אביבה אהובתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אביבה אהובתי
אביבה אהובתי, Aviva Ahuvati
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי שמי זרחין
הפקה איתן אבן
תסריט שמי זרחין
עריכה עינת גלזר-זרחין עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים

אסי לוי
רותם אבוהב

דרור קרן
ששון גבאי
מוזיקה יונתן בר גיורא
מירי מסיקה (מבצעת - שיר נושא)
מפיץ

קרן הקולנוע הישראלי
רשת

Yes הטלוויזיה בלוויין
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 11 ביולי 2006
משך הקרנה 107 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים

שני פרסי וולג'ין

6 פרסי אופיר
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אביבה אהובתי הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של שמי זרחין, שיצא לאקרנים בשנת 2006. הסרט עוסק בחייה ובמשפחתה של טבחית בבית מלון בטבריה החולמת להיות סופרת, אך אינה מעזה לפרסם את סיפוריה.

הסרט זכה ב-6 "פרסי אופיר" ובהם בפרס "השחקנית הטובה ביותר", אסי לוי, ובקטגוריה "הסרט הטוב ביותר" (שחלק את הפרס יחד עם הסרט "אדמה משוגעת"). הסרט זכה גם בשני "פרסי וולג'ין", ב"פרס פסטיבל שיקגו" וב"פרס פסטיבל שנגחאי".

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביבה כהן (אסי לוי) היא טבחית קשת-יום בבית מלון בטבריה, אשר חלומה, להיות סופרת, הוצנע במשך שנים. את הרעיונות לסיפריה היא שואבת מחייה: היא נושאת פנקס קטן, שבכל הזדמנות היא כותבת בו אירועים קטנים הפוקדים אותה, ואת אלה שוזרת בהמשך בסיפוריה. בעזרת אחותה, אניטה (רותם אבוהב), המתגוררת בשכנותה, מגיעה אביבה אל עודד זר (ששון גבאי), סופר נודע המתגורר בתל אביב, שקורא את כתביה ומבטיח לעזור לה לקדם את חלומה. הדרך להגשמת החלום מושפעת מחייה עם משפחתה – בעלה המובטל, מוני (דרור קרן), שלושת ילדיה המתבגרים - אושרת החיילת (דאנה איבגי), אלון (איתי תורג'מן) ואופק (דקל עדין), אמה המעורערת בנפשה, ויולט (לבנה פינקלשטיין) ואחותה אניטה – ומטלטל את עולמה בניסיון לגבש זהות משל עצמה, דרך עקובת רצונות, פחדים וחלומות.

במצבה הכספי הקשה, עודד זר מציע לה עסקה שהיא לא ממש מבינה את השפעותיה על חייה. אך במקביל גם בעל המסעדה במלון, מציע לה לשוב לעבודתה כטבחית. אחותה אניטה מתערבת בחייה, עד לרגע שאביבה עדה לקשר הנרקם בין אחותה למוני, והדבר פוגע בה עמוקות. כל האנשים סביבה דואגים לה, משום שהשאירה את יצירותיה אצל הפרופסור, העומד לצאת לחו"ל. אביבה חייבת לקבל החלטות מה עדיף לה, הכסף או היצירה האמנותית.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מעלילת הסרט צולם בטבריה, שנופיה נראים היטב בסרט. הקרנת הבכורה של הסרט תוכננה להיערך בטבריה, ואכן התקיימה בה, אך כיוון שבמועד שתוכנן לכך הייתה טבריה נתונה לאיום רקטות במלחמת לבנון השנייה, נערכה ההקרנה במקלט סמוך לבית ילדותו.[1] מבקר הקולנוע יאיר רוה העיר על כך: "האין זה מושלם, על פי שפתו הקולנועית-האירונית של הסרט, שבכורתו הטבריינית של הסרט, הרגע החגיגי והנוצץ ביותר שלו, התקיימה במקלט, מתחת לפני האדמה? זה כמובן טרגי, אבל פתאום, בעת כתיבת שורות אלה, זה נראה כמו סיום פיוטי, מהסוג המריר-מתוק שבטח אביבה בעצמה הייתה כותבת."[2]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט, אותו כתב וביים שמי זרחין, זכה לביקורות משבחות ולנתוני צפייה גבוהים, וזכה בפרסי וולג'ין בקטגוריות השחקנית (אסי לוי) והתסריט (שמי זרחין) בפסטיבל הקולנוע ירושלים. בטקס פרסי אופיר לשנת 2006 היה מועמד ב-13 קטגוריות וזכה ב-6, כולל פרס הסרט הטוב ביותר לאותה שנה, אשר חלק יחד עם הסרט "אדמה משוגעת" ו-5 פרסים נוספים, בהם פרס הבמאי והתסריט לשמי זרחין, פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר לאסי לוי ופרס שחקנית המשנה הטובה ביותר לרותם אבוהב.[3] באותה שנה זכה הסרט בשני פסטיבלים בינלאומיים חשובים בפרס התסריט המצטיין. האחד בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-42 בשיקגו והשני בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-10 בשאנגחאי.[4]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווי דמיון בין "אביבה אהובתי" ל"הכוכבים של שלומי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים [דרוש מקור] כי לעלילת הסרט קווי דמיון לסרט אחר של זרחין, "הכוכבים של שלומי". הדמות הראשית היא אדם בעל כישרון, שאינו מכיר או מאמין בכישרונו. שלומי כאביבה מומחים בבישול. לשניהם קרובי משפחה הדורשים תשומת לב ומעיקים על התפתחותם האישית. בשניהם דמות מבוגרת משוגעת למחצה (אמה של אביבה וסבו של שלומי) כאשר "השיגעון" מתבטא בחזרה על משפטים ואמרות ויחד עם זאת הדמויות הללו אומרות את הדברים האמיתיים, הקשים והכואבים. בשני הסרטים השחקן הראשי צריך לנסוע לעיר מרוחקת כדי לממש את הפוטנציאל שלו. ובשניהם ישנו עיסוק בחיי המין של אחד האחים במשפחה ובביטחון העצמי שלו. שני הסרטים מסתיימים בשינוי אופן החיים של הדמות הראשית באופן בו היא מממשת את הפוטנציאל שלה, אך אינם מראים את התוצאות וההצלחות.

הזיקה בין הבמאי לסרטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריטאי והבמאי של הסרט, שמי זרחין, הוא, בדומה לסופר עודד זר שבסרט, בן טבריה המתגורר בתל אביב. מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני לומד מכך שזר הוא בן דמותו של זרחין עצמו, ומחזק השערה זאת בשם "זר", שהוא תחילת השם "זרחין". הוא מוסיף ומציין: "באופן זה הופך 'אביבה' למעין דיאלוג מתוחכם שבין התסריטאי-במאי והגיבורה שלו, שבין כל תסריטאי לבין כל גיבור/ה – הוא מעניק להם "חיים", אבל הוא זה שגם חי, לפחות באופן מטפורי, בזכותם".[5]

בהקרנת הבכורה של הסרט, שנערכה בטבריה, הציגה המחנכת של זרחין זיקה בינו ובין דמות אחרת בסרט: "שמי הוא כמו פלובר שכתב את מאדאם בובארי ובסיום אמר 'מאדאם בובארי זה אני'. הוא היה אביבה".[1]

אביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביבה היא הדמות הראשית בסרט, שאף קרוי על שמה. מבקר הקולנוע מאיר שניצר עמד על מאפיין של דמותה:

"אביבה מתנהלת על פני שני מישורי חיים; בפועל היא טבחית בבית מלון מקומי ומקיימת משפחה בת חמש נפשות, אך בסתר היא מחברת עלילות בדויות ומשונות שיום אחד עוד יוציאו לאור את שמה הטוב כסופרת רצינית בישראל."[6]

מבקר הקולנוע יאיר רוה מציג אף הוא דואליות זו בחייה של אביבה, בתארו אותו כמי "שמנסה לכדרר בין ניהול המשברים של חיי המשפחה שלה ובין חלומה להיות סופרת".[2] רוה מוסיף ומתאר את אביבה:

"השאיפה של אביבה היא להיות אמנית. היא בסך הכל רוצה להיות סופרת, לא סופר-סטארית. עבור אביבה הסיפורים הם מגילת העצמאות שלה, הם המתכון שלה להגשמה, המקום בו היא מערבבת את המצוקות היומיומיות שלה עם קורטוב של אגדה אסקפיסטית, לשה את תסכוליה בבצק חלומותיה, ומתבלת את השגרה הכאוטית הנצחית, התזזיתית והבלתי צפויה בהפוגות של דרמה מנוסחת ומאורגנת היטב, עם התחלה, אמצע וסוף."[2]

דמויות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 קרן נתנזון, טבריה אהובתו, באתר ynet, 20 ביולי 2006
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יאיר רוה, עיר מקלט, באתר ynet, 26 ביולי 2006
  3. ^ איתי שטרן, כולם אוהבים את אביבה, באתר nrg‏, 14 בספטמבר 2006
  4. ^ "אביבה אהובתי" זכה בפרס התסריט בפסטיבל שנחאי, באתר ערוץ עשר, 25 ביוני 2007 (במקור, מאתר "nana10")
  5. ^ שמוליק דובדבני, לפי הספר, באתר ynet, 28 ביולי 2006
  6. ^ מאיר שניצר, הכוכבים של שמי: מחשבות על העולם הקולנועי של שמי זרחין, באתר nrg‏, 17 ביוני 2012