לדלג לתוכן

אדמה משוגעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמה משוגעת
כרזת הסרט
בימוי דרור שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי שרון שמיר, דרור שאול, פיליפה קוברסקי, יוהנס רקסין, בטינה ברוקמפר, אדגרד טנמבאום
תסריט דרור שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה יצחק צחייק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים תומר שטיינהוף
רונית יודקביץ'
שי אביבי
הנרי גרסין
גל זייד
מוזיקה צוף פילוסוף, עדי רנרט
צילום סבסטיאן אדשמיד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 29 בספטמבר 2006
משך הקרנה 97 דקות
שפת הסרט עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב כמיליון דולר[1]
פרסים 4 פרסי אופיר (2006)
"דוב הקריסטל" בפסטיבל ברלין
סרט הדרמה הזר בפסטיבל סאנדנס (2007)
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדמה משוגעת הוא סרט קולנוע ישראלי של הבמאי והתסריטאי דרור שאול שצולם בשנת 2005 בקיבוץ רוחמה ובקיבוץ ניר אליהו. הסרט מבוסס על חוויותיו האישיות של הבמאי מקיבוץ כיסופים בו גדל[2]. הסרט יצא לאקרנים בספטמבר 2006, ותוך חודשיים למעלה מ-100,000 צופים צפו בו בקולנוע[3].

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת בקיבוץ בדרום ישראל, בשנות ה-70. מירי היא אלמנה מעורערת בנפשה ודיכאונית, המתקשה ליישר קו עם האידאולוגיה של האחידות והשוויון הקיבוציים, ובולטת בחריגותה. העלילה מעמידה במרכז את דמותו של דביר, בנה המתבגר של מירי, המוצא עצמו נקרע בין ערכי הקיבוץ והחינוך המשותף שלאורם הוא מתחנך, מול התנהגויות לא הולמות של חברים בקיבוץ, ויחסיו הקרובים עם אמו החריגה והמעורערת, עליה הוא מנסה להגן.

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפקתו היו שותפות קרן הקולנוע הישראלי, שידורי קשת, קרן "קולנוע השקעות" ו-yes. לאחר שהתסריט התקבל ל"מעבדת סאנדנס", מסגרת של מכון סאנדנס לקולנוע שבוחרת מדי שנה שמונה תסריטים מתוך חמשת אלפים מועמדים מכל העולם לפיתוח והפצה, הוא זכה להשקעה גם מקרן גרמנית ומשקיע צרפתי. לבסוף באמצעות "שידורי קשת" ערוץ הטלוויזיה היפני NHK השקיע מאה אלף דולר בהפקה, תמורת זכויות ההפצה הבלעדיות ביפן[4].

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס אופיר 2006 לסרט הטוב ביותר[5]. הסרט היה מועמד בעשר קטגוריות וזכה גם בפרס הפסקול, המלחין והעיצוב האמנותי. הסרט זכה בפרס סרט הדרמה הבין-לאומי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים סאנדנס[6]. הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2006, פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו 2007[7], פוסאן קוריאה, ברלין, מיאמי, איסטנבול ועוד רבים.

הסרט נבחר לייצג את ישראל בתחרות פרסי האוסקר, בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר[8], ואף היה מועמד לייצג את ישראל בפרס גלובוס הזהב[9], אך הוא לא זכה בפרסים אלו[10]. בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין זכה הסרט בדב הקריסטל לסרט עלילתי בקטגוריית סרטי הילדים והנוער[11]. כמו כן זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל מיאמי, ובפסטיבל הסרטים העצמאיים בברמודה זכה הסרט בפרס הראשון (יחד עם הסרט "CashBack" של הבמאי הבריטי שון אליס).

שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנ/יתדמות
תומר שטיינהוףדביר אבני
רונית יודקביץ'מירי
שי אביביאברם
אנרי גרסיןסטפן
גל זיידשמשון
פיני טבגראייל
שרון צוקרמןאתי
דניאל קיציסמאיה
יוסף כרמון צבי
עידית צור חנה
רבקה נוימן צילה

פסקול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. שדות שבעמק – ביצוע: המקהלה הקאמרית תל אביב
  2. אני ממשיך לשיר – ביצוע: שי אביבי
  3. האינטרנציונל
  4. בטהובן – סונטה לפסנתר מס' 8, אופוס 13, "הפתטית" פרק שני
  5. לאן נושבת הרוח – הגבעטרון

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר
שנות התשעים של המאה העשרים שורו (1990) • מעבר לים (1991) • החיים על פי אגפא (1992) • נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993) • שחור (1994) • חולה אהבה בשיכון ג' (1995) • קלרה הקדושה (1996) • עפולה אקספרס (1997) • קרקס פלשתינה (1998) • החברים של יאנה (1999)
העשור הראשון של המאה העשרים ואחת ההסדר (2000) • חתונה מאוחרת (2001) • כנפיים שבורות (2002) • האסונות של נינה (2003) • מדורת השבט (2004) • איזה מקום נפלא (2005) • אביבה אהובתי/אדמה משוגעת (2006) • ביקור התזמורת (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • עג'מי (2009)
העשור השני של המאה העשרים ואחת שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (2010) • הערת שוליים (2011) • למלא את החלל (2012) • בית לחם (2013) • גט - המשפט של ויויאן אמסלם (2014) • באבא ג'ון (2015) • סופת חול (2016) • פוקסטרוט (2017) • האופה מברלין (2018) • ימים נוראים (2019)
שנות העשרים של המאה העשרים ואחת אסיה (2020) • ויהי בוקר (2021) • סינמה סבאיא (2022) • שבע ברכות (2023) • קרוב אלי (2024) • הים (2025) • עצמאות (2026)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אדמה_משוגעת&oldid=43236550"