ספי ריבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספי ריבלין
חיתוך תמונה ספי ריבלין.jpg
ספי ריבלין (צילם יוני המנחם)
סוגה ושפה מועדפות: קומדיה ודרמה עברית
תאריך לידה: 7 בנובמבר 1947
מקום לידה: ראשון לציון
תאריך פטירה: 3 בדצמבר 2013 (בגיל 66)
מקום פטירה: בית החולים תל השומר, רמת-גן, ישראל
פרסים: פרס מפעל חיים מטעם מסך הזהב 2002
פרס מפעל חיים מטעם פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה 2009
הופעת בכורה: משרתם של שני אדונים, 1973
פרופיל ב-IMDb

יוסף (ספי) ריבלין (7 בנובמבר 1947, כ"ד בחשוון תש"ח3 בדצמבר 2013, ל' בכסלו תשע"ד) היה שחקן וקומיקאי ישראלי. חתן "פרס האקדמיה לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב" על מפעל חיים. לשעבר חבר מועצת עיריית ראשון לציון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין נולד, גדל והתחנך במושב העובדים נחלת יהודה (מ-1988 שכונה בראשון לציון). אביו ליפא, בן למשפחת ריבלין, היה חבר ברית הציונים הרוויזיוניסטים ברוסיה, ומפקד האצ"ל בראשון לציון. ריבלין שיחק בקבוצות הכדורגל לילדים, נוער ובוגרים של הפועל ראשון לציון.‏[1]

ריבלין העיד כי כשהיה פעוט בן ארבע נשרף כמעט בכל גופו, כשנפל לחבית בוערת במושב בו גדל.

קריירה בתחום המשחק והבידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין למד משחק ב"בית צבי" והיה מראשוני שחקני תיאטרון החאן עם הקמתו מחדש בתחילת 1973. ההצגה הראשונה בכיכובו הייתה "משרתם של שני אדונים" של "החאן", בבימוי מייקל אלפרדס, עליה היה מועמד לפרס כינור דוד, ובהצגה "ערוגות החשק" בתיאטרון בימות, לצד טוביה צפיר ורבקה מיכאלי. בשנת 1976 שיחק לצד אברהם מור במחזמר "מסעות בנימין השלישי". המחזמר עצמו לא הצליח מבחינה מסחרית, אולם שירי נעמי שמר ששובצו בו ("שלג על עירי", "שירת העשבים", "סימן שעוד לא הגענו" ועוד) זכו לפרסום רחב.‏[2] לאורך השנים המשיך לשחק בהצגות תיאטרון, רובן קומדיות. בשנת 2007 שיחק בהצגה "כלוב העליזים" לצדו של ישראל פוליאקוב. בספטמבר 2010 חזר להופיע בתיאטרון, בהצגה "גיבורים" בהבימה, עם יוסי פולק ואהרון אלמוג.

מופעי בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין העלה את מופע הקומדיה "אגדות האחים גרימברג" מאת דני רווה ואת המופע רב המכר "אישתי ברירת קנס".‏[3] בשנת 1997 העלה מופע יחיד בשם "זיכרונות מפפריקה" בשיתוף עם התיאטרון העממי אברהם דשא (פשנל) ויוכלמן-אשר הפקות.‏[4] בשנת 2002 שיחק במחזמר "שלגייה".‏[3] בנוסף, הנחה שני פסטיגלים – ב-1989, לצד ציפי שביט וחנה לסלאו, וב-1993, לצד חני נחמיאס.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין החל בקריירה בטלוויזיה לאחר שמוטי קירשנבאום צירף אותו לתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" בהמלצתו של טוביה צפיר. משנת 1975 עד 1981 שיחק עם שלמה ניצן וציפי מור בתוכנית הילדים של הטלוויזיה החינוכית "רגע עם דודלי", שם גילם את דמותו הפרועה של "פיסטוק". לאחר שצילומי התוכנית הסתיימו, הופיע יחד עם ציפי מור בתוכנית "בבית של פיסטוק", שבה גילם את הדמות הראשית. השתתף בתפקיד "סולו" בתוכנית "סולו" שעסקה בכלי המוזיקה השונים. בתוכנית "זהו זה!" הגיש סדרה של פינות חידה קבועות, שברובן שיחק לצד שולה חן. המפורסמות שבפינות אלה הן הפינה הלשונית שבה גילמו ריבלין וחן שני שכנים המתווכחים על המרפסת, "נח רב-מוח" - בלש הלבוש כמו שרלוק הולמס ו-"מוקש" – בהשראת תוכנית הראיונות "מוקד"‏[5] – בה גילם תפקיד כפול: ספי גאון ויוסף עילוי. ריבלין הנחה גם שעשועון ילדים טלוויזיוני בשם "שניים בראש אחד" לצדו של הפנטומימאי חנוך רוזן (שהופיע כדמות בשם "פנטו").

בשנת 1985 שיחק ריבלין תפקיד מרכזי, לצד ג'וליאן שגרן במיני-סדרה הקומית "התזמורת". שגרן שיחק את מנצח התזמורת וריבלין את עוזרו האישי. למיני-סדרה היו עשרה פרקים והשתתפו בה שחקנים מובילים כמו ישראל גוריון, מיקי קם, רולנדה שגרן, מוני מושונוב, מוסקו אלקלעי, גידי גוב שהסכימו להופיע בה כניצבים. התוכנית זכתה בפרס "ורד הזהב" בתחרות במונטרה שבשווייץ.‏[3]

בשנים 19871988 השתתף בתוכנית הילדים המצליחה "הופה היי", שבה גילם תפקידים שונים (כגון: טרזן הישראלי, ספי לוקס רופא העיניים, כבאי ראשון שמשון ועוד), ובנוסף הופיע יחד אתם ועם עירית ענבי במופע של הופה היי. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הגיש לצד אבי אתגר את "מוצ"ש", שבה גילם את המלצר הארגנטינאי עמנואל ודמויות נוספות שהמפורסמת בהן היא יוסהההף – בעל שאשתו (השחקנית יעל עמית) עושה בו כרצונה ומאמללת את חייו.

אריק לביא מימין וספי ריבלין משמאל בסרט השיגעון הגדול. (צילם יוני המנחם)

בשנת 1990 השתתף בתוכנית הילדים "ציפי בלי הפסקה" לצדה של ציפי שביט, וגילם בה את שבתאי השרת ואת אדריאן המוכר של הקיוסק.

עם עליית ערוץ 2 לאוויר, כיכב ריבלין בתוכניות הטלוויזיה "איצ'ה" (1994–1997), שזכתה להצלחה רבה, ו"ספי" (1998–1999), שלמעשה היו דומות לסדרות אחרות בעולם – "הכל נשאר במשפחה" ו"מיסטר בין" בהתאמה.

בשלהי שנות התשעים השתתף בשתי תוכניות של ערוץ הספורט על כדורגל אנגלי: "מסע הקסם המסתורי" עם אבי מלר ו"אימפריית הדשא" עם מודי בר און. בנוסף, היה חבר בפאנל "הדקה ה-91", תוכנית הכדורגל עם יורם ארבל ששודרה בערוץ 2.

מסוף שנות השמונים ובאמצע שנות התשעים השתתף ריבלין בפרסומות של הגרלת הלוטו של מפעל הפיס.

בשנת 2002 השתתף בתוכנית "אופסייד" בערוץ הספורט, בה הופיע בחיקויים של דמויות מעולם הכדורגל.

ב-2005–2006 הנחה את תוכנית האירוח "בא רגוע" בערוץ 1, השתתף כשחקן אורח בתוכנית הבידור "הרצועה". ב-2006 הופיע בסדרה "אלביס".

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין הופיע בסרטים "רק היום" (1976), "השועל בלול התרנגולות" (1978), "חסמבה ושודדי הסוסים" (1985) (בתפקיד אלימלך זורקין) ,"השיגעון הגדול" (1986) (תפקיד ראשי), "אחד באפריל" (1989) (לצד ציפי שביט), ו"הסודות" (2007) בבימויו של אבי נשר.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין השתתף בתשדירי הליכוד במסגרת תעמולת הבחירות לכנסת. בפעם הראשונה במערכת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977, ולאחר מכן במערכת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981, בה השתתף בתפקיד קומי במספר מערכונים שאת חלקם אף כתב. יש הטוענים שתרם רבות להצלחת המפלגה בבחירות. בבחירות 1984 השתתף בתשדירי הליכוד אל מול שלישיית הגשש החיוור, אשר ייצגו את המערך. מתשדירים אלו זכורים במיוחד המונולוגים "כן ולא", שלעגו למועמד המערך, שמעון פרס.

ריבלין התמודד בשנת 1998 במקום השני ברשימת "ראשון 2000" למועצת העיר ראשון לציון, בה גר. הסיעה זכתה במנדט אחד בלבד, אך הוא נכנס למועצה בינואר 2003, עם היבחרו של מספר 1 ברשימה, חמי דורון, לכנסת השש עשרה, וכיהן כחבר במועצת העיר באופוזיציה במשך פחות משנה.

בבחירות למועצת העיר בשנת 2008 התמודד בשנית, במסגרת סיעת "פז" בראשות אסף דעבול, כמספר 2 ברשימה. הרשימה קיבלה 4 מנדטים במועצת העיר, וריבלין נבחר לכהן בה. במשך כשנתיים היה חבר במועצת העיר והחזיק בתיק קשרי הקהילה העירוני, עד שמונה על ידי דב צור, ראש עיריית ראשון לציון לתפקיד יועץ העירייה לתרבות הממונה על עריכת חגיגות ה-130 להיווסדה של העיר, ולצורך קבלת התפקיד התפטר ממועצת העיר.

ב-2008 התמודד בפריימריס לקביעת רשימת הליכוד לכנסת השמונה עשרה,‏[6] אך לא שובץ במקום ריאלי ברשימה.

ב-2013 הוענק לו תואר יקיר העיר ראשון לציון.‏[7]

מחלת הסרטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993 החל ריבלין, שהיה מעשן סיגריות, לחוש בבעיות במיתרי הקול והחליט להופיע רק בטלוויזיה עד שירגיש טוב יותר. הוא נעדר מבימת התיאטרון למשך שבע שנים‏‏.‏[3] תוכנית הטלוויזיה שלו, "ספי", תוכננה כך שהוא יוכל להימנע מדיבור גם במהלך המשחק בה. בספטמבר 2006 נבדק בבית החולים שיבא, ואז התגלתה מחלת הסרטן בגרונו והומלץ לו על כריתה מלאה של מיתרי הקול. ריבלין איתר רופא בבוסטון שהמציא טיפול חדשני. כעבור שבועיים עבר בבוסטון את הניתוח הראשון מתוך סדרה ארוכה של ניתוחים, בניסיון להימנע מכריתת מיתרי הקול. במאי 2007 הצטלם לתוכנית הטלוויזיה "עובדה", שם חשף שחלה בסרטן הגרון, וסיפר שהוא עובר ניתוחים רבים ואינו מסוגל לעבוד כשחקן. ב-2008 התייחס ריבלין למחלה בראיון שנתן ליואב גינאי בתוכנית הטלוויזיה "לגעת ברוח"‏‏.‏[8] ב-2010, לאחר שנה של טיפולים כימותרפיים, הצהיר ריבלין שהחלים מהסרטן. בריאיון לחדשות 10 סיפר על תהליך ההחלמה הקשה ועל השאיפה שלו שהסיפור האישי יהווה השראה לאחרים הסובלים ממחלת הסרטן.‏[9] לאחר שמחלתו חזרה עבר בספטמבר 2012 ניתוח להסרת מיתרי הקול, שבעקבותיו איבד לחלוטין את קולו.

חייו האישיים ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין גר כל חייו בנחלת יהודה, מושב עובדים שהפך ב-1988 לשכונה בראשון לציון.

בתקופה האחרונה לחייו היה מאושפז במחלקת ההוספיס של בית החולים שיבא בתל השומר, שם נפטר ב-3 בדצמבר 2013 בשעות הערב, כשהוא בן 66.‏[10] לפני הלוויה הוצב ארונו בתיאטרון הבימה בתל אביב, ונערך לו טקס פרידה בו הספיד אותו ידידו ומקורבו הפוליטי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

ספי ריבלין הובא למנוחות בבית העלמין הישן בשכונת "גני אסתר" בראשון לציון.

ריבלין היה נשוי לרינה ונולדו להם ארבעה ילדים. לאחר מותו של ריבלין טענה עדי זינו,‏[11] בתה של השחקנית אפי בן ישראל, שריבלין הוא אביה.‏[12][13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך ראיון עם בשן בעיתון "זמן תל אביב" (הקישור אינו פעיל, 27.6.2010)
  2. ^ מערכת וואלה!, נעמי שמר - הביוגרפיה, באתר וואלה!, 27 ביוני 2004.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 רינת גור-נחום, מתפלספי, באתר ynet‏, 13 בנובמבר 2002.
  4. ^ אודותינו > רזומה חברה, באתר "יוכלמן-אשר הפקות".
  5. ^ זהו זה, ב"אתר הסדרות הקלאסיות" (TV Classic).
  6. ^ תומר ולמר, ספי ריבלין רץ בליכוד: דעותיי תמיד היו ידועות, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2008.
  7. ^ זמן מעריב, כבוד לספי ריבלין: נבחר ליקיר העיר ראשון לציון, באתר nrg‏, 15 בינואר 2013.
  8. ^ תוכניות פורים מיוחדות בערוץ 1, באתר "אינדקס" (בידור ובמה).
  9. ^ נדב בורנשטיין,"אתה צריך לאסוף את עצמך ולהתחיל מחדש", ריאיון במהדורת החדשות של ערוץ 10 באתר "nana10", ערוץ 10.
  10. ^ רן בוקר וירון דרוקמן, ספי ריבלין הלך לעולמו, באתר ynet‏, 3 בדצמבר 2013
  11. ^ עדי זינו, בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  12. ^ וואלה! סלבס, הבת של ספי ריבלין מחוץ לנישואין נחשפת, באתר וואלה!, 5 בדצמבר 2013
  13. ^ מערכת גיא פינס, בתו הסודית של ספי ריבלין מדברת, באתר nana10‏, 5 בדצמבר 2013
הקודם:
2001 - רבקה מיכאלי
פרס מסך הזהב - פרס מפעל חיים
2002 - ספי ריבלין
הבא:
2003 - אין
הקודם:
2008 - רבקה מיכאלי
פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה - פרס מפעל חיים
2009 - ספי ריבלין
הבא:
2010 - יצחק שאולי