יהדות גליציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוזיקאים ונגנים יהודים ברוהטין, 1912
מצבות בבית העלמין היהודי בבוצ'אץ', (צולם ב-2005)
בניין בית הכנסת בלסקו (ביידיש: לינסק) בחלק הפולני של גליציה

יהדות גליציה הייתה קבוצה גדולה ומפותחת של קהילות יהודיות מבין קהילות יהודי מזרח אירופה, אשר שכנה באזור גליציה.

העדויות הראשונות לקיומם של יהודים בגליציה הן מהמאה ה-11. בעת כיבוש האזור על ידי אוסטריה ישבו בו כ-225,000 יהודים, שהיוו באותם ימים 9.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה. היהודים ישבו ברובם בעיירות, אך גם בכפרים, ושימשו מעיין מעמד ביניים המקשר בין האצולה לבין האיכרים האוקראינים. היהודים ברובם היו בעלי מלאכה, ורק מעטים עסקו במקצועות אחרים.

משלהי המאה ה-18 עד 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-18 חולקו רוב שטחי פולין בין רוסיה הצארית, פרוסיה, והקיסרות האוסטרית, שקבלה לידיה את גליציה. בשנת 1789 פרסם הקיסר יוסף השני כתב סובלנות שהיה מעין סיכום של החקיקה שהתייחסה ליהודי גליציה. כתב הסובלנות היווה את העמדה המתקדמת ביותר עד אז לגבי יהודים באירופה, אך גם מיסד את ההגבלות המיוחדות מהן סבלו, שכללו מסים, איסורי מגורים ופרנסה. באמצע המאה ה־19 קיבלו יהודי גליציה זכויות אזרחיות, קרי אמנציפציה, יתרון שלא זכו לו יהודי תחום המושב ויהודי פולין. לקראת סוף המאה ה-19 ניסה הקיסר פרנץ יוזף לבולל את היהודים וזאת על ידי הפצת ההשכלה בתוכם. היו יהודים שתמכו במטרה זו, אך רוב היהודים התנגדו לכך. התנגדות נוספת נוצרה עם הניסיון להושיב את היהודים על האדמה, ולעבודה חקלאית.

היהודים בגליציה היו ידועים באדיקותם הדתית, ונאבקו קשות בהשכלה החילונית. כמו כן, התנהל מאבק קשה בגליציה בין תומכי החסידות לבין "המתנגדים". מאבק זה הסתיים בניצחון תומכי החסידות, והיא הייתה לתנועה השלטת בין יהודי גליציה.

בשנת 1867 זכו היהודים בגליציה לשוויון זכויות מלא, ובכך היו הראשונים מבין יהודי מזרח אירופה שזכו לעצמאות זו. התנועה הציונית פרחה בגליציה וממנה יצאו כמה מעוזריו של הרצל. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שלפני מלחמת העולם הראשונה שגשגה הקהילה היהודית בגליציה מאוד ונכתבו מספר רב של ספרים ושירים, פעלו בה מספר גדולי תורה ובה צמחה גם הציונות. לעומת זאת לתנועת הבונד הייתה השפעה דלה בגליציה יחסית לשאר חלקי פולין.

במהלך המאה ה-19 החלו תהליכי חילון ואף מקרי התבוללות והמרה לדת הנוצרית, אשר פגעו במבנה הקהילה. מתחילה המאה ה-20 החלו הפולנים ואוקראינים לפגוע ביהודים ולנשל אותם מעמדותיהם. יהודים רבים עזבו לארצות הברית, וחלקם לארץ ישראל.

קודם למלחמת העולם הראשונה היו בגליציה למעלה מ-800,000 יהודים, כ-75% מהם בגליציה המזרחית. במלחמה נפגעו היהודים מפלישות של אוסטריה ורוסיה לאזור. רבים מהם היו פעילים בתנועה הציונית; ילידי גליציה הקימו את תנועת הנוער "השומר הצעיר" ב-1915, בווינה, כאשר היו פליטים בווינה בשל הפרעות שהתחוללו בגליציה (ובמזרח אירופה), בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.

במלחמת העולם השנייה נרצחו רוב יהודי האזור על ידי הנאצים, האוכלוסייה המקומית, בעיקר האוקראינית, שיתפה פעולה בהסגרת יהודים ורציחתם וכן בשוד רכושם. בגליציה המזרחית נרצחו בפוגרומים קשים ובירי בבורות המוות רבבות יהודים בסמוך לכיבוש המקום מידי הסובייטים מיוני 1941 ואילך. החל ממרץ 1942 החל גל של שילוחים להשמדה מגטאות גליציה המזרחית והמערבית אל מחנה ההשמדה בלז'ץ שיועד להשמדתם של יהודי גליציה ומחוז לובלין. עד סגירתו בדצמבר 1942 נספו בו יותר מ 40 אחוזים מיהודי גליציה. רבבות אחרים נשלחו אל מותם במחנות אושוויץ, וסוביבור אחרי סגירתו של מחנה בלז'ץ. בקרבת העיר לבוב פעל מסוף שנת 1941 מחנה ינובסקה שהיה מחנה ריכוז ובו נרצחו במהלך הכיבוש הנאצי רבבות יהודים מהעיר וסביבתה. כמו כן אלפים רבים של צעירים יהודים הועסקו בתנאים קשים בעבודות כפייה בעשרות מחנות ריכוז ועבודה שנבנו בזמן הכיבוש הנאצי וניספו כתוצאה מהתנאים הקשים. עד קיץ 1943 חוסלו כל הגטאות בגליציה. יושביהם נורו למוות בבורות מוות בקרבת העיר, או גוועו למוות מרעב ומחלות. בגטאות רבים התקיימו מחתרות וידוע על ניסיונות רבים של קבוצות ובודדים לבצע מרי כנגד גזירת ההשמדה, אולם ניסיונות אלו דוכאו באכזריות. השרידים המעטים שנשארו בגליציה סבלו מאנטישמיות התנכלויות ורציחות מצד אנטישמים מקומיים. מרבית השרידים עזבו לארץ ישראל או ארצות הברית, וחלקם נשארו לחיות בברית המועצות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]