אולטרה-מאפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אולטרה-מאפי הוא כינוי בגאולוגיה למינרלים, למאגמה, ללבה, ולסלעי יסוד וסלעים מותמרים דלים בסיליקה – פחות מ-45% – ועשירים בברזל ובתחמוצות מגנזיום. התגבשותם מתרחשת בטמפרטורות גבוהות מאוד – יותר מ-1,100°C, וכתוצאה מכך נוצרים סלעים כקומטיט ובוניניט.

לבה אולטרה-מאפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמיגותה של לבה אולטרה-מאפית נמוכה מאוד בשל תכולת סיליקה נמוכה ובשל העובדה כי בטמפרטורה של יותר מ-1,100°C לא מתאפשר פילמור. סוג זה של לבה התקיים בשעה שכדור הארץ היה חם מאוד, דבר שאיפשר קיום כמות גדולה של מגנזיום בלבה במהלך הפרוטרוזואיקון ובתחילת הפנרוזואיקון.

סלעים אולטרה-מאפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפח העיקרי של סלעים אולטרה-מאפיים בכדור הארץ מצוי במעטפת, המורכבת בעיקר מפרידוטיט – המורכב מאוליבין ומפירוקסן, ומדוניט – המורכב בעיקר מאוליבין. סלעים נוספים נוצרים מהתקררות והתקרשות של מאגמה ולבה.

סלעי מחדר אולטרה-מאפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעי מחדר אולטרה-מאפיים מצויים בדרך-כלל במחדרים שכבתיים נרחבים. סלעי הצטברות כאלה אינם מייצגים את הרכבה הכימי הראשוני של המאגמה מהם נוצרו, אלא הם תוצאה של גיבוש מפריט. מחדרים כאלה כוללים דוניט, פרידוטיטים ופירוקסניט והרכבים נדירים דוגמת טרוקטוליט, בעל תכולה גבוהה של פלגיוקלז סידני. בחלקו העליון של הרצף השכבתי ניתן למצוא גברו ונוריט, ולעתים נדירות גם הורנבלנדיט ופלוגופיטיט.

סלעים געשיים אולטרה-מאפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעים געשיים אולטרה-מאפיים מאוחרים לארכאיקון נדירים, ומוגבלים בעיקר לפרוטרוזואיקון, אם כי לבות בוניניטיות נפלטו לאחרונה בגב קשת האיים בשקע מאנוס (Manus Trough) בגינאה החדשה. לבות אולטרה-מאפיות נוצרות כנראה על איוירחו של שבתאי, מאחר שהטמפרטורה בה הן נפלטות גבוהות מאלה הנוצרות בהתפרצויות מאפיות בכדור הארץ.

דוגמאות לסלעים געשיים אולטרה-מאפיים:

סלעים אולטרה-אשלגניים ומליליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה טכנית, סלעים אולטרה-אשלגניים ומכילי מליליט נחשבים קבוצה נפרדת בהתבסס על מודלים של התכה, הנחשבים אולטרה-מאפיים בשל תכולה נמוכה במיוחד של סיליקה ותחמוצות מגנזיום. סלעים כאלה שמקורם במעטפת, נחשפים על-פני הקרום, אם כי לא נצפו התפרצויות היסטוריות שפלטו אותם על-פני השטח. סלעים אלה נדירים ומופיעים לרוב כמחדרים.

היווצרות המאגמה היוצרת סלעים אלה תלוי בכמה גורמים:

דוגמאות לסלעים אולטרה-אשלגניים:

סלעים מותמרים אולטרה-מאפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמרה של סלעים אולטרה-מאפיים בנוכחות מים ו/או פחמן דו-חמצני יוצרת שני סוגים עיקריים של סלעים אולטרה-מותמרים: קרבונטים של טלק וסרפנטיניט (Serpentinite) – סלע המורכב ממינרל אחד לפחות מקבוצת הסרפנטין.

התגובה הכימית בקרבונטים של טאלק מתרחשת בסלעים אולטרה-מאפיים בהתמרה נמוכה בפאצייס צפחות ירוקות וגרנוליט, כאשר הסלע נחשף לנוזלי התמרה בריכוז מולרי של יותר מ-10% פחמן דו-חמצני. כאשר נוזלים בריכוז נמוך יותר באים במגע עם סלע אולטרה-מאפי, התגובה הכימית תיצור הרכב כלוריטי-סרפנטיני-אמפיבולי.

סלעים אולטרה-מאפיים ורגוליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעים אולטרה-מאפיים אלקליים מספקים איזון והזנה לקרקעות הנוצרות מהם ויוצרות רגוליט ביחד עם הפרידוטיט והסרפנטיניט, בהם ריכוז גבוה יותר של מגנזיום וסידן, ריכוז רעיל של כרום וניקל, וריכוזים נמוכים של זרחן ואשלגן. מרכיבים אלה יוצרים קרקע גידול לצמחיה ייחודית דוגמת יערות הגשם בקלדוניה החדשה. במקרים רבים נוצרות שכבות ציפוי כנארי של מגנזיט ולטריט עתיר חרסית, בעיקר באזורי טרופיים וסובטרופיים. בליה של סלעים אולטרה-מאפיים עשויה ליצור שכבה לטריטית של ניקל, המשמשת עפרה להפקתו.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הסלעים האולטרה-מאפיים נחשפים בחגורות אורוגניות, בעיקר בפיסות קרום מהארכאיקון והפרוטרוזואיקון. במקרים רבים נחשפים הסלעים באופיוליטים – פיסות חשופות של קרום אוקייני והמעטפת העליונה החשופות על-פני השטח, שמקורן לאורך ומעל אזורי הפחתה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Encyclopedia of Geology, Elsevier Academic Press, First edition 2005, ISBN 0-12-636380-3, כרך 3, עמ' 260
  2. ^ סוגים מיוחדים של לבה