אהרן דותן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן דותן, 2010

אהרן דותן (Aron Dotan; נולד ב-12 בינואר 1928) הוא פרופסור אמריטוס לבלשנות עברית וחקר המסורה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1998) ופרס ישראל לבלשנות (ה'תשס"ה).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דותן נולד בי"ט בטבת ה'תרפ"ח בעיר שטוטגרט שבגרמניה לניסן וחיה דויטשר. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה עם הוריו לארץ ישראל, והתיישב בחיפה. בנעוריו היה חבר "בני עקיבא", ובין השנים 19451946 היה מרכז סניף קריית שמואל. בתום לימודיו בבית הספר "יבנה" התגייס לשנת שירות כעובד חקלאי בכפר נוער דתי ושירת כנוטר, לאחר שהיה קודם לכן חבר ארגון "ההגנה". בשנת 1947 החל בלימודי לשון עברית, מקרא וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד גם ערבית, בלשנות שמית ופדגוגיה. במלחמת השחרור פסק מלימודיו והתגייס לחילות השדה. במסגרת גדוד "מוריה" השתתף בהגנת ירושלים, ומאוחר יותר הוכשר ומונה למפקד סוללת תותחי נ"ט שליד מפקדת חטיבת ירושלים. ב-1949 חזר ללימודיו, שאותם סיים בהצטיינות בשנת 1951. בשנת 1963[1] סיים בהצטיינות יתרה דוקטורט בנושא "ספר דקדוקי הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר", בהנחיית נפתלי טור-סיני וזאב בן-חיים.

בשנת 1951 החל לשמש מזכיר מדעי בוועד הלשון העברית, ייסד את עלון "לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ" והיה עורכו הראשון. בשנת 1961 נבחר לשמש יועץ באקדמיה ללשון העברית, ובשנת 1971 היה לחבר האקדמיה והחזיק בה בתפקידים שונים, בהם יו"ר ועד הפרסומים. בשנת 1961 הצטרף לסגל החוג ללשון עברית שהוקם באותה עת באוניברסיטת תל אביב ולסגל המחלקה ללשון עברית ולשונות שמיות באוניברסיטת בר-אילן. בשני המוסדות עבד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1996. בשנת 1969 הועלה לדרגת פרופסור חבר[2], ובשנת 1973 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין, ומשנת 1990 היה מופקד על הקתדרה לתולדות הלשון העברית באוניברסיטת תל אביב. תחומי עיסוקו נגעו במכלול נושאים בבלשנות שמית ובלשון המקרא, ובהם ארמית, בלשנות של ימי הביניים, מסורה וטעמי המקרא. בשנת 1992 נמנה עם מייסדי הארגון הבינלאומי לחקר המסורה ונבחר לנשיאו.

באוניברסיטת תל אביב נבחר גם לסגן דקאן הפקולטה למדעי הרוח (19661967), ראש החוג ללשון עברית (19661974), ראש בית הספר למדעי היהדות (19751977), נציג הסגל בחבר הנאמנים של האוניברסיטה וחבר ועדות מקצועיות שונות (בין השנים 19771980 יו"ר הוועדה לתלמידי מחקר). בשנת 1996, עם פרישתו מסגל ההוראה והמחקר, הקים את מוסד נציב הקבילות באוניברסיטה, ועמד בראשו כחמש שנים. בין השנים 19731998 היה מנהלו המייסד של החוג ללשון עברית בסמינר הקיבוצים. במכללת בית ברל ייסד את מגמת מדעי היהדות. בשנת 1997 הקים באוניברסיטת תל אביב את המרכז למורשת היהדות ועמד בראשו עד שנת תשע"ב.

בשנות עבודתו הוזמן כפרופסור אורח לאוניברסיטאות רבות בעולם, בהן אוניברסיטת פריז, אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת ליון. בשנת 1995 צורף כיועץ מומחה למפעל ההוצאה הבינלאומית החדשה של התנ"ך, מטעם החברה הגרמנית למקרא. בין תפקידיו הציבוריים היה יו"ר ועדת הלשון במועצת רשות השידור (19801988) וחבר מועצת האיגוד העולמי למדעי היהדות.

בשנת 1998 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל, ובשנת ה'תשס"ה זכה בפרס ישראל לבלשנות. מנימוקי חבר השופטים:

פרופ' אהרן דותן מאוניברסיטת תל אביב הוא מחשובי חוקרי העברית בדורנו.
עבודתו המדעית של פרופ' דותן מיוחדת באיכותה, בהיקפה בהדים שהיא מעוררת בין החוקרים והמלומדים בתחום הלשון העברית בפרט ומדעי היהדות בכלל ובתרומתה החשובה להבנת מורשת היהדות והתרבות העברית.
תחומי מחקריו של פרופ' דותן כוללים את ראשיתו של הדקדוק העברי ואת תורת הדקדוק העולה מן המסורה, ובכל הנוגע לחקר המסורה עבודותיו המדעיות הפכו לקלאסיקה.
תחום עיקרי נוסף שפרופ' דותן עוסק בו הוא הבלשנות היהודית בימי הביניים ובעיקר בראשית הצמיחה של המחשבה והמעשה בדקדוק ובמילונאות. מחקרו בתחום טעמי המקרא פתח שער להפיכת מקצוע זה למקצוע אקדמי.
פרופ' דותן הוא מורה מעולה שזכה להנחות תלמידים רבים לתארים מתקדמים והוא חבר האקדמיה ללשון העברית.[3]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נאסר בסל (עורך), 'רשימת הפרסומים של פרופ' אהרן דותן', בתוך: משאת אהרן (ירושלים תש"ע 2009), עמ' 1–10.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

מאמרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]