אוטו פון ביסמרק
הדף "ביסמרק" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ביסמרק (פירושונים).
אוטו אדוארד לאופולד פון ביסמרק (גרמנית: Otto Eduard Leopold von Bismarck-Schönhausen; 1 באפריל 1815 - 30 ביולי 1898), שייך לשושלת בית ביסמארק הידועה, ונודע גם כ"קאנצלר הברזל", קאנצלר (ראש הממשלה) הממלכה הפרוסית (1862-1873). ביסמרק איחד את גרמניה בסדרת מלחמות, נעשה ראש הממשלה הראשון (1871-1890) של האימפריה הגרמנית ונחשב לאבי האומה הגרמנית. בתחילה היה ביסמרק פוליטיקאי שמרן, אריסטוקרט ומונרכיסט. הוא לחם כנגד תנועת הדמוקרטיה החברתית המתחזקת ב-1880, על ידי הוצאה מחוץ לחוק של מספר ארגונים, וכן כונן פנסיה חובה וביטוח בריאות למען העובדים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] תחילת דרכו
ביסמרק נולד בשונהאוזן (Schönhausen). הוא התחנך וגדל ב"מנזר האפור" (Graues Kloster), למד משפטים באוניברסיטת גטינגן ובברלין. ב-1847 נישא ליוהאנה פון פוטקמר ולזוג נולדו שלושה ילדים.
כשנה לאחר כישלון מהפכת 1848 (אביב העמים) נבחר לפרלמנט הפרוסי. לאחר שמונה לייצג את פרוסיה בפרנקפורט, נעשה ביסמרק משוכנע שגרמניה מאוחדת, המונהגת על ידי פרוסיה, היא מטרה חשובה. לאחר מכן שירת כשגריר ברוסיה ובצרפת. ב-1862 קיסר פרוסיה, וילהלם הראשון, מינה אותו לראש ממשלה ולשר החוץ של פרוסיה, כחלק מהקונפליקט בינו ובין הפרלמנט הפרוסי, שהלך ונעשה יותר ויותר ליברלי, למורת רוחו של הקיסר.
ביסמרק האמין שהכוח המניע של תנועת הלאומיות חייב לבוא מהשלטון בצורת הפעלה מחושבת של כוחות צבא וכוחות דיפלומטיים, ולא כהתקוממות עממית ליברלית. הוא פעל לחיזוק הצבא הפרוסי לשם הכנתו לקראת המלחמות אותן יזם. תפיסת לאומיות זו נקראה "בדם ובברזל", והייתה מנוגדת לתפישה הלאומית שבאה לידי ביטוי באביב העמים. על כן קיבל ביסמרק את הכינוי "קאנצלר הברזל".[1]
[עריכה] איחוד מדינות גרמניה
ביסמרק הצליח להביא לאיחוד גרמניה על ידי פתיחה בכמה מלחמות. תחילה, בשיתוף פעולה עם אוסטריה, נכבשו שלזוויג והולשטיין ונלקחו מידי דנמרק במלחמת שלזוויג השנייה; הסכם שלום נחתם בווינה ב-30 באוקטובר 1864. למרות שכבר ב-1865 לחצו על אוסטריה לתת לפרוסיה לקחת את האדמות הצפוניות הללו, ב-1866 תקף ביסמרק באוסטריה וזכה במהירות בקרב קניגגרץ. הוא סיפח את הנובר, הסה-קאסל (Hesse-Kassel), נסאו ופרנקפורט לפרוסיה ויצר את הקונפדרציה הצפון גרמנית, מה שהוביל למעשה לאיחוד מדינות גרמניה השונות.
לאחר שביסמרק התגרה בצרפת, שנשלטה בידי נפוליון השלישי, החלה מלחמת פרוסיה צרפת ב-1870. המדינות שבדרום גרמניה ראו בצרפת את המדינה התוקפנית במלחמה זו, והצטרפו לקונפדרציה הגרמנית הצפונית. צרפת סבלה תבוסה משפילה, ווילהלם הראשון הוכתר לשליט גרמניה בארמון ורסאי ב-1871. כך יצר ביסמרק את האימפריה הגרמנית שלו ב-1871, ענק אירופאי עם יותר מ-40 מיליון תושבים (אם כי זו לא כללה את אוסטריה).
בחזקת גיבור לאומי, היה ביסמרק הרייכסקאנצלר של האימפריה הגרמנית החדשה. במדיניות חוץ, הקדיש עתה את עצמו להשכנת שלום בין צרפת, אוסטריה, גרמניה ורוסיה. הוא היה בין יוזמי ליגת שלושת הקיסרים בין גרמניה, רוסיה ואוסטרו-הונגריה שכוונה נגד צרפת. הברית התפרקה לאחר פיטוריו ב-1890, ורוסיה נלחמה נגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
[עריכה] אחרית ימיו
באחרית ימיו, נעשה מודאג מצמיחתן של שתי מפלגות חדשות: מפלגת המרכז הקתולית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. הקמפיין כנגד קתוליות שהחל ב-1872, ונקרא "קולטורקמפף" (Kulturkampf), שבמרכזו הייתה הלאמת החינוך היסודי מידי הכנסייה לידי המדינה, היה בעיקר כישלון. הוא תקף את הסוציאל-דמוקרטים בשתי דרכים: המפלגה ומוסדותיה הוצאו מחוץ לחוק, בזמן שמעמד הפועלים פויס בעזרת חקיקה מתקדמת מאוד שהבטיחה ביטוח בריאות וביטוח תאונות כמו גם פנסיית זיקנה.
בבחירות של 1890, הן מפלגת המרכז הקתולית והן הסוציאל-דמוקרטים זכו להישגים ניכרים, וביסמרק פרש תחת התעקשותו של הקיסר וילהלם השני, שעלה לשלטון ב-1888. ביסמרק בילה את שנותיו האחרונות בכתיבת זכרונותיו ("Gedanken und Erinnerungen" - "מחשבות וזכרונות"), ומת ב-1898 בפרידריכסרו (Friedrichsruh).
[עריכה] הנצחתו
על שמו נקראו אוניית המלחמה "ביסמרק", וכן בירת דקוטה הצפונית, ביסמרק.
בשנת 1901 הוקמה לזכרו בכיכר הרפובליקה שבברלין, לפני בניין הרייכסטאג, אנדרטת ביסמרק.
ב-1938 הועברה האנדרטה לכיכר הכוכב הגדול בטירגרטן שבברלין.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מיכאל הרסגור וליעד מודריק, שעה היסטורית על אוטו פון ביסמארק, 18 בדצמבר 2008, אתר גלי צה"ל
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ^ אליעזר דומקה, חנה אורבך, צפריר גולדברג "הלאומיות ראשית הדרך" הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 36
| הקודם: - |
קאנצלר גרמניה 1871-1890 |
הבא: הרוזן לאו פון קפריבי |
