מרדכי ברויאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב מרדכי ברויאר

הרב מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer; ו' באייר ה'תרפ"או' באדר ה'תשס"ז, 14 במאי 192124 בפברואר 2007) היה חתן פרס ישראל, ההדיר את נוסח המקרא ופיתח את "שיטת הבחינות" לפרשנות התורה תוך התמודדות דתית עם ביקורת המקרא.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בו' באייר ה'תרפ"א (14 במאי 1921), בעיר קרלסרוהה שבגרמניה. אביו, שמשון ברויאר, היה מתמטיקאי. אמו הייתה לאה פרנקל, אחותו של אברהם הלוי פרנקל. אמו נפטרה כשהיה ילד קטן, ואביו נישא בשנית לאגתה (גיטל) יידל. דודו, יצחק ברויאר, היה הוגה דעות חשוב של היהדות האורתודוקסית בגרמניה. מצד סבתו ברויאר הוא נינו של הרב שמשון רפאל הירש, מייסד שיטת "תורה עם דרך ארץ". בגיל 12 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בתיכון חורב בירושלים, ואחר כך בישיבת קול תורה ובישיבת חברון.

ב-1947 היה ר"מ בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ונשלח מטעם בני עקיבא למחנות המעצר בקפריסין. בזמן מלחמת העצמאות היה המדריך של גרעין בני עקיבא שהגן על ביריה.

מ-1949 עד 1965 לימד בישיבת הדרום ברחובות, ושם היה בקשרי ידידות עם הרב יהודה עמיטל, לימים ראש ישיבת הר עציון. בישיבת הדרום החל ללמד שיעורים על פי שיטת הבחינות; בשיעוריו בדרך כלל לא הדגיש שמקור ההבחנות שעשה הוא בממצאי ביקורת המקרא. בשנים 19661967 שימש מפקח ארצי להוראת התורה שבעל פה במשרד החינוך. מ-1967 עד 1982 לימד תנ"ך במכללת ירושלים לבנות, והחל מ-1969 לימד שיעורי תנ"ך בישיבת הר עציון. ב-1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. האוניברסיטה העברית העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד.

התגורר בשכונת בית וגן בירושלים, והעביר בה שיעורי תורה וגמרא. אב לשני ילדים. בנו, פרופ' יוחנן ברויאר, שימש ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים והוא נשוי לשירה ברויאר, מנהלת התיכון הוותיק לבנות פלך בשכונת בקעה שבירושלים. בתו ד"ר אלישבע הכהן עוסקת בספרות ובפרט בשירת ימי הביניים של יהדות ספרד. נשואה לרב אביה הכהן, ר"מ בישיבת תקוע.

אחיו הוא הסופר וחוקר שירת שלמה אבן גבירול, זאב ברויאר. אחיות נוספות הן: ציפורה הנשקה, אמו של פרופ' דוד הנשקה; וחיה שטרנפלד, אמו של הסופר נתן שטרנפלד.

מקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בסוף שנות החמישים הגיה הרב ברויאר את מהדורת התנ"ך הנפוצה שהכין לראשונה מאיר הלוי לטריס במאה ה-19. ואולם דעתו לא הייתה נוחה מנוסח זה של המקרא, והוא החל לחקור לעומק את נוסח המקרא לקראת הכנת מהדורה חדשה של התנ"ך בהוצאת מוסד הרב קוק במסגרת מפעל דעת מקרא. הוא לא קיבל אז את הנחתם של חוקרי נוסח המקרא שלא קיים נוסח אחד מוחלט של המסורה. על ידי השוואה של חמישה-שישה כתבי יד שונים של המקרא ועמם נוסח הדפוס של מקראות גדולות דפוס ונציה, ולאחר בדיקת התאמת נוסח רוב כתבי יד להערות המסורה, עיצב נוסח אקלקטי (ערוך על פי מקורות שונים) חדש של המקרא. הוא גילה כי הנוסח המקובל של המקרא בקהילות ישראל, כפי שנקבע על ידי הרמ"ה, בעל אור תורה, בעל מנחת שי ואחרים, מתאים כמעט לחלוטין לנוסח שקבע. לא זו בלבד, אלא שכשהתאפשרה לו הגישה לכתר ארם צובא, כתב היד מן המאה העשירית הנחשב למדויק ביותר הקיים היום, גילה שהנוסח שלו תואם כמעט לחלוטין לנוסח הכתר, ומכאן שהוא לא רק נוסח אקלקטי אלא גם נוסח דיפלומטי (מבוסס על מקור אחד). בכך גם התאשרה הנחתו שקיים נוסח אחד קבוע של המסורה, וששינויי הנוסח בשאר כתבי היד מקורם בטעויות סופר ולא במסורות שונות.

מהדורת התנ"ך של הרב ברויאר התפרסמה החל משנות השבעים בכרכי "דעת מקרא" וגם בפני עצמה. מהדורה חדשה ומתוקנת על פי תגליות נוספות יצאה לאור בהוצאת חורב ב-1998. ב-2001 יצאה מהדורה נוספת בהוצאת נ' בן צבי. מהדורה זו מבוססת על הנוסח של מהדורת חורב (בתיקונים קלים), וערוכה מבחינת גרפית באופן דומה לכתר ארם צובא. האוניברסיטה העברית סמכה את ידיה על מהדורה זו, קראה לה כתר ירושלים, ובכך העניקה תוקף אקדמי למפעלו של הרב ברויאר.

הרב ברויאר גם פרסם כמה ספרים משלימים העוסקים בנוסח המקרא של הכתר ושל כתבי יד נוספים.

על מהדורת תורה נביאים וכתובים על פי המסורה של כתר ארם צובא זכה בשנת תשמ"ד בפרס ביאליק לחכמת ישראל.

שיטת הבחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שחונך לפי השקפתה של יהדות גרמניה, שמאמינה באפשרות ליישב את המחקרים המדעיים עם האמונה היהודית, לא יכול היה הרב ברויאר להתעלם מגילויה של ביקורת המקרא, שהציגה ניתוח ספרותי של המקרא שלפיו נשמעים בתורה קולות של מספרים שונים. כדי ליישב את הניתוח הזה עם התפיסה שהתורה ניתנה למשה בסיני, פיתח הרב ברויאר את "שיטת הבחינות". לפי הבנתו, בכוונה תחילה נכתבה התורה על ידי הקב"ה בכמה קולות שונים, שאמורים לבטא "בחינות" שונות בהנהגתו את העולם. הניתוח הספרותי שהציגו מבקרי המקרא משקף, לפי שיטת הבחינות, את השילוב של אופני הפעולה השונים של האל בעולמו. לאחר פיצול הפסוקים לפי הבחינות השונות, יש צורך לבאר גם את "צירוף הבחינות" - כלומר את הסיבה שהפסוקים חזרו והשתלבו לתיאור אחיד, מה שמבקרי המקרא מייחסים לעורך. בעניין זה כתב במבוא לספרו "פרקי מועדות":

"התורה מדברת בלשונות בני אדם שונים, השונים זה מזה במחשבתם ובסיגנונם, אך היא מדברת גם בסגנונו של 'עורך', המיישב את כל הסתירות. ולמדנו מכאן עיקר גדול: האמונות המובעות בתורה הן סותרות זו לזו... ורק אחרי שנאמרו הדברים בסתירתם, יכלו לחזור ולהיאמר ביישובם".

במקום אחר כתב:

"כל בחינה מבטאת את האמת שלה, התאימה לאחת ממידותיו של ה'. אולם אין זו אלא אמת חלקית. ורק צירוף של כל הבחינות האלה מבטא את האמת השלמה הכוללת את כל מידותיו של ה', ורק היא אמיתה של תורה. משום כך כינס הקב"ה את הבחינות האלה למסגרת אחת, נתן להן ביטוי ספרותי הולם וכך יצר את ספר תורת ה'; הוא הספר שמשה קיבל מיד ה' בהר סיני ומסר אותו לבני ישראל".

השיטה הוצגה לראשונה במאמר בשם "אמונה ומדע בביקורת המקרא" שפורסם כבר ב-1960 בכתב העת "דעות"‏[1]. היא הורחבה ושוכללה עם השנים ותוארה במפורט בספרים "פרקי מועדות" ו"פרקי בראשית", שבכל אחד מהם שני כרכים. השיטה לא התקבלה אצל המחנכים ומורי המקרא הדתיים, ולמעשה רוב הציבור הדתי התעלם ממנה. בעניין זה כתב:

"אשר לחומר הנפץ [שיש בשיטה] - הלוואי והיה זה אמת, ויהודים דתיים היו מתעוררים לקול הפיצוץ. אך זו תפילת שווא. על יהודים דתיים נאמר 'וישנו שנת עולם ולא יקיצו' (ירמיהו נ"א, לט)".

לעומת רוב הציבור שנשאר אדיש לשיטתו, חלק מתלמידיו אימצו אותה והפליגו ממנה לעמדות ליברליות יותר, למשל שהתורה נכתבה במשך כמה דורות על ידי כמה נביאים שונים. במאמר שכתב ב"מגדים" ל'‏[2], תקף הרב ברויאר את עמדתם, וקבע שהיא "איננה אמונת ישראל, כפי שהיא מקובלת בידינו מידי חכמים, אלא אמונה חדשה שאנשים אלו בדו אותה מלבם".

מפעלים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ברויאר תרגם מגרמנית לעברית את פירושו של אבי-סבו, הרב שמשון רפאל הירש, לחמישה חומשי תורה. את הפירוש תרגם ביחד עם בן דודו, פרופ' מרדכי ברויאר (שניהם נקראו ע"ש אבי סבם). בנוסף היה אחד מחברי המערכת של פירוש דעת מקרא. מלבד זאת פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת רבים.

בזכות שיטת עבודתו הקפדנית והמדויקת התקבלו חידושיו ומחקריו גם על דעת חוקרי חכמת ישראל ומדעי היהדות באוניברסיטאות, וזאת אף על פי שאין לו כל השכלה אקדמית מסודרת.

השקפת עולמו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרב ברויאר הייתה תפיסת עולם ציונית חזקה, אף על פי שבא מעולמם של חוגי אגודת ישראל. בשעתו קיים ויכוח נוקב עם אביו ועם דודו, יצחק ברויאר, על עבודתו בישיבת בני עקיבא. בספריו ובמאמריו בא לידי ביטוי הרגש העז שהוא חש כלפי ארץ ישראל.

עם תחילת ההתיישבות ביהודה ושומרון תמך במפעל ההתנחלויות אולם בשלב מסוים עבר לחוגי השמאל הדתי. הוא היה בין מייסדי מפלגת מימד ואף הופיע ברשימתה לכנסת בבחירות לכנסת השתים עשרה. את דעתו הפוליטית הביע מפעם לפעם במאמרים בעיתונות, בעיקר בכתב העת נקודה.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא, ירושלים, תשל"ז
  • טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת, ירושלים, תשמ"ב
  • פרקי מועדות, ירושלים, תשמ"ו, שני כרכים
  • פרקי בראשית, אלון שבות, תשנ"ט, שני כרכים
  • פרקי מקראות, אלון שבות, תשס"ט
  • פרקי ישעיהו, אלון שבות תש"ע

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים של הרב ברויאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח המקרא
שיטת הבחינות
סוגיות בפרשנות המקרא ובהלכה
מאמרים פובליציסטיים

כתבות הספד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב מרדכי ברויאר, ‏אמונה ומדע בפרשנות המקרא - מאמר ראשון, באתר דעת
  2. ^ מרדכי ברויאר, ‏על ביקורת המקרא, באתר דעת