איליה ארנבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איליה ארנבורג
Ilya Ehrenburg Russian writer.jpg
Илья Эренбург
תאריך לידה 27 בינואר 1891
תאריך פטירה 31 באוגוסט 1967 (בגיל 76)
מקום לידה קייב, האימפריה הרוסית
לאום יהודי
שפות היצירה רוסית
סוגה ספרותית שירים, כתבות, רומנים, מסות, פרוזה, תרגום
זרם ספרותי ריאליזם סוציאליסטי
שנות פעילות 1909 - 1967

איליה גריגורייביץ' ארנבורג (לעתים: אהרנבורג בכתב רוסי: Илья Григорьевич Эренбург;‏ 27 בינואר 1891 - 31 באוגוסט 1967) היה סופר סובייטי, יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איליה ארנבורג נולד בשנת 1891 בקייב למשפחה יהודית. בשנת 1895 המשפחה עברה למוסקבה. בשנת 1908 נעצר בשל פעילותו נגד משטר הצאר אך לאחר כחצי שנה שוחרר עד למשפט. בדצמבר אותה שנה עבר לצרפת. בהיותו בפריז, מחובר לאנשי הבוהמה. בשנה שלאחר מכן פורסם ספר שיריו הראשון. בשנת 1917, לאחר המהפכה הבולשביקית, חזר לארצו והיה בין מתנגדי הקומוניזם ודעותיו נטו לכיוון האנרכיסטי (ראו ספרו הרפתקאותיו של חוליו חורניטו). בדצמבר 1919 עבר מרוסטוב על דון בים דרך קרץ' לפאודוסיה. יחד עם הכוחות הלבנים בשנת 1921 עזב את רוסיה ועבר לברלין ואחר כך לפריז, שבה ישב עד שנת 1940. יחד עם זאת, הוא שינה את טעמו, הצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה כתב של העיתונים הסובייטים בפריז ובספרד בזמן מלחמת האזרחים.

בימי מלחמת העולם השנייה שב מצרפת לברית המועצות והיה מיד לאחד ממהלליו הבולטים ביותר של סטלין, בתקשורת, בעיתונות ובספרות. נמנה עם חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. איליה ארנבורג כתב את יצירותיו ברוסית. רבות מהן תורגמו ללשונות העולם, בהן יידיש ועברית.

ארנבורג היה קומוניסט וסטליניסט אדוק, ורק בשנותיו האחרונות, לאחר מות סטלין, גייס מעט מכוחו לסייע לאינטלקטואלים נרדפים בברית המועצות. התנגד בחריפות לציונות. פעמיים זכה ארנבורג בפרס סטלין היוקרתי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, יצא איליה ארנבורג במאמר שהמסר שלו הוא "כן לשנוא", דהיינו יש להחדיר בציבור שנאה לגרמנים הרוצחים בבני עמנו. לקראת תום המלחמה, בעקבות מאמרו המטיל ספק ברצונן של בעלות הברית לשפוט את הנאצים, פרסם ראש מחלקת התעמולה של המפלגה הקומוניסטית גיאורגי אלכסנדרוב באפריל 1945 מאמר בעיתון "פראבדה", אשר טען כנגד ארנבורג כי הוא "מפשט יתר על המידה". ארנבורג בתגובה הפסיק להטיל ספק בבעלות הברית במאמריו.

בשנת 1954 פורסמה נובלה "ההפשרה" שנתנה שם לתקופה בהיסטוריה של ברית המועצות (ההפשרה של חרושצ'וב).

בנו של בן דודו של ארנבורג הוא אברהם נגב מבאר טוביה, איש הפלמ"ח והמושל הראשון של הנגב במלחמת העצמאות.

במוסד "יד ושם" שבירושלים נשמרים חלק מכתביו ששימשו אותו בעת הכנת "הספר השחור", על השמדת יהדות ברית המועצות בעת הפלישה הנאצית. את "הספר השחור" כתב ארנבורג עם הסופר היהודי הסובייטי וסילי גרוסמן.

איליה ארנבורג נפטר בשנת 1967 במוסקבה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנבורג כתב כמות גדולה של רומנים, סיפורים, שירים, מחזות, וגם מאמרים, מסות וביקורות. אף על פי שכתיבתו "מגויסת", היא שומרת על רמה ספרותית טובה. מאמרו המכונן והמפורסם ביותר פורסם בעיתון קראסנאיה זוויזדה ב-24.7.1942. תורגם לעברית בידי אלכס בנדרסקי.

Cquote2.svg

הרוג!

הנה קטעים משלושה מכתבים שנמצאו על גרמנים הרוגים: מנהל החווה ריינהרד כותב ללויטננט אוטו פון שיראק: "את הצרפתים לקחו מאיתנו למפעל ולכן בחרתי בשישה רוסים מאזור מינסק. הם הרבה יותר עמידים מהצרפתים. רק אחד מהם מת, והאחרים המשיכו לעבוד בחווה ובמפעל. החזקתם לא עולה לנו כלום ואנו לא צריכים לסבול מכך שהחיות האלה, שילדיהן אולי הורגים חיילים גרמנים, אוכלות לחם גרמני. אתמול הוצאתי להורג שני רוסים ארורים שגנבו חלב המיועד לחזירות מניקות... " מתיאס דימליך כותב לאחיו החייל הנרי דימליך: "בליידן ישנו מחנה לרוסים, שם ניתן לראות אותם. הם לא מפחדים מהנשק, אך אנו מדברים איתם בלשון השוטים." מאן דהו אוטו אסמן כותב ללויטננט הלמוט ויגאנד: "יש אצלנו שבויים רוסים. הטיפוסים האלה טורפים תולעי גשם על מגרשי שדה התעופה, הם מתנפלים על דליי מי קולחין. ראיתי איך הם אוכלים דשא. ולחשוב שאלו – אנשים..."

בעלי עבדים, הם רוצים להפוך את עמנו לעבדים. הם לוקחים את הרוסים אליהם, מענים אותם, מעבירים אותם על דעתם מחמת הרעב, עד אשר בעת גסיסתם הם אוכלים עשבים שוטים, תולעים, והגרמני המטונף עם הסיגריה הרקובה בין שיניו מתפלסף: "האלו אנשים"? אנו יודעים הכול. אנו זוכרים הכול. אנו מבינים: הגרמנים אינם בני אדם. מעתה המילה "גרמני" בשבילנו היא הקללה האיומה ביותר. מעתה המילה "גרמני" משחררת את הנצרה. לא נוסיף לדבר. לא נוסיף למחות. נתחיל להרוג. אם לא הרגת במהלך היום לפחות גרמני אחד, יומך היה לשווא. אם אתה חושב ששכנך יהרוג גרמני למענך, לא הבנת את האיום. אם לא תשכים להרוג גרמני, הגרמני יהרוג אותך. הוא ייקח את קרוביך ויענה אותם בגרמניה הארורה שלו. אם אתה לא יכול להרוג גרמני בכדור, הרוג אותו בכידון הרובה. אם בגזרתך ישנה הפוגה, אם אתה מצפה לקרב, הרוג גרמני לפני הקרב. אם תתיר לגרמני לחיות הוא יתלה איש רוסי ויאנוס אישה רוסיה. אם הרגת גרמני אחד, הרוג עוד אחד - אין דבר יותר משמח מגופות של גרמנים. אל תספור את הימים. אל תספור ורסטאות. ספור דבר אחד: את הגרמנים שהרגת.
הרוג גרמני! – מבקשת אמך הזקנה.
הרוג גרמני! – מתחנן ילדך הקטן.
הרוג גרמני! – זועקת מולדתך היקרה.
אל נא תחטיא.
אל תפספס.
הרוג!

Cquote3.svg

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 13 מקטרות, קובץ סיפורים שתורגם לעברית כבר בוורשה בשנת 1928 וביפו בשנת 1949. הופיע במספר מהדורות בהוצאת תמוז ובתרגומו של אליעזר כרמי בשנת 1966 בספרית תרמיל.
  • אנשים, שנים, החיים, פרקי זכרונות, תרגם אליהו פורת, יצא בשני כרכים, ספרית פועלים, תל אביב, 1961-1962. לאחרונה, בפברואר 2006, נמצאו שני פרקים גנוזים, מהחלק השלישי של "אנשים, שנים, החיים" בעברית, שטרם יצאו לאור. שני הפרקים תורגמו אף הם, כמו שני הכרכים, בידי אליהו פורת, והיו אמורים לצאת לאור בכרך השלישי של זיכרונותיו של איליה ארנבורג. אך הכרך לא נדפס מעולם, והפרקים נשכחו למשך ארבעים שנה ומעלה בארכיונו של יעקב מאיוס. הפרקים נמצאו בארכיון המרכזי של השומר הצעיר, יד יערי, בגבעת חביבה.
  • בית חרושת לחלומות, תרגם אברהם סלמן, תל אביב, 1953.
  • חזית מאוחדת, תרגם ש. הרברג, הוצאת שטיבל, תל אביב, 1933.
  • קשר השווים, תרגם דניאל בן נחום, מרחביה, 1943.
  • נפילת פריס, תרגמו גבריאל טלפיר ומרים טלפיר, הוצאת גזית, 1950. תורגם גם בשם נפילת צרפת, תרגום רות כץ, הוצאת משה לוי נחום ובניו.
  • הסערה, רומן מלחמת העולם השנייה, תרגם ש. נחמני, ספרית פועלים, מרחביה, 1948.
  • חייו הסוערים של לאזיק רויטשוואניץ, תרגמה ציפורה בר, עם עובד, 1986.
  • הרפתקאותיו של חוליו חורניטו תרגם אברהם סלמן, והופיע בשנת 1953 בהוצאת עידית.
  • הספר השחור, יחד עם וסילי גרוסמן, על הטבח ביהודים שבוצע בידי הכובשים הגרמנים באזוריה הכבושים של ברית המועצות ובמחנות ההשמדה בפולין בשנות המלחמה 1941-1945. תרגמה מרוסית מיכל ליטובסקי, את פרקי ליטא תרגם מיידיש ק"א ברתיני, עם עובד, תל אביב, 1991.
  • שירים, תרגם יעקב בסר, עקד, תל אביב, 1968.‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע רובנשטיין, בסבך הנאמנות: קורות איליה ארנבורג ותקופתו, תרגם מאנגלית אבריאל בר-לבב, הוצאת מוסד ביאליק, 2011.
  • אברהם סוצקבר, "הסופר האחראי גם לשתיקתנו", פרקי זכרונות על איליה ארנבורג, מאזנים, 2, 1985.
  • י' לדור, "שיר ציוני של איליה אהרנבורג, נתגלה בספריה הלאומית בירושלים", הארץ, 1968.
  • הפן היהודי של איליה ארנבורג, בעקבות חומר חדש על המלחמה והשואה, מאת שמעון רדליך, נדפס בילקוט מורשת מ'ג, 1992.
  • שמואל הופרט, הספר שנגנז פעמיים, תחקיר על גלגוליו של "הספר השחור", ידיעות אחרונות, 28 באוגוסט 1981.
  • "עוד לא תמו כל פלאייך", על גילוי הפרקים האבודים מהתרגום העברי של אליהו פורת, לספרו של ארנבורג "אנשים, שנים, החיים", בלוויית פרק שלם, מטען 11, חורף 2007, המלביה"ד אלישע פורת, העורך יוסי גרנובסקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו:

  • איליה ארנבורג, בתרגום מרים וילנסקי-שטקליס, עלם פרוסי, דבר, 6 באפריל 1945
  • איליה ארנבורג, בתרגום אריה אהרני, באבי יאר, מעריב, 8 בספטמבר 1967