פרידריך בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

פרידריך סמואל בֵּרגרמנית: Samuel Friedrich Beer; גם פרדריקצרפתית: Frédéric);‏ 1 בספטמבר 1846, ברנו, מוראביה, אוסטריה17 באוקטובר 1912, פירנצה, איטליה) היה פסל יהודי אוסטרי שפעל בעיקר בפריז. ידידו של תאודור הרצל וממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר נולד ב-1846 בעיר בּרין (ברנו) שבמוראביה, אוסטריה (כיום בדרום-מזרח צ'כיה), בנו של סוחר מפּרוֹסניץ (כיום כיום Prostějov). בגיל צעיר התייתם, וגדל אצל קרוביו. בנעוריו החל ללמוד בבית הספר למסחר בפרוסניץ, עד שבגיל 15 היה לשוליה של מגלף במירשַאוּם בווינה הבירה. משנת 1865 ועד 1870 למד באקדמיה לאמנויות היפות בווינה, תחילה אצל טובע המדליות קארל רדניצקי (Radnitzky;‏ 1818–1901) ואחר-כך אצל הפסל פרנץ באואר (Bauer;‏ 1798–1872).

על צמד פסליו "אכילס ופנתסיליאה" קיבל ב-1870, לפי הצעתו של האדריכל הדני-אוסטרי תיאופיל האנסן (Hansen), אז פרופסור באקדמיה, את מלגת רומא (Rom-Stipendium). ברומא השתלם במשך שלוש שנים בסדנה בארמון ונציה. ב-1873 שב לווינה, וב-1875 התיישב בפריז, שם קנה לעצמו עד מהרה שם כדיוקנאי. הוא יצר בשיתוף עם הקריקטוריסט והפסל אלפרד גרֶוָואן (Grévin) דיוקנאות ופסלונים (צלמיות) נשיים משעשעים.‏[1] במרוצת שנות ה-80 של המאה ה-19 זכו פסלוני הילדים שלו לפופולריות רבה, בהן בפרט דימויהם של מרטין לותר ואלברכט דירר כילדים. בנוסף, השתלם בלימודי כימיה, ופיתח חומרים סינתטיים ליצירת מודלים.

בשנות ה-90 התיידד עם תאודור הרצל ומקס נורדאו, מראשי התנועה הציונית במערב אירופה. בסוף שנת 1894 יצר פרוטומה של הרצל. בעקבות היכרותם יצר גם כמה פסלים בנושאים יהודיים וציוניים, בהם הפסל "שמע ישראל" (1903). ב-1897 השתתף כציר לקונגרס הציוני הראשון. לרגל כינוס הקונגרס הציוני השני עיצב מדליית זיכרון. בשנת 1902 עבר לעיר פירנצה שבטוסקנה, איטליה, שם חי עד מותו בסוף שנת 1912, בגיל 66. היה אב לילדים.

עבודות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Louis Gielly, 'Frédéric Beer', in: Vita d'arte vol. 7, 1911, Fascicolo 39.
  • 'Bildhauer Frédéric Beer, 1862-1912,' in: Tobias Markus, Meine Lebensgeschichte: ein Familiendokument von Tobias Markus 1835-1914, Florenz: Buchdruckerei Giuntina,‎‪ 1914, pp. 123-140.
  • 'Beer, Samuel Friedrich,' in: Raphael Patai (ed.), Encyclopedia of Zionism and Israel, Vol. 1, New York:‪ Herzl Press,‎ 1971, p. 115.
  • "Beer, Friedrich,' in: Walther Killy und Rudolf Vierhaus (hrsg.), unter Mitarbeit von Dietrich von Engelhardt... [et al.], Deutsche biographische Enzyklopadie (DBE), München: K. G. Saur, 1995, Bd. 1, p. 389.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרידריך בר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו דוגמה: זוג פסלונים של נשים הלבושות כתרנגולת ותרנגול, באתר בית המכירות הפומביות Skinner.
  2. ^ Verschollene Skulptur: "Dürer als Knabe" wiederentdeckt, Der Spiegel, 05.12.2011. וכן תצלום הפסל, בתוך: בתוך: M. G., "Das Judentum und das Wesen des Christentums", Ost und West, 1905, Heft 2, p. 82.
  3. ^ מיכלאנג'לו, באתר מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.
  4. ^ תצלום הפסל, בתוך: Die Welt, 1914, Heft 27, p. 689.
  5. ^ 2nd Zionist Congress commemoration medal (1898)‎, באתר החנות המקוונת להיסטוריה "היסטורמה".
  6. ^ תצלום ראש הפסל, בתוך: Berthold Feiwel, 'Betrachtungen zur Ost-Afrika-Frage des sechsten Zionisten-Congresses,' Ost und West, 1903, Heft 11, p. 734; תצלום הפסל כולו, בתוך: Ost und West, 1913, Heft 7, p. 539.
  7. ^ תצלום הפסל, בתוך: M. G., "Das Judentum und das Wesen des Christentums", Ost und West, 1905, Heft 2, p. 78.
  8. ^ תצלום הפסל "התקפה", בתוך: Karl Schwarz, 'Friedrich Beer,' Ost und West, 1913, Heft 7, pp. 531-532.