אסקפיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שימוש במכשירים סלולריים נובע פעמים רבות מניסיון להתנתק מהסביבה.

[1]אֶסְקֶפִּיזְם (בעברית בּוֹרְחָנוּת[2]) היא הסחת דעת נפשית, באמצעים שונים (כגון בידור, בילוי, צריכת סמים ועוד), במטרה "לברוח" ממצבים שנתפסים מלחיצים ולא נעימים במציאות היומיומית.

מקור המילה הוא במילה הלועזית "escape", שמשמעה "בריחה".

אסקפיזם מוגדר על ידי ההתנהגות ועל ידי המוטיבציה שמאחוריה – הרצון לברוח מהמציאות.

באופן מסורתי אסקפיזם הוגדר כקיצוניות, ושימש גם לתיאור הפעולות שאנשים עושים במטרה לצאת מתחושת דיכאון או עצב. עם זאת, כיום פעולות אסקפיסטיות נחשבות נורמטיביות עבור אנשים רבים.

התעלמות ממסגרות חברתיות קיימות, מאפשרת לחוות מציאות אחרת, לדמיין עולם נטול פרספקטיבה נוכחית היסטורית, חברתית או פוליטית.

חלק מפעילויות האסקפיזם מקובלות חברתית: צרכנות יתר, התמכרות למדיה הדיגיטלית (טלוויזיה, משחקי מחשב, אינטרנט), קולנוע והערצת מפורסמים. המוצרים הללו, ואלו הנלווים אליהם (כגון מגזינים), פונים לא פעם לתשוקה זו של קהלם, וקובעים את תוכניהם ומבנם כך שיספקו זאת. המקרה הבולט הוא הז'אנר הקלאסי של סרטי הקולנוע ההוליוודיים שנטו לחמוק מדיון במציאות האמריקאית ותחת זו סיפקו סרטים אסקפיסטיים ומענגים, שדרך קבע נעטפו בזוהר והסתיימו בסוף טוב.

אסקפיזם פסיכולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויד ראה במידה סבירה של פנטזיה אסקפיסטית מרכיב הכרחי בחיי בני האדם ש"אינם יכולים להתקיים מהסיפוק המועט שהם מצליחים להפיק מהמציאות. 'אנחנו פשוט לא יכולים בלי קונסטרוקציות עזר', אמר תיאודור פונטן פעם"[3]. חסידיו של פרויד ראו באסקפיזם (במידות קטנות) ככלי שימושי כדי להרגע ולהגשים משאלות, כנגד תחושות טראומטיות[4], בעוד שפסיכולוגים מאוחרים יותר הדגישו את תפקיד הסחת הדעת בעת מצבי רוח לא רצויים, במיוחד כעס ועצב[1][5].

חברות אסקפיסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מבקרי חברה מזהירים מפני ניסיונות של המעצמות השולטות בחברה לספק אמצעי אסקפיזם במקום לשפר את מצב העם - מה שהמשורר הרומאי יובנליס כינה "לחם ושעשועים"[6]. חברות אסקפיסטיות מופיעות לעיתים קרובות בספרות. "מכונת הזמן" של ה' ג' וולס מתארת ​​את Eloi, גזע עתידי אדיש, אינו מעניק משמעות לעתיד ולאיום על אמונותיהם ודבקותם באורח חייהם המאושר. הרומן מבקר בעדינות את הקפיטליזם, או לפחות את הקלאסיזם, כאמצעי בריחה. חברות אסקפיסטיות נפוצות ברומנים דיסטופיים; למשל, בחברת פרנהייט 451 משתמשים בטלוויזיה ובמכשירי רדיו שטחיים כדי להימלט מחיים עם תקנות נוקשות ואיום של מלחמה קרובה. במדע הבדיוני האסקפיזם מתואר לעיתים קרובות כהרחבה של האבולוציה החברתית, כשהחברה מתנתקת מהמציאות הפיזית ומתמכרת למציאות וירטואלית, כמו בסרט המדע הבדיוני האמריקאי Gamer משנת 2009, המבוסס על משחק ה- MMO האמיתי "Life Second" . חברות אסקפיסטיות אחרות בספרות כוללות את "באג המציאות" מאת די ג'יי מק'הייל, שבו ציוויליזציה שלמה מותירה את עולמה הרוסה בזמן שהיא 'קופצת' למציאות המושלמת שלה, ומטרתו של האנטי-גיבור היא להפוך את המציאות לפחות מושלמת, לכאורה, כדי להשיב לידיה את השליטה על כוכב הלכת הגוסס שלה.

הפילוסוף החברתי ארנסט בלוך כתב כי אוטופיות ודימויים של הגשמה, ויהיו רגרסיביים ככל שיהיו, יש בהם גם תמריץ לשינוי חברתי קיצוני. לדבריו, לא היה זה אפשרי לממש את צדק חברתי מבלי לראות את הדברים באופן מהותי בצורה אחרת. משהו שהוא רק "חלום בהקיץ" או "אסקפיזם" מנקודת מבטה של ​​חברה טכנולוגית-רציונלית עשוי להיות זרע לסדר חברתי חדש ואנושי יותר, שכן ניתן לראות בו "תחליף לא בוגר, אך כנה, למהפכה".

רמות וסוגים של אסקפיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוג הנורווגי פרוד סטנסנג הציגה מודל דואליסטי של אסקפיזם המתייחס לסוגים שונים של פעילות. הוא דן בפרדוקס לפיו מצב הבריחה דומה למצבים פסיכולוגיים, שיכולים להתקיים באמצעות פעולות כגון שימוש בסמים, מזוכיזם מיני, ומחשבות התאבדות. בהתאם לכך, הוא מסיק כי למצב הבריחה יכולות להיות משמעויות ותוצאות חיוביות ושליליות.

לטענתו קיימות שתי צורות של אסקפיזם עם תוצאות רגשיות שונות התלויים במיקוד המוטיבציוני העומד מאחורי הטבילה בפעילות:

  • אסקפיזם בצורה של דיכוי עצמי הנובע ממניעים ורצון לברוח ממחשבות לא נעימות, תפיסות עצמיות ורגשות,
  • אסקפיזם של הרחבה עצמית הנובעת ממניעים ורצון לצבור חוויות חיוביות באמצעות הפעילות ולגלות היבטים חדשים של העצמי.

סטנסנג פיתח מודל של "סולם בריחה" המודד דיכוי עצמי והרחבה עצמית, בפעילויות אהובות על אנשים, כמו ספורט, אמנויות ומשחקים. חקירות אמפיריות של המודל הראו כי[7]:

  • שני הממדים שונים באופן מובהק ביחס לתוצאות רגשיות
  • חלק מהאנשים נוטים יותר לעסוק בסוג אחד של אסקפיזם
  • רמות מצביות של רווחה משפיעות על סוג האסקפיזם שהופך בזמן מסוים לדומיננטי.

ראו גם:[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנוני הגנה

הדחקה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Daniel Goleman, Emotional intelligence: A new vision for educators, PsycEXTRA Dataset, ‏1996
  2. ^ מילים שוות לכל נפש, באתר האקדמיה ללשון העברית, 6 במאי 2014
  3. ^ Sigmund Freud, Introductory lectures on Psychoanalysis
  4. ^ Otto Fenichel, The Psychoanalytic Theory Of Neurosis, 2006-01-16 doi: 10.4324/9780203981580
  5. ^ John L. Longeway, The Rationality of Escapism and Self-Deception, Behavior and Philosophy 18, 1990, עמ' 1–20
  6. ^ William S. Anderson, Juvenal, Peter Green, Juvenal, the Sixteen Satires. With an Introduction and Notes, The Classical World 62, 1968, עמ' 16 doi: 10.2307/4346623
  7. ^ Frode Stenseng, Jostein Rise, Pål Kraft, Activity Engagement as Escape from Self: The Role of Self-Suppression and Self-Expansion, Leisure Sciences 34, 2012-01, עמ' 19–38 doi: 10.1080/01490400.2012.633849
Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.