אדם בעקבות גורלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם בעקבות גורלו
Easy Rider
מתוך הסרט
מתוך הסרט
בימוי דניס הופר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי פיטר פונדה
ויליאם הייווד
ברט שניידר (אנ')
תסריט פיטר פונדה
דניס הופר
עריכה דון קאמברן
שחקנים ראשיים פיטר פונדה
דניס הופר
ג'ק ניקולסון
מוזיקה רוג'ר מקגין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום לאסלו קובאץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Raybert Productions
Pando Company Inc
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 14 ביולי 1969
משך הקרנה 95 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $360,000
הכנסות $41,728,598
הכנסות באתר מוג'ו easyrider
פרסים זוכה פסטיבל קאן לסרט ביכורים
מועמד לפרס אוסקר
מועמד לפרס גלובוס הזהב
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדם בעקבות גורלו (במקור: Easy Rider) הוא סרט מסע אמריקאי משנת 1969 שנכתב על ידי פיטר פונדה, דניס הופר וטרי סאת׳רן (אנ') ובוים על ידי הופר. הוא מספר את סיפורם של שני אופנוענים (בגילומם של פונדה והופר) שנוסעים ברחבי ארצות הברית. ההצלחה הכבירה של הסרט סימלה את תחילת "הגל החדש האמריקני" או "הוליווד החדשה" בקולנוע ההוליוודי של שנות השישים המאוחרות. אדם בעקבות גורלו ייחודי בכך שהצליח לתפוס ולסמן את התקופה ומאפייניה כגון עלייתה ונפילתה של תנועת ההיפים, שימוש בסמים ואורח החיים השיתופי בקומונות של התקופה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבורי הסרט הם ויאט (פונדה) ובילי (הופר). פונדה והופר סיפרו כי שמות אלה הם אזכור לדמויות הידועות ואייט ארפ ובילי הנער. דגל ארצות הברית מעטר את מעיל העור של ויאט, את מכל הדלק של האופנוע שלו ואת קסדתו, ולכן בילי מכנה אותו "קפטן אמריקה". בילי עצמו לבוש בסגנון של בוקר.

לאחר הברחת קוקאין ממקסיקו ללוס אנג'לס, מוכרים ויאט ובילי את הסחורה לאיש קשר (פיל ספקטור). את הכסף הרב שהרוויחו מחביא ויאט בצינור פלסטיק שקוף המוסתר בתוך מכל הדלק של אופנועו, והשניים רוכבים מזרחה דרך הדרום, בניסיון להגיע בזמן לקרנבל המארדי גרא בניו אורלינס.

בדרכם עוצרים השניים בחווה לשם תיקון אופנועו של ויאט, והחוואי מזמין אותם להישאר ולאכול עמו ועם משפחתו. ויאט מבטא את הערכתו לסגנון חייו הפשוט והמסורתי של החוואי וליכולתו להתקיים מן האדמה. בהמשך אוספים השניים טרמפיסט (לוק אסקיו) ומסכימים לקחת אותו לקומונה שלו, שם הם נשארים ליום. החיים בקומונה קשים, ההיפים העירוניים מתקשים לגדל יבולים באקלים היבש ובאדמה הדלה. חברי הקומונה מתפללים לצמיחת היבול החדש בבקשתם ל"אוכל פשוט שיתאים לטעמם הפשוט". הקומונה מארחת במקביל קבוצת תיאטרון נודד ש"שרה בשביל ארוחת הערב שלה". ואיט ובילי אף מבלים עם שתי בחורות שפגשו באקראי (ביטוי לרוח החופשית-מתירנית של התקופה, המנוגדת לשמרנות). האופנוענים ממשיכים בדרכם אך לפני כן נותן הטרמפיסט LSD לוואיט לחלוק עם "האנשים הנכונים".

השניים רוכבים לצד תהלוכה בעיר קטנה, נעצרים על השתתפות בהפגנה בלתי חוקית ומוכנסים לכלא. בכלא הם מתיידדים עם עורך דין אלכוהוליסט בשם ג'ורג' הנסן (ג'ק ניקולסון). ג'ורג' מחלץ את שלושתם מהכלא ומחליט להצטרף למסעם לניו אורלינס. באותו הלילה מתנסה ג'ורג' במריחואנה לראשונה בחייו. בתחילה ג'ורג' מייצג את צרות האופקים הבורגנית האופיינית ומתנגד לעישון, אך במהרה נכנע ואף מתמסר. למחרת, במסעדה קטנה, זוכים השלושה לתשומת לב בשל מראם החריג והזר. הם מושכים את בנות המקום אך זוכים להערות גזעניות והומופוביות מצד הגברים. אחד הגברים מכריז כי אינו מאמין שהם אפילו יגיעו לגבול המחוז. השלושה עוזבים מבלי לאכול וחונים מחוץ לעיר. מאורעות היום מובילים את ג'ורג' להתלונן על מצבה החברתי של ארצות הברית. הוא טוען כי אמריקאים מדברים רבות על החופש ומהללים אותו, אך בעצם מפחדים מכל אחד שבאמת חי את חייו בצורה חופשית.

במהלך הלילה מגיעים הגברים המקומיים ומכים את השלושה באלימות רבה בעזרת אלות כדור בסיס. בילי שולף סכין ומצליח להניס את התוקפים. הוא וואיט סובלים מפציעות קלות, אך ג'ורג' נפצע קשה בראשו ומת עוד במהלך התקיפה. ואיט ובילי עוטפים את גופתו של ג'ורג' בשק השינה, אוספים את חפציו ומחליטים להעבירם להוריו.

השניים ממשיכים לניו אורלינס ומגיעים לבית הבושת אליו ייחל ג'ורג' להגיע. שם, בליווי שתי זונות, יוצאים השניים לטייל בעיר בזמן המרדי גרא. בבית הקברות משתמשים הארבעה ב-LSD והשפעותיו מומחשות על ידי אמצעים קולנועיים כגון עריכה מהירה, פסקול וצילום עם חשיפה יתרה. מאוחר יותר מבין ואיט כי חיפושם אחר חופש היה כישלון רוחני ואומר שהם הרסו הכול.

למחרת בבוקר ממשיכים השניים לפלורידה שם הם מתכננים לפרוש ולהנות מכספם הרב. בדרך חולפים על פניהם שני כפריים בטנדר שמחליטים להפחיד אותם בעזרת אחד מרובי הציד שלהם. הכפרי שיושב ליד הנהג נוטל רובה, מכוון אותו לבילי וצועק אליו "רוצה לפוצץ את הראש?". בילי מגיב בהנפת אצבע משולשת לעברו, והכפרי שואל "למה שלא תסתפר?" ויורה בו. בילי מתרסק עם אופנועו ושוכב פצוע לצד הכביש. הטנדר בורח וחולף על פני ואיט שממהר לחזור לחברו, מכסה אותו במעיל העור שלו וממשיך בנסיעה על מנת להזעיק עזרה. הכפריים, שהבינו כי פגעו בבילי, מחליטים לשוב על עקבותיהם ויורים בוואיט בנסיעתו. הסרט מסתיים בהצגת האופנוע, ללא ואיט עליו, המתפרק ומתפוצץ בצד הדרך, וגופתו של ואיט הנראית בקושי בצד הכביש כשהמצלמה מתרחקת.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה לשובר קופות בסדר גודל של "בוני וקלייד" ו"הבוגר", והיה לאחד הסרטים שהובילו לעידן החדש בקולנוע ההוליוודי בשנות ה-60 וה-70. המפיקים הבינו שאפשר להרוויח מסרטים דלי תקציב המבוימים על ידי במאים צעירים ואוונגרדים. עם השפעה ניכרת של סרטי הגל החדש הצרפתי, סרטי הרנסאנס של הוליווד באו לייצג תרבות נגד המאוכזבת באופן גובר מהממשלה. השפעת הגל החדש האירופאי באה לידי ביטוי בסרט גם בצורה. מלבד הצלם ההונגרי אשר צילם את הסרט, Laszlo Kovacs הקאטים המהירים, הג'אמפ קאטים ופלש פורוורדים, הזומים המהירים, הצילום המחוספס כגון פליירים (Flares) ועוד. אומנם ג'ק ניקולסון אינו מגלם דמות ראשית אך הופעתו הבולטת סימנה את התחלתו ככוכב קולנוע במקביל להופעתו בסרט רסיסי חיים. הצלחת הסרט והתור החדש של הוליווד העניקה להופר אפשרות לביים בשנית עם חופש אומנותי מוחלט. התוצאה הייתה "הסרט האחרון" 1971 שהיה לכישלון וחיסל את הקריירה של הופר למשך למעלה מעשור. מאפיינים חדשניים נוספים שקיימים בסרט הם השימוש בעוברי אורח אמיתיים ולא בניצבים, אימפרוביזציה במהלך הדיאלוגים והשימוש במצלמת 16 מ"מ בסיקוונס המתאר את המארדי גראהרצף (Sequence) אשר צולם בחטף כמעט ובהפקה מינימלית. סצנת ההזייה בבית הקברות היוותה השראה לשורה של סרטים המשתייכים לתת ז'אנר "סרטי הסמים" - הדלתות (1991), יומן נעורים (1995), טריינספוטינג (1996), פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998) ועוד.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופר זכה בפסטיבל קאן בשנת 1969, בטקס האוסקר ג'ק ניקולסון היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר והסרט היה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. הסרט זוכה למקום ברשימה "מאה השנים, מאה הסרטים" של מכון הסרטים האמריקאי.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקול של הסרט מורכב ממוזיקה של להקתו של ג'ימי הנדריקס, The Jimi Hendrix Experience, הבירדס, סטפנוולף, הבנד ועוד. המוזיקה הופכת רגעים ארוכים של צפייה בנסיעה למעניינים יותר. ההוצאות ששולמו לקניית זכויות היוצרים על המוזיקה עלו על תקציב הסרט כולו. בוב דילן כתב התחלה לשיר במיוחד בשביל הסרט: "בלדה של האדם בעקבות גורלו". השיר הושלם והוכנס לסרט. המוזיקה זוכה למקום יוצא דופן בסרט זה כאשר שירים שלמים מושמעים על רקע נוף הנסיעה במרחבי ארצות הברית. המוזיקה היא אחד הגורמים שהפכו את הסרט לכל כך מכונן מבחינה תקופתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדם בעקבות גורלו בוויקישיתוף