משתמש:בראנד/הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה
.svg) | |
| צד בעימות | חלק ממעצמות המרכז |
|---|---|
| תאריך כניסה לעימות | 28 ביוני 1914 |
| העילה למלחמה | פלישת גרמניה לצרפת (ר' הגורמים למלחמת העולם הראשונה) |
| תאריך סיום העימות | כניעה ב-11 בנובמבר 1918 |
| אירועי הסיום | כניעה בקומפיין שבצרפת על בסיס תוכנית ארבע עשרה הנקודות |
| ראש המדינה | וילהלם השני, קיסר גרמניה |
| נתוני המדינה | |
| אוכלוסייה | 65 מיליון |
| נתוני הצבא | |
| צבא הקיסרות הגרמנית | 11 מיליון גויסו |
| תוצאות המלחמה | |
| אבדות בנפש | 2.1 מיליון לוחמים, 430,000 אזרחים |
| אבדות בציוד | ר' חוזה ורסאי |
| אבדות בשטח | ר' חוזה ורסאי |
הקיסרות הגרמנית הייתה אחת ממעצמות המרכז במהלך מלחמת העולם הראשונה, והעיקרית והחזקה שביניהן. הקיסרות הגרמנית הייתה למעצמה צבאית בעלת צבא היבשה החזק ביותר באירופה, וצי מלחמתי שנפל בעוצמתו רק מן הבריטי. מלחמת צרפת-פרוסיה בשנים 1870-71, שסימנה את איחוד גרמניה, הביאה מורשת של טינה בין שתי המדינות בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. בפרוץ המלחמה, תקפה גרמניה את צרפת דרך לוקסמבורג ובלגיה (שהייתה מדינה נייטרלית דאז). כך הכריזה בריטניה מלחמה עליה, שאליה הצטרפו מדינות נוספות שהיו בעלות-בריתה ושלאחר מכן כונו מדינות ההסכמה.
חרף הצלחות ראשוניות, גרמניה ובנות בריתה הקיזו דמן בקיפאון הצבאי של המלחמה, ובסופו של דבר נוצחו על ידי אויב, שזכה לתגבורת מרשימה בשנת 1917 עם התערבותה של ארצות הברית לטובתו. ביוני 1919 נחתם חוזה ורסאי בו ספגה גרמניה סנקציות והשפלות עצומות בנוסף לחוב אדיר אותו ריצתה עד שנת 2010, כ-92 שנים לאחר סיום המלחמה (כולל הפסקה של 22 שנים).
הפסדיה של גרמניה בתוצאות המלחמה לא הסתיימו רק בחוזה – אופי התנהלותו המילטריסטי של קיסר המדינה וילהלם השני הובילו להתפטרותו בסיום המלחמה, קריסת הרייך והקמת רפובליקה דמוקטית לאחר מאות שנים של מסורת מונרכית, אופי מדינתי אותו הגרמנים לא הסכימו לקבל; תחושת ההתמרמרות הגרמנית אומנם הובילו לפריצת תרבות הדוניסטית סוערת, אך לריאקציה, היפר-אינפלציה, כלכלה במשבר ואבטלה מרקיעת שחקים – ולבסוף עליית הנאציזם לשלטון ומלחמת העולם השנייה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1870 בעקבות פרשת "מברק אמס" הכריזה צרפת מלחמה על פרוסיה אל פרוסיה הצטרפו כל מדינות הקונפדרציה הצפון גרמנית ולאחר מספר קרבות הובסו הצרפתים פריז נכבשה ובאולם המראות שבארמון ורסאי הוכרז על איחוד גרמניה ומדינות הקונפדרציה הצפון גרמנית התאחדו ויצרו את "הרייך השני" הדבר הביא למרמור רב בצרפת נגד גרמניה
קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק התמיד במדיניות לפיה יש למנוע בכל מחיר ברית רוסית-צרפתית או בריטית-צרפתית נגד גרמניה שני הקיסרים הראשונים וילהלם הראשון ופרידריך השלישי הקשיבו לעצותיו אולם בשנת 1888 מת פרידריך השלישי ובנו וילהלם השני עלה לשלטון וילהלם היה עצמאי בהרבה מקודמיו ביסמרק היה זהיר ומחושב בעוד וילהלם העדיף פעולות ראוותניות ופזיזות בשנת 1890 התפטר ביסמרק והוחלף בלאו פון קפריבי שהוחלף כעבור ארבע שנים בכלודוויג, נסיך הוהנלוהה-שילינגספירסט שני האחרונים היו למעשה בובות בידיו של וילהלם
וילהלם נטש את מדיניות ה-"הסתערות למזרח" ("Drang nach Osten") של ביסמרק לפיה על גרמניה להיות ביחסים טובים עם האימפריה הרוסית רומניה ואוסטרו-הונגריה ואימץ מדיניות חדשה שאותה כינה "וולטפוליטיק" ("Weltpolitik" "פוליטיקה עולמית") הוא התגרה ללא הרף בבריטניה וצרפת הוא לא חידש את הברית הישנה עם רוסיה וזו האחרונה חתמה עוד באותה שנה (1893) על ברית עם צרפת הסיוט של ביסמרק התגשם לעיניו של וילהלם[1] הברית עם בריטניה התפוררה גם היא בשל פרשיות כגון "מברק קרוגר" ו-"ראיון הדיילי טלגרף" ובשל כך שווילהלם הגדיל את ציו ללא חשבון מרתיע את בריטניה שעד אז נהנתה משלטון בימים[2]
וילהלם עשה נסיון נואש לסכסך בין בריטניה לצרפת כאשר התערב בענייני מרוקו שהיוותה מוקד להתעניינות בריטית וצרפתית כאחת אולם נסיון זה השיג את ההפך הגמור והיחסים בין בריטניה וצרפת רק הודקו[3] בשנת 1904 נחתה "ההסכמה הלבבית" שיצרה ברית הגנה בין בריטניה וצרפת הברית התפתחה בסוף לכדי "ההסכמה המשולשת" שבה היו חברות רוסיה בריטניה וצרפת גרמניה מצדה הצליחה לחתום על ברית צבאית עם איטליה ואוסטרו-הונגריה שכונתה "הברית המשולשת"
הכרזת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-28 ביוני 1914 רצח הלאומן הסרבי גברילו פרינציפ את יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד אוסטריה הגישה כמה דרישות לממשלת סרביה שנודעו בשם "משבר יולי"[4] גרמניה תמכה בדרישותיה של אוסטריה הקיסר וילהלם שלח מכתב לקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בו הוא כותב שהוא מבין את הצורך "לשחרר את גבולותיך הסרביים מן הלחץ הכבד המופעל עליהם"[5] הסרבים נכנעו לכל הדרישות פרט לאחת מהן בעיני הקיסר הסתיימה הפרשה והוא אף הרשה לעצמו לקחת חופשה אולם אוסטריה שרצתה לספח את סרביה לא הסכימה[6] העניינים התפוצצו סופית כאשר כמה חיילים סרבים חצו בטעות את הגבול האוסטרי ב-28 ביולי הכריזה אוסטריה מלחמה על סרביה יום לאחר מכן הורתה רוסיה בעלת בריתה של סרביה על גיוס כללי ויום למחרת גייסו אוסטריה וסרביה את צבאן
גרמניה לא יכלה לשבת בחיבוק ידיים לנוכח האיום הרוסי על הגבולות האוסטריים שגרמניה ערבה לשלמותם איום על אוסטריה היווה למעשה גם איום על גרמניה ב-31 ביולי הגישה גרמניה אולטימטום לצאר הרוסי לפזר את כל הכוחות לאורך הגבול האוסטרי ב-1 באוגוסט פג האולטימטום הגרמני בלי שתינתן תשובה רוסית לצד זה או אחר[7] בברלין ציפו במתח לתשובה המפלגות הפוליטיות התאחדו כולם לשם שינוי ותמכו בהחלטת הקיסר והרייכסטאג[8] ברברה טוכמן מתארת את שאירע בה עם הכרזת המלחמה:
בברלין ב-1 באוגוסט התגודדו המונים ברחובות ונקבצו לאלפים בחזית הארמון והיו מתוחים וכבדי חרדה... בשעה חמש הופיע שוטר בשער הארמון והודיע להמונים על גיוס וההמון בנוסח נעשה ונשמע פצח בהמנון הלאומי מכוניות אצו במורד שדרות אונטר דן לינדן כשקצינים עומדים בתוכן מנפנפים בממחטות וצועקים "גיוס!" העם... קרא קריאות הידד פראיות ויצא לפרוק את רחשי ליבו על אלה שהיו חשודים בעיניו כמרגלים רוסיים...
בתחילה רצה הקיסר לפתוח במלחמה על רוסיה בלבד למרות שעל פי התכנית הגרמנית המקורית היה צורך להכריז מלחמה גם על צרפת בעלת בריתה של רוסיה שיכלה לאגף את גרמניה ולהביא לנפילתה הוא ניסה בתחילה להורות לא לתקוף את לוקסמבורג ואת בלגיה ודרכן את צרפת אולם ביטל את הוראתו ובשעה שבע של אותו יום תקפו הגרמנים את לוקסמבורג אותה שעה הגיש שגריר גרמניה בסנקט פטרבורג את הצהרת המלחמה הגרמנית לשר החוץ הרוסי ב-2 באוגוסט הגישה גרמניה בקשה מממשלת בלגיה לאפשר מעבר של כוחות גרמניים דרך אדמת בלגיה מלך בלגיה אלברט הראשון סרב והצהיר ש-"בלגיה היא אומה לא דרך"[9] בתגובה הכריזה גרמניה מלחמה על בלגיה יום לאחר מכן הכריזה מלחמה על צרפת ב-4 ביולי הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה הקיסר הגרמני הצהיר:
גרמניה נכנסת למלחמה במצפון נקי אנו נלחמים על פירות מאמצי השלום שלנו על מורשת מפוארת על עתידנו
הצבא הקיסרי הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא הקיסרי הגרמני היה כפוף ישירות לקיסר ולמטה הכללי
הצי הקיסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]
תכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914", עמ' 17.
- ^ ברברה טוכמן, "המגדל הגאה", עמ' 379.
- ^ דיוויד תומפסון, "אירופה מאז נפוליאון", עמ' 495.
- ^ מכתב האולטימטום האוסטרי
- ^ דיוויד תומפסון, "אירופה מאז נפוליאון", עמ' 517.
- ^ ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914", עמ' 72.
- ^ ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914", עמ' 73.
- ^ K. S. Pinson, "Modern Germany", Mac Millan, New York, 1963 pp. 314
- ^ World War I: Belgium