תנין אמריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתנין אמריקני
תנין אמריקני
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: תניניים
סוג: תנין
מין: תנין אמריקני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocodylus acutus
‏(קיוויה, 1807)
תחום תפוצה
מפת תפוצה של התנין האמריקני

תנין אמריקני (שם מדעי: Crocodylus acutus) הוא תנין המצוי בעיקר במרכז אמריקה. הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר מבין 4 מיני התניניים המצויים ביבשת אמריקה.

תפוצה ומרחב מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייתו משתרעת מחופי האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט של דרום מקסיקו ועד פרו וונצואלה שבדרום אמריקה. הוא מתרבה אף בקובה, בג'מייקה ובהיספניולה, וקיימת אף אוכלוסייה של כ-2,000 פריטים בפלורידה, ארצות הברית. התנין חי לרוב באזורי החוף. הוא גדול ממיני תנינאים אחרים באזור: הזכרים עשויים להגיע לאורך של 6.1 מטר במרכז ובדרום אמריקה, אך בדרך כלל אורכם לא עולה על 5 מטר.

התנין האמריקני שוכן בבתי גידול כמו מנגרובים, ביצות, אגמי מים מתוקים ומלוחים, אגני ניקוז של נהרות ואף עשוי להימצא בים. מדרום פלורידה, האנטילים הגדולים ודרום מקסיקו ועד קולומביה ואקוודור. אוכלוסייה גדולה שלו מצויה בקוסטה ריקה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנינים מתחת לגשר בקוסטה ריקה

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנינים הקטנים בוקעים באורך 22 ס"מ ובמשקל 20 גרם. אורכו הממוצע של תנין בוגר זכר הוא 4 מטרים ומשקלו 382 ק"ג לזכרים, ועבור נקבות - אורך ממוצע של שלושה מטרים ומשקל של 173 ק"ג. באזורים מסוימים בקוסטה ריקה נמצאים פרטים באורך 4 ו-5 מטר ואף עשויים להיות באורך של 6 מטר. תנינים גדולים עשויים לשקול כ-400 עד 500 ק"ג, כאשר הפריטים באורך 6 מ' ומעלה עשויים להגיע למשקל של 1,000 ק"ג.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין האמריקני רגיש יותר לקור מאשר האליגטור האמריקני. רגישות זו לקור היא הסיבה בגינה חושבים שתפוצת התנין לא הצפינה כמו האליגטור האמריקני. התנין האמריקני, לעומת זאת, בעל קצב גדילה גדול יותר מזה של האליגטור והוא הרבה פחות רגיש למים מלוחים ממנו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין האמריקני ניזון ממגוון רחב של חיות החל מחרקים הנאכלים על ידי התנינים הקטנים ועד לבקר הנאכל על ידי בוגרים גדולים. תזונתו כוללת בין היתר גם עופות, יונקים, דגים, צבים, סרטנים, צפרדעים ואף לעתים פגרים. לזכר הבוגר של מין זה אין טורפים טבעיים והוא מסוגל לטרוף כל בעל חיים המצוי על קצה המים אם כי מרבית מזונו של התנין האמריקני הוא דגים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין האמריקני מככב בספר פיטר פן בתור התנין שטרף את היד עם השעון של קפטן הוק ומאז רודף אותו תוך השמעת טקטוק.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]