אודי לאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אודי לאון
אודי לאון
לידה 4 ביולי 1956 (בן 62)
ירושלים
עיסוק תסריטאי
פרופיל ב-IMDb

אודי לאון (נולד ב-4 ביולי 1956) הוא תסריטאי העוסק בפיתוח וביזמות של תוכניות וסרטים בנושאים יהודיים ובייצוג קבוצות מיעוט בטלוויזיה. כיום הוא מנהל תוכניות מועדפות וגיוון חברתי ותרבותי בזכיינית קשת בערוץ 2.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בירושלים, למד בישיבת מרכז הרב במשך שמונה שנים, בהן פיתח קשר אישי עם ראש הישיבה הרצי"ה,[1] ושנתיים בכולל "מקור חיים" בראשות הרב עדין שטיינזלץ והרב שג"ר. למד באוניברסיטה העברית בירושלים חינוך מיוחד ומנהל חינוכי. היה אחד העמיתים הראשונים בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית.

נשוי ואב לשלושה, מתגורר בירושלים.

פעלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאב לילד נכה הקים ליאון את "צעד קדימה" ארגון לשיקום ילדים נכים על בסיס גישת החינוך המדריך שפותחה בהונגריה . לאון היה ממייסדי בית ספר לקולנוע "מעלה" וניהל אותו שנתיים. היה שותף מרכזי במאבק לחקיקת חוק הקולנוע. כמו כן הוא כיהן כחבר בהנהלת קרן הקולנוע הישראלי.

ליאון הקים גם את קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי, והיה אחראי ליצירתן של הפקות כמו "הישיבה", האחים יונה, המנגליסטים, האושפיזין ועוד. במסגרת קרן "גשר" טיפח יוצרים צעירים רב-תרבותיים כמו דוד גברו (יוצר "סיסאי"), יהודה גרובייס (מהבולטים שביוצרי הקולנוע החרדי) ועלא חליחל (סופר ותסריטאי ערבי ישראלי).

יצירתו הבולטת ביותר היא סדרת הדרמה מעורב ירושלמי שזכתה בשלושה פרסי אופיר בשנת 2004 וכן בפרס הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים לקולנוע.

בתפקידו בזכיינית ערוץ 2 "קשת". יזם את בית המדרש ליוצרי טלוויזיה, את "המשמר האזרחי", "המהפכנים" עם קובי אריאלי ועוד. לאחרונה ערך וניהל את הסדרה עבודה ערבית של סייד קשוע, שבה לראשונה סופר סיפורה של החברה הערבית בפריים טיים של ערוץ מסחרי.הסדרה זכתה לפרסי האקדמיה לתסריט, שחקנית וסדרה הקומית הטובה ביותר.

בדצמבר 2011 התבקש ליאון על ידי חביבה פדיה, יו"ר עמותת חזון פתיה, העוסקת בשילובן בקהילה של נשים דתיות הסובלות מהפרעות נפשיות, כדי לסייע בהצלת העמותה מפשיטת רגל. ליאון סייע בשיקום העמותה

ב-2014 הקים ליאון את "סוגיא" מיזם אינטרנטי ייחודי לפתוח שיח, דיון ויצירת חכמה קולקטיבית סביב סוגיות שונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחום אבניאל, תהיו אנשים חיים, מוסף שבת של העיתון מקור ראשון, ט"ו באדר תשע"ב