קארל ראדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קארל ראדק
קרל ראדק (במרכז) בוועידת פירוק הנשק של חבר הלאומים בז'נבה, פברואר 1932

קארל ברנגארדוביץ' רַאדֶק (Karl Berngardovich Radek; בכתיב קירילי: Карл Бернгардович Радек;‏ 31 באוקטובר 1885 – כנראה 19 במאי 1939) היה פוליטיקאי, מנהיג קומוניסטי ועיתונאי ממוצא יהודי-גליציאני. פעל תחילה בפולין, אחר-כך בגרמניה ולבסוף בברית המועצות. כתב גם בשמות העט פאראבֶּלוּם (Parabellum) ו-שטרוטהאן (Struthahn).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם קרול זוֹבֶּלְזוֹן (Karol Sobelsohn) למשפחה יהודית בלבוב שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום במערב אוקראינה). התרבות בביתו הייתה גרמנית, אך ראדק היה קשור כבר כתלמיד לתנועת הפועלים הפולנית וכתב עבור עיתונים פולניים.

בין גרמניה לרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראדק היה, יחד עם רוזה לוקסמבורג, אחד ממנהיגי הסוציאל-דמוקרטיה הפולנית והגרמנית. אחרי מהפכת 1905 באימפריה הרוסית גורש ראדק מהמפלגה הסוציאליסטית הפולנית, בגיל 20. הרשויות הרוסיות כלאו אותו בגלל השתתפותו במהפכה. בשנת 1907 היגר ראדק לגרמניה, שם הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). הוא התפרסם וזכה להכרה בעיקר בתחום מדיניות החוץ, ותקף יחד עם רוזה לוקסמבורג את האגף המתון במפלגה, אבל לאחר שבשנת 1912 גורש גם מהמפלגה הגרמנית, ביקר גם אותה והתקרב למנהיג הבולשביקים הגולה (לימים מייסד ברית המועצות) לנין, והיה אחד האנשים המקורבים ביותר שלו בגלותו בשווייץ. ראדק הוסיף גם בשווייץ לכתוב תחת שם העט פאראבֶּלוּם (Parabellum) מאמרים בקו דומה לשל לנין, טרוצקי וזינובייב.

בספטמבר 1915 השתתף כנציג המפלגה הפולנית בוועידת צימרוולד. כאן נפגשו לראשונה מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה הנציגים הרדיקליים של המפלגות הסציליסטיות באירופה, כדי לאלץ את מפלגותיהם להתנגד למלחמה ולתקציבי המלחמה. ראדק גם חתם על ההצהרה של לנין, שבה דרש להפוך את המלחמה למלחמה נגד הקפיטליזם.

ראדק היה אחד הנוסעים בקרון הרכבת המפורסם שהוביל את לנין בשנת 1917 מגלותו בשווייץ דרך גרמניה לשבדיה הנייטרלית ומשם לרוסיה, וגם היה חבר במשלחת המשא ומתן לשלום בין גרמניה לברית המועצות, שהביאו להסכם השלום של ברסט-ליטובסק.

בסוף שנת 1918 נסע ראדק לגרמניה כדי לעזור למפלגה הקומוניסטית הגרמנית הצעירה, אך נעצר תוך זמן קצר באשמת עזרה לניסיון הפיכה והסתה. לאחר מעצרו ניתן לו על ידי ברית המועצות מעמד של שגריר, באקט שהציל את חייו. בזמן מאסרו ניהל שיחות רשמיות-למחצה עם מנהיגי רפובליקת ויימאר החדשה, בהם ולטר רתנאו ואחרים.

גם בשנת 1923 ניסה לעזור למפלגה הקומוניסטית הגרמנית בניסיון הפיכה נוסף.

בין טרוצקי לסטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי השתלטותו הזוחלת של סטלין על המפלגה והמדינה הורחק ראדק ממרכזי הכוח ומונה לנשיא הראשון של אוניברסיטת סון-יט-סן במוסקבה. בשנת 1927 בעקבות תבוסה של האופוזיציה השמאלית רדק גורש מהמפלגה ונשלח לסיביר. אחרי חזרתו בשנת 1929 השתלב שוב כעיתונאי בכיר, ופתח בעצם בשנת 1934 על ידי אחד המאמרים את עידן פולחן האישיות של סטלין. בשנת 1937 הואשם ראדק, במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין, והורשע במשפט הראווה של מוסקבה השני לעשר שנות גלות. הוא נהרג בכלא ורכנאורלסק. בהתאם לגרסה מתקופה של סטלין הוא נהרג על ידי אסיר אחר. כפי שהובהר לאחרונה הוא נהרג בהוראה ישירה של לברנטי בריה וסטלין על ידי אסיר שהובא במיוחד מכלא אחר והשתחרר לאחר ביצוע המעשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.