הסתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסתה היא נסיון לשכנע אדם או קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע. במקרים רבים מבדילים בין עבירה פלילית מסוג שידול המתייחסת לשכנוע אדם בודד, לבין הסתה המתייחסת לשכנוע ציבור של אנשים. בשיח הציבורי במדינות מסוימות (דוגמת צרפת וישראל) משתמשים במונח הסתה גם עבור ביקורת חריפה שאין בה קריאה ישירה לביצוע מעשה כלשהו אלא רק משתמעת, במיוחד כאשר מדובר בביקורת כלפי בני אדם המשתייכים לציבור מסוים, כגון גזענות או אנטישמיות.

במדינות רבות (במיוחד באירופה), קיימים חוקים כוללניים המגדירים כעבירה כל נסיון הסתה לביצוע מעשה הנוגד את החוק.

בישראל, בנוסף לעבירה כללית של שידול, חוק העונשין מציין במפורש מעשים אחדים אשר הסתה לעשותם מהווה עבירה פלילית.

להתגבשות עבירת הסתה יש צורך בהוכחת הסתברות אובייקטיבית שהדיבורים יהפכו למעשים. כמו כן, נדרש להוכיח שהמתבטא התכוון במפורש לתוצאות הפליליות אליהן הסית.

בארצות הברית, עבירת הסתה (solicitation) חלה בין אם העבירה בוצעה ובין אם לאו. לעומת זאת, באירופה, כאשר העבירה לא התרחשה, השידול מכונה "incitement", וכאשר העבירה בוצעה, המסית מועמד לדין על קשירת קשר.

דברי שטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג מיוחד של הסתה הם דברי שִׂטְנָה: העברה של מסרים לקהל שומעים, שיש בהם כדי לגרוע מערכו או מכבודו של אדם או של קבוצה אנושית, על בסיס מאפיינים כמו גזע, דת, לאום או נטייה מינית. דברי שטנה יכולים להיות נאום, מחווה, קריקטורה, סרט קולנוע, מסר כתוב או מיצג, שיש בהם כדי לקדם או לעודד אלימות, בין בני אדם או קבוצות, או להטיל מורא בפרט או בקבוצה, או להוריד מערכם או כבודם. במדינות מסוימות דברי שטנה עלולים להיות מנוגדים לחוק ולהיחשב להסתה. ייתכנו בחוק סיווגים שונים של אדם או קבוצה, תחת מאפיינים דוגמת גזע, מגדר, שיוך אתני, לאום, דת או נטייה מינית.

דברי השטנה, יחד עם דמוניזציה (סוג של דברי שטנה בה מושא השנאה מוצג כדמוני או לא-אנושי), נחשבים להסתה בארצות רבות גם אם אין בהן קריאה מפורשת להפעלת אלימות, שכן הם מתירים את דמו של מושא השנאה ומעודדים אלימות נגדם בהציגם אותו כשורש הרוע ומבטלים את זכותו לחיים, בריאות וביטחון. לעתים קרובות הסתה לביצוע אלימות משלבת ברטוריקה שלה דברי שטנה ודמוניזציה, כאשר הדוגמה הידועה ביותר היא ההסתה נגד היהודים בגרמניה הנאצית, שהובילה לאלימות (הן מאורגנת והן ספונטית) נגדם ולבסוף לשואה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק העונשין[1], בסעיף 33 קובע שהעונש על שידול לעשות עבירה הוא מחצית העונש על העבירה עצמה. בנוסף, החוק מציין במפורש סוגים אחדים של הסתה המהווים עבירה פלילית:

  • הסתה להשתמטות משירות צבאי (סעיף 109)
  • הסתה של חייל לאי ציות לפקודה חוקית (סעיף 110)
  • הסתה לגזענות (סעיף 144ב): פרסום דבר במטרה להסית לרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי - אתני. קיים סייג שאומר כי פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה או שמירה על פולחן של דת לא יתפס כהסתה אם הציטוט לא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות.
  • הסתה לאלימות או טרור (סעיף 144ד2): משמעותה פרסום קריאה, דברי שבח, אהדה או עידוד לעבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לביצוע המעשה.
  • הסתה למעשי איבה כלפי מדינה ידידותית (סעיף 166)
  • הסתה להימנע מתשלומי חובה (סעיף 289).

בחוק יסוד: הכנסת נקבע כי "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע ... הסתה לגזענות".

בשנת 2005 הוצע לתקן את חוק העונשין כך שיהיה ניתן להרשיע אדם בהסתה לאלימות גם אם אין ודאות קרובה שהשומעים את דברי ההסתה יפעלו על פיהם‏[2].

אכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל הרגישות באכיפת עבירת ההסתה אל מול חופש הביטוי, נדרשת המשטרה לאישור הפרקליטות לפתיחת חקירה בעבירת הסתה.

במכתב הנחיות למשטרה מספטמבר 2004 קבע היועץ המשפטי לממשלה שהמשטרה תוכל לפתוח בחקירה מלאה לגבי הסתה, ללא אישור הפרקליטות, כאשר אדם קורא מול קהל בצורה מפורשת לאלימות כנגד נבחר ציבור. כאשר הקריאה היא באמצעי התקשורת ולא אל מול קהל, קובע המכתב שניתן לנהל חקירה אך אין לחקור את החשוד ללא אישור הפרקליטות. לעומת זאת, כאשר הקריאה לאלימות היא מרומזת, קובע המכתב שאין לפתוח בחקירה ללא אישור הפרקליטות‏[3].

היועץ מזוז הביע את דעתו, שיש להשתמש בחוק נגד הסתה רק במקרים קיצוניים‏[4].

במכתב מיוני 2005 לחבר הכנסת אריה אלדד, קבע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שכרזות דוגמת "שרון דיקטטור", "הטרנספר לא יעבור" ו"ההתנתקות קורעת את העם" אינן מהוות הסתה ‏[5].

בספטמבר 2012 גזר בית משפט בנצרת עונש של שלוש שנות מאסר על האימאם המוסלמי-סוני נאזם אבו סלים לאחר שהורשע בהסתה לאלימות ולטרור ובתמיכה בארגון טרור. בית המשפט קבע כי דברי התמיכה שלו באל-קאעידה, בג'יהאד העולמי ובשימוש באלימות - "גרמו באופן ישיר לאימוץ קריאות התמיכה בארגון הטרור וההסתה לאלימות על ידי מי מאלו שנחשפו אליהם, באופן שהובילם לביצוע מעשי אלימות קשים עד כדי רצח יהודי, חטיפה ושוד של יהודי נוסף וכן תקיפות של נוצרים"‏[6].

הסתה ברשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2009 בודק המשרד לנושאים אסטרטגיים בראשות משה יעלון התבטאויות פומביות של בכירי הרשות הפלסטינית ופרסומים של מוסדות וארגונים הנשלטים על ידי הרשות, ועוקב אחרי ביטויי הסתה מפורשת לאלימות, עידוד אווירת אלימות וטרור, הסתה לשנאה ולדמוניזציה של ישראל וכדומה. באוגוסט 2012 העביר המשרד לממשלת ישראל את הנתונים שנבדקו עד מועד זה, מהם עולה כי הרשות הפלסטינית ומוסדותיה מסיתים בקביעות נגד ישראל ונגד יהודים. המסרים העיקריים בהסתה הם: (1) כל טרור הוא לגיטימי; (2) היהודים נוכלים ומסוכנים; (3) ישראל איננה קיימת על המפה. הרשות מביעה בעקביות שנאה ורצון שמדינת ישראל תיעלם, ופועלת נגד נורמליזציה עם ישראל בכל הרמות. מנכ"ל המשרד, יוסי קופווסר, אמר כי הרשות "באה ליצור אתוס של מאבק ושלילת עקרון השלום והנורמליזציה והכחשת קיומו של עם ישראל". חלק מההסתה מופרכת לחלוטין לדעתו, כגון "עינויים שעוברים אסירים בבתי סוהר" או "מתנחלים מאמנים כלבים וחזירים לעקור עצי זית" אבל מסרים אלה מופיעים בקביעות. מהנתונים עולה עוד, כי אבו מאזן ובכירים אחרים ברשות מפגינים התעלמות מקיום מדינת ישראל, שאיננה מופיעה במפות שמוחזקות בידיהם או מוצגות באירועים שונים. בשידורי הטלוויזיה קוראים ליהודים ללכת "לארצות שמהן באו, כדי לאפשר לנו לשוב ליישובים שאותם עזבנו, בעכו, בחיפה וביפו", ובכך מועבר המסר שהמדינה הפלסטינית תקום על מלוא שטח ישראל. מסרים אחרים מיועדים ליצירת דמוניזציה של היהודים בכלל ושל מתנחלים בפרט‏[7].

בעיתיות העבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבירת ההסתה, כעבירות אחרות הקשורות בדיבור בלבד, נתונה במחלוקת ציבורית על היקפה ועצם קיומה. במדינות טוטאליטריות, ושלטונות כיבוש, השתמשו בעבירת ההסתה להעמדה לדין של מתנגדי המשטר. אנשים שהועמדו לדין בעוון הסתה כוללים את ויסר ז'יטי באלבניה, נתן שרנסקי בברית המועצות ומוהנדס קרמצ'נד גאנדי, על ידי השלטון הבריטי בהודו. במדינות דמוקרטיות משתדלים להימנע מלהעמיד אנשים לדין על הסתה, בגלל הפגיעה שיש בה בחופש הביטוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק העונשין
  2. ^ טל רוזנר, ערב ההתנתקות: הורחבה הגדרת ה"הסתה", 10.4.2005, אתר ynet
  3. ^ ינון קדרי, 'הסתה ברורה – חקירה מיידית', 27.9.2004, אתר nrg
  4. ^ טל רוזנר, ערב ההתנתקות: הורחבה הגדרת ה"הסתה", 10.4.2005, אתר ynet
  5. ^ יובל יועז, מזוז: הכרזה "שרון דיקטטור" אינה הסתה או המרדה, באתר הארץ, 19.5.2005‏
  6. ^ רימון מרג'ייה, שלוש שנות מאסר לאימאם מנצרת שהסית לטרור, באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2012
  7. ^ שלמה צזנה, הסתה ללא הפסקה, ישראל היום, 13 באוגוסט 2012