אריה שחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה שחר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1935
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בספטמבר 2006 (בגיל 71 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי גאוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט דוד עמירן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
עריכת תוכניות ערים, אטלסים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריה שחר (1935 - 7 בספטמבר 2006) היה גאוגרף ישראלי וחתן פרס ישראל לגאוגרפיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה שחר נולד בחיפה לצבי ולאה שוורץ ובגיל צעיר עבר לנווה שאנן שבתל אביב והתחנך בבית הספר צייטלין. לצה"ל התגייס במסגרת עתודה אקדמית ובגיל 21 הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בגאוגרפיה ובהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת שירותו הצבאי עסק במיפוי באמצעות תצלומי אוויר. לאחר מכן הוא התמסר ללימודיו האקדמיים, סיים תואר שני ב-1962[1], ובגיל 30 סיים דוקטורט בהדרכת דוד עמירן, בהצטיינות יתרה[2]. עבודת הדוקטורט שלו הייתה על מרכז העסקים הראשי של תל אביב. אחר כך ערך מחקר דומה על מרכז העסקים הראשי של ירושלים[3].

שחר הצטרף לסגל המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ובגיל 44 קודם לדרגת פרופסור מן המניין. הוא ייסד וניהל את המכון ללימודים עירוניים ואזוריים בקמפוס הר הצופים וכאיש הוראה דורג במשך שנים רבות כמרצה מצטיין. במסגרת האוניברסיטה העברית עמד שחר בראש ועדת התכנון של האוניברסיטה בהר הצופים. לאורך השנים הוא שימש גם פרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ואוניברסיטת ריו דה ז'ניירו ועבד במחקר עבור מכון ירושלים לחקר ישראל. כמו כן הוא ניהל את קבוצת המחקר העירונית של קרן המדע האירופית ועסק במחקרים משותפים לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטאות זרות, במסגרתם גובשו, בין היתר, תוכניות אב לפיתוח ועיור בגרמניה, פנמה ואקוודור[4].

בישראל עמד שחר בראש מערכות "אטלס ישראל" ו"אטלס כרטא"[5], שימש יו"ר ועדת מקצוע הגאוגרפיה במשרד החינוך והתרבות, עמד בראש הוועדה הלאומית הישראלית לגאוגרפיה ושימש כנשיא האגודה הגאוגרפית הישראלית. נוסף על כך, הוא היה שותף לצוותי תכנון מטעם ממשלת ישראל[4].

שחר היה אחד הגאוגרפים המובילים בישראל באימוץ המהפכה הכמותית בגאוגרפיה (מתודולוגיה קפדנית ושיטתית יותר במדע הגאוגרפיה), והירבה לחקור ולהעמיד דורות של תלמידים. הוא פרסם עבודות רבות בנושאים עירוניים. חלק ניכר מעבודתו של אריה שחר התרכזה במטרופולין של תל אביב, שבה בדק תופעות שונות כמו התפתחות מרכז העסקים הראשי או אזורים סוציו-כלכליים של תושבי העיר. כך לדוגמה פרסם מאמר (1978) על האזורים החברתיים באגד הערים מטרופולין תל אביב, בשנות הששים[6].

בדצמבר 1995 זכה, בשיתוף אדריכלים רפי ועדנה לרמן, במכרז של משרד הפנים לתכנון תמ"מ 5, תוכנית מתאר למטרופולין תל אביב[7]. התכנית ייעדה שטחים לפיתוח עירוני, בדגש של עירוב שימושים, שילוב מספר שימושי קרקע באותו מגרש או מתחם: בניה למגורים, למסחר, מוסדות ציבור ואף תעשייה קלה (זאת בניגוד לגישת "הפרדת שימושים" שהייתה נהוגה בישראל עד אז). התוכנית גם קבע תנאים ותמריצים להנעת תהליכים של חידוש עירוני ולקידום פעולות שימור, שיקום ובינוי מחדש של המרקם העירוני הוותיק המאפיין את ערי המחוז. המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה את התכנית רק לאחר מותו של שחר, באוקטובר 2007[8].

בשנים 1995־1997, עמד בראש ועדה לבחינת רפורמה במבנה השלטון המקומי בישראל, שעיקרה הייתה בחינה של איחוד רשויות מקומיות. הוועדה המליצה על ביטול ואיחוד רשויות המונות פחות מ-10,000 נפש[9]. הדו"ח הסיק שמספרן המופרז של הרשויות המקומיות בישראל (שעמד אז על 266), מייקר את עלות השירותים לתושב ויוצר עיוות תכנוני ובזבוז משאבים (כך לדוגמה נבנו מספר רב של אזורי תעשייה ומסחר על ידי רשויות סמוכות ללא ראיה תכנונית כוללת)[10]. הוועדה המליצה על איחוד של כ-50 רשויות[11]. בעקבות לחצים של ראשי רשויות ובחינה מחודשת, המליצה הוועדה שנה אחר כך לאחד 20 רשויות בלבד, בין השאר איחוד אזור הקריות לעיר אחת[12]. אף על פי שרוב המלצות הוועדה לא בוצעו, שחר המשיך להיות מעורב בתכנון רפורמה במבנה הרשויות כיועץ[13].

בנובמבר 1997 זכה יחד עם אדריכל שמאי אסיף במכרז לתכנון תמ"א 35 (תוכנית מתאר ארצית 35), שנועדה להגדיר את מדיניות התכנון ופריסת היישובים בישראל עד שנת 2020[14]. על סמך תמ"א 35, הוכנו תוכניות מתאר מטרופוליניות עבור חיפה, ירושלים, תל אביב ובאר שבע. תכנון ואישור התוכנית הושלם, לאחר עיכובים רבים[15], בשנת 2005[16], וממשלת ישראל אישרה אותה בפברואר 2006[17].

בשנת 1999 הוענק לשחר פרס ישראל לגאוגרפיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקבלי תארים באוניברסיטה העברית (מחזור ל״ב, תשכ"ב}, הארץ, 28 ביוני 1962
  2. ^ מקבלי התארים באוניברסיטה העברית, למרחב, 26 ביוני 1966
  3. ^ מחקר גאוגרפי בירושלים על מרכז העסקים בעיר, הַבֹּקֶר, 30 בדצמבר 1965
  4. ^ 1 2 אורי דרומי, אבי הגאוגרפיה העירונית בישראל, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2006
  5. ^ אפי לנדאו, אטלס אקדמי חדש, חדשות, 12 בדצמבר 1989
  6. ^ שחר, א. וחובריו, 1978, אזורים חברתיים באגד הערים תל אביב, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, כרך י' עמ 1-30
  7. ^ שרון קדמי, ‏המועצה הארצית הפקידה את תוכנית המתאר המחוזית למחוז ת"א, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2004
  8. ^ דליה טל, ‏המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה את תכנית המתאר המחוזית הכוללת של תל-אביב, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2007
  9. ^ איחוד הרשעויות המקומיות, באתר הארץ, 20 ביוני 2003
  10. ^ הוועדה המליצה ובג"ץ אישר, אך מאז לא נעשה דבר, באתר הארץ, 30 ביולי 2002
    שדות הארנונה של חוף השרון, באתר TheMarker‏, 11 ביולי 2004
  11. ^ גדי גולן, ‏בכירים במשרד הפנים ממליצים לוועדת מומחים לאחד כ-50 רשויות מקומיות, באתר גלובס, 4 במרץ 1997
  12. ^ גדי גולן, ‏ועדת שחר: לא לבצע מיזוג של חלק ניכר מהרשויות המקומיות שהיו מועמדות לאיחוד, באתר גלובס, 31 במרץ 1998
  13. ^ דליה טל, ‏משרד הפנים הקים ועדות לבדיקת תלונות ראשי הרשויות המקומיות נגד תוכנית האיחוד, באתר גלובס, 10 באפריל 2003
    אברהם טל, לקצץ? בהחלט, אבל לא בג'ובים, באתר TheMarker‏, 24 ביולי 2003
  14. ^ נעה ווסרמן, ‏קבוצה בראשות אסיף ושחר זכתה במיכרז להכנת תמ"א 35, באתר גלובס, 3 בנובמבר 1997
  15. ^ דליה טל, ‏המחוזית לא תתנגד לתמ"א 35, באתר גלובס, 29 באפריל 2001
    הארץ, בסוף השנה הערים ייהפכו לצפופות הרבה יותר, באתר TheMarker‏, 15 בפברואר 2004
    דליה טל, ‏מתפשרים: תמ"א 35 עם מנגנון עדכון, באתר גלובס, 20 ביוני 2004
  16. ^ דליה טל וגדי גולן, ‏הערכות: תוכנית המתאר הארצית 35 תאושר בקרוב בדיונים במועצה הארצית, באתר גלובס, 3 בינואר 2005
  17. ^ הארץ, לראשונה: ישראל מתכננת את עתידה, באתר TheMarker‏, 30 במאי 2006