לורן באקול
לורן באקול (נולדה כבטי ג'ואן פרסקה (Betty Joan Perske), באנגלית: Lauren Bacall, נולדה ב-16 בספטמבר 1924, לעתים נכתב שמה "Lauren Baccal", ובהתאמה:"לורן באקאל") היא שחקנית קולנוע יהודיה אמריקאית, המהווה את "הפנים של הקולנוע האפל". ב-2009 זכתה בפרס אוסקר למפעל חיים של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
תוכן עניינים |
תולדות חייה [עריכה]
בטי ג'ואן פרסקה נולדה בניו יורק למשפחה יהודית שמוצאה בפולין וברומניה. היא בת דודו של שמעון פרס[1]. הוריה התגרשו כשהייתה בת חמש והיא גודלה על ידי אמה. היא למדה באופן בלתי סדיר בבית הספר לדרמה ועבדה כדוגמנית ובתפקידים קטנים בברודוויי. במרץ 1943 הופיעה על שער העיתון הארפר'ס בזאר (Harper's Bazaar), אשת הבמאי הווארד הוקס, שראתה את תמונתה זו, הציעה לו לבחון את באקול לתפקיד בסרטו "להחזיק ולאבד" (To Have and Have Not). באקול קיבלה את התפקיד הראשי בסרט, שהיה לתפקיד הבכורה שלה ובו שיחקה לצד המפרי בוגרט הוקס היה זה שהעניק לה את שם הבמה "לורן באקול". לקראת הצילומים קיבלה אימון אישי מאת אשתו של הוקס ובמסגרת אימון זה קיבלה גם שיעורי פיתוח קול, שהקנו לו את הגוון העמוק הייחודי. בסרט היא נועצת מבט מאפיין כאשר סנטרה צמוד לחזה ועיניה מביטות למעלה, מבט שהפך לסמל המקצועי שלה ולכינוי "המבט". על סט הצילומים התאהבו היא ובוגרט, שהיה נשוי באותה עת. הם התחתנו במאי 1945, כשנה לאחר תחילת הצילומים. יחסיהם של בוגרט ובאקול עומדים במרכז סרטם המשותף הבא, יצירת המופת של סגנון הפילם נואר משנת 1946, "השינה הגדולה". העלילה, פרי עטו של ריימונד צ'אנדלר הינה מפותלת ומסובכת. הבמאי הווארד הוקס (אשר ביים גם את "להחזיק ולאבד") הודה כי לא ידע כיצד לביים את הסרט, פרט לעובדה שראה כי יש בו פוטנציאל לסצינות יפות.
באקול ובוגרט הופיעו יחדיו בשני סרטים נוספים: "מעבר אפל" (1947) ו"קי לארגו" (1948) של ג'ון יוסטון. השניים גרו בבית מגורים מרווח בלוס אנג'לס בשכונה שבין בוורלי הילס ובל אייר. כאשר מלאו לבוגרט 49 שנים, הפך לאב לבן, סטפן בוגרט. בשנת 1952 נולדה בתם לזלי. השניים לא נפרדו עד מותו של בוגרט ב-1957.
באקול הופיעה גם בסרטים "איש צעיר עם חצוצרה" (1950) אודות חייו של ביקס ביידרבק לצד דוריס דיי וקירק דגלס, "איך להינשא למיליונר" (1953) בו שיחקה בהצלחה בתפקיד קומי לצד מרילין מונרו ובטי גרייבל.
בנוסף לקריירה בהוליווד הופיעה באקול במספר מחזות בברודוויי בהם "שלום, צ'רלי" (1959), "פרח הקקטוס" (1965), "תשואות" (1970) ו"אשת השנה" (1981). על הופעותיה בשני האחרונים זכתה בפרסי טוני.
ב-1974 שיחקה בסרטו של סידני לומט "רצח באוריינט אקספרס" לצידם של אינגריד ברגמן, אלברט פיני ושון קונרי. היא השתתפה בשני סרטים של רוברט אלטמן (H.E.A.L.T.H ב-1979 ו-Prêt-à-porter ("משהו ללבוש") ב-1994). ב-1997 זכתה בפרס גלובוס הזהב ובפרס גילדת שחקני המסך על תפקידה בסרט "שתי פנים למראה". ב-2002 שיחקה בסרטו של לארס פון טרייר, "דוגוויל".
לקריאה נוספת [עריכה]
- אונדה הרנר, לורן באקול והאמפרי בוגרט: בוגי ונערת הגנגסטר, ספריית פועלים 2000
- Lauren Bacall, By Myself, Ballantine Books, 1985 ISBN 978-0345333216
- Lauren Bacall, Now, Knopf, 1994 ISBN 978-0394574127
- Brenda Scott Royce, Lauren Bacall: A Bio-Bibliography, Greenwood Press, 1992 ISBN 978-0313278310
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קים קלאוזנר, לורן באקול, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- לורן באקול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר Allmovies (באנגלית)
- לורן באקול בת 80, מאתר ה-BBC (באנגלית)
הערות שוליים [עריכה]
| פרס גילדת שחקני המסך לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט קולנוע | ||
|---|---|---|
| 1995-2000 |
דיאן ויסט (1994) • קייט וינסלט (1995) • לורן באקול (1996) • קים בייסינגר/גלוריה סטיוארט (1997) • קתי בייטס (1998) • אנג'לינה ג'ולי (1999) • ג'ודי דנץ' (2000) |
|
| 2001-היום |
הלן מירן (2001) • קתרין זיטה-ג'ונס (2002) • רנה זלווגר (2003) • קייט בלאנשט (2004) • רייצ'ל וייס (2005) ג'ניפר הדסון (2006) • רובי די (2007) • קייט וינסלט (2008) • מוניק (2009) • מליסה לאו (2010) • אוקטביה ספנסר (2011) • אן האת'וויי (2012) |
|
