הסימפוניה התשיעית של בטהובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.

הסימפוניה התשיעית ברה מינור אופוס 125 היא הסימפוניה האחרונה הגמורה שכתב המלחין הגרמני לודוויג ואן בטהובן. הסימפוניה, שמלאכת כתיבתה הושלמה בשנת 1824, היא אחת היצירות הנודעות ביותר ברפרטואר המוזיקה המערבית, הן כמסמלת והן כמבשרת את התקופה הרומנטית, ונמנית עם יצירות המופת של בטהובן.

הסימפוניה התשיעית מכונה "הכוראלית" משום שבפרק הרביעי, האחרון שלה כלל בטהובן את האודה לשמחה של פרידריך שילר, למקהלה וסולנים. הייתה זו הפעם הראשונה, שמלחין גדול הציב את קול האדם באותה רמה עם כלי התזמורת בסימפוניה ויצר בכך יצירה רחבת יריעה ומפוארת, שנתנה את הטון לסימפוניה הרומנטית.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 חיבור הסימפוניה 1.2 ביצוע הבכורה 2 חלקי היצירה 3 הסימפוניה במאה ה-20 3.1 בתרבות הפופולרית 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] חיבור הסימפוניה

הסימפוניה הוזמנה מבטהובן על ידי החברה הפילהרמונית המלכותית של לונדון בשנת 1817 ועבודת ההלחנה החלה כשנה מאוחר יותר, ב-1818. את הסימפוניה השמינית השלים כ-10 שנים קודם לכן וככל הנראה החל בכתיבת הסימפוניה התשיעית עוד זמן רב קודם. ידוע כי בטהובן רצה להלחין את ה"אודה לשמחה" ועשה זאת כבר בשנת 1793, אך המוזיקה הזו אבדה. את נושא הסקרצו אפשר לאתר בפוגה שנכתבה ב-1815. המבוא לחלק הווקאלי של הסימפוניה גרם לבטהובן קשיים רבים.הייתה זו הפעם הראשונה שהוא - או כל מלחין אחר - עשה שימוש ברכיב ווקאלי בסימפוניה. ידידו של בטהובן, אנטון שינדלר, אמר אחר כך: "כשהחל לעבוד על הפרק הרביעי, התחולל מאבק שלא היה כמותו. המטרה הייתה למצוא דרך נכונה להצגת האודה של שילר. יום אחד נכנס (בטהובן) לחדר וצעק ,מצאתי. הרגע מצאתי את זה.' והראה לי פנקס רשימות ובו המילים "הבה נשיר את האודה של שילר בן האלמוות'". פתיחה זו לא נכנסה, בסופו של דבר, ליצירה ובטהובן הקדיש זמן רב לשכתוב הפרק עד שהגיע לצורתו המוכרת כיום."

היצירה הושלמה רק ב-1824 והשמעת הבכורה שלה הייתה ביום שישי ה-4 במאי באולם הקונצרטים Kärntnertortheater שבווינה.

[עריכה] ביצוע הבכורה

בטהובן היה להוט להשמיע את הסימפוניה שלו בברלין בהקדם האפשרי אחרי שסיים אותה. הוא סבר, שטעם הקהל בווינה נוטה למלחינים איטלקים כמו רוסיני. ידידיו ופטרוניו, ששמעו את הדבר, דחקו בו להביא את הסימפוניה התשיעית לביצוע בכורה בווינה.

הסימפוניה בוצעה לראשונה ב-7 במאי 1824 בקארנטנרטורתיאטר בווינה, יחד עם הפתיחה "חנוכת הבית" ושלושת הפרקים הראשונים של המיסה סולמניס. הייתה זו הופעתו הראשונה של המלחין על בימה מזה שתים-עשרה שנים; האולם היה מלא עד אפס מקום. את תפקידי הסופרן והאלט ביצעו שתי זמרות צעירות מפורסמות: הנרייטה זונטג וקרולינה אונגר.

הסימפוניה התשיעית תופסת מקום חשוב בתרבות העולמית כיום. המנצח הרברט פון קאראיין ערך מחדש את הפרק הרביעי (האודה לשמחה) למה שמוכר כיום כהמנון הרשמי של האיחוד האירופי.

חלקי היצירה

	מנגינת האודה לשמחה גרסה סימפונית מלאה
לעזרה בהפעלת הקבצים

הסימפוניה מחולקת לארבעה פרקים:

1. Allegro ma non troppo
2. Molto Vivace
3. Adagio molto e cantabile
4. Presto-Allegro assai ("האודה לשמחה" - בגרמנית: "Ode an die Freude")

האודה לשמחה תרגם מגרמנית יצחק הירשברג, מתוך "בטהובן" של פאול בקר, הוצאת עדית, 1953

את שמחה, ניצוץ אלוה

משדות עדן מוצאך,

שיכורי שמחה נבואה

בת שחקים, אל מקדשך.

קסמייך יאחדו

אשר פילג מנהג עולם,

בני אדם שוב יתאחדו

מקום עדנת כנפך היא שם.

התלכדו רבבות בני חלד!

למלוא תבל נשיקת תודה!

אחים - מעל לכוכבי רום

יד אב רחום בכל מושלת.

גורל של איש אם יזכהו

ברעות אותו יחון.

אם אשת חן מנת חלקהו

בתרועה וגיל ירון.

אם על פני כל חוג הארץ

לו נשמת אדם תהי!

אם אין רעות בין כל בני קרץ

יחמק מפה בכאב ובכי.

הטבע כל יצור בחלד

ירוה שמחה, יחלוץ לו שד.

אם טוב, אם רע יצור יוולד

עקבות הגיל ישמור לעד.

לחשקו הרמש יפן

לפני האל ניצב הכרוב.

התחולו, כל בני חלד?

את הבורא תחוש, עולם?

בכוכבים, בקשהו שם!

בשמי מרום פניו הוא ילט.

בשמחה קנה מנוע,

אשר ינע מלוא תבל,

בזכותה עולם ינוע,

גלגלו היא תגלגל.

מנבטים פרחים תפריח,

במרחב גרמים תגול,

מקצה תבל חמה תזריח,

תגל נסתר מעין הכל.

כגרמי שחקים ילכו

במסילתם בשמי מרום,

לכו, אחים, בגיל ותום

כגיבורים עת ינצחו.

(ז"י לתרגום שייכת לשלומית קדם בתוקף ירושה.)

[עריכה] הסימפוניה במאה ה-20

הסימפוניה התשיעית של בטהובן מושמעת לעתים תדירות מאוד בטקסים ואירועים רשמיים רבים מלבד כאלו בהם היא מושמעת כהמנון האירופאי. כמו כן היא מושמעת או מוזכרת פעמים רבות ביצירות אמנותיות אחרות בתחום הספרות והקולנוע ואף מצוטטת מבחינה מלודית גם ביצירות מוזיקליות שונות.

• מועצת אירופה אימצה את הפרק הרביעי והידוע ביותר, "האודה לשמחה", כהמנונה הרשמי בשנת 1972. פרק זה גם הושמע ברוב טקסי הפתיחה של המשחקים האולימפיים במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא אף היה ההמנון של המשלחת המאוחדת של מדינות ברית המועצות לשעבר באולימפיידת ברצלונה ב-1992 ובאולימפיאדת החורף של אותה שנה.
• בהפגנות הסטודנטים בכיכר טיאננמן הושמעה הסימפוניה כצעד מחאה נגד השלטון הרודני.
• הסימפוניה נוגנה ב-25 בדצמבר 1989 בניצוחו של לאונרד ברנשטיין לכבוד נפילת חומת ברלין. לכבוד האירוע החליף ברנשטיין את המילה 'שמחה' כפי שנכתבה בשירו של שילר, במילה 'חופש'.

בישראל בוצעה הסימפוניה התשיעית בפעם הראשונה באפריל 1942, בביצוע התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית ומקהלת האורטוריה הישראלית בניצוח מיכאל טאובה.

[עריכה] בתרבות הפופולרית

• הספר "תפוז מכני" מאת אנתוני ברג'ס, שעובד לסרט על ידי סטנלי קובריק ב-1971, עושה שימוש נרחב בסימפוניה. בעיקר בסרט, הסימפוניה מושמעת כפסקול ברקע כהנגדה קיצונית למעשי אלימות קשים המתרחשים בו.
• הסימפוניה פופולרית במיוחד גם ביפן, שם היא מושמעת תמיד בחגיגות השנה החדשה. סדרת האנימה היפנית החשובה "נאון ג'נסיס אוונגליון", בפרק 24, קאוורו מזמזם את האודה לשמחה מתוכה, שמומשעת לאחר מכן מהרגע בו הוא מפעיל את EVA 02 ועד סוף הופעתו בפרק.
• בסימפוניה ובחלקים ממנה נעשה שימוש בעוד עשרות רבות של ספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה שונות במהלך המאה ה-20. כמו כן נעשו לה מספר עיבודים מוזיקליים בכמה סגנונות שונים.
• הסרט "להעתיק את בטהובן", בבימוי אניישקה הולנד, עם אד האריס בתפקיד בטהובן ודיאן קרוגר בתפקיד אנה הולץ, מביא את סיפור השמעת הבכורה של הסימפוניה התשיעית, לאחר ארבעה ימים דחוסי דרמה ומתח של העתקת תפקידי המקהלה והסולנים, בידי אנה הולץ, תלמידת קומפוזיציה יפה ומוכשרת, והקשר הנוצר בינה לבין בטהובן החרש, הפרוע וחסר הטקט. עלילת הסרט איננה אמינה ביותר, אבל התוצאה מרשימה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

לשמיעת האודה לשמחה יש ללחוץ כאן.