תפילת העמידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התארגנות ספונטנית של מטיילים לתפילת מנחה באתר נופש בבין הזמנים

תפילת העמידה (או תפילת לחש) מהווה את מרכז התפילה בכל התפילות היהודיות: שחרית, מנחה, ערבית, מוסף, ותפילת נעילה הנאמרת ביום הכיפורים. היא תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה כנגד קורבנות בית המקדש, ולפיכך היא אחת מהתפילות העתיקות ביותר בסידור התפילה. תפילת העמידה מורכבת ממספר רב של ברכות רצופות, המתייחסות לשלל נושאים.

שמות התפילה נגזרים מהפעולות הייחודיות לה: על פי ההלכה, תפילה זו נאמרת בלחש ובעמידה ברגליים צמודות וישרות. הצמדת הרגליים נובעת מהרצון להידמות למלאכים שנאמר עליהם שהם בעלי "רגל ישרה" (בספר יחזקאל, פרק א', במעשה מרכבה).

תפילות העמידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה וכמה סוגים של תפילות עמידה:

  • תפילת שמונה עשרה - הנאמרת בכל התפילות של ימי חול, ובה תשע עשרה ברכות. התפילה נקראת כך (אצל האשכנזים) משום שבמקור היא כללה שמונה עשרה ברכות.
  • תפילת שבע - הנאמרת בכל תפילות שבתות וימים טובים. כמו כן, מוסף של ראשי חדשים וחולו של מועד הוא תפילת שבע. התפילה נקראת כך משום שהיא כוללת שבע ברכות.
  • תפילת תשע - תפילת מוסף של ראש השנה, אותה קוראים בשני ימי ראש השנה.

מהות התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת העמידה תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, כנגד הקורבנות, ולאחר החורבן, ביבנה, נעשתה עריכה מחודשת לתפילה על ידי שמעון הפקולי[1]. היא נחשבת כמרכז התפילה, וכל התפילות שלפניה ולאחריה נחשבות כנספחות אליה (למעט קריאת שמע שהיא מן התורה). לכן, בלשון חז"ל, היא נקראת בסתמיות תפילה.

נוסח התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת העמידה מורכבת בכלליות משלושה חלקים:

  • שבח - כהקדמה לבקשותיו של הממתפלל נאמרות שלוש ברכות שבהן פורטים את שבחו של האל.
  • ברכות אמצעיות -
    • בתפילת שמונה עשרה: שלוש-עשרה ברכות של בקשה ותפלה שבהם מבקש המתפלל מבורא העולם את בקשותיו.
    • בתפילת שבע: ברכת קדושת היום, בה מציינים את יחודו של היום. בתפילת שבע אין מברכים את ברכות הבקשה.
    • בתפילת תשע: שלוש הברכות - מלכויות, זכרונות ושופרות, נאמרות במוסף של ראש השנה.
  • הודאה - לאחר שביקש המתפלל את צרכיו, הוא מודה לבורא העולם על חסדו ורוב טובו בשלוש ברכות.

תוספות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להקדים לתפילה את אמירת הפסוק: "אדני שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך"‏‏‏[2], ולסיים את התפילה באמירת הפסוק: "יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" (תהלים י"ט). שהיא התפילה החותמת כדי שיהיו אמרי פינו ומחשבותינו לרצון לפני ה'. כיום מוסיפים לאחר סיום הברכות את תפלת מר בריה דרבינא ("אלהי, נצור לשוני מרע...") ומסיימים במשפט: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".

חזרת הש"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזרת הש"ץ (שליח הציבור), שליח הציבור חוזר על התפילה באוזני קהל המתפללים. בחזרה זו מוסיפים על התפילה את אמירת "קדושה", "מודים דרבנן", ו"ברכת כהנים". לעומת זאת, החזן אינו אומר את תפלת "אלהי נצור", אלא מסיים בברכת שים שלום שהיא הברכה האחרונה בכל סוגי תפילת העמידה.

תקנה זו תוקנה בתקופה בה רבים לא ידעו את התפילה בעל-פה, כדי שיוכלו לצאת ידי חובת תפילה בעניית אמן לברכות בחזרת הש"ץ. אף שהיום לא מצויים כמעט מתפללים שאינם יודעים את התפילה, קבעו הפוסקים כי לא בטלה התקנה הראשונה.

ממנהגי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמידה בשעת התפילה תוך כדי הצמדת הרגליים ויישורן.
  • יש הנוהגים להתפלל תוך הנחת יד ימין על יד שמאל ושתיהן על החזה כביטוי להכנעה לפי הבורא.
  • יש הנוהגים להניד את פלג הגוף העליון בזמן תפילת העמידה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי מסכת מגילה יז,ב-יח,א.
  2. ^ (תהלים נ"א) שהיא "תפילה לתפילה" אותה אמר דוד המלך בתהילים כדי שה' יפתח את פיו ע"מ שיוכל יתפלל אליו. זאת ‏על פי דברי רבי יוחנן בגמרא מסכת ברכות ד' ב'‏


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.