אברהם פררה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Perera.jpg

אברהם פֶּרֶרָה (4 באוגוסט 1934 - 8 בנובמבר 1984) היה זמר ישראלי ירושלמי. על אף שבמשך עשרות שנים שיריו הושמעו בתחנות הרדיו הישראליות, אלבום הסולו הראשון יצא לאור רק אחרי מותו הפתאומי בגיל 50 מהתקף לב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם פררה נולד וגדל בירושלים בשכונת "אבו בסל" הסמוכה למתחם הישן של בית החולים שערי צדק. בשכונה ספרדית ירושלמית מסורתית זו ספג אברהם פררה את ערכי שירת הקודש, תפילה פיוטים ושירת הלאדינו אותם שר והקליט כעבור שנים.

אברהם הצעיר למד ב"בית הספר בית הכרם" (בית הספר היסודי של שכונת בית הכרם) שם למד גם מוזיקה, ובעיקר שירי מולדת. אביו אהרון פררה שהיה נהג אוטובוס בקואופרטיב "המקשר" נהרג ביום ה-13 באפריל 1948 בזמן מלחמת העצמאות בהתקפה ערבית על שיירת הדסה. השיירה יצאה ממרכז ירושלים היהודית בדרכה להר הצופים הנצור, בין כלי הרכב בשיירה היו גם שני אוטובוסים משוריינים של ה"המקשר". עם מותו של האב הוכה הבית במשבר נפשי וכלכלי. אברהם פררה ברח לא פעם מן המציאות הקשה, בעזרת ביקורים תכופים באולמות הקולנוע, שם הוצגו סרטים מוזיקליים מובחרים מתוכם למד לראשונה מהו מחזמר.

עם גיוסו לצה"ל לא חשב על שרות בלהקה צבאית ולא העלה בדעתו שיש אפשרות כזו; פררה גויס לחיל החימוש. כחייל שר את השיר "מלגנייה" בתוכנית הרדיו החיה "תיבת נח" בגלי צה"ל. איש הרדיו הוותיק, מרדכי פרימן, האזין לתוכנית ועודד את פררה לשיר יחד עם צמד הזמרים בני אמדורסקי וישראל גוריון. השלישייה החלה להופיע בירושלים במועדוני הסטודנטים. כשהחליטו אמדורסקי וגוריון "לרדת" לתל אביב פררה נשאר בירושלים. פררה עבד לפרנסתו כמכונאי במוסך קואופרטיב "המקשר" בירושלים ובמקביל למד שירה במוסד "האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים". גם כשהוצעה לו מלגת לימודים ב"לה סקאלה" במילנו העדיף להישאר בעירו ירושלים. עם סיום הקרבות בירושלים במלחמת ששת הימים נהג ב-8 ביוני 1967 באוטובוס הראשון של קו - 9 המחודש להר הצופים.[1]

פררה שר שירים בעברית וגם בשפות אחרות עם חברי להקת התבלינים‏[2] והשתתף בהקלטות פומביות של תוכניות רדיו שונות בקול ישראל (במיוחד בהקלטות המדור לפולקלור‏[3]), וכן בהופעות בקיבוצים ובפני חיילים. בשנת 1965 ב"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי תשכ"ה" שר אברהם פררה שני שירים: הראשון "רזי ליל" והשני "רקפות" שהיה אחד השירים שעמדו במבחן הזמן מאז. לאחר מכן היה חבר בשלישיית "השמרנים" לצד מיכאל גיטלין וסולון סימינוביץ'. בשנת 1972 הוא שיחק במחזמר "אל תקרא לי שחור" העוסק באפליית אפרו-אמריקניים בארצות הברית, לצידם של רותי נבון, עוזי פוקס, דודו זר ועוד.

פררה הושמע בתחנות הרדיו הישראליות לעתים תכופות, בעיקר בשנות השישים והשבעים. ההקלטות שלו היו בתקליטיהם של הרכבים שונים בהם הוא השתתף ובסלילי הקלטה מתוכניות שונות. אלבום הסולו הראשון יצא לאור רק אחרי מותו הפתאומי בגיל 50 מהתקף לב, בשנת 1984. רחוב בשכונת הולילנד בירושלים נקרא על שמו.‏[3]

אברהם פררה הוא אביו של הזמר אהרון פררה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם פררה, יש זכרונות שאוהבים, ירושלים תשמ"ו 1985. (חוברת זיכרון שיצאה לאור במלאת שנה לפטירתו. העורך: דן אלמגור)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חודש קו אגד להר הצופים, דבר, 9 ביוני 1967
  2. ^ לא מדובר כמובן בלהקה האילתית הנושאת אף היא שם זה
  3. ^ 3.0 3.1 הילה קומם, חמש שנות אהבה, רומנסה עתיקה בלאדינו - אברהם פררה, אתר אי-מאגו, 20 בספטמבר 2006