הנינג פון טרסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנינג פון טרסקו
Bundesarchiv Bild 146-1976-130-53, Henning v. Tresckow.jpg
הנינג פון טרסקו
נולד 10 בינואר 1901, הקיסרות הגרמנית Flag of the German Empire.svg
נפטר 21 ביולי 1944, גרמניה הנאצית Flag of German Reich (1935–1945).svg
השתייכות Flag of the German Empire.svg הקיסרות הגרמנית

Flag of Germany.svg רפובליקת ויימאר
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית

תקופת שירות 1917 - 1920
1926 - 1944
דרגה גנרל-מייג'ור (ורמאכט) גנרל-מיור
תפקידים צבאיים

ראש המטה של הארמייה ה-2

מלחמות וקרבות
עיטורים
הנצחה

על שמו קרואים :רחובות במגדבורג ובהמבורג, מרכז גיוס של הבונדסוור בפוטסדאם

גנרל מיור הנינג פון טרסקו (גרמנית: Henning von Tresckow; לעתים נכתב בצורה טרשקוב, ההגייה הנכונה: טְרֶסְקוֹ; נולד ב-10 בינואר 1901 במגדבורג - מת ב-21 ביולי 1944 באוסטרוב שליד ביאליסטוק, פולין), איש צבא גרמני, מראשי קשר העשרים ביולי לרציחת אדולף היטלר. היה פעיל במשך שנים רבות במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרסקו נולד למשפחה אמידה במגדבורג, גרמניה, ב-1901. בצעירותו הצטרף לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ואף הגיע לדרגת קצין זוטר לקראת סיומה, ועל אף שהיה אחד הקצינים הצעירים בצבא, זכה בצלב הברזל על תפקודו בשדה הקרב. לאחר המלחמה נותר זמן מה בשירות הקבע ברייכסווהר, אך עזב את הצבא, על מנת ללמוד. לאחר זמן מה החל לעבוד כסוכן בורסה, ואף יצא למסע מסביב לעולם, אותו נאלץ לקטוע בשל בעיות כלכליות למשפחתו. לאחר שובו, ב-1924 היה למנהלו של מפעל קטן. הוא נישא לאריקה פון פאלקנהיין, בתו של מפקד הצבא הקיסרי במלחמת העולם הראשונה, פלדמרשל אריך פון פאלקנהיין. ב-1926 שב והצטרף לשורות הרייכסווהר.

בתחילה היה טרסקו בעל ראיית עולם אוהדת לנאציזם, שכן התנגד למגבלות שהוטלו על גרמניה בהסכם ורסאי. אך אירועי "ליל הסכינים הארוכות" ב-1934 הביאו לשינוי בעמדתו. טרסקו ראה בשלילה את רציחתם של ארנסט רהם ואנשי ה-SA, בה עמד הצבא מנגד, בעוד ה-SS מפר את החוק ורוצח את יריביו הפוליטיים. בשנת 1938 התגבשו ספקותיו אלו כאשר מפקדיו, ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, הודחו בידי היטלר לאחר שערוריות מין מפוברקות, במהלך בו השתלט היטלר על הוורמאכט, ולמעשה היה למפקדו. כמו כן, רחש טרסקו הערכה עמוקה ליהודי גרמניה, התנגד לחוקי נירנברג וחש בושה עמוקה עקב ליל הבדולח. "היהודים היו עבורו רופאים, משוררים ואינטלקטואלים מכובדים", כתב הביוגרף של טרסקו, בודו שויריג. בחריפות גדולה אף יותר התנגד לשואה ולרצח ההמוני של רוסים ופולנים בחזית המזרח.

פעולות התנגדות לנאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1938 יצר טרסקו קשר עם הגנרל ארווין פון ויצלבן, שהיה בין הקושרים בשורות הצבא על מנת להפיל את שלטון היטלר אם זה יורה על פלישה לצ'כוסלובקיה, שהייתה עלולה לגרום למלחמה שלגרמניה לא היה סיכוי לנצח בה במאזן הכוחות שהיה אז. התוכנית נמנעה עקב הצלחתו של היטלר בועידת מינכן לקבל את חבל הסודטים ללא קרב.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שירת טרסקו בפולין ובצרפת וב-1941 נשלח לתפקיד מטה ב"קבוצת ארמיות המרכז", עליה פיקד דודו, הפלדמרשל פדור פון בוק. טרסקו צפה בפשעי המלחמה שביצעו הגרמנים ברוסיה, ובמיוחד ביחס ליהודים. הוא זועזע עמוקות, והדבר המריץ אותו להמשיך בפעולות כנגד היטלר. כקצין בכיר, היה טרסקו מודע לפקודות הפליליות שניתנו לוורמאכט כגון "פקודת הקומיסרים" שהורתה לירות בכל רוסי שבוי החשוד כחבר המפלגה הבולשביקית, ולמעשה שימשה עילה לאין ספור הוצאות להורג ללא משפט. טרסקו ניסה להפעיל את השפעתו על מנת להסיר את הפקודה, או להפחית את השפעתה, אך נתקל ביחס אדיש לעניין זה מצד מפקדיו. טרסקו דיווח על הפשעים שעליהם ידע לגורמים בקרב הקושרים בברלין כהנס אוסטר, לודוויג בק וקרל פרידריך גרדלר.

ב-1943 עשה טרסקו מספר נסיונות להתנקש בחיי היטלר, וזאת בתיאום עם רבים מקבוצת קושרי העשרים ביולי, ובהם סגן ראש האבווהר (המודיעין הצבאי הגרמני) הנס אוסטר. טרסקו עשה נסיונות רבים לקרב לקבוצת הקושרים את מפקדו, גנרלפלדמרשל גינתר פון קלוגה, אשר החליף את פון בוק בסוף שנת 1941, והצליח בכך באופן מוגבל. קלוגה יזם ביקור של אדולף היטלר במטה קבוצת הארמיות, מתוך ידיעה כי במהלכו ינסה טרסקו להתנקש בחיי היטלר, אך לא יזם פעולה כלשהי לקידום ההתנקשות.

במהלך ביקור זה במטה "קבוצת ארמיות מרכז", ב-13 במרץ 1943, נשתלה פצצה במטוסו של היטלר. הפצצה, שהייתה מוסווית כבקבוק ברנדי, לא התפוצצה. בביקור נוסף של היטלר במטה קבוצת הארמיות ניסה טרסקו להחדיר פצצה למכוניתו, אך נכשל בכך. נעשו נסיונות נוספים, ותוכניות נוספות, כגון השתלטות על היטלר בעת ביקור במטה קבוצת הארמיות והוצאתו להורג, אך זהירותו של היטלר, חששו המתמיד מהתנקשות, והעובדה כי היה מלווה במשמר תמידי של אנשי אס אס מנעו הצלחת התוכניות. גם ניסיונו של אחד מעוזריו של טרסקו, קצין המודיעין רודולף פון גרסדורף, לשאת על עצמו מטען נפץ ולהתנקש בהיטלר כ"מחבל מתאבד", נכשל כישלון חרוץ- מפני שהיטלר עזב את המקום לפני שגרסדורף הספיק להפעיל את הפצצה.

קשר העשרים ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביולי 1944 נעשה ניסיון, המכונה "קשר העשרים ביולי", להרוג את היטלר ולתפוס את השלטון. ניסיון זה נכשל, וטרסקו הבין שמעצר ראשי הקושרים, ובהם ידידיו הנס אוסטר וקלאוס שנק פון שטאופנברג, יביא לתפיסתו. טרסקו נסע לחזית ביום המחרת ופוצץ עצמו באמצעות רימון יד. לפני מותו אמר לידידו ויד ימינו בקשר, פביאן פון שלברנדורף, את הדברים הבאים, שביטאו את שנאתו להיטלר ולנאציזם והפכו לנכס צאן ברזל במורשת ההתנגדות הגרמנית:

Cquote2.svg

בקרוב, כולם יתנפלו עלינו ויטיחו בנו האשמות. אבל דעתי נשארת נחושה: עשינו את המעשה הנכון. היטלר אינו רק אויבה הגדול ביותר של גרמניה, הוא אויבו הגדול ביותר של העולם כולו. בקרוב אעמוד לפני אלוהים, ליתן דין על מעשיי ועל מחדליי. חושבני שאוכל לעמוד בפניו במצפון נקי על חלקי במלחמה כנגד היטלר. בעבר, הבטיח אלוהים לאברהם שיחון את סדום אם יהיו בה עשרה צדיקים. אני מקווה שיחון את גרמניה ולא יחריב אותה, בזכות מעשינו.

איש מאיתנו לא יכול להתלונן על גורלו. כל מי שהצטרף אלינו עטה עליו את כותנתו של נסוס. לחיי אדם יש ערך רק אם הוא מוכן להקריבם למען אמונתו.

Cquote3.svg

בתחילה הופיע בדו"ח הוורמאכט שטרסקו נהרג בקרב, ועל כן נקברה גופתו ב-27 ביולי באחוזת המשפחה. בעקבות שמועות על כך שהתאבד נפתחה חקירה בנושא, ובעקבות ממצאי התחקורים שנערכו לקושרים אחרים התגלתה חלקית מעורבותו בקשר. עקב כך נעצרה אשתו ושתי בנותיו נשלחו לפנימייה. מעבר לכך, הנאצים, שהבינו שטרסקו היה מאויביהם הגרועים ביותר ("הרוח הרעה של מחנה הבוגדים", כהגדרתו של מפקד הס"ד ארנסט קלטנברונר), התנקמו בו גם לאחר המוות - בהוראת הגסטפו הוצאה גופתו מהקבר באוגוסט ונשרפה בקרמטוריום של מחנה הריכוז זקסנהאוזן. אחיו גרד, שהיה מעורב אף הוא בקשר, הוצא להורג בתלייה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נחשב טרסקו בגרמניה לאישיות מוערכת. עירו, מגדבורג, קראה על שמו כביש ראשי, הבונדסוור קרא על שמו מרכז גיוס בפוטסדאם, וכן נקרא על שמו רחוב בהמבורג. עם זאת, נכדתו של טרסקו, פליסיטאס פון אָרֶטִין, קוננה על היחס המזלזל שסבה זכה לו מצד גרמנים רבים, שלא מעריכים מספיק את מורשת לוחמי ההתנגדות ואת אומץ לבם. לדעתה של ארטין, גרמנים רבים ניסו להפחית בחשיבות פועלו של טרסקו, מתוך ניסיון לטשטש את אשמתם של סביהם שלהם לפשעי הנציונל-סוציאליזם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, מערכות, 1987.
  • דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]