלְכוּתָךְ תָּמִיד. |
בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן[46]. יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן[47]. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים[53]. הוֹשִׁיעֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ[56]. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם[52]. וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה[63]. וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד[54]. אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם קַיֵּם שִׁמְךָ וּמַלְכוּתָךְ עָלֵינוּ תָּמִיד. בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ הַחַיִּים וְנֶפֶשׁ הַמֵּתִים[64]. בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָ אוֹתִי יְהֹוָה אֵל אֱמֶת[62]. וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ[58]. יְהֹוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה[65]. יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהֹוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד[66]. יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ, אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ[67]. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ[68]. בָּרוּךְ יְהֹוָה בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יְהֹוָה בַּלַּיְלָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה בַּבֹּקֶר, בָּרוּךְ יְהֹוָה בָּעָרֶב. בָּרוּךְ יְהֹוָה בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יְהֹוָה בְּקוּמֵנוּ. |
הקטע "יראו עינינו" ותחליפיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע "יראו עינינו" קיים ברוב נוסחי הברכה לאחר אמירת הפסוקים, כך ברוב הנוסחים של אירופה (למעט נוסח איטליה), וכן בנוסח פרס ובנוסח הראשון שמביא הרמב"ם בסידורו. אצל יהודי מרוקו אין אומרים את הפסוקים דלעיל והברכה פותחת בקטע זה. בנוסח ארם צובא הקטע נאמר רק בשבתות. בנוסח איטליה וכן בנוסח תימן (הזהה לנוסח השני של הרמב"ם) לא נכלל הקטע.
יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ (בנוסח הספרדים נוסף: מַלְכֵּנוּ)
בְּאֱמֶת בֶּאֱמוֹר לְצִיוֹן מָלַךְ אֱלׁהַיִךְ.
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלַךְ יְהֹוָה יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד.
כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה.
בנוסח תימן מובא משפט זה, אשר קיים בצורה דומה גם בנוסח לימות החול של ארם צובא:
תָּמִיד נְהַלֶּלְךָ סֶלָה וְנָשִׂיחַ בְּאֱמוּנָתָךָ
בנוסח איטליה מובא משפט זה:
תְּהִלָּה נַבִּיעַ לָרוֹכֵב בַּעֲרָבוֹת, לָאֵל הַמְּפוֹאָר בְּמִקְהֲלוֹת קְדוֹשִׁים.
חתימת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוסח הספרדים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו.
נוסח אשכנז: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הֵמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו.
נוסח תימן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד אָמֵן.
נוסח איטליה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶלֶךְ אֵל חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, כרך א', ירושלים, ה'תשנ"ח (1998) עמודים 166-172
- יעקב ורדיגר, סידור צלותא דאברהם, תל אביב, תשכ"ג (1963) עמודים תשפ"ו-תת"ו
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ וכמה נוסחים שאינם קיימים כיום גם בשבת, כמובא לקמן
- ^ למעט מספר זעום של נוסחי תפילה שרובם אינם קיימים עוד שאינם כוללים פסוקים. ראו בהרחבה בפסקה נוסח הברכה
- ^ פרק א' משנה ד'
- ^ 1 2 3 4 התשובה הובאה בסדר רב עמרם גאון, סדר תפלת שבת, גולדשמידט עמוד ס"ב
- ^ עמוד 173
- ^ מהדורת אלבק חלק א', עמוד 93
- ^ תפילת הערב, מהדורת רפאל עמוד קיט
- ^ מהדורת גולדשמידט עמוד קנ"א
- ^ דין תפילת ערבית סימן ג'
- ^ חידושי הרשב"א לברכות דף ד' עמוד ב'
- ^ 1 2 תשובות הרשב"א סימן י"ד
- ^ 1 2 ברכות דף ד' עמוד ב' דיבור המתחיל "דאמר רבי יוחנן"
- ^ ראש מסכת ברכות
- ^ הובא באבודרהם בסדר תפילת ערבית
- ^ מסכת ברכות דף ד' עמוד ב'
- ^ מביאו ר' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג, מהדורת רפאל עמוד קכ. בספר המנהיג משמע שהרשב"ם היה נוהג לומר את הפסוקים אך לא היה חותם בברכה בשם ומלכות, לעומת זאת ממקורות אחרים נראה כי הרשב"ם לא אמר את הברכה כלל, אף לא את הפסוקים
- ^ מסכת ברכות פרק א' הלכה ה'
- ^ תהלים קי"ט, קס"ד
- ^ 1 2 3 4 מהדורת יואל-דוידזון-אסף עמוד כ"ח מובאת הברכה לימות החול ועמוד קי"א הברכה לשבת
- ^ במאמרו עמוד 168
- ^ 1 2 3 מהדורת שמואל חגי עמוד כ"ב
- ^ 1 2 3 ראו כאן בסעיפים י"ד-ט"ו את שני הנוסחים שמביא הרמב"ם
- ^ קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, ליפסיא, נ"ב עמוד ב'
- ^ על התשובה חתום בנוסף לחיד"א גם ר' חיים אברהם סורנגה
- ^ ראו תכלאל עץ חיים סדר תפילת ערבית של חול
- ^ 1 2 מנורת המאור מהדורת ענעלאו, חלק שני עמודים 177-176
- ^ שו"ת הרשב"ש סימנים רנ"ה ושכ"ה
- ^ אורח חיים הגהות בית יוסף סימן רל"ו
- ^ ככל הנראה הדגשתו כי מדובר במנהג הספרדים באה להוציא ממנהג הרומניוטים באותם מקומות אשר ככל הנראה המשיכו לאומרה
- ^ אוצר המכתבים חלק שלישי, אלף תשפ"ג
- ^ סימן רל"ו סעיף קטן א'. יצויין כי בשל הקשרם של פסוקים "ושמרו בני ישראל את השבת" הנאמרים בתפילת ערבית של שבת לאחר ברכת השכיבנו לברכה זו (ראו הערה 35) התנגד הגר"א גם לאמירת פסוקים אלו ראו מעשה רב סימן ס"ז
- ^ 1 2 למשל ביחס לחסידות קומרנא מצויין ש"הקפידו" לאומרה מלבד במוצאי שבת וחג. ראו: אברהם אבא זיס, "מנהגי קומרנא", תל אביב, ה'תשכ"ה, עמוד כ"ג. גם על האדמו"ר ממונקטש חיים אלעזר שפירא מובא שהקפיד על אמירתה אך נמנע מלאומרה במוצאי שבתות, חגים, חול המועד, ליל תשעה באב, ליל פורים ושושן פורים. המוציא לאור של מנהגיו מציין שההקפדה היתרה לומר את הברכה מקורה בבעש"ט ראו: יחיאל מיכל גאלד, דרכי חיים ושלום, מונקאטש ה'ת"ש סימן ש"ל.
- ^ למשל אצל חסידות חב"ד ראו "ספר המנהגים, מנהגי חב"ד", ברוקלין תשכ"ו (1966) עמוד 24.
- ^ טעם זה מביא ר' דוד אבודרהם בשם ר' יעקב בן הרא"ש
- ^ יתכן כי הם שריד לנוסח הברכה המלא שכן רב נטרונאי עצמו מציין כי אלו שאינם אומרים את הברכה אינם אומרים את הפסוקים, אלא אומרים מיד קדיש לאחר ברכת השכיבנו
- ^ גם בקרב אלו שנהגו מנהג זה קיימת מחלוקת האם את ברכת השכיבנו שלפניו אומרים כבכל יום או שמשנים את חתימתה. לפי מנהג "שאר כנסיות ובשאר מקומות" שמביא רב נטרונאי נהגו לחתום שומר ישראל לעד בהשכיבנו וכן נהגו בערים סיביליה וטולדו כדברי ר' דוד אבודרהם המציין גם כי ביתר ערי ספרד נהגו לשנות את חתימת הברכה ל"הפורס סוכת שלום" וכן נראה מרוב המקורות האחרים
- ^ ויקרא כ"ג,ד'. אמירת הפסוק בלי חתימה קיימת גם במנהגים אחרים.
- ^ מ"ע הרטום, מחזור מנהג איטלייאני ירושלים תשס"ה כרך א' עמוד 302
- ^ אורח חחים סימן רל"ו סעיף ב'
- ^ כך כותב בעל מגן אברהם סימן רל"ו אות ג'. להרחבה בשיטות אלו ראו בסידור צלותא דאברהם עמודים תת"ה-תת"ו
- ^ מהדורת גולדשמידט עמוד נ"ב
- ^ מהודרת גולדשמידט עמוד קנ"ג, מהדורת הורוויץ עמוד 79
- ^ אם כי כאמור לעיל ישנם חכמים ספרדיים שסברו שיש לאחד אותה עם ברכת השכיבנו, כדוגמת ר' ישראל אלנקאוה בספרו מנורת המאור
- ^ כיום אין קהילה המתפללת בנוסח הספרדים הנוהגת לומר את הברכה בשלמותה, אך עד לדור האחרון היא נדפסה בסידור תפלת החדש ונוסחה המלא הובא כאן על פיו
- ^ נוסח ספרד של החסידים זהה לנוסח אשכנז במקרה זה ולכן לא היה צורך לציינו
- ^ 1 2 תהלים פ"ט, נ"ג
- ^ 1 2 אינו פסוק
- ^ תהלים קל"ה, כ"א
- ^ תהלים ע"ב י"ח-י"ט
- ^ תהלים ק"ד, ל"א
- ^ תהלים קי"ג, ב'
- ^ 1 2 שמואל א', י"ב, כ"ב
- ^ 1 2 מלכים א', י"ח, ל"ט
- ^ 1 2 זכריה י"ד,ט'
- ^ תהלים ל"ג, כ"ב
- ^ 1 2 תהלים ק"ו, מ"ז. במחזור ויטרי מובא פסוק אחר דומה המצוי בדברי הימים א, ט"ז, ל"ה
- ^ תהלים פ"ו,ט'-י'
- ^ 1 2 תהלים ע"ט, י"ג
- ^ המלה "כי" איננה בנוסח הספרדים
- ^ שני משפטים אלו ("ברוך ה' ביום" וכו' ו"(כי) בידך נפשות החיים והמתים") אינם פסוקים
- ^ איוב י"ב,י'
- ^ 1 2 תהלים ל"א,ו'
- ^ עובדיה פסוק כ"א
- ^ שני משפטים אלו ("אלהינו שבשמים" ו"בידך נפש החיים") אינם פסוקים
- ^ תהלים ק"כ,ב'
- ^ ישעיה מ"ה, י"ז
- ^ מלכים-א', ח', פסוקים נ"ז-נ"ח
- ^ תהלים ק"נ,ו'