ניקלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקלין
Nickeline-Bismuth-255133.jpg
גבישי ניקלין (בגוון נחושת) בתוך ביסמוט. מקור: אייסלֶבֶּן (Eisleben) באגן מאנספלד בסקסוניה-אנהלט שבגרמניה
תכונות המינרל
הרכב כימי NiAs
מערך קריסטלוגרפי הקסגונלי
צורת הגביש בדרך כלל כמסה חסרת צורה או כמקבץ עמודי או לוחי עד צורת כליה. לעתים רחוקות כגבישים מעוותים שפאותיהם מקווקווים לאורך, עד 1.5 ס"מ המסתיימים בפירמידה.
צבע אדום נחושת חיוור עד וורוד, בבליה משתנה הצבע לאפור עד שחרחר.
ברק מתכתי
שקיפות אטום
פצילות לא מושלמת בשני כיוונים ({1010} ו-{0001})
שבירה קונכייתית
קשיות 5.5-5 בסולם מוס
משקל סגולי 7.8
שרטוט חום כהה עד שחור
מידע נוסף גבישים תאומים היוצרים מעגל של ארבעה גבישים נפוצים על {1011}, וייתכן שגם על {3141}. אם מכים עליו או מחמים אותו מפיץ ריח שום. מתמוסס בחומצה חנקתית
מינרלים נלווים ארסנופיריט, כסף, פירוטיט, גרסדורפיט, פנטלנדיט, רמלסברגיט, כלקופיריט, ספלוריט ביסמוט ומיצ'נריט[1]
תא היחידה של הניקלין
גבישי ניקלין שצמחו בחלל בסלע

ניקלין (או גם ניקוליט) הוא מינרל - תרכובת המכילה 43.9% ניקל ו-56.1% ארסן.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כימיה וקריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של הניקלין היא NiAs. לעתים קרובות נוכחות במינרל כמויות קטנות של גופרית, ברזל וקובלט, ולעתים מוחלף הארסן ברובו באנטימון תוך יצירת תמיסה מוצקה עם המינרל ברייטהאופטיט (NiSb). בחשיפה לאוויר לח מותמר הניקלין למינרל הירקרק אנאברגיט. הניקלין מתמוסס בחומצה חנקתית.

הניקלין משתייך לקבוצה הקרויה על שמו "קבוצת הניקלין". כל המינרלים בקבוצה בעלי מבנה הקסגונלי ובעלי מבנה כימי פשוט :AX, כאשר A הוא יון מתכתי של אחד מהיסודות: קובלט, פלדיום, פלטינה, ניקל ו/או ברזל, ו-X אחד מהיסודות: ארסן, סלניום ,ביסמוט, טלוריום ו/או אנטימון, כשבחלק מהמקרים המינרלים כוללים גם גופרית. הקבוצה כוללת את המינרלים:

מחברי הקבוצה רק הניקלין והפירוטיט נפוצים והשאר נדירים עד נדירים מאוד.

הניקלין מתגבש במערכת ההקסגונלית, חבורת סימטריות נקודתית "דיהקסגונלית דיפירמידלית" - 6/m\ 2/m\ 2/m\ , וחבורת סימטריות מרחבית P63/mmc. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=3.621‏ ו-c=5.042Å‏.‏[2]

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניקלין מופיע בדרך כלל כמסה חסרת צורה או כמקבץ עמודי או לוחי עד צורת כליה. לעתים רחוקות כגבישים מעוותים באורך של עד 1.5 ס"מ, שפאותיהם מקווקווים לאורך והמסתיימים בפירמידה. תופעת גבישים תאומים היוצרים מעגל של ארבעה גבישים קיימת על {1011}, וייתכן שגם על {3141}. לניקלין יש פצילות לא מושלמת בשני כיוונים ({1010} ו-{0001}). הקשיות של המינרל בינונית, 5.5-5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע גבוה, 7.8 גרם לסמ"ק. כאשר מכים או מחמים ניקלין הוא מפיץ ריח שום תוך פליטת אדים רעילים.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא אנאיזוטרופי (תופעה אופטית שבה נראה כאילו המינרל משנה את צבעו תוך כדי סיבובו כאשר הוא מואר באור מקוטב מוצלב) בצורה בולטת בצהוב-ירקרק עד אפור.‏[3] גבישי הניקלין אטומים. צבעם אדום נחושת חיוור, כשלאחר בליה משתנה הצבע לאפור עד שחרחר. בחשיפה לאוויר לח מופיע גוון ירקרק על פני המינרל כאשר המינרל מותמר למינרל אנאברגיט. הברק של הניקלין הוא מתכתי. המינרל ניחן בפלאוכרואיזם חזק בגוונים של לבן, ורוד-צהוב עד ורוד-חום חיוור.

גילוי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מצאו כורים גרמנים בימי הביניים מינרל אדום הדומה לעפרת נחושת ברכס ההרים "ארצגבירגה",‏[4] נהגו הכורים לנסות להפיק ממנו נחושת וכשלו. הם האשימו בכישלון את השד "ניקל" (Nickel) מהמיתולוגיה הגרמנית, שהיה ידוע במעשי הקונדס שלו, כי כישף את הנחושת וקראו למינרל "קוּפְּפֶרניקל" (דהיינו נחושת של ניקל). כינוי זה מופיע לראשונה בכתב ב-1654.‏[5] שמות נרדפים גרמנים קדומים נוספים היו "רוטניקלקיס" (Rotnickelkies) ו"ארסנניקל" (Arsennickel).

ב-1751 ניסה המינרלוג השבדי הברון אקסל פרדריק קרונשטדט (Axel Fredrik Cronstedt) להפיק נחושת מהקופפרניקל, ובמקומה קיבל מתכת לבנה. ב-1754 הוא פרסם את תגליתו, אותה החליט לכנות ניקל על שם המינרל.‏[6]

שם המינרל עבר מאז שינוי. ב-1832 כינה אותו המינרלוג הצרפתי פרנסואה סולפיס בודן (François Sulpice Beudant) "ניקלין", וב-1868 כינה אותו הגאולוג האמריקני ג'יימס דווייט דיינה "ניקוליט". שני השמות שרדו, ולעתים קרובות נוהגים להשתמש בשניהם ולכתוב את שם המינרל "ניקלין (ניקוליט)" או "ניקוליט (ניקלין)". המשמעות של השם המקורי קופפרניקל השתנתה וכיום מתייחס השם בגרמנית מודרנית לסגסוגת קופרניקל.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים רחוקות משתמשים בניקלין כמקור להפקת ניקל בשל נוכחות הארסן בעפרה, הגורמת נזק במרבית שיטות הזיקוק וההתכה. כך למשל, כאשר מרבצים של עפרת סולפיד הניקל עברו התמרה חלקית לניקלין, אזי די בנוכחות של ארסן בכמות העולה על כמה מאות חלקיקים למיליון על מנת שהעפרה תהיה בלתי כלכלית. עם זאת, תערובת של עפרה הכוללת ארסן בעפרה נקייה ממנו מאפשרת לתנורי ההתכה הרגילים להפיק ניקל.

שימוש נוסף שיש למינרל הוא עבור אספני מינרלים. במקרים נדירים משתמשים במינרל כאבן חן.‏[7]

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקלין נוצר בהתמרה הידרותרמית של מרבצי עפרות נחושת-ניקל בסלעים אולטרה-מאפיים דוגמת פרידוטיט ומאפיים דוגמת נוריט וגברו. ייתכן שהניקלין נוצר על ידי החלפה של סולפידים נושאי נחושת-ניקל (החלפה של פנטלנדיט יחד עם סולפידים של נחושת וארסן), או במטאסומטיזם של סלעים אולטרה-מאפיים נטולי סולפידים, כאשר הנוזלים המטאסומטיים כללו גופרית, פחמה וארסן. תופעה זו יוצרת מקבץ מינרלים הכוללים מילריט, הייזלוודיט ופיריט-פנטלנדיט מותמרים באמצעות סולפידיקציה, ואת המינרלים הקשורים ארסנופיריט-ניקלין-ברייטהאופטיט.

הניקלין אינו מינרל נפוץ, אבל מצוי באתרים רבים. מקומות לדוגמה: אייסלֶבֶּן (Eisleben) באגן מאנספלד בסקסוניה-אנהלט, בזנקט אנדראסברג (St. Andreasberg) בהרי הרץ, ובשניברג (Schneeberg) בסקסוניה שבגרמניה; ביחימוב (Jáchymov, לשעבר זנקט יואכימסתל - St Joachimsthal) ברכס קרושנה הורי (Krušné Hory, לשעבר רכס ההרים "ארצגבירגה" - Erzgebirge) בבוהמיה שבצ'כיה; סביב אגן סדברי (Basin Sudbury) באונטריו שבקנדה; במורד המזרחי של כיפת וידגימולתה (Widgiemooltha Dome) ובמכרות הניקל של קמבלדה (Kambalda) במדינת אוסטרליה המערבית שבאוסטרליה; ובקוצ'במבה שבבוליביה.‏[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר Mineral Galleries ופרויקט rruff
  2. ^ פרויקט rruff
  3. ^ פרויקט rruff
  4. ^ Erzgebirge בגרמנית: "הרי העפרה", כיום רכס קרושנה הורי (Krušné Hory) בבוהמיה שבצ'כיה
  5. ^ Frank Buller Howard-White, Nickel: an historical review עמ' 24
  6. ^ Frank Buller Howard-White, Nickel: an historical review עמ' 31
  7. ^ Michael O'Donoghue, Gems: their sources, descriptions and identification עמ' 433
  8. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.