רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארק איווניר, יבגניה דודינה ודרור קרן בהצגה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", תיאטרון גשר
"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", גשר
"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", גשר
"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", גשר
"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", גשר

רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים הוא מחזה מאת טום סטופארד, שהועלה לראשונה בפסטיבל אדינבורו בשנת 1966. רוזנקרנץ וגילדנשטרן הם שתי דמויות שוליות במחזה "המלט" מאת שייקספיר, שסטופארד הופך לדמויות ראשיות, הנעות בעולם שגבולותיו הם גבולות מחזהו של שייקספיר, כאשר דמויות ראשיות ב"המלט" ממלאות את תפקידן במסגרת מחזהו של סטופארד. כאשר אינם שותפים בעלילה השייקספירית דנים רוזנקרנץ וגילדנשטרן בינם לבין עצמם ומעלים סוגיות קיומיות ברוח תיאטרון האבסורד והאקזיסטנציאליזם ובפרט ברוח המחזה "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט[1]. בנקודות מסוימות במחזה, מבצעים רוזנקרנץ וגילדנשטרן דיאלוגים ומונולוגים כדמות מראה מעוותת לתמונות המועלות בקו הזמן המקביל על ידי דמויות מ"המלט" (למשל דמות-מראה של המונולוג "להיות, או לא להיות").

כותרת המחזה לקוחה מתוך אחת השורות האחרונות במחזה המלט (מערכה 5, תמונה 2), בה מדווח על מותם של רוזנקרנץ וגילדנשטרן, שנשלחו אל מותם על ידי המלט, שמת אף הוא בסוף אותה תמונה.

קווים מרכזיים במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת המחזה עוקבת אחר עלילת "המלט" ומציגה, כביכול, את "צידה השני". עלילותיהם של רוזנקרנץ וגילדנשטרן, שכל הידוע עליהם מתוך מחזהו של שייקספיר הוא שהיו חבריו ללימודים, רוויות בעיקר דיאלוגים משעשעים ואבסורדיים, הרומזים לסוגיות בפילוסופיה ובתורת התיאטרון.

המחזה פותח בפגישתם של רוזנקרנץ וגילדנשטרן עם להקת תיאטרון נודד. הם זומנו להגיע אל הארמון, אך אינם יודעים מדוע. גם אירועים שקרו להם לפני נקודה זו אינם זכורים להם והם אף אינם בטוחים מיהו רוזנקרנץ ומיהו גילדנשטרן. כבר בתמונה הראשונה מופיע דיון במוטיב האקראיות, השניים משחקים בהטלת מטבע, אך המטבע נופל תמיד על אותו צד, עץ. 90 פעם המטבע נופל על אותו צד. עובדה זו מרמזת לכך שהחברים נמצאים בעולם בו אין אקראיות ואין להם בחירה טבעית. מרגע שזומנו לארמון הם נמצאים על מסלול דטרמיניסטי (הכרחי), המוביל, בסופו של דבר, למותם.

רוזנקרנץ וגילדנשטרן נפגשים מספר פעמים עם שחקני התיאטרון הנודד, שהוזמנו אף הם לארמון על ידי המלט על מנת להציג את ה"מחזה בתוך מחזה", "רצח גונזאגה", בפני המלך קלאודיוס והמלכה גרטרוד, שתפקידו לחשוף את רוצחו האמיתי של המלט-האב. שיחותיהם עם השחקן הראשי של הלהקה ממשיכות את דיוניו של שייקספיר בנושא המשחק בתיאטרון, כפי שהם מובאים ב"המלט" בשיחותיהם של המלט ופולוניוס עם השחקנים.

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקות בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה החל ב-1964 בתור מחזה במערכה אחת בשם "רוזנקרנץ וגילדנשטרן פוגשים את המלך ליר", המחזה הורחב והועלה בבכורה בפסטיבל אדינבורו. בכורת המחזה בלונדון הייתה בתיאטרון אולד ויק ב-11 באפריל 1967 בביצוע הלהקה השייקספירית המלכותית.

מאז ה-9 באוקטובר ולמשך כשנה, הוצג המחזה בברודוויי, ניו יורק. המחזה היה מועמד לשמונה פרסי טוני (בהם לבמאי דרק גולבי, שביים את ההצגה גם בלונדון) וזכה בארבעה: עבור המחזה הטוב ביותר, עיצוב במה ותלבושות והפקה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 קבע העיתונאי אורי קיסרי, בעקבות הצגת המחזה בפריז וכשלונו שם ש"אין לנו עדיין קהל לצורך טקסט תיאטרלי כה רציני, מזוקק, מקורי וכבד דוגמת הטקסט של סטופארד ולעת עתה יש לוותר על נוסחה ישראלית למחזה הנדון"‏[2].

ב-1978 הוצג המחזה בתיאטרון החאן הירושלמי, בתרגומו של ט. כרמי, בבימויו של דוד זידנר ועם השחקנים משה אוסם, אהרן אלמוג, מרגלית אלמוג, משה בקר, אבינועם מור חיים, אבי פניני וספי ריבלין[3].

המחזה היה הפקתו הראשונה של תיאטרון גשר, ההצגה הוצגה כולה ברוסית עם תרגום סימולטני לעברית. ההצגה הועלתה לראשונה ב-21 באפריל 1991 באולם "הבימרתף", מיד בתום מלחמת המפרץ. ההצגה נבחרה לייצג את התיאטרון הישראלי בניו יורק, בינואר 1992[4]. ההצגה הוצגה גם בעברית.

ב-2007 הוצג המחזה בתיאטרון הקאמרי בתרגומה ובבימויה של יעל רונן ובעיצובה של רות דר עם יניב ביטון כרוזנקרנץ, יואב לוי כגילדנשטרן ורמי ברוך בתפקיד השחקן.

סרט קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 הופק סרט קולנוע לפי המחזה. התסריט נכתב על ידי טום סטופארד עצמו, שאף ביים את הסרט, תוך נאמנות לטקסט המחזה. בסרט מככבים גארי אולדמן כרוזנקרנץ וטים רות' כגילדנשטרן, ריצ'רד דרייפוס בתפקיד השחקן ואיאן ריצ'רדסון בתפקיד פולוניוס‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]