חיים אלעזר שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים אלעזר שפירא
האדמו"ר ממונקאטש
SpiraBenes.jpg
שפירא פוגש את הנשיא אדווארד בנש במוקצ'בו, 1936.
חיבורו העיקרי "מנחת אלעזר"
תאריך לידה ה' בטבת תרל"ב
מקום לידה סטריז'וב, ממלכת גליציה ולודומריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית
תאריך פטירה ב' בסיוון תרצ"ז
מוקצ'בו, רוס התת-קרפטית, צ'כוסלובקיה
מת מסרטן
מקום קבורה בית העלמין בקרופיץ עלית
חסידות חסידות מונקאטש
מקום פעילות רותניה הקרפטית
מספר בשושלת שני
הקודם צבי הירש שפירא
הבא ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ
תחילת כהונה ט"ז בתשרי תרע"ד
אב צבי הירש שפירא
אם אסתר לבית הורוויץ
בת זוג חיה לבית רבינוביץ' (תרמ"ז-תרס"ו)
רחל לבית סאפרין (תרס"ז-)
ילדים חיה פרימא רבקה רבינוביץ'

חיים אלעזר שפיראהונגרית: Spira Lázár;‏ ה' בטבת תרל"ב, 17 בדצמבר 1871ב' בסיוון תרצ"ז, 12 במאי 1937) היה רבה של העיר מוקצ'בו (מונקאץ') והאדמו"ר השני מחסידות מונקאטש. כאחד מחשובי הרבנים במרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם, הוא הנהיג קו שמרני ותקיף של התנגדות לאגודת ישראל ולציונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד בעיירה סטריז'וב שבאימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1871, בן לאסתר ורבי צבי הירש שפירא. הוא נקרא אלעזר על שם אבי סבו רבי אלעזר שפירא מלאנצוט. כשחלה בגיל שלוש, הוסף לו השם "חיים" על פי הוראת רבי חיים הלברשטאם מצאנז שהיה רבו של אביו. בדצמבר 1886 נשא את חיה חאשא בת שרגא יאיר רבינוביץ מביאלובזיג, לה היה מאורס מגיל שמונה; החתונה התקיימה בטשביניה.‏[1] הוא התגרש כעבור עשר שנים מאחר שלא נולדו להם ילדים. בחשון תרס"ז נשא את רחל פרל בת יעקב משה סאפרין מקאמארנא.‏[2] לפרל ולו נולדה בת יחידה, חיה פרימא רבקה (19 במרץ 1915, מוזשאי[3] – 8 באפריל 1945, גדרה).‏[4]

ב-1902 התמנה לתפקיד אב בית-הדין במונקאץ' ובטשענדיוף. המודרניסטים בעיר התנגדו למינויו, וב-27 ביוני נסעו לבודפשט ועתרו בפני שר החינוך, הברון דה זולאנקמי, בטענה כי אינו יודע הונגרית; שליטה בשפה הייתה תנאי הכרחי לקבלת משרה ציבורית.‏[5] שפירא סיפק תעודת סיום כראיה לכך שלמד ונבחן בהונגרית בבית-ספר בניטרה, אך היא התבררה כמזויפת. ‏[6] הוא נאלץ לעמוד בבחינות חוזרות וקיבל את משרתו שוב רק ב-1904.‏[7]

מיד עם מות אביו ירש אותו כאדמו"ר וכרב העיר והמשיך את מלחמתו נגד האגודה, הסוציאליזם והציונות. כך, למשל, נהג לדרוש כי בפסוק "הוי כל צמא לכו למים" הכוונה ב'צמא' היא ל"ציוניסטים, מזרחיסטים, אגודיסטים."‏[8] את הצהרת בלפור כינה "צרת בעל פעור." אביעזר רביצקי ראה בו את אחד מחשובי ההוגים האנטי-ציוניים החרדים, וציין כי תפישתו התאולוגית השפיעה רבות על "המתנגד הגדול ביותר שקם לציונות ולמדינת ישראל, מעודן, מקרב היהדות החרדית", רבי יואל טייטלבוים מסאטמר.‏[9] שפירא דאג להדגיש כי הרוצה לדור בארץ חייב להקפיד על קיום מצוות, והקים כולל בשם 'תפארת צבי' שמקופתו ניתנה תמיכה להחזקת היישוב החרדי בארץ ישראל, כולל לשכונת בתי מונקאטש בירושלים. בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, עזב את עירו ועבר למוזשאי, סמוך לברגסז. הוא חזר אליה רק ב-1919; אז כבר סופח האזור לצ'כוסלובקיה שזה עתה קמה, ושמה של ההונגרי של העיר, מונקאץ', נזנח לטובת זה הצ'כי, מוקצ'בו. ב-1922 ייסד את "ישיבה רבתי דרכי תשובה", שהייתה לגדולה בעיר ומנתה 280 תלמידים.

לאחר סיום המלחמה הגיעו למוקצ'בו שני אדמו"רים שנעקרו ממקומות מושבם, יצחק וייס מספינקא וישכר דב רוקח מבלז. שפירא ניהל מערכות ממושכות נגד שניהם, שהתדרדרו לעתים תכופות לאלימות קשה ודרשו את התערבות המשטרה בכוחות גדולים.‏[10] בשבת תשובה תרפ"א (18 בספטמבר 1920) דרש שפירא נגד רוקח וכינה אותו "סטרא אחרא" ו"שטן בספודיק". לאחר מכן טען בפני השלטון הצ'כוסלובקי כי הוא מרגל קומוניסטי, והצליח לשכנע את הרשויות לגרשו. גופים ציוניים שהתערבו בפרשה הצליחו למנוע את הצעד.‏[11] רוקח עזב את העיר ב-1922, אך המאבק בין שתי החצרות הקצין דווקא לאחר פטירתו ב-1926. שלושה ימים לאחר המוות, בדרשת שבת בבית הכנסת, דיבר שפירא סרה במנוח ואמר לשומעיו כי נשמתו לא תמצא מנוחה. בתגובה, הכריזו חסידי בלז על חרם נגדו.‏[12] בראשית פברואר 1927 התפלגו חסידי בלז בעיר רשמית מהקהילה האורתודוקסית והקימו אחת משלהם;‏[13] מאחר שהחוק אפשר להכיר רק בקהל אורתודוקסי אחד, הם רשמו את עדתם כנאולוגית.‏[14] חסידי מונקאטש נאלצו לשכור שומרי ראש קבועים עבור שפירא,‏[15] והוא אף הותקף על ידי המון זועם כשביקר בלמברג.‏[16] הסכסוך עם ספינקא נפתר בקיץ 1929, כשרבי יצחק הסכים לעזוב את מוקצ'בו בתמורה לסכום של 100,000 כתר ולכך שיבקר את חסידיו בה פעמיים בשנה ללא הפרעות.‏[17] רק ב-11 במרץ 1934, לאחר שנים של מאבקים וחרמות הדדיים, נחתם הסכם פשרה בין שפירא לקהילת בלז במוקצ'בו.‏[14]

הרב שפירא שאף להתנתק משליטת הלשכה האורתודוקסית בברטיסלבה, שניהלה את הקהילות בחבל, ולהקים משרד עצמאי לרוס התת-קרפטית תחת שליטתו. כדי לקדם את עניינו כרת ברית פוליטית עם המפלגה האגררית בבחירות הארציות לפרלמנט ב-1925, וסייע להקים סיעת לוויין, "מפלגת האיכרים היהודים", עבורה. לאחר הבחירות סוכלה תוכניתו של שפירא עקב התנגדותם של רבים מרבני החבל, שהונהגו בידי יוסף צבי דושינסקי ויואל טייטלבוים.‏[18] ב-1928 היה אחד מהדוחפים להקמת מפלגת לוויין נוספת, "המפלגה הרפובליקנית היהודית", שזכתה להישגים בבחירות המחוזיות. בעת הבחירות הארציות של 1929 היא לא התמודדה באופן עצמאי אלא קראה להצביע למפלגה האגררית. לאחר שהתקבלו התוצאות והסתבר כי הם הכפילו את כוחם ביחס ל-1925, החליטו ראשי האגררים כי השפעתו הייתה שולית וחדלו מתמיכתם בו. שפירא הצליח לכונן ברית חדשה עם הסוציאל-דמוקרטים,‏[19] אך נסיון נוסף מצדו לייסד לשכה נפרדת נכשל לאחר שכנס נציגי קהילות שנערך ב-18 ביוני 1930 לא הגיע לידי הסכמה בנידון. לקראת בחירות 1935 הוא רכש מחדש את אמונם של מנהיגי האגררים. לאחריהן, תמכה הממשלה החדשה במאמציו. ב-27 ביוני 1935 התקיימו הבחירות ללשכה החדשה, שהוחרמו על ידי חלק גדול מהרבנים. מחאות רבות שהוגשו לגבי התנהלותה נענו בהתעלמות הרשויות. לאחר מסע לחצים ממושך, הצליחו קהילות רבות - ביניהן אוז'הורוד וברהובה - להימנע מלהסתפח לארגון ונותרו בשליטת ברטיסלבה.‏[20]

בשנת 1930 נסע שפירא לארץ ישראל לביקור של שבועיים, ופגש שם את שלמה אליעזר אלפנדרי. ב-1932 הורשע בהעלמת מס בסכום של 1,000,000 כתר בגלל אי-דיווח על כספי פדיונות שקיבל, והרשויות הצ'כוסלובקיות עיקלו את ספרייתו היקרה ב-17 בספטמבר.‏[21] חסידיו גייסו תרומות כדי להחזירה לרשותו.‏[22]

בתו חיה נישאה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' ב-15 במרץ 1933. חתונת הענק, שעלתה 100,000 כתר, מומנה על ידי הקהילה.‏[23] אלפי אורחים מאירופה כולה וגם מארצות הברית הגיעו להשתתף בה, כמו גם יותר מ-50 אנשי תקשורת. 600 עניים הוזמנו לסעודה.‏[24] החתונה כולה צולמה בידי חברת פוקס האמריקנית, ששילמה לשפירא סכום גדול בתמורה לזכויות. לאחר שהדבר התפרסם, תקפו אותו אויביו על כך שהתיר זאת, והוא התחרט, דרש להשמיד את התשליל ואסר לצפות בסרט. פוקס תבעה אותו בבית המשפט בדרישה לבטל את האיסור או להחזיר את הכסף.‏[25]

ב-30 באפריל 1935, בעת כינוס של מנהיגי חסידויות שמרניים בנובי סונץ', הכריזו הוא, בן ציון הלברשטאם מבאבוב, יקותיאל יהודה מסיגט ואדמו"רים אחרים על ייסוד "אגודת החרדים", ארגון שנועד להיאבק באגודת ישראל.‏[26] באותה שנה נגזרו עליו פעמיים עונשי מאסר בני חמישה-עשר יום; בפעם הראשונה היה זה בגלל החרם שהטיל על הגימנסיה העברית שפעלה במוקצ'בו ועל התומכים בה, ובפעם השנייה הורשע לאחר שכינה את המועמד לפרלמנט חיים קוגל "בוגד במדינה" במהלך אסיפת בחירות.‏[27]

בדצמבר 1936 חלה התדרדרות קשה במצבו הבריאותי, והוא החל להתלונן על כאבים עזים בכתפו השמאלית. ב-20 בחודש נסע לבודפשט לטיפול רפואי; ההגיוגרף דוד כהנא מסר מבלי לפרט כי הרופאים אבחנו "מחלה קשה" וכי הוא טופל בהקרנות ("בעשטראהלונגען").‏[28] דבר חוליו התפרסם, ונערכו תפילות המוניות לרפואתו ברחבי העולם. כ-12,000 יהודים תרמו לו יום אחד מחייהם בחודשיו האחרונים.[29] הרב שפירא נפטר בביתו שמוקצ'בו בשעה שתיים לפנות בוקר ה-12 במאי 1937.‏[30] הוא נטמן באהל אדמו"רי מונקאטש בבית הקברות העירוני. בערך בשנת 1979, בעת שממשלת ברית המועצות עמדה את להרוס בית העלמין היהודי, נסעו כמה חסידים בראשות משה יהודה ליב רבינוביץ למוקצ'בו ובאישון לילה פינו את שרידיו ועוד כמאה וחמישים נקברים אחרים לבית העלמין בכפר קרופיץ עילית (Верхній Коропець) הסמוך.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר אות חיים - על הלכות תפילין.
  • ספר אות שלום - על הלכות מילה (בהוצאה מאוחרת נדפסו יחד כ"אות חיים ושלום").
  • ספר דברי קודש - לקוט דרשות שנשא.
  • סדרת ספרים דברי תורה – חידושים, רמזים, אגדות ואמרות במילי דחסידותא, תשעה כרכים.
  • ספר דרכי תשובה - על הלכות מקוואות, (המשך לחיבוריו של אביו על השו"ע).
  • ספר הגהות הירושלמי – פירוש על התלמוד ירושלמי.
  • ספר חיים ושלום – פירוש על התורה.
  • מאמר אדון כל – ביאור על הפיוט "א-ל אדון".
  • ספר חמשה מאמרות – כולל חמישה חלקים: מאמר תורת שבת - ענייני השבת בכל פרשיות השבוע, מאמר סמוכים לעד - סיומי מסכתות וביאורים בסדר המסכתות ובשייכות הפתיחה והסיום שבכל מסכת, משיב מפני הכבוד – בתגובה לספר כבוד חכמים, מאמר נוסח התפילה – עיונים, דיוקים ובירורים בנוסחי התפילה השונים, מאמר הלקוטות - ליקוטים בדברי אגדה.
  • מאמר מילי דהספידא, מאמר זיכרון צדיקים – מאמרי הספד על צדיקים שנפטרו בדורו.
  • שו"ת מנחת אלעזר - חמישה כרכים המאגדים שאלות ותשובות בכל תחומי ההלכה, (שני כרכים נוספים אבדו בימי השואה). על שם ספריו אלו כונה בשם: בעל 'המנחת אלעזר'.
  • ספר משמיע ישועה – לחיזוק האמונה בביאתו הקרובה של המשיח. נכתב על ידי תלמידו הרב שלמה צוקר.
  • ספר נימוקי אורח חיים – חידושים וביאורים על חלק אורח חיים בשלחן ערוך.
  • ספר עולת תמיד - על מסכת תמיד בתלמוד בבלי.
  • ספר שער יששכר - על המועדים. מתוך ספר זה נכתבה הגדה של פסח - שער יששכר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גוטמאן, עמ' 14.
  2. ^ כי בשמחה תצאו: לקראת נסיעת אדמו״ר שליט״א לעיר מונקאטש. איחוד חסידי מונקאטש, 2001. עמ' 38.
  3. ^ ישראל זאב גוטמאן. חבל הכסף - ספר היוחסין. ברוקלין, תשנ"ב. עמ' 11, 18.
  4. ^ הרבנית ממונקאטש, הצופה, 9 באפריל 1945
  5. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 11 ביולי 1902
  6. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 18 ביולי 1902
  7. ^ יצחק רפאל, שלים חיים פרוש, יצחק אלפסי. אנציקלופדיה לחסידות, חלק 2, כרך 1. מוסד הרב קוק, 1986. עמ' תקסח.
  8. ^ יצחק אלפסי. ששים צדיקים: מאורות מעולם התורה והחסידות ממזרח וממערב. מכון תלפיות, 1999. עמ' 116.
  9. ^ אביעזר רביצקי. הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל. תל אביב תשנ"ג, עמ' 66.
  10. ^ Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi. The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948. East European Monographs, 2007. עמ' 173.
  11. ^ לפני סערה. המזרחי, 11 במאי 1922. עמ' 5.
  12. ^ חסידי בלז מכריזים חרם על הרבי ממונקאטש, דואר היום, 14 בינואר 1927
  13. ^ Chassidic Feud Leads to Split in Community. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 10 בפברואר 1927.
  14. ^ 14.0 14.1 מחלוקת חסידי מונקאץ’ – בעלז. אתר יד ושם.
  15. ^ CZECHS START FIGHT TO COUNTERACT DRYS. ניו יורק טיימס, 5 בפברואר 1928 (נדרשת הרשמה).
  16. ^ Chassidic Rabbi Attacked by Adversaries in Lemberg. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 ביוני 1928.
  17. ^ ווי ווערט ערלעדיגט דער קאמף צווישען א רב און א רבי'ז אין קארפאטען-רוסלאנד, היינט, 12 ביולי 1929
  18. ^ יהודה שפיגל, יצחק אלפסי. תולדות היהודים ברוסיה הקרפטית. הוצאה פרטית, 1997. עמ' 113-115.
  19. ^ שפיגל, אלפסי. עמ' 142.
  20. ^ ישעיהו ילינק. הגולה למרגלות הקרפטים. המרכז לחקר התפוצות ע״ש גולדשטיין־גורן, 2003. עמ' 147-149.
  21. ^ Order Library of Munkaczer Rebbe Confiscated for Taxes. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 בספטמבר 1932.
  22. ^ 500,000 Kronen Raised to Redeem Rebbe’s Library. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 11 באוקטובר 1932.
  23. ^ "הרב חיים אלעזר שפירא" באתר יוצאי רותניה הקרפטית בישראל.
  24. ^ 600 POOR FED AT WEDDING.; Police Needed at Marriage of Son of "Wonder Rabbi" Spira. ניו יורק טיימס, 16 באפריל 1933 (נדרשת הרשמה).
  25. ^ Chassidic Wedding Sequel in Action with Fox Film Company. יט"א, 7 באפריל 1933.
  26. ^ באבאוו און מונקאטש שאפען א גרויסע ארטאדאקסישע ארגאניזציע צו בעקעמפן די "אגודה", היינט, 5 במאי 1935
  27. ^ מונקאטשער רבי פערמשפט אויף 15 טאג ארעסט, היינט, 5 בדצמבר 1935
  28. ^ דוד כהנא. תולדות רבינו. אור תורה מונקאטש, תשנ"ח. עמ' 115.
  29. ^ CHAIM ELAZAR SHAPIRO; ' Wonder Rabbi' Head of Thousands In Jewish Sect. ניו יורק טיימס, 13 במאי 1937 (נדרשת הרשמה).
  30. ^ גוטמאן, עמ' 22.