משתמש:ראובן מ./טיוטה/מגדל בבל

מגדל בבל מאת פיטר ברויגל האב. אחד מהשיאים של סגנון הרנסאנס הצפוני שבולטת בו הגרנדיוזיות והדרמטיות.

סיפור מִגְדַּל בָּבֶל הוא סיפור מקראי המופיע בפרשת נח שבספר בראשית. לפי המסופר, בשחר האנושות התיישבו בני האדם בארץ שנער (דרום מסופוטמיה), ובעזרת טכניקה של בנייה בלבנים צרופות, הקימו שם עיר ובנו בה מגדל גבוה. אלוהים לא ראה בעין יפה את בניית המגדל, בלבל את שפתם והפיץ אותם בכל העולם, וכתוצאה מכך חדלו בני האדם לדבר בשפה משותפת ונוצרו השפות השונות. על שם בלילת השפות נקראה העיר בשם "בבל". סיפור זה מעניק הסבר מקראי למגוון הלשוני והאתני של האנושות ולפיזורה הגאוגרפי.

הסיפור המקראי

מגדל בבל, ציור מאת גוסטב דורה

הסיפור מופיע בספר בראשית, פרק י"א, פסוקים א'–ט':

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה, וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה': הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.

סיפור מגדל בבל מופיע בסוף פרשת נח, לאחר הסיפור על נח והמבול. הסיפור חותם את מחזור סיפורי הראשית (בראשית א-יא), העוסקים בבריאת העולם ובהתהוות האנושות. אחריו מופיעה רשימה של צאצאי שם עד אברהם, המקשרת בין סיפורי הראשית לסיפורי האבות. לפי הקשרו המקראי, הסיפור עוסק בגורלה של הקהילה האנושית שמוצאה מניצולי המבול, נח ומשפחתו.

מסופר כי בראשית ימיה הייתה האנושות "עַם אֶחָד", קהילה מאוחדת הדוברת לשון יחידה, ללא חלוקה לעמים ולקבוצות אתניות. אנשיה השתקעו באזור מישורי בארץ שנער שבדרום מסופוטמיה. הם החליטו לבנות שם עיר ובה מגדל שיתנשא לגובה רם, בנימוק עמום: "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ". הכתוב מציין את שיטת הבנייה ההיסטורית הטיפוסית למישור המסופוטמי, הדל באבני בניין, שבה נעשה שימוש בלבנים צרופות המהודקות זו לזו באספלט (חֵמָר) במקום באבני בניין ובטיט. ה' מתבונן במעשיהם של בני האדם העוסקים בבניין העיר והמגדל, הוא מתרשם מכוחה של האנושות המאוחדת ומחליט להפר את עצתם. הוא בולל את לשונותיהם ומפזר אותם ברחבי העולם. כתוצאה מכך ננטש בניין העיר והמגדל. הכתוב מסיים במדרש שמה של העיר בבל בדרך של משחק מילים מהשורש בל"ל, על שום בלילת הלשונות שהתרחשה בה.

רקע היסטורי ומקבילות במזרח הקדום

מקובל על רוב החוקרים שהמגדל ששימש השראה לסיפור הוא מבנה מטיפוס הזיגוראת - מגדל הבנוי שבע קומות אשר כל קומה צרה מתחתיתה - ובפרט, הזיגוראת בבבל המכונה é-temen-an-ki, שם שפירושו בשומרית: "בית יסוד שמים וארץ".

חוקרי תרבות בבל העתיקה ניסו למצוא מקבילות לסיפור מגדל בבל. בהקשר זה מוזכרת הפואמה המיתולוגית השומרית "אנמרכר ואדון ארתה", בה מסופר, לדעת חוקרים, על יצירת השפות השונות בעולם עקב ויכוח בין האלים אנליל לבין אנכי. המקור לא שרד בשלמותו והוא נתון לקריאות ולפרשנויות שונות, ויש הטוענים כי תיאור האנושות כדוברת שפה אחת איננו מתייחס לימים עברו, אלא הוא נבואה המתייחסת לעתיד, ליום בו ידברו כולם שומרית.

פירושו ומגמתו

'דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא'. מאי עבוד? [במה חטאו?]... אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה [בה']. זו שאומרת 'נעלה ונשב שם' - הפיצם ה', וזו שאומרת 'נעלה ונעשה מלחמה' - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת 'נעלה ונעבוד עבודה זרה' - "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". תניא, רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו

— תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ט עמוד א'

סיפור מגדל בבל בנוי במתכונת של סיפור אטיולוגי, שהנחת המוצא שלו היא שבשחר ההיסטוריה התקיימה קהילה אנושית מאוחדת הדוברת שפה אחת. הסיפור בא להסביר כיצד נוצר המצב הקיים, שבו בני האדם פזורים בכל העולם ודוברים שפות שונות. מוטיב אטיולוגי נוסף הוא מדרש שמה של העיר בבל. הסיפור דומה מבחינות אחדות לסיפורים אחרים במחזור סיפורי הראשית, שגם הם בעלי מאפיינים אטיולוגיים. בפרט, קיים דמיון תמטי לסיפור הגירוש מגן עדן: שני הסיפורים מתארים כיצד בשחר ימיה של האנושות חל שינוי ממצב טוב והרמוני למצב המוכר לנו. השינוי חל בעקבות מעשה של בני האדם, שלכאורה יש בו כדי לאיים על הגבול בין האנושות לאלוהות. בתגובה למעשה זה, אלוהים משנה את מצב האנושות באופן שמבצר את הגבול בינו לבינה. בעקבות השינוי האנושות נאלצת להסתגל למצב חדש וגרוע יותר, כשהמצב הקדום איננו נגיש עוד.

סיפור מגדל בבל עורר עניין רב במשך השנים. לדעת רוב הפרשנים, חטאם המרכזי של בוני המגדל הוא חטא ההיבריס - גאווה שסופה להוביל למפלה. חז"ל ניסו לאפיין את חטאם המדויק של בני "דור הפלגה" - בוני מגדל בבל. לפי חלק מהדעות, ניסו בוני המגדל למנוע את בואו של מבול נוסף. פרשנות נוספת היא שבני האדם רוצים לחצות את הגבול המפריד בין אדם לה'. הם לא לומדים לקח מסיפור המבול והגירוש מגן עדן, והם עדיין רוצים להידמות לה'. המדרשים עוסקים גם במגדל בבל כביטוי לכוחה השלילי, במקרים מסוימים, של האחדות, כאשר היא משמשת למטרות לא רצויות, במקרה זה מרידה באלוהים. שבירת האחדות גרמה לקטטה ומריבה בין בני האדם: ”היה אחד מהם אומר לחברו הבה לי מים, והוא מביא לו עפר, והיה מכה אותו ופוצע אותו” (מתוך המדרש). על פי פרשן המקרא משה דוד קאסוטו לתורה יש מסר כפול בעניין: הראשון כי הגאווה וההתפארות בכוח חומרי נחשבות לעוון בעיני אלוהים; והשני כי עצת ה' לעולם תעמוד, וכל תוכנית שעלתה במחשבתו מתגשמת בהכרח. עצם בניית המגדל הייתה מעין מלחמה נגד ה', והוא הפך את המצב וגרם למלחמה בין בוני המגדל ובכך לעג להם.

כמה מפרשני ימי הביניים, כגון הרשב"ם, הרד"ק והחזקוני, סברו כי טעותם של אנשי דור הפלגה הייתה בכך שרצו להתאחד כולם במקום אחד כדי להימנע מתפוצה עולמית. לשם כך בנו עיר שתאכלס את כל בני האדם בתוכה. ואילו ה' היה מעוניין דווקא שיפוצו על פני כל הארץ וימלאו אותה, כפי שציווה וברך את אדם הראשון: ”וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”. לצורך כך בלבל את לשונם; הפצתם על פני הארץ הייתה תוצאה טבעית של מהלך זה. הראב"ע הוסיף שהייתה להם גם כוונה לפאר את שמם (”וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם”) בבניית מגדל כביר שיעמוד לדורות.

השערה אחרת אומרת ש"מגדל וראשו בשמיים" הוא בסך הכל מגדל גבוה ורגיל, שבנו כפי שבנו כל העמים הנוכרים בניינים גבוהים לכבוד אלוהיהם. מכך ניתן להסיק שלא גובה המגדל רע בעיני ה', אם כי האליל שלכבודו נבנה המגדל והחטא אינו הרצון להגיע לה' בשמיים ולהידמות לו, אלא המעשה הנוכרי. קאסוטו קיבל את זיהוי הזיגוראת הבבלי é-temen-an-ki כמגדל שעמד בבסיס יצירת הסיפור. הבבלים האמינו שהזיגוראת הוא מעשה ידי האלים, וכינוהו, כאמור: "בית יסוד שמים וארץ". על כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם".

העיר "בבל" נקראת, למעשה, "בָּבּ אִלִי" bab-ili (מאכדית = שער האל), הואיל והבבליים האמינו כי מקום זה הוא שער השמים ומגדל שבנה האל מרדוך. נראה כי כותבי המקרא, המתנגדים לתפיסה זו הרואה בבבל, עירם של עובדי אלילים, את שער השמיים, ומצאו דרכים שונות להתמודד עם המסורת הבבלית, שהייתה רווחת גם בקרב ישראל, כך שהציגו את מעשה בניית הבניין במראה שונה, כסיפור של כישלון ושחצנות אנושיים מצד אחד, ומצד שני הציגו סיפור חלופי על שער השמיים אשר מקומו בארץ ישראל - מרכז האמונה באל אחד, במקום שנקרא בצדק (לפי סיפור סולם יעקב) "בית אל".

צילום שרידי הזיגוראט של בורסיפה משנת 1916. הזיגוראט חודש על ידי נבוכדנצר השני. בבסיסו נמצאה אבן יסוד של המבנה שנשאה כתובת שתוכניתו של נבוכדנצר השני הייתה לבנות את מקדש הזיגוראט בבורסיפה על פי תוכנית המקדש בבבל, והוא יגיע לשמים.

מקורו והתהוותו

בקרב החוקרים המקבלים את תורת התעודות, מקובל לייחס את הסיפור למקור J. רוב החוקרים רואים בו חיבור אחדותי מבחינה ספרותית, גם אם ניתן לזהות בו סימנים להתפתחות קדם-ספרותית מורכבת.

מיעוט מבין החוקרים מזהים בסיפור עקבות להתפתחות ספרותית מדורגת, או למקורות כתובים שונים שמהם הורכב. חלקם סבורים שלא ניתן עוד לשחזר את הרבדים או המקורות הללו. הם מצביעים על כפילויות ומתחים שונים בסיפור שמסגירים לטענתם את טיבו המורכב: כך למשל, מתוארים שני מפעלי בנייה - עיר ומגדל; גם התוצאה היא כפולה - ה' בולל את שפתם ומפיץ אותם על פני כל הארץ; הסיפור מסכם כדרך הסיפורים האטיולוגיים: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ", אך ההמשך "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" איננו תומך בסיכום זה ונראה טפל לו. את כפילות המוטיבים נקל להסביר גם כהתפתחות קדם-ספרותית במסורת שבעל-פה. אך החוקרים השוללים את אחדות הסיפור סבורים שיש בו קשיים ואף סתירות לכאורה, שעשויים היו להיעלם בשלב הגיבוש הספרותי אילו קדמו לו, ולכן אין להסבירם בדרך זו. דוגמה לכך היא ירידתו הכפולה לכאורה של ה' כדי לראות את מעשי בני האדם (פסוק ה) וכדי לסכל את תוכניתם (פסוק ז).

גישות השוללות את אחדות הסיפור

סירוג של שני מקורות כתובים (גונקל)

הראשון שהציע שחזור קונקרטי של שני המקורות הכתובים שמהם הורכב לדעתו הסיפור היה הרמן גונקל, בפירושו לספר בראשית. לפי שחזורו, במקור היו שני סיפורים, שניהם ממוקמים בבבל, שניהם דומים בנושאיהם ובסוגם הספרותי, אך עדיין שני סיפורים נבדלים. הסיפור האחד עסק בבניית העיר ונועד להסביר את המגוון הלשוני של האנושות, והסיפור השני עסק בבניית המגדל ונועד להסביר את הפיזור הגאוגרפי שלה. שני הסיפורים סורגו זה בזה כמעט בשלמותם בידי עורך מוכשר (אולי העורך של מקור J), בשינויים מעטים. גונקל מניח שסיפור המגדל הסתיים גם הוא במקורו בהסבר אטימולוגי-אטיולוגי, מעין: 'על כן קרא שם המגדל [שם המצטלצל עם השורש פו"ץ] כי משם הפיצם ה' על פני כל הארץ'.

• גרסת העיר:

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ: הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה. וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וַיֹּאמֶר ה': הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. <השמטה> וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ.

• גרסת המגדל:

וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם, וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ: נִבְנֶה מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה': זֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. עַל כֵּן קָרָא [שם המגדל פיץ], כִּי מִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.

הצעתו של גונקל זכתה לדיון נרחב במחקר, אך במבחן הזמן היא נותרה בגדר דעת מיעוט. נעשו ניסיונות שונים, בין השאר על ידי קאסוטו, להפריך את החלוקה שהציע גונקל על ידי הדגמת המבנה הספרותי המהודק של הסיפור, שמוכיח לכאורה את אחדותו; אמנם, ספק אם גישה זו נחלה הצלחה. רבים טוענים שהקשיים שצוינו כראיה לאי-אחדות הסיפור אינם בגדר קשיים, או שניתן לפתרם בנקל מבלי לשלול את אחדות הטקסט. אף הובע ספק אם ניתן בכלל להפיק סיפור קוהרנטי באופן ששיער גונקל.

מרדכי ברויאר זיהה אף הוא שני יסודות שונים או "בחינות" שונות - בהתאם לשיטתו הייחודית - השזורות בסיפור. אך הוא ניתח את הבחינות בצורה שונה מגונקל: הוא הבחין בסיפור על בניין העיר והמגדל (אין הוא מפריד בין השניים) ובלילת הלשונות מצד אחד; ובסיפור על הפצת האנושות מצד שני.

התפתחות ספרותית מדורגת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

יש הסבורים כי הנוסח המקורי של הסיפור עסק בבלילת הלשונות בלבד ולא בהפצת האנושות; כל אזכורי ההפצה: "פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ד), "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ח), "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" (ט) הן תוספת משנית לסיפור המקורי, שנועדה לקשור אותו עם לוח העמים שבפרק י.

גישות התומכות באחדות הסיפור

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

עיצובו האמנותי

סיפור קצר זה מתאפיין במבנה הרמוני ודחוס, המשופע באמצעים ספרותיים ביחס לגודלו. מאפיין כזה נדיר במקרא בטקסט פרוזאי.

מבנה

הסיפור בנוי משתי פסקאות דומות בגודלן, המקבילות ומנוגדות זו לזו בצורתן ובתוכנן. הפסקה הראשונה (פסוקים א-ד) עוסקת במעשה בני האדם, והשנייה (ה-ט) – במעשה האלוהים. בין שתי הפסקאות יש הקבלה חופפת:

פסקה א	פסקה ב
שפה אחת ודברים אחדים	עם אחד ושפה אחת לכלם
הבה (+צורת עתיד מוארך)	הבה (+צורת עתיד מוארך)
נבנה	ויחדלו לבנת
נעשה לנו שם	שמה בבל
פן נפוץ על פני כל הארץ	הפיצם ה' על פני כל הארץ

הקבלה צורנית זו משרתת את תוכן הסיפור, בכך שהיא מחדדת את יסוד המידה כנגד מידה שבו.

כמו כן, הסיפור בכללותו יוצר מבנה של הקבלה קונצנטרית סביב המילים "וירד ה' לראת":

כל הארץ שפה אחת
|    בארץ שנער
|    |    וישבו שם
|    |    |    ויאמרו איש אל רעהו
|    |    |    |    הבה נלבנה לבנים
|    |    |    |    |    נבנה לנו
|    |    |    |    |    |    עיר ומגדל
|    |    |    |    |    |    |    וירד ה' לראת
|    |    |    |    |    |    את העיר ואת המגדל
|    |    |    |    |    אשר בנו בני האדם
|    |    |    |    הבה נרדה ונבלה
|    |    |    לא ישמעו איש שפת רעהו
|    |    ויפץ ה' אתם משם
|    בבל
בלל ה' שפת כל הארץ.

ההקבלה הקונצנטרית מבליטה אף היא את המסר של מידה כנגד מידה, ובייחוד את יסוד ההיפוך שבסיפור. כל העלילה כולה סובבת סביב נקודת המפנה - התערבותו של אלוהים - ומאותה נקודה הכול מתהפך. בתחילת הסיפור כוחם של בני האדם באחדותם, אחדות הלשון ואחדות גאוגרפית, וכוח זה הוא שמאפשר להם להתחיל בבניית העיר והמגדל; בסוף הסיפור בני האדם מפורדים וחלשים, ומפעלם הכביר ננטש.

משחקי מילים ומצלול

הסיפור עשיר במאפיינים מצלוליים חוזרים המעניקים לו איכות אסתטית מיוחדת. מאפיין בולט החוזר לאורך הסיפור הוא שילוב העיצורים ב, ל, נ הבאים ביחד, לעיתים בכמה מילים סמוכות. כמו כן, לכל אורך הסיפור חוזרים העיצורים ל, שׁ, שׂ. מאפיינים בולטים נוספים:

• פרונומסיה (מילים סמוכות הנגזרות מאותו שורש): נלבנה לבנים... ונשרפה לשרפה
• לשון נופל על לשון: הלבנה לאבן, והחֵמר... לחֹמר, פן... פני, בנו בני, שֵׁם/שָׁם
• חזרה על מילים דומות: אחת... אחדים, אחד... אחת; כל הארץ x 5, שפה (כולל נטיות) x 5, שֵׁם/שָׁם 7 x

אורי אלטר מציין כי ריבוי משחקי הצלילים והחזרות משרה תחושה של טשטוש הגבולות הלשוניים, החיוניים לתפקודה של הלשון כאמצעי תקשורת. מאפיין סגנוני זה מתאים לסיפור העוסק בבלילת הלשונות.

אזכורים במקרא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. חסרה התייחסות לחלום יעקב; למשל אצל זקוביץ, "מקראות בארץ המראות".

בספר צפניה מופיעה נבואה שיש הרואים בה התייחסות לסיפור:

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

— ספר צפניה, פרק ג', פסוק ט'

לפי פרשנות זו, הנבואה מתארת את אחרית הימים כזמן שבו החטא והעונש של מגדל בבל יבואו על תיקונם.

בתרבות המודרנית

בתרבות הכללית משמש סיפור מגדל בבל בהקשרים של תקשורת בין אנשים הדוברים שפות שונות. בספרו של דאגלס אדמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", "דג בבל" מאפשר לאדם אחד להבין את דברי אדם אחר אף על פי שהוא דובר בשפה שונה. "בבילון" (על פי האנגלית) הוא שמה של תוכנה המאפשרת תרגום מכל ולכל השפות על ידי לחיצה על המילה המבוקשת. בסיפורו "סמלה של העיר", מפרש פרנץ קפקא את סיפור המגדל כאלגוריה לתרבות האנושית המכלה את עצמה. הסיפור הקצר מתאפיין בניסוח מתחמק ששואב כוחו מהיסטוריוגרפיה של סיפור המגדל ובעצם אומר לנו: אין משמעות לסיפור הדורות. זהו שילוב של כתיבת היסטוריה עם מאפיינים קפקאיים.

ראו גם

• אספרנטו
• גורדי שחקים

לקריאה נוספת

• ברויאר, מרדכי (תשנ"ט). פרקי בראשית, א, אלון שבות: תבונות
• ויסמן, זאב (תשנ"ו). סטירה פוליטית במקרא (ספריית האנציקלופדיה המקראית יג), ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 61–74
• זקוביץ, יאיר (1995). מקראות בארץ המראות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
• זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 67–72.
• פולק, פרנק (תשנ"ט). הסיפור במקרא: בחינות בעיצוב ובאמנות (ספריית האנציקלופדיה המקראית יא), מהדורה שנייה, ירושלים: מוסד ביאליק
• קאסוטו, מ"ד (תשי"ג). פירוש על ספר בראשית, חלק ב: מנח עד אברהם, ירושלים: מאגנס
• ראק, יהודה (תש"ס). "דברים אחדים במגדל בבל", מגדים לב, עמ' 9–20
• אביגדור שנאן, יאיר זקוביץ היכן הוא שער השמיים? מקרא נט.
• יהודה אליצור מגדל בבל וסולם יעקב דעת-מכללת הרצוג.

‎

• Alter, Robert (1996). Genesis, New York: W. W. Norton
• Baden, Joel S. (2009). "The Tower of Babel: A Case Study in the Competing Methods of Historical and Modern Literary Criticism", Journal of Biblical Literature 128, pp. 209-224
• Fokkelman, J. P. (1991). Narrative Art in Genesis: Specimens of Stylistic and Structural Analysis, 2nd ed., Sheffield: JSOT Press
• Gressmann, Hugo (1928). The Tower of Babel, New York: Jewish Institute of Religion Press
• Gunkel, Hermann (1997). Genesis, translated by Mark E. Biddle, Macon: Mercer University Press
• Hiebert, Theodore (2007). "The Tower of Babel and the Origin of the World's Cultures", Journal of Biblical Literature 126, pp. 29-58
• Kraeling, Emil G. (1947). "The Earliest Hebrew Flood Story", Journal of Biblical Literature 66, pp. 279-293
• Kramer, Samuel Noah (1968). "The 'Babel of Tongues': A Sumerian Version", Journal of the American Oriental Society 88, pp. 108-111
• Parrot, André (1955), The Tower of Babel (Studies in Biblical Archaeology 2), translated by Edwin Hudson, London: SCM Press
• Skinner, John (1910). Genesis (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons
• Speiser, E. A. (1967). "Word Plays on the Creation Epic's Version of the Founding of Babylon", in J. J. Finkelstein and Moshe Greenberg (eds.), Oriental and Biblical Studies: Collected Writing of E. A. Speiser, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, pp. 53-61 (=Orientalia 25 [1956], pp. 317-323)
• Strong, John T. (2008). "Shattering the Image of God: A Response to Theodore Hiebert's Interpretation of the Story of the Tower of Babel", Journal of Biblical Literature 127, pp. 625-634
• Walton, John Harvey (1981). The Tower of Babel, Ph.D. Thesis, Ann Arbor: University Microfilms International
• Wenham, Gordon J. (1987). Genesis (Word Biblical Commentary), Waco: Word Books
• Westermann, Claus (1984). Genesis: A Commentary (Continental Commentaries), London: SPCK

קישורים חיצוניים

• פרשנויות וביאורים על סיפור מגדל בבל באתר 929 - תנ"ך ביחד
• הבה נבנה לנו עיר, מאת אברהם וולפזון, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
• אלחנן סמט, ושח גבהות אדם, אתר דעת
• ניסן אררט, מעשה דור הפלגה כדרמה סאטירית, באתר מקראנט. פורסם בבית מקרא לט (תשנ"ד) עמ' 224–231