פיליפ מרלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המפרי בוגרט מגלם את הבלש פיליפ מרלו בסרט "התרדמה הגדולה"

פיליפ מארלואנגלית: Philip Marlowe) הוא דמות ספרותית, חוקר פרטי גיבור ספרי המתח של הסופר ריימונד צ'נדלר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריימונד ת'ורנטון צ'נדלראנגלית: Raymond Chandler;‏ 23 ביולי 1888 - 26 במרץ 1959) הוא סופר בלשי אמריקאי. מיוצרי הסוגה של הבלש הפרטי הקשוח (Private Eye או Hard Boiled Detective). צ'נדלר נולד בשיקגו. וכילד, יחד עם אמו הגרושה נדד לאנגליה, ומשם לצרפת, לגרמניה ושוב לאנגליה. כבר בצעירותו נמשך אל עולם הפרוזה והשירה ובמשך שנים ארוכות ניסה את מזלו בכתיבה, מבלי שזכה להכרה אמנותית כלשהי. במשך תקופה מסוימת מצא את פרנסתו בשירות הצי הבריטי בתור מחסנאי, עד 1912 שאז החליט להגר שוב לארצות הברית, ארץ מולדתו. אך גם בארצות הברית לא עלה בידו להתפרסם ולהצליח בתחום הספרות, לכן הוא התחיל לעבוד בעיסוקים אחרים, ובייחוד בעסקי הנפט. בעסקי הנפט, הוא הגיע לעמדות ניהול בכירות מאד, בשלב מסוים הוא היה נשיאן של 3 חברות, ומנהלן של שמונה. זמן מועט לאחר שמתה אימו של צ'נדלר, הוא התחתן עם אהובתו, שהייתה מבוגרת ממנו ב-17 שנה. כיוון שאשתו הייתה חולנית, צ'נדלר נכנס לדיכאונות והתמכר לאלכוהול,והתהוללויות עם נשים. רק כאשר פוטר מעבודתו, ב-1932, החל צ'נדלר להתפרנס מכתיבת סיפורים במגזינים שונים. גיבור ספריו של צ'נדלר הוא הבלש הפרטי פיליפ מרלו הפועל בלוס אנג'לס, ציני, חד לשון ושנון, המתנגש לעתים קרובות עם אנשי המשטרה המרובעים, פועל בסביבה העירונית המאוכלסת ונע בין בתי פאר של לקוחות עשירים לבין הסמטאות האפלות בשולי הכרך. זמן מה עבד בהוליווד, עם במאים כבילי ויילדר ואלפרד היצ'קוק. לסגנון ספרותי זה הייתה מקבילה קולנועית בסוגה של הקולנוע האפל (Film Noir); ואכן ספריו שהוסרטו היו בסוגה קולנועית זו. המפרי בוגרט העתיק לבד הקולנוע בנאמנות את דמותו של פיליפ מרלו, ועד לימים אלו מזוהה עם דמותו. ספריו של ריימונד צ'נדלר נחשבים כיצירות אמנות לכל דבר. הוא זכה להערצת אחיו הסופרים וכיום נלמדות יצירותיו במיטב האוניברסיטאות והוא נחשב אחד מטובי כותבי הפרוזה של המאה העשרים.

ביוגרפיה דמיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור המתאר את המפרי בוגרט כפיליפ מרלו

צ'נדלר יצר דמות של בלש חדש. פיליפ מארלו הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני וקשוח; אך מעבר לחיצוניות זאת מסתתר אדם טוב לב ונדיב, המעוניין להלחם ברע, ולהחזיר לעולם את הטוב והצודק שבו. יוצרו של מארלו, הסופר ריימונד צ'נדלר, שנא עובדות יבשות ועל כן מיעט בפרטים ביוגרפים ברורים לגבי הגיבור שלו. מארלו מופיע לראשונה כגיבור הסיפור הקצר הראשון של צ'נדלר "העד", שיצא לאור בשנת 1934, אולם הוא אינו נזכר בו בשמו. מאוחר יותר התפרסם הסיפור בשנית בספר "צרות הן המקצוע שלי", אסופה בת ארבעה סיפורים קצרים מאת צ'אנדלר, כאשר הפעם הקפיד הסופר לציין כי הגיבור הוא מרלו. בשנת 1939 יצא לאור הרומן הראשון פרי עטו של צ'אנדלר, "השינה הגדולה", בו מוזכר מרלו לראשונה בשמו. מרלו מתואר בספר כגבר קשוח, גובהו כמטר ושמונים והוא שוקל כשמונים וחמישה קילוגרם. הוא שותה ויסקי (בעיקר בורבון) וברנדי. אף כי הוא שותה כמויות גדולות של אלכוהול ואם זאת כמעט אף פעם אינו משתכר עד אובדן שליטה מלא או חלקי. למעשה האלכוהול לא מאט אותו כלל, רק מכהה את הכאב על מנת לאפשר לא להמשיך ללא לאות במרדף אחר הפתרון התעלומה שלפניו. הוא לא בררן לגבי טיב המשקה שלו פרט לכך שיוגש בכוס אם כי גם את העקרון הזה הוא מוכן לנטוש לעתים עבור משקה הגון‏[1]. מרלו הינו רווק כבן שלושים ושלוש ובעברו שימש כבלש משטרה וכחוקר במשרד התובע המחוזי של לוס אנג'לס‏[2].

לאורך סדרת הספרים מתגלה מרלו כצלף הבקי היטב בשימוש באקדח[3] וכן כבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע ואיגרוף. בשיחה שמתנהלת בין מרלו לשוטר מבהיר מרלו את הפילוסופיה שלו לגבי האקדח שהוא נושא כי אין צורך באקדח בקליבר גדול כי אם להסתמך על ירי מדויק במקום על כושר העצירה של קליע בקוטר גדול‏[4]. בין ספר לספר וגם בסיפורים הקצרים אודותיו משתנה סוג האקדח שבידו. כך למשל:

  1. ברומן "השינה הגדולה" ו"The High Window" הוא משתמש בקולט חצי אוטומטי בקוטר 0.38.
  2. בספר "צרות הן המקצוע שלי" הוא משתמש בלוגר חצי אוטומטי בקוטר 9 מ"מ.

את שאר הפרטים על פיליפ מארלו משאיר צ'נדלר לפרשנותו של הקורא. באף אחד מספריו לא מצוין אירוע או מקרה בעברו של מארלו אשר הפכוהו למריר וציני מחד, ועם זאת לוחם בלתי מתפשר למען הצודק החלש והנדכא. עם זאת ישנם רמזים ופרטים על עברו לאורך הספרים. אחד הרמזים האלה, המגלה טפח מעברו של מארלו כחייל לשעבר, מתגלה בשיחתו של מארלו עם נוריס, רב המשרתים, בספר "השינה הגדולה"‏[5]. אף כי מרלו אינו מסתייג מהפעלת אלימות וכוח לעת מצוא, הוא אינו עושה זאת ללא הבחנה, והינו בעל חוש צדק ומוסר מפותח. בספר "שלום ולא להתראות" הוא מודה כי הרג בעבר‏[6], אולם מקריאה בספריו של צ'נדלר עולה כי עשה זאת רק פעמיים, ברומן הראשון אודותיו- "השינה הגדולה" עת ירה בקנינו‏[7], מתנקש השכיר של המאפייה, ובסיפור הקצר "העד" כאשר הוא וברני אולס הרגו בקרב יריות רוצח שכיר בשם פוק אנדרוז‏[8].

ספריו של ריימונד צ'נדלר, ובהם דמותו של מרלו, תורגמו ברובם לעברית וזאת בניגוד לרוב רובם של סיפוריו הקצרים.

ספרי צ'אנדלר שבהם מופיעה דמותו של מארלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "העד" – סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1934. סיפורו הקצר הראשון של צ'אנדלר. הבלש המופיע בו לא נזכר בשמו. מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור ונקב בשמו של הגיבור, הלא הוא פיליפ מרלו.
  2. "דגי זהב" – סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1936. בסיפור המקורי מכונה הבלש בשם קרמודי, אולם מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור כך שיהא לסיפור של פיליפ מרלו.
  3. "שרב" – סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1938. בסיפור המקורי מכונה הבלש בשם ג'ון דלמאס , אולם מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור כך שיהא לסיפור של פיליפ מרלו.
  4. "צרות הן המקצוע שלי" – סיפור קצר שיצא לאור בשנת 1939. בסיפור המקורי מכונה הבלש בשם ג'ון דלמאס, אולם מאוחר יותר שיכתב הסופר את הסיפור כך שיהא לסיפור של פיליפ מרלו.

ארבעת הסיפורים הנ"ל יצאו לאור בעברית באסופה בשם "צרות הן המקצוע שלי" בהוצאת מעריב שנת 2004. תירגם מאנגלית דניאל מזרחי.

  1. "השינה הגדולה" – הרומן הראשון של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1939. הספר יצא בעברית בהוצאת כתר בשנת 2005. תירגם מאנגלית דוד חנוך.
  2. "היי שלום יפתי" – הרומן השני של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1940. הספר יצא בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1999. תירגם מאנגלית משה רון.
  3. "The High Window" – הרומן השלישי של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1940. נכון לשנת 2007 לא תורגם לעברית.
  4. "האישה באגם" – הרומן הרביעי של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1943. הספר יצא בעברית בהוצאת כתר בשנת 2013. תירגם מאנגלית אסף שור.
  5. "האחות הקטנה" – הרומן החמישי של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1949. הספר יצא בעברית בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1987. תירגם מאנגלית ראובן לסמן.
  6. "The Simple Art of Murder" – אסופת סיפורים קצרים פרי עתו של ריימונד צ'נדלר אשר יצאה לאור בשנת 1950. הספר יצא לאור כאשר המאמר על כתיבת סיפורי מתח "האומנות הפשוטה של רצח" משמש כפתיח לאסופת סיפרים קצרים. בין השאר מופעים בה הסיפורים: "צרות זה המקצוע שלי" ו"דגי זהב".
  7. "שלום ולא להתראות" – הרומן השישי של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1953. הספר יצא בעברית בהוצאת מודן שנת 1985. תירגם מאנגלית עמשי לוין.
  8. "Playback" – הרומן השביעי של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1958. נכון לשנת 2007 לא תורגם לעברית.
  9. "Poodle Springs" – הרומן השמיני של צ'נדלר יצא לאור בשנת 1959. הסופר הספיק לכתוב רק ארבעה פרקים מתוך הספר לפני מותו, אם זאת בשנת 1989 הוא הושלם, לאחר שהסופר רוברט ב. פארקר, יוצרו של דמות הבלש הפרטי ספנסר, נבחר על ידי יורשיו של צ'נדלר להשלימו. נכון לשנת 2007 לא תורגם לעברית.
  10. "The Pencil" – סיפור קצר, האחרון פרי עתו של צ'נדלר, נכתב בשנת 1959. הסיפור הינו היחיד שנכתב במקור כסיפור קצר על פיליפ מרלו, ולא שוכתב לאחר הופעת "השינה הגדולה". נכון לשנת 2007 לא תורגם לעברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריימונד צ'אנדלר, "השינה הגדולה", הוצאת כתר, שנת 2005, פרק 2 עמוד 10, "הזקן משך את קולו ממעמקי באר ואמר: 'ברנדי, נוריס. איך אתה אוהב את הברנדי שלך, אדוני?' 'בכל דרך אפשרית," אמרתי'".
  2. ^ ריימונד צ'אנדלר, "השינה הגדולה", הוצאת כתר, שנת 2005, פרק 2 עמוד 11, "אני בן שלושים ושלוש, למדתי פעם במכללה ואני עדיין מסוגל לדבר אנגלית אם יש צורך. במקצוע שלי כמעט אין בכך צורך. עבדתי בעבר אצל מר ויילד, התובע המחוזי, כחוקר. החוקר הראשי שלו אדם בשם ברני אולס, התקשר אלי ואמר שאתה רוצה לפגוש אותי. אני לא נשוי כי אני לא אוהב נשות שוטרים".
  3. ^ ריימונד צ'אנדלר, "צרות הן המקצוע שלי", הוצאת מעריב, שנת 2004, פרק 5 עמוד 42, "שמענו שאתה צלף טוב".
  4. ^ ריימונד צ'אנדלר, "צרות הן המקצוע שלי", הוצאת מעריב, שנת 2004, פרק 5 עמוד 42, "אף פעם לא היה לי 0.45. מי שצריך אקדח כזה גדול, עדיף שישתמש באת חפירה".
  5. ^ ריימונד צ'אנדלר, "השינה הגדולה", הוצאת כתר, שנת 2005, פרק 31 עמוד 216, "'מה היה בבחור הזה, ריגן, שנגע כלכך לליבו?' רב המשרתים הישיר אלי מבט אף פניו נותרו חסרות הבעה באופן מוזר. 'נעורים, אדוני,' אמר 'ועיניים של חייל.'
    'כמו שלך,' אמרתי. 'אם יורשה לי לומר, אדוני, דומות למדי לשלך'".
  6. ^ ריימונד צ'אנדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמוד 152, "'הרגת פעם בן-אדם מארלו?'
    'כן'.
    'הרגשה מחורבנת, לא?'
    'יש אנשים שאוהבים את זה'.".
  7. ^ ריימונד צ'אנדלר, "השינה הגדולה", הוצאת כתר, שנת 2005, פרק 29 עמודים 203-204, "אמרתי: 'גמרת?' הוא פנה לעברי מהר. אולי היה נחמד מצדי להרשות לו לירות עוד ירייה או שתיים, כמו ג'נטלמן מהאסכולה הישנה, אבל האקדח שלו עדיין היה מורם ולא יכולתי לחכות עוד. לא היה די זמן כדי להיות ג'נטלמן מהאסכולה הישנה. יריתי בו ארבע פעמים, הקולט מכה בצלעותי. האקדח קפץ מידו כאילו נבעט ממנה. הוא הושיט את שתי ידיו לבטנו. שמעתי אותן נחבטות בגופו בחוזקה. הוא נפל היישר קדימה, ידיו הגדולות אוחזות בגופו. הוא נפל בפניו אל החצץ הרטוב. ואחר כך לא השמיע שום קול".
  8. ^ ריימונד צ'אנדלר, "צרות הן המקצוע שלי", הוצאת מעריב, שנת 2004, עמוד 109, "הרחקתי את האקדח של האיש הפצוע בבעיטה, עברתי על פניו והעפתי מבט מעל למכל הדלק. אבל לאיש מהצד השני היו יותר מדי זוויות להביא בחשבון. זה היה איש גדול בחליפה חומה ונעליו נקשו על המדרכה כשהוא רץ במאמץ במעלה הגבעה, בין שני הבונגלוס. האקדח של אולס הרעים. האיש הסתובב וירה מבלי לעצור. אולס היה חשוף עכשיו. ראיתי את הכובע שלו עף לו מהראש. ראיתי אותו עומד יציב, ברגליים פשוקות, מכוון את האקדח שלו כאילו הוא נמצא במטווח של המשטרה. אבל האיש הגדול כבר התחיל ליפול. הכדור שלי ניקב את העורף שלו. אולס ירה לעברו בתשומת לב והאיש נפל, והכדור השישי והאחרון שלו פגע לאיש בחזה וגרם לו להתהפך במקום. ראשו פגע במדרכה בקול פיצוח מחליא".