אכילס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אכילס חובש את פטרוקלוס
פסל בדמותו של אכילס באכיליון, קורפו
תבליט בדמותו של אכילס בחצרו של ליקומדס ממוזיאון הלובר
פסל אכילס הגוסס עם חץ בעקבו באכיליון, קורפו
פסל אכילס הגוסס עם חץ בעקבו באכיליון, קורפו

אֲכִילֵס[1] או אֲכִילֵאוּסיוונית: Άχιλλεύς) הוא אחד מן הגיבורים המרכזיים במיתולוגיה היוונית, שסיפור עלילותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו, המתוארים במקורות שונים, מציגים אותו כגדול המצביאים והלוחמים היווניים במלחמת טרויה. אכילס הוא אחד משני בני התמותה היחידים שמתוארים באיליאדה כ"דמויי אלים".[דרוש מקור] האטימולוגיה של שמו מקורה ככל הנראה בהֶלְחֵם המילים "אֲכוֹס" (ἄχος), שפירושה "יגון", ו"לָאוֹס" (λαός), שפירושה "אומה" או "שבט" (ולפי פירוש אחר: מצבת חיילים, מסדָר). במילים אחרות, משמעות שמו של אכילס היא "תוגת-עַמו", שם ההולם היטב את אבלו המר והמתמשך על מותו של רעו הטוב פטרוקלוס, שהיה גם הוא מגדולי הגיבורים היווניים במלחמות טרויה, כמתואר באריכות באיליאדה. שם זה הפך נפוץ בקרב גברים יווניים החל מן המאה השביעית לפנה"ס ואילך, ומן המאה הרביעית לפנה"ס ניתן גם למצוא גרסאות נשיות של שם זה, בדמות אֲכילֵיאָה (Ἀχιλλεία) או אֲכילִיָה - שם המלחמה של גלדיאטריס (המקבילה הנשית לגלדיאטור) הנלחמת בגלדיאטריס נוספת בשם "אמזונה", כפי שניתן ללמוד מתבליט שיש שנמצא בהליקרנסוֹס.

לידתו ונעוריו של אכילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכילס היה בנם של הנראידה (נימפת ים) תטיס ובן התמותה פלאוס, מלך המירמידונים אשר בפְתִיה (דרום-מזרח תסליה). מתחילה התחרו ביניהם זאוס ופוסידון על ידה של תטיס, ולפי אחת הגרסאות, מִשֶגלה פרומתאוס את אזנו של זאוס כי עתידה תטיס ללדת בן שיהיה כביר מזאוס עצמו, ויתרו השנים על המאבק ותטיס נישאה לפלאוס. מקורות מאוחרים יותר מהומרוס (כמו האכיליאדה לסטטיוס, מן המאה ה-I לפנה"ס) ייחסו לאכילס חסינוּת אלוהית, כשעל-פי המסורת נבעה אי-פגיעוּתו זו מן הטבילה שטבלתו תטיס במימיו של נהר השאול סטיקס תיכף לאחר שנולד, וזאת במטרה להפכו לבן אלמוות ולגונן עליו, לאור הנבואה שניבאה כי ימות באביב ימיו. על-פי גרסה אחרת משחה אותו אמו באמברוסיה והעבירה אותו באש. כך או כך, מוסכם בין שתי המסורות כי בעת עשותה כן אחזה תטיס בעקבו של העולל באגודלה ובאצבעה, וכך נותר עקבו של אכילס פגיע, בניגוד לכל שאר גופו. אצל הומרוס, כאמור, אין זכר לחסינוּת זו, ובאיליאדה מתוארת פציעה זבת-דם שנפצע אכילס, לאחר שאחת משתי החניתות שמשליך לעברו אסטרופיאוס ננעצה במרפקו הימני.‏[2] נקודת תורפה זו שבעקבו הפכה ברבות הימים למטבע הלשון "עקב אכילס" המתאר נקודת חוּלשה או פגיעוּת פוטנציאלית.

הסתרת אכילס בחצרו של ליקומדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אי אלו מקורות פוסט-הומריים, בניסיונה למלט את נפשו של אכילס מגורל המוות שהועידה לו הנבואה, הלבישה אותו תטיס בבגדי נערה והניחה אותו בחצרו של ליקומדס מלך סקירוס, מוּסווה כאחת משבע בנות ליקומדס או כחדרנית בשם "פָּיְרָה" ("הנערה אדומת-השיער"), וזאת כדי שלא יילקח למלחמת טרויה. במהלך שהייתו שם הכניס אכילס את דֵידָמֵיאה בת ליקומדס להיריון (כתוצאה מאונס שאנס אותה או מרומן שניהלו השניים, תלוי בגרסה), ומהיריון זה נולד נאופטולמוס (בגרסאות מסוימות מכונה "פָּירוּס", כפי שמו הבדוי של אביו).

מעשה מרמה זה נחשף על ידי אודיסיאוס, אשר מפיו של הנביא קלכס למד, כי בהיעדר אכילס לא יתנו בידם האלים את הניצחון במלחמה. על-פי אחת הגרסאות, הגיע אודיסיאוס לחצרו של ליקומדס כשהוא מחופש לסוחר של בגדי נשים ותכשיטים, וכשפרש את מרכולתו בארמון הניח בין חפצי הנשים גם מגן ורומח. אכילס הצעיר גילה עניין רב דווקא בכלי הנשק, ובעקבות זאת עמד אודיסיאוס על טיבו האמתי ושכנעו לחבור אליו בדרכו להילחם בטרויה.

אכילס במלחמות טרויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פציעתו וריפויו של טלפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכם לִתגר מלחמה בטרויה, חנו בטעות היוונים במיזֶ'ה (ממלכה קדומה באסיה הקטנה, באזור טורקיה של ימינו), עליה מלַך טלפוּס. במהלך הקרב שנתגלע שם פצעוֹ אכילס, ומשראה טלפוס כי אין פִצעו מעלה ארוכה נועץ באורקל. התשובה שקיבל גרסה כי "זה שפצע הוא שירפא".

לפי אחת הגרסאות של המשך פרשה זו, העולה מן המחזה האבוד "טלפוס" מאת אוריפידס, נדד טלפוס לאאוּליס כשהוא מתחזה לקבצן, ובפגשו באכילס ביקש ממנו כי ירפא את פצעו. אכילס סירב לבקשה בטוענו כי אין לו כל הכשרה רפואית. בהמשך תבע טלפוס את ריפויו ככופר, בתמורה לכך שישחרר את אורסטס אותו לכד. אודיסאוס רב התחבולות הציע לגרד מעט נחושת מחוד הרומח שפצע את טלפוס ולהשתמש במתכת לצורך ריפויו, בהבינו כי נבואת האורקל יכולה להתפרש גם כמתייחסת לרומח. הניסיון עלה יפה וטלפוס הבריא.

גבורות אכילס במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרון אף אכילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרון אפו של אכילס הוא אחד המוטיבים המרכזיים באיליאדה של הומרוס, שאף פותחת במילה היוונית "μῆνιν" (חימה, חרון אף):

"μῆνιν ἄειδε θεὰ Πηληϊάδεω Ἀχιλῆος

οὐλομένην, ἣ μυρί' Ἀχαιοῖς ἄλγε' ἔθηκεν,

[...]"


ובתרגום לעברית:

"זַעַם אֲכִילֵס בֵּן־פֵּלֶאוּס, שִׁירִי אֵלָה, הַזַּעַם הַנּוֹרָא אֲשֶׁר הֵמִיט

אֵין סְפוֹר מַכְאוֹבִים עַל הָאֲכַיִּים, וְהִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹת גִּבּוֹרִים רַבּוֹת

[...]".‏[3]

ואכן, זעמו זה של אכילס המיט על צבאות היוונים אסונות רבים, וכמעט גרם להפסדם במלחמה. אכילס הגיע לטרויה בלווית חברו הטוב פטרוקלוס ויועצו הקשיש פויניקס, שנשלח עמו לבקשת פלאוס אביו, וכן בלווית חמישים אניות מלחמה. במהלך הקרבות השונים שהתחוללו באזור כבש אכילס עשרים ושלוש ערים מחוץ לטרויה, ביניהן לירנסוס, שם לקח בשביה את בְּריסֵאיס (קרי: בתו של בריסֵס) כשלל מלחמה. באופן דומה, שבה אגממנון את כְרִיסֵאִיס - בת כְריסֵס (באיליאדה מתוארות הנשים השבויות כשלל לכל דבר ועניין, היינו פרס המתחלק בין הלוחמים בהתאם לגדלותם וגבורתם, לצד כלי נשק משובחים וחפצי נוי שונים (כגון חצובות, חרבות מעוטרות ומתכות יקרות), כמו גם צאן ובקר‏[4]). כשביקש כריסס אביה, כוהן אפולו, לפדותה מן השבי בתחנונים, לגלג עליו אגממנון ובז לתחנוניו. כעונש על מעשיו שילח אפולו מגפה בצבא היוונים.

לאחר שפרש אכילס את חסותו על קלכס החוזה, נאות הלה להשמיע את נבואתו, וטען כי המגפה לא תחדל עד אם ישיב אגממנון את בת כריסֵס לכוהנו של אפולו. לאגממנון לא נותרה ברירה והוא שחרר את בת כריסס. בכעסו החליט אגממנון לפצות עצמו, כיוון שכעת, משנגרע חלקו בשלל והיה פחוּת משל הגיבורים האחרים, חש כי כבודו נפגע, ולכן חטף את בת בריסס. בעקבות זאת ראה אכילס את עצמו כמי שכבודו חוּלל, והוא נמלא זעם וחרון ללא הכיל. היה בכוונתו להכות למוות את אגממנון בו במקום, אך לאור בקשתה של אתנה נמנע מכך, ותחת זאת חירף וגידף את אגממננון, ונשבע בשבועה חמורה כי לא יעלה למלחמה עם האֲכַיִּים (השבט המרכזי בשבטי היוונים שצרו על טרויה) וכי יניח להם ליפול בחרב. בעקבות עלבונו זה של אכילס נכמרו רחמיה של אמו, וזו עלתה ממקום מושבה במעמקי הים לראש האולימפוס, לחלות את פניו של זאוס ולבקש ממנו כי ייפרע מאלו שפגעו בבנה. זאוס נעתר לבקשתה של תטיס, והבטיח לה כי יהיה לצדם של הטרויאנים כל עוד יהיה אכילס שרוי בזעמו ובעלבונו.

מותו של פטרוקלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קרבות ממושכים בין היוונים לבין הטרויאנים, כשהכף נטתה לטובת הטרויאנים והיו היוונים הולכים ונהדפים לעבר קו החוף שבו עגנו אוניותיהם, התיר אכילס לרעו הטוב פטרוקלוס לקחת את שריונו ולצאת לעזרת היוונים מיד צר. אכילס הפציר בו כי ישוב מיד לאחר שיהדוף את הטרויאנים מקו החוף, ובכך ימנע מן הטרויאנים להצית את הספינות, ולמרות שהבטיח לעשות כן, סופו שנמשך אחר הקרבות וביקש להוסיף ולהילחם עד אשר יכה את הקטור - הגיבור מטיל האימה של צבאות הטרויאנים. אכילס התפלל כי יחולל גבורות בקרב וכי ישוב בשלום, אך זאוס נעתר לבקשה הראשונה בלבד. במאבק עמו הרגו הקטור, ולקח כשלל מלחמה את שריונו של אכילס. הבשורה על אודות מותו של פטרוקלוס שברה את לבו של אכילס, וייסורי געגועיו לרעו (ואולי גם: אהובו) שיככו את זעמו והמירוהו בזעם חדש, ובתשוקה שאינה בת-כיבוש לנקום את מותו ולהרוג את הקטור. תטיס הפצירה בו כי ימתין עד הבוקר, ובמהלך הלילה עלתה שוב לאולימפוס, הפעם כדי לפגוש את הפיסטוס נכה הרגליים, אל האש ופטרונם של הנפחים וחרשי המתכת, על-מנת שיחשל עבור אכילס כלי מלחמה חדשים. הפיסטוס הכין לאכילס מגן מפואר, שריון, קסדה ומְצחות (מגיני רגליים), ובסיוע כלי מלחמה אלו, כמו גם סיועה של אתנה, לכד לבסוף אכילס את הקטור והרגו. לאחר מכן קשר אכילס את גופתו של הקטור למרכבתו וגרר אותה לאורך שדה הקרב. בימים שלאחר מכן המשיך לגרור את גופתו של הקטור במעגל, מסביב לקברו של פטרוקלוס. לבסוף ציווה עליו זאוס לחדול מכך, ולהיעתר לתחנוניו של פריאמוס - אביו הקשיש של הקטור ומלך טרויה - להשיב לו גווית בנו בתמורה לתשורה הולמת. אכילס מילא אחר הציווי, ואף הבטיח לפריאמוס הפסקת אש בת אחד עשר יום, לצורך קיום מנהגי המספד והקבורה.

ממנון האתיופי, קיקנוס הקולונֵאי ופנתסיליאה בת האלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הריגתו של הקטור הביס אכילס גם את ממנון, מלך אתיופיה, כנקמה על כך שהלה הרג את אנטילוכוס בנו של נסטור, שלאחר מות פטרוקלוס ירש את מקומו לצדו אכילס. בין הגיבורים הנוספים שהכה אכילס נמנים גם קיקנוס מלך קולוניאה והאמזונה פנתסיליאה, בתם של ארס ואוטרֵרָה. כדי לגבור על פנתסיליאה היה על אכילס למשול ברוחו ולא לאפשר ליופיה הרב להסיח את דעתו. לאחר מותה חש צער רב, ותרסיטס לעג לו על כך ושׂמו לצחוק.

מות אכילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחונות הרבים הללו נהרג אכילס בידי פאריס - בנו של פריאמוס והנסיך הטרויאני שהחל את שרשרת האירועים שהובילה למלחמה בכך שפיתה את הלנה (אשת מנלאוס, אחי אגממנון) לבוא עמו לטרויה. על-פי רוב הגרסאות פגע פאריס בעקבו של אכילס בעזרת חץ שהיה משוח בדמה הארסי של ההידרה, ואשר כוּון על ידי אפולו. בגרסאות מסוימות הדבר התרחש כאשר עמד אכילס להינשא לנסיכה הטרויאנית פוליקסנה, בתו של פריאמוס, שנאות לשידוך כיוון שראה בו אפשרות לסיום המלחמה. שתי הגרסאות שוללות מפאריס את התהילה ומותירות את אכילס כגיבור שלא נוצח בשדה הקרב. מותו הקל והמביש של אכילס ננקם כאשר פילוקטטס הרג את פאריס בקרב הוגן וניצחו באמצעות שלושה חיצים בלבד, שנורו מקשתו הגדולה של הרקולס.

גופו של אכילס נשרף, ואפרו נצבר באותו הכד שבו נצבר אפרו של פטרוקלוס.

גורל שריונו של אכילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריונו של אכילס, שיוצר על ידי האל הפיסטוס, היה מושא למריבה בין אודיסאוס ואיאס הגדול. על-מנת לקבוע מי יזכה בשריון נערכה תחרות בה ניצח אודיסאוס (בסיועה של אתנה). איאס כעס ונשבע לרצוח את כל חבריו לנשק. בטירופו החל לטבוח בכבשים ובצאן, תוך שהוא סבור כי מדובר בחיילי היוונים. לבסוף הפיל עצמו על חרבו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אכילס היא הצורה הלטינית, הצורה שמופיעה בתרגום טשרניחובסקי.
  2. ^ הומרוס, איליאדה (תרגום: ש' טשרניחובסקי), עם עובד, תל אביב: התשמ"ז, מזמור כ"א, עמ' 497, ש' 161 - 168
  3. ^ הומרוס, איליאדה (תרגום: א' ארואטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים: התשע"ב, מזמור א', ש' 1 - 2
  4. ^ ר' למשל: הומרוס, איליאדה (תרגום: ש' טשרניחובסקי), עם עובד, תל אביב: התשמ"ז, מזמור כ"ג, עמ' 543, ש' 257 - 270