ויסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוסית ויסקי

ויסקי (Whisky בסקוטלנד ובקנדה או Whiskey באירלנד ובארצות הברית) הוא משקה חריף נפוץ, המופק על ידי זיקוק סוגים שונים של דגנים אשר עברו תהליך הלתתה (תהליך בו מאפשרים לזרעי הדגן לנבוט ואז מייבשים אותם בחום גבוה ומפסיקים את הנביטה). לאחר הזיקוק, מיושן הנוזל בחביות עץ אלון לפרק זמן משתנה. אחוז האלכוהול ברוב מותגי הוויסקי עומד על 40.

את הויסקי נהוג להגיש בכוס אולד פאשן ("לוֹאוּ בוֹל"), בתוספת קוביות קרח. שתיית ויסקי, בדומה לצריכת משקאות חריפים אחרים, מביאה לשינויים התנהגותיים זמניים, אולם בניגוד לוודקה ולמשקאות אלכוהוליים לבנים (שאינם מיושנים והשפעתם היא רוממות רוח) השפעתו של הוויסקי נחשבת למרדימה ומרגיעה (בדומה ליין אדום), זאת בשל תכונת החומר "טאנין" המצוי בעץ האלון שממנו בונים את החבית, וכן בקליפת הענב האדום. תחושות שחרור, נינוחות וקירוב חברתי, ככל משקה אלכוהולי אחר גם כן מאפיינות את לוגמי הוויסקי.

היסטוריה ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסבורים כי זיקוק משקאות אלכוהוליים החל כבר במאה ה-8 במזרח התיכון. תיעוד ממשי לזיקוק ויסקי הופיע לראשונה במאה ה-15.

מקור שם הוויסקי מהשפות הקלטיות, שם נקרא המשקה "ויסקי באה" (uisge beatha באיות אירי או uisge baugh באיות גאלי/סקוטי) שמשמעותו המילולית היא: "מי החיים" (בלאטינית: Aqua Vitae).

סוגים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם מוכרים מספר סוגים עיקריים של ויסקי:

  • "מאלט" (Malt, בעברית: "לתת"): ויסקי המורכב מ-100 אחוזים לתת, ויסקי מסוג מאלט יכול להיות סינגל מאלט ("מאלט יחיד", כלומר ויסקי שמקורו במזקקה יחידה) או בלנדד מאלט ("מאלט מעורבב", כלומר מספר סינגל מאלט מעורבבים). בנוסף לכך כל ויסקי אשר נחשב למאלט חייב לשאת את התוית "Pure malt" ("מאלט טהור") על הבקבוק.
  • "גריין" (Grain, "דגנים"): תזקיק זול המופק בתהליך זיקוק רציף אשר כמעט שאינו משווק מסחרית ומשמש בעיקר לעיבוי המשקה ולייצור ויסקי בלנדד על ידי עירבובו עם כמות קטנה של ויסקי סינגל מאלט.
  • "בלנדד" (Blended, "מעורבב", לרוב נקרא Scotch, "סקוטש", כלומר סקוטי): ויסקי המורכב ממספר תזקיקים שונים. לרוב כמות קטנה של סינגל מאלט וכמות גדולה של ויסקי גריין.
  • "בורבון": ויסקי שנוצר באמריקה במאה ה-19 ומכיל לפחות 51 אחוזים תירס. מאחר שלא ניתן ליישן את עמילן התירס כסוכר מפורק ללא אנזים, מכיל תמיד הבורבון אחוז כלשהו של שעורה מונבטת (מאלט). יש החולקים על כינויו (בעיקר בסקוטלנד ובאירלנד) של הבורבון האמריקני "ויסקי", מכיוון שאינו מהווה תזקיק שעורה, אלא למעשה ברובו תזקיק תירס מיושן.
  • "טנסי": ויסקי בורבון המיוצר בטנסי, מזוקק באופן מיוחד, מסונן דרך פחם עץ המייפל ומוגן בפטנט, וממותג מסחרית בשל כך. טעמו מעט יותר עדין ומתקתק.
  • "ויסקי שיפון": וויסקי שיפון עשוי מדגנים המכילים לפחות 51% של שיפון ולא יעלה על 80% אלכוהול, לאחר מכן הוא מדולל במי מעיין עד לשיעור אלכוהול של בין 40% ל- 50%.
  • "ויסקי קנדי": וויסקי קנדי חייב להיות מיוצר בקנדה ומבוסס ברובו על תירס, ומתיישן בחביות עץ ששימשו לפני כן ליישון "בורבון", לאחר היישון נוהגים הקנדים למהול אותו ב14% ויסקי שיפון ולקרמל אותו בשביל לחזק את הטעם והצבע החיוורים
  • "ויסקי אירי": ויסקי אירי מיוצר מתערובת של 50% שעורה טרייה ו50% לתת חיטה, שיפון ושיבולת שועל. הויסקי האירי שונה משאר סוגי הויסקי בתהליך הזיקוק שלו, הוא עובר גם זיקוק דודי כפול וגם זיקוק רציף, הזיקוק המשולש מעניק לו את ריחו וטעמו הקלים ביחס לשאר סוגי הוויסקי, הוא מדולל במי מעיינות עד לריכוז של 40% ומיושן בחביות עץ למשך שלוש שנים לפחות.

ייצור הוויסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויסקי מיוצר בשישה שלבים:

  1. הלתתה - השריית גרעיני שעורה במים למשך כמה ימים (מה שגורם למשקה זה להיחשב חמץ גמור). לאחר ההשריה, שוטחים את הגרעינים הלחים עד שהם נובטים. תוך כדי ההנבטה יש לאוורר את הגרעינים כדי שלא יתחממו יתר על המידה. במהלך ההנבטה, גרעיני השעורה מצמיחים שורשים קטנים ומייצרים אנזימים שבהמשך יגרמו להפיכת העמילן לסוכרים. כעבור כחמישה ימים, מעבירים את הגרעינים המונבטים למעין כבשן שרצפתו מחוררת ותחתיה בוערת אש (חומר הבערה עשוי להיות אדמת "כבול"). חום הכבשן גורם להפסקת תהליך ההנבטה, ואילו העשן הנפלט מאדמת הכבול הבוערת מוסיף טעם לגרעינים. לאחר שלב זה מכונים הגרעינים "לתת" ("מאלט").
    הבוחש בתוך מכל מאש (Mash tun)
  2. תסיסה - טוחנים את הלתת המיובש לקמח גס הנקרא "גריסט". מערבבים (באמצעות כלי המכונה "מאש טאן") במים בחום של כ-67 מעלות צלזיוס. שואבים את המים ומרתיחים את ה"גריסט" שנית ושלישית עד להגעה לנקודת רתיחה. בתום שלב זה מתקבלת תערובת המכונה "מאש" (מחית). בוחשים את ה"מאש" כדי לזרז את הפיכת העמילן לסוכרים, ובתום התהליך מופק נוזל מתוק הנקרא "וורט", אותו מקררים לטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס בכלי המכונה "וואשבאק". בתוך מכל ה"וואשבאק" מתחיל תהליך התסיסה של הנוזל על ידי הוספת שמרים המאכלים את הסוכרים ומפיקים מהם אלכוהול ופחמן דו-חמצני. פעולה זו נמשכת כיומיים ובמהלכה נוצרים גם חומרים נוספים אשר מוסיפים טעם לוויסקי. בתום תהליך זה מתקבלת עיסה צמיגה המכילה כ-8% אלכוהול
    דוד זיקוק מנחושת בתצוגה
  3. זיקוק - לאחר קבלת העיסה האלכוהולית בשלב התסיסה, מסננים את התוצר ומעבירים אותו לזיקוק. זיקוק הוויסקי מבוצע באחת משתי שיטות:
    • זיקוק דודי - זוהי השיטה המסורתית לזיקוק ומשתמשים בה לזיקוק ויסקי איכותי (סינגל מאלט). בשיטה זו מחממים את הנוזל בדוד נחושת וכתוצאה מכך מתאדה האלכוהול שבו. אדי האלכוהול נלכדים ומקוררים בצינורות מפותלים וחוזרים להיות נוזל שנפחו קטן משל הנוזל המקורי אך אחוז האלכוהול בו גבוה. שיטה זו יוצרת ויסקי איכותי, אך חסרונה הוא בכך שניתן לזקק כמות קטנה מאוד של נוזל וגם זאת לאורך פרק זמן ארוך יחסית.
    • זיקוק רציף - שיטה מודרנית וזולה יותר לזיקוק הוויסקי, שממנה מתקבל ויסקי גריין. בשיטה זו מועבר הנוזל דרך מערכת של מכלים אשר בכל אחד מהם הוא מזוקק במעט. בין המכלים ישנה מערכת שסתומים המאפשרת מעבר של הנוזל למכל הבא רק אם הוא הגיע לרמת האלכוהול הרצויה לשלב בו הוא נמצא. אם הנוזל אינו ברמה אלכוהולית מספקת הוא חוזר לתחתית המכל ומתחיל את התהליך מההתחלה. שיטה זו היא כאמור זולה ומהירה יותר, אך הוויסקי שמתקבל בה נחשב למשקה מאיכות ירודה יותר.
    • את הוויסקי מקובל לזקק לפחות פעמיים, כך שבתום תהליך הזיקוק יכולה רמת האלכוהול בנוזל להגיע עד ל-70%.
  4. יישון - הנוזל האלכוהולי מועבר לחביות עץ אלון שם הוא מדולל ל-63% אלכוהול. תוך כדי השהייה בחביות שנמשכת בין 3 (התקן המינימלי בסקוטלנד ובאירלנד) ל-21 שנים ואף יותר סופג הנוזל מהחביות ארומה מיוחדת וכמו כן את צבעו הזהוב (יש מפעלים אשר מוסיפים את הצבע באמצעות שריפה של פחמים בתוך החביות, ולעתים אף באמצעות הוספת קרמל לויסקי). במרבית מפעלי ייצור הוויסקי נהוג ליישן את הוויסקי בחביות ששימשו בעבר לאחסון ויסקי, בורבון (ויסקי אמריקאי) או יין. במיוחד נפוץ ליישן את הוויסקי בחביות עץ אלון ששימשו ליין "שרי" אדום מתוק, המיוצר מענבים בספרד. חביות שיושן בהם יין שרי זה מספיגות כמויות קטנות של סוכר ענבים אשר מוסיפות לוויסקי מתיקות עדינה ביותר.
  5. סינון - בתום היישון מסונן המשקה בפעם האחרונה לפני הביקבוק. סינון זה מתבצע על ידי קירור הנוזל לטמפרטורה הקרובה ל-0°C וכשהוא קר דיו, מעבירים אותו דרך מסנן דק ביותר. תהליך זה מונע מהנוזל לקבל עכירות ומנקה אותו לחלוטין. כיוון שתהליך זה פוגע מעט בטעמו הסופי של המשקה, ישנם מותגי ויסקי בהם לא מבוצע שלב זה בתהליך היצור.
  6. בלנדר - שלב הערבוב. בוויסקי אשר אינם "סינגל מאלט" (ויסקי ממזקקה בודדת), מערבב ה"מאסטר בלנדר", האחראי על יצירת התערובת, סוגי ויסקי שונים לקבלת ויסקי בעל טעם מסוים ביותר. קיימות תערובות המכילות עשרות סוגי ויסקי שונים. אחד מהמותגים המכילים מספר רב של ויסקי "סינגל" הוא "ג'וני ווקר" המכיל כ-40 סוגי ויסקי שונים. הליקר "דרמבוי" המיוצר בסקוטלנד מכיל אף הוא תערובת ויסקי.
  7. ביקבוק - בתום תקופת היישון מועבר הוויסקי המוכן לבקבוקים, מקבל תווית ונשלח לשיווק. אם בתום תהליך היישון מתקבל משקה בעל אחוזי אלכוהול גבוהים מדי, מוסיפים לו מים זכים כדי לדלל אותו לרמת האלכוהול הרצויה ורק לאחר מכן מבקבקים אותו.

קוקטיילים על בסיס ויסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועים מספר קוקטיילים קלאסיים על בסיס ויסקי כמו: ה'ראסטי נייל' שהוא מיזוג של ויסקי (סקוטש לרוב) עם ליקר הדבש דרמבוי (שגם הוא מבוסס על ויסקי), ה'מנהטן' וה'ויסקי סאואר'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]