משתמש:Amitsagi/ויליאם טובמן

פתיחה

(William Vacanarat Shadrach Tubman) וויליאם ואקאנראט שדרך טובמן, חי בין השנים 29 לנובמבר 1895 ל- 23 בליולי 1971. טובמן חי בזוגיות עם אשתו, אנטואנט טובמן, ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: ויליאם וי. טופמן הבן, וילהלמינה טובמן-טאקר, ג'ון הילארי טובמן, ו-ויליאם אלי טובמן.

טובמן, היה פוליטיקאי ליברי, הסנטור הליברי הצעיר ביותר - נבחר בגיל 23 . היה הנשיא ה-19 של ליבריה. טובמן, שנבחר לנשיאות בשנת 1944 וכיהן עד מותו בשנת 1971. 27 שנותיו כנשיא של ליבריה היוו את הכהונה הארוכה ביותר בתולדות הרפובליקה הראשונה של אפריקה, שקיבלה את עצמאותה בשנת 1847.

טובמן נחשב ל"אבי ליבריה המודרנית", נשיאותו סומנה ע"י משיכה של השקעות זרות, מספיק על מנת לגרום למודרניזציה בכלכלה ובתשתיות.

בתקופת כהונתו, חוותה ליבריה תקופה של שגשוג. הוא אף הוביל מדיניות של איחוד לאומי על מנת לצמצם את הפערים החברתיים והפוליטיים בין עמיתיו האמריקו - ליבריים לבין הליבריים המקומיים.

חייו המוקדמים וחינוך

ויליאם טובמן נולד ב 29/11/1895 בהרפר שבליבריה. צאצא של מהגרים אמריקאים, עבדים משוחררים בעיקר, שגדל בעוני ותחת משמעת חמורה. אביו של טובמן, אלכסנדר טובמן היה סתת, גנרל בצבא ליבריה ויו"ר בית הנבחרים הליברי, כמו כן היה מטיף מתודיסטי בקבוצת קהילות נוצריות. האב היה בעל משמעת קפדנית ודרש מחמשת ילדיו להשתתף בתפילה המשפחתית היומיומית. הוא אף נהג לישון על הרצפה בטענה שהמיטות רכות מידי ומפריעות להתפתחות האופי. טובמן שאף ללכת בעקבות אביו ולהיות מטיף, ולכן הוא הפך לכומר בגיל 19 (כינו אותו כומר מתודיסטי- איש דת שלא מוסמך רשמית ), בעת ששימש כקצין בצבא הליברלי.

אמו של טובמן, אליזבת רבקה טובמן נולדה באטלנטה שבג'ורג'יה. הוריו של אלכסנדר, וויליאם וסילביה שדרך טובמן, היו חלק מקבוצה של 69 עבדים משוחררים שהובלה לליבריה בשנת 1844 ושולמה על ידי אמילי טובמן אלמנה פילנתרופית מאוגוסטה שבג'ורג'יה.

אמילי סייעה בשחרורם של עבדים אמריקאים אפריקאים ושילמה על חזרתם לליבריה. למרות הפניות למחוקקת של ג'ורג'יה ותרומותיה הכספיות לאוניברסיטת ג'ורג'יה, היה לה קשה לשחרר את העבדים ולא אישרו לה לאמץ מספר גדול של עבדים. מאז מרד העבדים של נט-טרנר בשנת 1831, בית המחוקקים של המדינה היה נוקשה מבחינת שחרור מעבדות וחייב חקיקה עבור כולם. אגרות החוב, שנועדו להבטיח שהעבדים השחורים יעזבו את המדינה תוך זמן קצר, היו יקרות מאוד.

טובמן ביקשה עזרה מחבר, הנרי קליי מקנטקי שהיה נשיא ארגון הישוב האמריקאי. הארגון היה מורכב מאלו שדגלו בביטול העבדות ומאלו שהחזיקו עבדים. באפריקה הייתה קולוניזציה שהוצעה כפתרון עבור עבדים ולא אפשרה להם להישאר בארצות הברית. הנוכחות שלהם לא נחשבה כחלק מהעבדים בדרום. בדרום ובצפון, אנשים לבנים מהמעמד הנמוך היו מתוסכלים כיוון שהיו צריכים להתחרות איתם על מקומות עבודה. קליי הבטיח ששליחת עבדים לשעבר לליבריה היא אפשרות מתאימה ובטוחה. לאחר שהצליחו להגיע לליבריה, קבוצת העבדים לקחו את "טובמן" בתור שם המשפחה שלהם והתיישבו יחד. הם קראו לקהילה שלהם "טובמן היל".

ויליאם טובמן היה הבן השני במשפחתו. הוא למד בבית הספר היסודי בהארפר, לאחר מכן התחנך בסמינר קייפ פלמס מתודיסטי ואז למד בבית ספר תיכון בהארפר. בשנת 1910, כשהיה בן 15, השתתף במספר פעולות צבאיות בתוך המדינה ובשנת 1917 קודם להיות קצין.

לאחר הצבא, למד טובמן תואר במשפטים ועבר את בחינת הגמר, ובשנת 191 הפך לעורך דין. מכיוון שלעתים קרובות הוא לקח תביעות משפטיות ללא תשלום, נודע לטובמן כ"עורך הדין של העניים" . הפיכתו לעו"ד העניקה לו קרש קפיצה לעולם הפוליטיקה.

קריירה

טובמן התמנה במהרה למקליט בבית המשפט הארצי לענייני צוואות של מרילנד , אוסף מיסים, מורה, והקולונל במיליציה.

הוא הצטרף ללשכות ה – Freemason (הבונים החופשיים) של ה - Prince Hall Freemasonry , ארגון אחווה שהוקם על ידי אמריקנים אפריקנים לאחר שהוצאו מה – Freemasons

משרדי הבחירות

לאחר שהצטרף למפלגת True Whig Party) TWP), המפלגה הדומיננטית בליבריה מאז 1878, טובמן החל את הקריירה שלו בפוליטיקה. בשנת 1923, בגיל 28, הוא נבחר לסנאט של ליבריה במחוז מרילנד, מחזיק בשיא "הסנאט הצעיר ביותר בהיסטוריה של ליבריה".

בהיותו מזוהה כ – "הקניבל המשכנע מהינטרלנד", הוא נלחם על זכויות חוקתיות לחברי קבוצות שבטיות מקומיות, שהכילו את מספרם המכריע של הליבריים.

הוא נבחר לסנטור ב-1929, והיה יועץ משפטי לסגן הנשיא אלן ינסי (Allen Yancy).

הוא התפטר מן הסנאט בשנת 1931 על מנת להגן על ליבריה בפני חבר הלאומים, בין היתר על מנת לטעון שמדינתו משתמשת בעבדים לעבודות כפייה.

טובמן נבחר מחדש למועצה המחוקקת בשנת 1934. הוא התפטר בשנת 1937 לאחר שמונה על ידי הנשיא אדווין בארקלי (Edwin Barclay) לשופט (associate justice) של בית המשפט העליון של ליבריה, שם שירת עד שנת 1943.

ביוגרפיה רשמית משערת שברקלי מינה את טובמן לבית המשפט העליון על מנת להסירו כמתחרה לנשיאות.

נשיא ליבריה

בדצמבר 1942 נאלצה ליבריה לבחור את יורשו של הנשיא אדווין ברקלי [16].  שישה מועמדים רצו לתפקיד; שני המועדפים היו טובמן ושר החוץ קלרנס ל. סימפסון. [9] טובמן נבחר לנשיא ב -4 במאי 1943, בגיל 48, והתחיל את תפקידו ב -3 בינואר 1944. [10]. הציבור חזה שתוך שישה חודשים הוא יפרוש מתפקידו [23].

הוא נבחר מחדש בכל אחת מהשנים 1951, 1955, 1959, 1963, 1967 ו -1971, במשך שבעה מועדי בחירות רצופים, שלמעשה העניקו לו את הכהונה הארוכה ביותר מכלל הנשיאים המודרניים בעולם. (30)

בעוד שארצות הברית, בת בריתה, החלה לבסס את הפעילות הצבאית במדינה לאחר הצטרפותה למלחמת העולם השנייה, ליבריה לא הכריזה מלחמה על גרמניה ויפן עד 27 בינואר 1944.

באפריל 1944 חתמה ליבריה על הצהרת האו"ם. [11]

בחירתו לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה ולגרש את האזרחים הגרמנים מליבריה היתה החלטה קשה עבור טובמן מסיבות כלכליות וחברתיות: (1) סוחרים גרמניים היו חלק בלתי נפרד מן הכלכלה הליברית; (2) גרמניה הייתה שותפה מסחרית עיקרית של ליבריה; (3) בנוסף רוב הרופאים בליבריה היו גרמנים. במסגרת הצהרה זו הסכים טובמן לגרש את כל תושבי גרמניה ולהתנגד למדינות הציר.

יחסים בינלאומיים

"המדיניות הליברית הינה מחויבת לרעיון של מערכת ארגונית חופשית, דמוקרטיה וחיפוש פתרון מעשי לבעיית הקיום הרב-לאומית. אנו מעריכים סינתזה המורכבת ממדינות אינדיווידואליות אשר שומרות על אורח חייהם כפי שהוא, אך מאוחדות בחילופי סחר ורעיונות בצורה הדדית בין העמים, על ידי הסכמי אי-תוקפנות ואי-התערבות בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות, והסכמי שלום מתמיד."

- ויליאם טובמן -

במדיניות החוץ ייצב טובמן את ארצו ליבריה עם ארצות-הברית, שאותה כינה "ידידתנו החזקה ביותר, הקרובה ביותר והאמינה ביותר".[13] ב-14 ביוני 1944 הוזמנו טובמן ונשיא ליבריה לשעבר אדווין בארקלי לבית הלבן כאורחיו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, הם היו ראשי המדינה האפריקאים הראשונים שביקרו שם. [1] בעקבות המלחמה, שהביאה לתנועה אנטי קולוניאלית ביבשת אפריקה, הידק טובמן את קשריו בין עמיתים אפריקאים על ידי השתתפות בוועידה האסיאתית-אפריקנית בשנת 1955 ובכנס הראשון של מדינות אפריקה העצמאיות באקרה, שאורגן בשנת 1958 על ידי קוואמה נקרומה מגאנה. [14] ב- 1959 ארגן טובמן את הוועידה השנייה של המדינות האפריקאיות. [17]

ב -1961, בעקבות ועידה פאן-אפריקאית שהתקיימה במונרוביה, עזר טובמן לייסד את האיחוד האפריקני (OAU), ארגון של מנהיגים אפריקאים "מתונים" אשר פעל לאיחוד הדרגתי של אפריקה, בניגוד לקבוצה "המהפכנית" שבקזבלנקה. [18]

"אנחנו לא ננהל מלחמה נגד הסוציאליזם אם הוא יישמר בתוך השטחים ובקרב אנשים הנוטים אליו, אבל אנחנו נלחם עד למוות עבור כל ניסיון לכפות עלינו את מה שאנחנו רואים כאשליה מיסטית."

- ויליאם טובמן -

[19]

ממשלתו של טובמן הייתה ביקורתית כלפי הקומוניזם ונמנעה מהקמת יחסים דיפלומטיים עם רוב המדינות הקומוניסטיות (יוגוסלביה, שנחשבה מוערכת בעיני ממשלת ליבריה, הייתה יוצאת מן הכלל) [20] [15]; יחד עם זאת, ליבריה עשתה חילופי סחר ומשימות התנדבותיות עם ברית המועצות ועם מדינות מזרח אירופאיות נוספות. [21] בנוסף לכך, ממשלת ליבריה הסכימה לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל וסין הלאומנית בשנת 1957. [15]

התפתחות כלכלית

כשטובמן מונה לבית המשפט העליון בשנות השלושים, זמנים בהם ליבריה הייתה לא מפותחת, לא היו לה תשתיות בסיסיות של כבישים, מסילות ברזל ותברואה. [22] טובמן אמר כי ליבריה מעולם לא קיבלה את "היתרונות של הקולוניזציה", הוא התכוון להשקעה של כוח גדול ועשיר לפיתוח התשתיות של המדינה. [23] טובמן יצר מדיניות כלכלית, הידועה כ"porte ouverte" ("דלת פתוחה"), זאת על מנת למשוך השקעות זרות למדינה. [7] כדי לעודד ולדחוף עסקים זרים לפעול בליבריה, הוא עודד פיתוח. בין השנים 1944 ל -1970, ערך ההשקעות הזרות, בעיקר מארצות הברית, [22] גדל ב -200%.[7] בשנים 1950-1960 חוותה ליבריה צמיחה שנתית ממוצעת של 11.5%. [7] והייתה המדינה עם שיעור צמיחה כלכלי השני בגובהו בשנות ה-50. בשל ההצלחה הכלכלית שהנהיג טובמן הוא זכה לכינוי "אבי המודרניזציה הליברית".[24]

עם התרחבות הכלכלה, טובמן יצר הכנסות עבור הממשלה לבנייה ומודרניזציה של התשתיות: ריצוף של רחובות מונרוביה, התקנת מערכת תברואה ציבורית, [23] בניית בתי חולים, [5] ובשנת 1948 הושקה תכנית אוריינות. [25] [26] בניהולו של טובמן נבנו אלפי קילומטרים של כבישים, וכן נבנה קו רכבת לחיבור מחצבות הברזל לחוף להובלת הסחורות שנועדו לייצוא. [22] בתקופה זו הוא הפך את נמל מונרוביה לנמל חופשי לעידוד הסחר. [22]

בתחילת 1960 החלה ליבריה ליהנות מעידן השגשוג הראשון שלה, בין היתר הודות למדיניותו של טובמן ולפיתוח שיישם. [7] בשנות השישים טובמן שנחשב כפרו-מערבי ובעל השפעה במערב אפריקה, בתקופה שבה מדינות פעלו להשגת עצמאות, לעתים קרובות תוך שימוש באלימות, חוזר על ידי פוליטיקאים מערביים רבים, ובראשם נשיא ארה"ב לינדון ב. ג'ונסון.

בעבר, החלק הארי של הייצור בליבריה הסתמך על גומי. עם המודרניזציה של תשתיות המדינה בידי טובמן, ליבריה החלה להשתמש במשאבים הלאומיים האחרים שלה. מספר אזרחים אמריקאים-ליבריים וחברות גרמניות ושוודיות, החלו לנצל את מחצבות הברזל, מה שהוביל את ליבריה למקור הראשון של ברזל באפריקה והרביעי בעולם. טובמן רצה ליצור גיוון במשק, לכן במקום לבסס אותו על משאבי גומי וברזל אשר הניבו 90% מהיצוא, הוא עודד את פיתוחם של מטעי קפה, שמן דקלים, קני סוכר ובמיוחד בעיבוד אורז בשנת 1966 בסיוע טייוואן.

משטר רודני

שלטונו של הנשיא טובמן על ליבריה בהחלט שנוי במחלוקת. לאחר שאדם חמוש ניסה להתנקש בטובמן ב -1955 , הוא הדחיק באכזריות את האופוזיציה הפוליטית. [16] הממשל שלו נחשב יותר ויותר ממשל של רודן. בחוקה הלאומית לא היה גבול למשך זמן הכהונה, וטובמן לא התנדב לעזוב את תפקידו. הוא שלט במפלגה הפוליטית הדומיננטית ויצר רשת רחבה של התחייבויות באמצעות מינויים של חסות.

מורשת

טובמן ידוע בעיקר במדיניות של איחוד לאומי ודלת כלכלית פתוחה. הוא ניסה ליישב את האינטרסים של שבטי הילידים עם אלו של האליטה האמריקאית-ליברית, והגדיל את ההשקעות הזרות בליבריה כדי לעורר את הצמיחה הכלכלית.

במהלך שנות החמישים ליבריה הייתה במקום השני בעולם בדירוג של צמיחה כלכלית. עד מותו בשנת 1971 ליבריה הייתה בעלת הצי המסחרי הגדול ביותר בעולם, בעלת תעשיית הגומי הגדולה בעולם, היצואנית השלישית בגודלה בעולם של מחצבות ברזל, והיא משכה יותר ממיליארד דולר של השקעות זרות.

טובמן נפטר במרפאה בלונדון בעקבות סיבוכים לאחר ניתוח של בלוטת הערמונית בגיל 75. [27] את מקומו תפס סגן הנשיא הוותיק ויליאם טולברט, שהיה פרו אמריקאי וחיזק את היחסים של ליבריה עם ארצות הברית [28]. התנגדויות פוליטיות גדלו בעקבות השלטון האוטוקרטי של טובמן, וקבוצות חדשות רצו להיות חלק מהצלחתה של האומה. השליטה של מפלגת ה"True Whig Party"  הופלה ב -1980 על ידי מועצת הגאולה של העם, קבוצת חיילים בראשות סמואל דו. מלחמות האזרחים והאלימות שהתרחשו מיד לאחר מכן הרסו את השגשוג הכלכלי של תור הזהב של ליבריה.

יום הולדתו של טובמן, ה-29 בנובמבר, הוכרז כיום חג לאומי בליבריה לזכרו. [29]

תרומתו לחברה הליברית

כנשיא, טובמן הנהיג רפורמות רבות ומדיניות חברתית, כמו חקיקה של זכות בחירה וזכויות קניין לכל הנשים מגיל 21 ומעלה. [1] התרומה החשובה ביותר של טובמן לפוליטיקה הליברית היתה "מדיניות האיחוד" שלו, בה המחוזות הפנימיים, השבטים, שהוזנחו קודם לכן מבחינה כלכלית ופוליטית, הוכנסו בהדרגה למסגרת הלאומית. בזכות טובמן, המחוזות הפנימיים החלו להיות מיוצגים במלואם בקונגרס, הכבישים והשירותים שלהם הובאו אל פנים המדינה, ומעל לכל, מנהיגי המחוזות הפנימיים החלו למלא תפקיד חשוב בכל תחומי השלטון. [30]

קישורים חיצוניים

• William V.S. Tubman University
• William V.S. Tubman Photograph Collection