תקופת חרושצ'וב בברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרושצ'וב בחברת הקוסמונאוטית ולנטינה טרשקובה בעצרת חגיגית לחלליות ווסטוק 5 ו-6

תקופת חרושצ'וב בברית המועצות אשר החלה עם עלייתו לשלטון של ניקיטה חרושצ'וב בשנת 1953, עם מות יוסיף סטלין, והסתיימה בהדחתו של חרושצ'וב בשנת 1964, היא תקופה בעלת מאפיינים ייחודיים בהיסטוריה של ברית המועצות בתחום מדיניות הפנים והחוץ של ברית המועצות. המלחמה הקרה, אותו מאבק אידאולוגי בין ברית המועצות לארצות הברית על הרחבת אזורי השפעתן בעולם, הייתה לנושא המרכזי ביחסי החוץ של ברית המועצות בתקופת חרושצ'וב. בתחום מדיניות הפנים, החל ממחצית שנות ה-50, בלטה הפניית העורף של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות לסטליניזם, יחד עם זאת מאפיינים רבים של תרבות השלטון הסטליניסטית - מזכיר כללי כל-יכול, מדיניות אנטי-טרוצקיסטית, תוכניות חומש לכלכלה מתוכננת, והכחשת הפרוטוקולים הסודיים של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב - המשיכו לאפיין את החברה הסובייטית עד לעליית מיכאל גורבצ'וב לשלטון בשנת 1985.

דה-סטליניזציה ותקופת חרושצ'וב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של סטלין במרץ 1953, ירש אותו ניקיטה חרושצ'וב כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והתייצב בראש הפוליטביורו, בעוד גאורגי מלנקוב התמנה לראש הממשלה. יחד עם זאת, לברנטי בריה, ראש המשטרה החשאית של ברית המועצות בתקופת סטלין, המשיך להחזיק בעוצמה רבה ולמשוך בחוטים.

על אף עברו בהשלטת מדיניות של טרור בתקופת סטלין, בריה יזם ליברליזציה יחסית, כולל שחרור חלק מן האסירים הפוליטיים. ההנהגה אף החלה מתירה ביקורת חלקית על מדיניותו של סטלין, בהצהירה כי תקופת הדיקטטורה של אדם בודד נוגדת את עקרונותיו של לנין. הפחד ההיסטרי מפני מלחמה, אשר איפיין את שנותיו האחרונות של סטלין בשלטון, נרגע במידת מה, פקידי ממשל ומנהלי מפעלים הצטוו להתלבש בבגדים אזרחיים במקום המדים שלבשו עד אותה עת. אולם חברי הפוליטביורו המשיכו לחשוש מפני בריה, לאור תפקידו בתקופת סטלין ובתמיכת הצבא הוא נאסר שלושה חודשים לאחר מות סטלין. בתום שנת 1953 הוא הוצא להורג ביריה, לאחר משפט ראווה שבו הואשם בריגול לטובת המערב, בחבלה ובקשירת קשר להשיב את ברית המועצות לקפיטליזם. המשטרה החשאית שבראשה עמד בריה פורקה מנשקה ואורגנה מחדש לק.ג.ב., זאת כדי להבטיח שכוחות הארגון נמצאים בשליטה מלאה של המפלגה ולא יוכלו עוד ליזום מדיניות של טרור המוני כבימי סטלין. מיד לאחר מותו של בריה החל חרושצ'וב לעלות כדמות הדומיננטית במפלגה הקומוניסטית.

ההנהגה הסובייטית הכריזה על חנינה לחלק מן האסירים שריצו עונשי מאסר פליליים, הכריזה על ירידת מחירי מוצרים בשווקים, וריככה את ההגבלות על החזקת חלקות אדמה פרטיות. בין ההיבטים השונים של הדה-סטליניזציה היה אף קץ לתקופה שבה לעבודות כפייה היה חלק משמעותי בכלכלת המדינה.

בתקופת ההנהגה הקולקטיבית, מיד לאחר מות סטלין, החל חרושצ'וב להגביר בהדרגה את כוחו ושליטתו. בנאום שנשא בפברואר 1956, בנעילת בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, אשר נודע בכינוי הנאום הסודי, חרושצ'וב הדהים את מאזיניו ביציאה חזיתית נגד המשטר הדיקטטורי של סטלין ופולחן האישיות שהיה נהוג בתקופתו. הוא אף תקף מעשי פשע שבוצעו על ידי אנשי שלטון מקורבים לסטלין ואף הצהיר כי ההשקפה השמרנית - לפיה מלחמה בין העולם הקפיטליסטי והעולם הקומוניסטי היא בלתי נמנעת - אינה נכונה עוד. חרושצ'וב בנאומו עודד תחרות עם המערב תחת יחסי איבה טהורים והצהיר כי היות העולם הקפיטליסטי רקוב מיסודו, הוא שיביא לקיצו, באופן זה תשתלט ההשקפה הסוציאליסטית על העולם בדרכי שלום. אולם הוא הוסיף כי אם הקפיטליסטים רוצים מלחמה, ברית המועצות תגיב באותו מטבע.

השפעת נאום זה על המדיניות הסובייטית הייתה אדירה. הנאום השמיט כל לגיטימיות שנותרה ליריביו הסטליניסטים של חרושצ'וב בשלטון, והביאה לעלייה משמעותית בכוחו. לאחר הנאום ביטל חרושצ'וב הגבלות שלטוניות נוספות ושחרר מיליוני אסירים שהוחזקו בגולאגים. בשנת 1953, בעת מות סטלין, הוחזקו 13 מיליון אזרחים סובייטים בגולאגים, בעוד שבשנים 1956‏-1957 מספר זה פחת ל-5 מיליון, ורוב האסירים הנותרים היו אסירים פליליים ולא מדיניים. נאומו של חרושצ'וב אף גרם לטלטלה בקרב קהילות קומוניסטיות ברחבי תבל, אשר נותרו המומות ומבולבלות לנוכח גינויו את סטלין.

ביוזמת חרושצ'וב החלה מדיניות הידועה בכינוי "ההפשרה של חרושצ'וב" (ברוסית: Хрущёвская о́ттепель)‏[1], אשר במהלכה נעשתה תפנית מורכבת במדיניות, בתרבות ובחיי הכלכלה של ברית המועצות. בין מאפייני התקופה היו פתיחות רבה יותר, מגעים רבים יותר עם מדינות חוץ ומדיניות חברתית וכלכלית השמה דגש רב יותר על מוצרי צריכה, תוך העלאת רמת החיים באופן ניכר לצד שמירה על הצמיחה הכלכלית. באותה עת אף רוככו הגבלות הצנזורה שהיו נהוגות בברית המועצות וניתן מקום לביקורת מובלעת על החברה הסובייטית. כך למשל הותר לאמנים ליצור תכנים שאינם בהכרח מתאימים לקו הסובייטי. יחד עם זאת, אמנים שרבים מהם היו גאים במולדתם ובמפלגתם, המשיכו לבחור בזהירות את נושאי יצירותיהם. מנגד התנהל מחדש מסע אנטי-דתי, שהביא לסגירת כנסיות רבות.

הרפיית ההגבלות בברית המועצות השפיעה באופן ישיר על המדינות הסוציאליסטיות במרכז אירופה, אשר רבות מהן לא ראו בעין יפה את ההשפעה הסובייטית על ענייניהן. בקיץ 1956 פרצו מהומות בפולין, זאת במחאה על מחסור במוצרי מזון ומוצרי צריכה, על תנאי הדיור הגרועים, על הירידה בהכנסה הריאלית ועל הניהול הכושל של הכלכלה הפולנית. מהומות אלה הובילו לפעולות דיכוי צבאיות של הממשל הפולני ובסופו של דבר, באוקטובר 1956, לעלייתו מחדש של ולדיסלב גומולקה להנהגה. בחירתו של גומולקה, מבלי שההנהגה הפולנית נועצה קודם לכן בברית המועצות, כמעט והביאה לפלישה סובייטית, כוונה שממנה נסוג חרושצ'וב לאחר שחזה בפופולריות שלה זוכה גומולקה בקרב הציבור הפולני. השינוי השלטוני בפולין סימן תחילתה של תקופה שבה ברית המועצות מיעטה (יחסית לתקופות קודמות) להתערב בענייניהן הפנימיים וביחסי החוץ של המדינות הסוציאליסטיות החברות בברית ורשה בעיתות שגרה. תחת זאת, חרושצ'וב היפנה את תשומת לבו למדיניות עצמאיות באסיה ובאפריקה, בניגוד חד להתמקדות הסובייטית באירופה בתקופת סטלין. בספטמבר 1959 היה חרושצ'וב למנהיג הראשון של ברית המועצות שביקר בארצות הברית.

בחודש נובמבר 1956 דיכאו כוחות סובייטים באכזריות את המרד ההונגרי. כ-2500‏-3000 מורדים הונגרים נהרגו, אלפי נוספים נפצעו וכמעט רבע מיליון הונגרים נמלטו מן המדינה והיו לפליטים. המרד ההונגרי היווה מכה אידאולוגית לקומוניסטים רבים במערב, אשר תמכו בעבר בברית המועצות ולאחר המרד החלו מותחים ביקורת על הדיכוי הסובייטי בהונגריה.

במאי 1957 הדף חרושצ'וב ניסיון פנימי של כוחות סטליניסטים לשוב ולתפוס את השלטון, והביס את מי שכונה בשם "הקבוצה האנטי-מפלגתית" (ברוסית: Антипартийная группа) בראשות גאורגי מלנקוב וויאצ'סלב מולוטוב. אירוע זה מאפיין את דמותה החדשה של המדיניות הסובייטית, את הפעולות המכריעות נגד הקבוצה הנהיג גאורגי ז'וקוב, שר ההגנה הסובייטי, תוך שהאיום הנשקף לקושרי הקשר היה ברור. אולם, אף לא אחד ממנהיגי "הקבוצה האנטי-מפלגתית" נהרג או אפילו נשלח למאסר, וחרושצ'וב נפטר מן האיום באופן מתוחכם: מלנקוב נשלח לנהל תחנת כוח בקזחסטן, ומולטוב מונה לשגריר ברית המועצות במונגוליה ואחר כך, נציג ברית המועצות בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

ב-27 במרץ 1958 התמנה חרושצ'וב אף לראש הממשלה ובכך ייצב את כוחו, תוך שהוא נוהג בהתאם למסורת שבה הלכו קודמיו וממשיכיו. כניסתו לתפקיד ראש הממשלה היה השלב האחרון במעבר מתקופת ההנהגה הקולקטיבית שלאחר סטלין, לתקופת חרושצ'וב כמנהיג יחיד. מאותה עת היה חרושצ'וב מקור הכוח היחיד בברית המועצות, אולם בשום שלב לא הגיע לדרגת השלטון חסר ההגבלות שהיה לסטלין.

ברית המועצות נותרה כאחת משתי המעצמות המובילות בעולם, בשלהי שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, הסיוע שהושיטה, בין היתר בזכות הסיוע שהושיטה למדינות מתפתחות, ומחקר מדעי מתקדם במיוחד בתחומי טכנולוגיית החלל וכלי הנשק. בשנת 1957 המריא לחלל ספוטניק 1, הלוויין הראשון בחלל, אשר היה גאוות המדע הסובייטי. בשנת 1961 שלחו הסובייטים את האדם הראשון לחלל, גיבור ברית המועצות, יורי גגארין.

אף שחרושצ'וב הצליח לסלק בדרכי עורמה את מתנגדיו הסטליניסטים, יריביו הפוליטיים מבית, במיוחד מעמד הטכנוקרטים המקצועיים, ראוי בו איכר נבער מדעת אשר קטע דברי אחרים בעלבונות. אירועים דוגמת זה שבו חלץ את נעלו, נופף בה ודפק אותה על השולחן באולם מליאת האומות המאוחדות‏[2], ונאומי לגלוג שנשא על המערב ועל האינטלקטואלים היו מקור למבוכה בקרב מדינאים סובייטים.

רפורמות ותום עידן חרושצ'וב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרושצ'וב ניסה במהלך שנותיו כמנהיג ליישם רפורמות במספר רחב של תחומים. תחלואיה של החקלאות הסובייטית היה אחד מן התחומים שהעסיקו את חרושצ'וב, עוד מתקופת פעילותו בהנהגה הקולקטיבית, והוא הכניס לענף זה שינויים וחידושים אשר השפיעו על כלכלת ברית המועצות. המדינה עודדה חקלאים לגדל יותר על חלקות האדמה הפרטיות שבבעלותם, העלתה את מחירי התוצרת החקלאית לקולקטיבים, והשקיעה במידה רבה יותר בתשומות חקלאיות.

אף לאחר תקופת סטלין המשיך חרושצ'וב להאמין בתורותיו של הביולוג טרופים ליסנקו. ב"יוזמת האדמות הבתוליות" של חרושצ'וב, באמצע שנות ה-50, הוא איפשר עיבוד חקלאי של חלקות רבות בקזחסטן ובאזורים סמוכים של רוסיה. התברר כי אזורים חקלאיים חדשים אלה סובלים לעתים מתקופות בצורת, אולם בשנים לא שחונות גדלו בהם יבולים מצוינים, אשר תרמו לכלכלת המדינה. רפורמות חקלאיות אחרות שיזם התבררו כמוצלחות פחות. תוכניותיו להגדיל את שטחי גידול התירס ואת משק גידול הבקר לבשר ולחלב נכשלו, וניסיונו לארגן את הקולקטיבים ליחידות משקיות גדולות יותר יצרו רק בלבול באזוריה החקלאיים של ברית המועצות.

בשנת 1957, בניסיון שהונע ממניעים פוליטיים, להפחית את הביורוקרטיה במדינה, חרושצ'וב פירק את משרדי הממשלה התעשייתיים במוסקבה, והחליפם במועצות תעשייתיות אזוריות (Совнархоз, Совет Народного Хозяйства). אף שלפי תוכניתו המועצות התעשייתיות אמורות היו להיות קשובות יותר לצורכי האזור בו פעלו, מדיניות הביזור הביאה להפרעה ולהפחתה ביעילות הייצור. בהמשך לתוכנית הביזור בניהול התעשייתי החליט חרושצ'וב בשנת 1962 לשרטט מחדש את קווי הארגון המפלגתי על פי איפיונים כלכליים ולא מינהליים. החלוקה מחדש של המנגנון המפלגתי על פי מגזרים חקלאיים ותעשייתיים ברמת האובלסט, ואף מתחתיו, תרמה לחוסר הארגון והרחיקה מפעילות פקידי מפלגה רבים בכל הרמות. אות לקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה ברית המועצות בתקופת חרושצ'וב ניתן למצוא בהחלטה שהתקבלה בשנת 1963 לנטוש את התוכנית הכלכלית לשבע השנים (1959‏-1965), אותה הגה, שנתיים בטרם תומה.

בתחום מדיניות הביטחון חרושצ'וב נקט בצעדים לקיצוץ תקציב הביטחון, זאת לאחר שהגיע למסקנה כי די במאגר הנשק הגרעיני הקיים כדי להרתיע אויבים מן החוץ. תרמה להחלטה אף העובדה כי בשלהי שנות החמישים הייתה ירידה משמעותית במספר הגברים בגיל גיוס, זאת על רקע ירידה בילודה בברית המועצות בתחילת שנות ה-40 (בעת מלחמת העולם השנייה). אולם, צעדים אלה הרחיקו ממנו דמויות מפתח בצבא הסובייטי. תסכולה של המנהיגות הצבאית מחרושצ'וב גבר עוד יותר לאחר הכישלון הסובייטי במשבר קובה. למרות הקיצוץ בכוח הצבאי מאז 1956, בניית חומת ברלין ביוזמת שלטונות גרמניה המזרחית, הגבירה את המתיחות הצבאית עם המערב.

התרברבותו של חרושצ'וב באשר לטילי הבליסטיים הסובייטים, היו לנושא מרכזי במרוץ לנשיאות ארצות הברית בשנת 1960, בין ריצ'רד ניקסון לג'ון פ. קנדי וזכו לכינוי "פער הטילים". אולם ניסיונותיו של חרושצ'וב לבנות מערכת יחסים אישית עם קנדי לאחר בחירתו נכשלו והגיעו לשיא במשבר הטילים בקובה.

בשנת 1964 נפגעה כבר תדמיתו של חרושצ'וב בברית המועצות במספר תחומים. אף שהמשיך הגידול בתחומי הייצור התעשייתי, רמת החיים, ומוצרי הצריכה, המגזר החקלאי ידע משבר לאחר יבולים דלים בשנת 1963. ביחסי החוץ של ברית המועצות בלטו נזקי תהליך הפיצול הסיני-סובייטי, הקשיים המדיניים בעקבות בניית חומת ברלין ומשבר הטילים בקובה, על תדמיתו של חרושצ'וב. ניסיונותיו של חרושצ'וב לשפר את היחסים עם המערב יצרו דחייה מצד מנהיגי הצבא הסובייטי. לבסוף, ניסיונו לארגן מחדש את המפלגה הקומוניסטית בשנת 1962, מוטטו את ההיררכיה הברורה שהייתה במפלגה. לקראת סוף תקופת שלטונו החל חרושצ'וב להתנהג באופן אוטוקרטי יותר מבעבר. סביב דמותו החל אף פולחן מנהיגות, אשר בלט בחגיגות יום הולדתו ה-70, באפריל 1964. אף נסיעותיו התכופות אל מחוץ לברית המועצות איפשרו חופש רב יותר לאלה שחפצו לקשור נגדו.

באוקטובר 1964, בעוד חרושצ'וב נופש בחצי האי קרים, הצביעה נשיאות הפוליטביורו פה אחד להרחיקו מתפקידו וסירבה לבקשתו לקיים הצבעה בוועד המרכזי. את פרישתו מן התפקיד ליווה מאמר מערכת בעיתון פרבדה שגינה אותו על "תוכניות הזויות, מסקנות חצי-אפויות, החלטות פזיזות, ופעולות שאין קשר בינן לבין המציאות." אולם תקופתו תיזכר בזכות דחיית הסטליניזם, ליברליזציה משמעותית במדינה, וגמישות שלטונית רבה יותר אותה הביא למנהיגות הסובייטית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Martin McCauley, The Khrushchev era: 1953-1964. Longman, 1995. ISBN 0582277760
  • Soviet State and Society Under Nikita Khrushchev. Melanie Ilič, Jeremy Smith (eds.). Taylor & Francis, 2009. ISBN 0415476496
  • Donald Filtzer, The Khrushchev Era: De-Stalinisation and the Limits of Reform in the USSR, 1953–1964. MacMillan, 1993. ISBN 0333585267

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כינוי אשר ניתן בהשראת ספרו פורץ הדרך של איליה ארנבורג משנת 1954, "ההפשרה" (Оттепель).
  2. ^ Benjamin Welless, Khrushchev Bangs His Shoe on Desk; Khrushchev Adds Shoe-Waving To His Heckling Antics at U.N. New York Times, October 13, 1960