שמואל שילה (שחקן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל שילה

שמואל (שמוליק) שילה (1 בדצמבר 1929 - 4 באוקטובר 2011), שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, מייסד תיאטרון הנגב ומנהלו בעבר, זוכה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילה נולד בלוצק שבפולין למשפחה ציונית. היה חבר בתנועת בית"ר.‏[1] באוגוסט 1942, בזמן מלחמת העולם השנייה, נרצחו רבים מתושבי עירו, וכן משפחתו המורחבת ושני הוריו. שילה ברח והוסתר חודשים ספורים על ידי משפחה פולנית. בשובו לעיר הולדתו, חבר אל אחיו והשניים נלקחו למחנה עבודה נאצי. בדצמבר עמד המחנה בפני חיסול, ובמרד שערכו יושביו נהרג אחיו. שילה עצמו חמק אל היערות והסתתר בקרב הפרטיזנים.

בשנת 1944 שוחרר האזור על ידי הצבא האדום. שילה איתר את אחותו ויצא לאיטליה, שם שהה בבית הילדים של "ילדי סלבינו". משם העפיל ביולי 1946 לארץ ישראל על אוניית המעפילים "כתריאל יפה". לאחר תקופת מאסר במחנות קפריסין, הצטרף במסגרת קבוצת ילדי סלבינו למשמר השרון[2] בהדרכת ריבקה קלוץ.

במלחמת העצמאות היה חבר הפלמ"ח ובתום המלחמה נמנה בין מייסדי קיבוץ צאלים. באותה עת החל בלימודי משחק אצל פאני לוביץ', פיטר פריי, בנימין צמח והיי קיילוס, ומאוחר יותר סיים גם לימודי תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל אביב.

לאורך השנים היה חבר בתיאטרון הבימה, היה מראשוני תיאטרון הקיבוץ ותיאטרון באר שבע, ובשנת 1983 ייסד את תיאטרון הנגב ועמד בראשו כמנכ"ל וכמנהל אמנותי, עד לשנת 1997. בתיאטרון ביים שילה הצגות רבות ובהן "רומאו ויוליה" ו"טוביה החולב". בקולנוע השתתף בסרטים רבים, בהם "נועה בת 17" ו"ילדי סטלין". בתוכנית הטלוויזיה "רחוב סומסום" גילם את דמותו של "שמיל".

בשנת 2010 שיחק בסדרת הטלוויזיה "חטופים" בתפקיד יוסק'ה זך, אביו של אחד מחיילי צה"ל החוזר משהות של 17 שנים בשבי הסורי.

שילה הוכתר פעמיים כשחקן השנה על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה והוא יקיר מועצה אזורית אשכול. במאי 2010 הוענק לו פרס "קיפוד הזהב" על מפעל חיים, על תרומתו לתיאטרון הפרינג' בישראל.‏[3]

בשנת 2007 פרסם את ספרו "סיפור אישי?" ובו קורותיו במלחמת העולם השנייה, ובשנת 2008 נאם בשם ניצולי השואה בטקס הממלכתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם", שם סיפר‏[4]:

Cquote2.svg

ילדי סלבינו הקימו שני קיבוצים בארץ: ראש הנקרה בצפון וצאלים בנגב. שרידי השואה היכו שורשים בכל הארץ. בנו בתים, הקימו משפחות: ילדים, נכדים ונינים. עבדו קשה בחקלאות, בבניין, בתעשייה, בצה"ל. רכשו השכלה גבוהה במדע, כלכלה, חינוך, ספרות, מוסיקה, תיאטרון. אנו אוהבים את ארץ ישראל ונאמנים לה ללא סייג. השיר "אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה" אינו רק שיר - זו תמצית חיינו, אמת צרופה".

Cquote3.svg

בשנת 2010-11 ביקר עם בנו ועם צוות צילום במקומות בהם הסתתר ושרד בזמן השואה, במסגרת הסרט התיעודי "אם תישאר בחיים" שהוכן עבור ערוץ 10. הסרט הוקרן באפריל 2013. שילה, שנפטר קודם לכן, לא זכה לראותו.‏[5]

ב-4 באוקטובר 2011 נפטר שמואל שילה בגיל 81, לאחר שחלה במחלת הסרטן[6].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסדרה חטופים: הפרק העשירי, "חלבה", ששודר ב-10.12.2012 הוקדש לזכרו של שילה שגם השתתף בפרק.
  • אולם המופעים של המועצה האזורית אשכול, שעבר שיפוץ נרחב במהלך 2012, נקרא עם פתיחתו המחודשת בנובמבר 2012 על שמו של שמואל שילה.‏[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצול השואה שמוליק שילה מדבר לדורות הבאים, סרטון באתר YouTube סרטונים
  2. ^ אדם שבדרון, בונה קיבוץ ואמן גדול, באתר "שווים"
  3. ^ עינב שיף, שמואל שילה - זוכה פרס "קיפוד הזהב" למפעל חיים, באתר וואלה!, 27 באפריל 2010
  4. ^ אדם שבדרון, בונה קיבוץ ואמן גדול באתר 'שווים'
  5. ^ יערה יעקב, אם תישאר בחיים: המסע האחרון של שמואל שילה, באתר ynet‏, 7 באפריל 2013
  6. ^ מרב יודילוביץ', השחקן שמואל שילה הלך לעולמו בגיל 81, באתר ynet‏, 4 באוקטובר 2011
  7. ^ אביבית שוורץ ג'ון, גבירותיי ורבותיי מהפך, "ככה זה" - עיתון תושבי המועצה האזורית אשכול, גיליון 108, דצמבר 2012, עמ' 27-26