נגיף הכשל החיסוני בחתול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgנגיף הכשל החיסוני בחתול
מיון מדעי
קבוצה: קבוצה VI (נגיפי ssRNA-RT)
משפחה: Retroviridae
תת־משפחה: Orthoretrovirinae
סוג: Lentivirus
מין: Feline immunodeficiency virus
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Virus de l'immunodéficience féline
תחום תפוצה
מפת תפוצה של זני הנגיף

נגיף הכשל החיסוני בחתולאנגלית: FIV, feline immunodeficiency virus) הוא נגיף רטרו מסוג לאנטי-וירוס. ההדבקה בנגיף ומהלך המחלה שהוא גורם לה מזכירים מאוד את מחלת האיידס באדם, לפיכך הנגיף בחתולים משמש כמודל מחקרי למחלת האיידס ולעתים אף מכונה "איידס של חתולים". הנגיף בודד לראשונה בשנת 1986 באוניברסיטת דייוויס שבקליפורניה.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבקה בנגיף FIV נפוצה בחתולי בית ובחתולי בר ברחבי העולם והוא אינו מדביק בני אדם בשום צורה. ישנם חמישה טיפוסים של נגיף FIV המבוססים על שוני ברצף חומצות האמינו במעטפת הנגיף. שכיחות נוגדנים בדם נגד הנגיף באוכלוסיית חתולי הבית משתנה מאוד ונעה בין אחוז בודד ל-25 אחוזים באוכלוסיות סיכון ובחתולים חולים. בארצות הברית נמדדה שכיחות נוגדנים בשניים עד ארבעה אחוזים מחתולי הבר. שיעור ההדבקה בנגיף אחיד ברחבי ארצות הברית, אך באירופה קיים שוני מהותי בין מדינות שונות (שני אחוזים בהולנד ובגרמניה לעומת שיעור נגיעות של 30 אחוזים באיטליה.

היארעות המחלה הגבוהה ביותר חלה בחתולי רחוב זכרים לא מסורסים, הסיבה לכך טמונה בכך שדרך המעבר העיקרית של הנגיף היא בנשיכה וחתולים אלה נוטים לתגרות יותר מחתולים אחרים. זכרים נדבקים בנגיף בשיעור גבוה פי שניים עד ארבעה מאשר נקבות ורוב החתולים הנגועים הם חתולים צעירים שמלאו לחייהם לפחות שנתיים.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיף זה מועבר בין חתולים בעיקר בנשיכה. הנגיף מתרבה בעיקר בתאי ה-T המסייעים שבהם חלבון +CD4, אך גם במקרופגים, אסטרוציטים ובתאי מיקרוגליה. לאחר ההדבקה מתחיל שלב וירמיה כרוני המגיע לשיאו כעבור שמונה שבועות ולאחריו מתחילה ירידה בעומס הנגיפי בדם. העומס הנגיפי גובר שוב בשלב הסופני של המחלה.

תגובת הנוגדנים בחתול הנגוע היא נורמלית, אך תגובת מערכת החיסון התאית נפגעת בשל הירידה במספר תאי T המסייעים. בשל הפגיעה במערכת החיסון נגרם כשל חיסוני ומופיעה עלייה במספר הזיהומים הפתוגניים המשניים וכמו כן ניכרת עלייה בשכיחות הגידולים הסרטניים.

מופע קליני ופתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מאופיינת בשלושה שלבים עיקריים, משך כל שלב וחומרת הסימנים הקליניים המופיעים בו תלויים בין היתר בגיל החיה ובמצבה הבריאותי בעת ההדבקה וכמו כן בעומס הנגיפי המועבר בעת ההדבקה, במסלול ההדבקה ובזן הנגיף המדביק. חלק מהסימנים הקליניים המופיעים הם סימנים ראשוניים המשויכים לנזק הנגרם ישירות על ידי הנגיף ויתר הסימנים הקליניים משניים להידרדרות החוסן החיסוני של החיה הנגועה. שלבי המחלה:

  • שלב אקוטי: הסימנים הקליניים מופיעים כחודש או חודשיים לאחר ההדבקה ומאופיינים בעיקר בחום בדיכאון ובהגדלה מפושטת של קשרי לימפה.
  • שלב תת-קליני: כעבור מספר שבועות או חודשים נעלמים הסימנים הקליניים אך הנגיף עודנו נמצא בדם החתול. משך שלב זה משתנה מאוד ותלוי בגורמים נוספים, הוא יכול להימשך מספר חודשים עד שנים.
  • שלב כרוני: מערכת החיסון של החתולים הנגועים קורסת וגופם נכנע לפתוגנים המשניים התוקפים אותם. הסימנים הקליניים המאפיינים את השלב הכרוני כוללים דלקותפה, בחניכיים, באף, בלחמית, במעיים, בעור ודלקת ריאות נגיפית), הופעת גידולים סרטניים (בפרט מסוג לימפוסרקומה וקרצינומה של תאי הקשקש), אי ספיקת כליות, מחלות בדרכי השתן, מחלות אנדוקריניות וסוכרת. חלק מהסימנים מיוחסים יותר לגיל המבוגר בעת ההדבקה מאשר לפעולת הנגיף עצמו.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהנגיעות בנגיף FIV היא לכל החיים, הבדיקה הנוחה והאמינה ביותר לאבחון הנגיעות היא בדיקת נוגדנים בנסיוב של החתול החשוד בהדבקה. אבחון הנוגדנים נעשה לרוב בשיטת ELISA או בשיטה של אימונופלורסנציה. ישנן ערכות מסחריות המאפשרות אבחון נגיעות בשיטת ELISA במרפאה וטרינרית, כמו כן, בדיקת ELISA בעלת רגישות וסגוליות גבוהה. בכל זאת תיתכן תוצאה חיובית שגויה בכמה מקרים:

  • גורי חתולים מקבלים נוגדנים נגד הנגיף מאמם ולכן הימצאות נוגדנים בגור צעיר משישה חודשים אינה בהכרח מעידה על מחלה פעילה. כמו כן, הדבקה אנכית של הגורים מהאם היא נדירה מאוד בחתולים ולכן סביר להניח שהם לא נגועים.
  • חתול שחוסן בתרכיב נגד הנגיף יפתח נוגדנים נגדו ויציג תוצאה כאילו הוא נגוע במשך לפחות שנה מיום החיסון. זוהי אחת הסיבות לכך שחלק מהווטרינרים ממאנים להמליץ על חיסון גורף בחתולים.

שיטות נוספות מדויקות לאבחון הן בידוד נגיף ומבחן PCR. בידוד נגיף היא שיטה יקרה האורכת זמן רב ודורשת מומחיות רבה בביצועה ולפיכך אינה מבוצעת באופן שיגרתי. מבחן ה-PCR בעל רגישות וסגוליות גבוהות מאוד והוא אינו מושפע מחיסון נגד הנגיף, עם זאת הוא דורש ציוד מיוחד ולכן אינו מבוצע במרפאות אלא רק במעבדות מיוחדות.

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול- זוהי מחלה חשוכת מרפא ומטרת כל הטיפולים היא להקל על החתולים החולים בה.

  • טיפול תומך ומתן אנטיביוטיקה לטיפול בדלקות הנובעות מזיהום בפתוגן משני.
  • בשל הכשל החיסוני ביצוע חיסונים לאחר שחלה החתול במחלה שנוי במחלוקת ויעילותם מוטלת בספק (יש הטוענים כי מומלץ לחסן את החתולים בשל יכולתם המוגבלת להדוף גורמי מחלה אך חשוב להשתמש בחיסונים המכילים פתוגנים מומתים ולא מוחלשים). כמו כן, מומלץ להימנע מטיפול בסטרואידים שכן אלה מדכאים את מערכת החיסון אף יותר.
  • מעכבי האנזים רוורס טרנסקריפטאז, כמו AZT, הנהוגים בטיפול בבני אדם החולים באיידס, מפחיתים ככל הנראה את חומרת המחלה (עם זאת, כטיפול יחיד בתרופה, הוירוס נעשה עמיד אליה עם הזמן). למרבה הצער, מרבית שאר התרופות האנטי ויראליות רעילות לחתולים. בשל כך, ההמלצה היא לשמור את הטיפול בתרופה למקרים בהם תרופות אחרות לא יעילות ובעיקר למקרים של מעורבות מערכת העצבים המרכזית).
  • ציטוקינים כמו אינטרפרון-אלפא.

מניעה- מאחר שהטיפול אינו מרפא, מניעה היא האמצעי הטוב ביותר להגנה מפני המחלה בחתולים.

  • חיסון: בניגוד לנגיף HIV הגורם למחלת האיידס באדם, הצליחו לפתח חיסון כנגד הנגיף הגורם למחלה בחתולים. יעילות החיסון שנויה במחלוקת והחיסון אינו מספק הגנה נגד כל הטיפוסים של נגיף FIV, אך עצם פיתוחו מהווה נקודת ציון ומקור לתקווה שבבוא העת יצליחו לפתח חיסון יעיל נגד המחלה בחתולים ואף נגד המחלה באדם. החיסון הניתן הוא תרכיב של נגיף מומת שהוכן משני בידודים של הנגיף והוא זמין באופן מסחרי בארצות הברית. מאחר שטיפוסי הנגיף הנפוצים בישראל שונים מהטיפוסים הנפוצים בארצות הברית יעילותו פחותה בישראל.
  • חתולים החיים בתוך הבית ובפרט חתולים החיים לבדם אינם בסכנה להידבק בנגיף. שמירת החתול מפני חתולי רחוב וחתולים זרים היא ההגנה הטובה ביותר. במידה שיש בבית חתול אחד חולה מומלץ לא להביא חתולים חדשים שכן במקרה של קטטה עלול להידבק גם החתול החדש ונוסף על כך הבאת חתול נוסף יכולה להביא לעקה נפשית בקרב החתול החולה ולהרעה במצבו.
  • בבתי גידול לחתולים ובבתים מרובי חתולים מומלץ לבצע בדיקה לאבחון FIV בחתול חדש לפני הכנסתו לבית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.