קודו זוטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקודו זוטר
קודו זוטר (זכר)
קודו זוטר (זכר)
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכוןנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: פרים
שבט: סלילני קרניים
סוג: קודו
מין: קודו זוטר
שם מדעי
Tragelaphus imberbis
בליית, 1869
תחום תפוצה
תפוצת הקודו הזוטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קודו זוטר[2] או קודו מזרחי (שם מדעי: Tragelaphus imberbis; בעבר Ammelaphus imberbis) הוא מין אנטילופה בסוג קודו הנפוץ במזרח אפריקה, ותואר לראשונה ב-1869. בעבר נחשב כתת-מין של קודו גמלוני, אך כעת מסווג כמין נפרד. השם "זוטר" בא לו עקב הרעמה שבגב, הקטנה אף בהשוואה למיני קודו קטנים יותר. שמו המדעי נגזר מיוונית ולטינית: "Tragos" = תיש, "Elaphos" = צבי; שילוב בין שניהם מתייחס לאנטילופה. "imberbis" = לא מזוקן; צירוף של שניהם פירושו "אנטילופה חסרת זקן" ומתייחס להיעדר הרעמה בגרון, כפי שנמצאת אצל הקודו הגמלוני. הקודו הזוטר מתואר לעיתים כאנטילופה היפה ביותר[3]

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר הקודו הזוטר מתאפיין בפרווה כחלחלה-אפרפרה, ואילו לנקבות ולעופרים היא בצבע חום-אדמדם (למעט הצוואר שעל פי רוב אפרפר). צבעם של הזכרים הצעירים מתכהה עם הגיל. הן לזכרים והן לנקבות 11–14 פסים לבנים בולטים בצדדים, כתם לבן בתחילת הגרון ובסופו, מספר נקודות לבנות בלחי, ופס לבן בין העיניים חתוך באמצעו. פס כהה מתחיל בין העיניים ומסתיים באף שאף הוא שחור. השפתיים והבטן לבנים, והאוזניים גדולות בשני המינים. הרגליים הן דקיקות, וצבעם חום בהיר עם סימונים שחורים ולבנים. הזכרים מתאפיינים ברעמה קטנה על העורף ולאורך עמוד השדרה, וגרונם כאמור ללא רעמה. הזכרים גדולים במעט מהנקבות, וכמו כן בעלי זוג קרניים ספירליות, באורך של 60–90 ס"מ ובהם שניים עד שלושה פיתולים.
מידות גופו של הקודו הזוטר הן:
גובה הכתפיים: 110-90 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 140-110 ס"מ.
אורך הזנב: 40-25 ס"מ.
אורך קרן הזכר: 90-60 ס"מ.
משקל: 105-60 ק"ג.

הקודו הזוטר מחולק לשני תת-מינים:

נקבה וזוג עופרים

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודו זה נפוץ במזרח אפריקה: החל ממזרח סומליה ומרכז ודרום אתיופיה, עובר דרך חלקו הדרומי של דרום סודאן, מזרח אוגנדה, ומרבית קניה, ומסתיים בחלקה המרכזי של טנזניה. בעבר המין היה נפוץ גם בג'יבוטי, אך נכחד שם. שני פרטים שנצפו בערב הסעודית ובדרום תימן שבחצי האי ערב (1991), הובאו או שוחררו מאוסף פרטי ככל הנראה (כיון שתפוצתם הטבעית מוגבלת לאפריקה).

בית גידולו הוא אזורים יבשים וצחיחים, בעלי צמחייה צפופה ועבותה של שיחים קוצניים טרופיים וסובטרופיים יבשים. הקודו הזוטר נמנע משטחים פתוחים כמו גם מקומות בעלי עשב גבוה. בסביבות ההר קילימנג'רו תועדו קודואים בגבהים של 1,740 מטר.

אקולוגיה והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודו זוטר, זכר ונקבות, בגן חיות.
קודו זוטר זכר בטבע.

הקודו הזוטר הוא בעל חיים בודד יחסית; נקבות נמצאות בדרך כלל בקבוצות של שניים או שלושה, (לעיתים רחוקות עד 24 פרטים) או עם צאצאיהם, וזכרים נמצאים לעיתים קרובות לבד. זכרים צעירים יישארו עם אמם לתקופה של עד שנתיים, אבל רק לאחר 4–5 שנים יוכלו להילחם אם זכרים אחרים. כאשר הזכרים די גדולים, הם נלחמים ביניהם על ידי נעילת קרניים, ודחיפה של היריב אחורה. זכרים ונקבות עשויים להילחם זה בזה על עליונות, על ידי עמידה על רגליהם האחוריות כדי לנסות להפיל אחד את השני, אך הזכרים הגדולים בדרך כלל ינצחו. אין עונת רבייה קבועה, ולכן ההמלטות יכולות להתבצע בכל השנה. הריון הנקבות נמשך 7–8 חודשים, וכאשר הנקבה צריכה להמליט היא תיפרד מהקבוצה על מנת ללדת עופר אחד בדרך כלל. משקל העופר הוא 7.5-4 ק"ג. בימיו הראשונים העופר שוהה מוסתר בצמחייה ואימו תבוא מדי פעם להניקו. העופרים נגמלים לאחר שישה חודשים, ומגיעים לבגרות לאחר 15 חודשים. בשלוש שנים הראשונות, רק לאחד מתוך ארבעה עופרים יש סיכוי לשרוד בשל מחלות וטריפה על ידי טורפים רבים.
אויביו של קודו זוטר בוגר בטבע הם אריות, נמרים אפריקאים, צבועים מנומרים, וזאבים טלואים, בעוד שטורפים קטנים יותר כדוגמת סרוואלים ותנים עלולים לצוד עופרים.
הקודו הזוטר הוא בעל חיים לילי הפעיל משעות הערב עד שעות הזריחה. לאחר זריחת השמש הקודו מחפש מסתור, ונח בהסוואה עד שעת הדימדומים. תזונתם כוללת עלים, זרדים, נצרים, פירות, עשבים ועשבי תיבול שונים. מים הם שותים רק לעיתים נדירות.


בחיפוש אחר מזון הזכרים חולפים על שטח של 2.2 קילומטר, והנקבות על 1.8 קילומטר. הקודו הזוטר הוא חיה ביישנית וזהירה, ובשעת סכנה יתן קריאת אזעקה וירים את זנבו הלבן לאות אזהרה. הקודואים מסוגלים לקפוץ לגובה של שני מטר (אם כי קפיצות אלה אינן שכיחות) ומהירות ריצתם היא כ-70 קמ"ש.

קודו זוטר זכר מוסווה בעצים ושיחים קוצניים.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה העולמית נאמדת בכ- 118.000 פרטים, 33% מהם באזורים מוגנים. מגמת האוכלוסייה של הקודו נחשבת בירידה בחלקים רבים של תפוצתו, כתוצאה מציד, רעיית יתר של בקר, והתפרצויות של הווירוס "rinderpest". בחלק מהאזורים, דווקא כריתת יערות הגדילה את כמות בתי הגידול המתאימים, כך שהמצב משתנה מאזור לאזור. הביישנות וההעדפה של הקודו לכיסוי עבה, מאפשרת לו לעמוד בלחץ הציד הרב שלו, כך שבאזורים בעלי צמחייה עבותה הוא מצוי באופן נרחב אף על פי שיש בהם ציד רב על ידי המקומיים. מצד השני, הרגישות שלו לווירוס "rinderpest" הביאה לירידה משמעותית במספרים אף באזורים מוגנים (כגון החלקים המזרחיים של קנייה במהלך 1990). ככל הנראה הקודואים יתאוששו מווירוס זה בשל ניסיונות למיגור הווירוס מבקר הבית המפיצו. עם זאת הירידה העולמית מוערכת בלפחות 20% על פני תקופה של 21–24 שנים, ולכן מתקרב לסף דרגת ה"פגיע" (VU). הקודו כנראה יישאר נפוץ באזורים הצחיחים למחצה בצפון מזרח אפריקה, כל עוד צפיפות האדם וחיות המשק תישאר נמוכה יחסית בחלקים נרחבים של תפוצתו כגון צפון קנייה ודרום אתיופיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]