אויגן דירינג
 | |
| לידה |
12 בינואר 1833 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1921 (בגיל 88) גרמניה |
| מקום לימודים |
הגימנסיה הקלנית |
| מוסדות |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
תאורטיקן גזע, סופר, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, כלכלן, סוציולוג |
| מדינה |
גרמניה |
  | |
אויגן קארל דירינג (בגרמנית: Eugen Karl Dühring; 12 בינואר 1833 - 21 בספטמבר 1921) היה פילוסוף וכלכלן אוסטרי אנטישמי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירינג נולד בברלין בירת פרוסיה (לימים גרמניה), כבנו של פקיד. למד משפטים בברלין ועבד כעורך דין עד שנת 1859, אז התעוור לחלוטין בשל מחלה שסבל ממנה כבר בגיל צעיר. הוא הפסיק לעבוד כעורך דין, ולמרות נכותו הרחיב את השכלתו במדעי הרוח (ספרות, פילוסופיה, אתיקה, כלכלה). בשנת 1864 קיבל משרת הוראה באוניברסיטת הומבולדט, אולם פוטר בשנת 1877 בשל עימותים חוזרים ונשנים עם הפרופסורים האחרים. מאז התפרנס מכתיבת ספרים עד מותו בשנת 1921.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכתביו מדגיש דירינג את חשיבות המציאות, ודוחה בבוז את המיסטיקה והדת, וכן תוקף את הקומוניזם. פרידריך אנגלס כתב נגד רעיונותיו של דירינג את חיבורו המפורסם "אנטי-דירינג" (אנ').
אחד מחיבוריו הבולטים של דירינג הוא "Die Judenfrage als Racen-, Sitten- und Culturfrage. Mit einer weltgeschichtlichen Antwort" ("שאלת היהודים כשאלה של גזע, של מוסר ושל תרבות. בליווי תשובה היסטורית עולמית"), שהתפרסם בשנת 1881. בספר זה תוקף דירינג את היהודים בקיצוניות, וטוען ש"נחיתותם" כביכול מתבטאת בהבדלות קיצונית ובצרות אופקים, ואין ביכולתם להועיל לתרבות ולמדע. דירינג טען גם כי היהודים מסַכּנים את העמים שבתוכם הם יושבים, וכדי לצמצם את השפעתם על חיי המדינה והחברה יש לשלול מהם את הזכויות שהוענקו להם במסגרת האמנציפציה, להגביל את השתלבות היהודים במשרות ממשלתיות ולאסור עליהם נישואי תערובת.
דירינג תוקף בספרו את קרל מרקס וכותב: "באותה ממלכה יהודית הקוראת לעצמה קומוניסטית עתידים בני העם הנבחר להיות מנהלי האוצרות המשותפים של האומות ולהשגיח על זהבן, כספן ולבושן, כדרכם למן מפעלם הסוציאלי הראשון במצרים".[1]
דירינג קיבל השראה מארנסט רנן שטען בספרו "היסטוריה כללית משווה של השפות השמיות" טענות דומות כלפי הערבים. דירינג ציטט מספר פעמים את רנן בספרו, אולם רנן הזועם שלח לו מכתב, ובו טען שהתכוון רק לערבים ולא ליהודים.[2]
השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנימין זאב הרצל, אשר בהיותו בן 22 קרא את ספרו של דירינג, הזדעזע, וכתב ביומנו: "לדאבון לבב הוא כתוב היטב כל־כך... בגרמנית מצוינת... כשדירינג, במוח מאומן וחודר כל־כך, ובהשכלה אוניברסלית עמוקה, מסוגל לכתוב דברים כאלה – למה עלינו לצפות מן האספסוף הנבער?".[3]
ספריו של דירינג השפיעו רבות על אנטישמים מאוחרים יותר וביניהם אדולף היטלר, שכתב בעצמו את ההקדמה למהדורת 1940 של הספר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אויגן דירינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמואל אטינגר, האנטישמיות בעת החדשה, עמ' 14; בתוך: גיא מירון (עורך), האנטישמיות במאה ה-19: מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 16.
- ^ צבי יעבץ, אז ועתה שנאת ישראל בימי קדם, הוצאת דביר, עמ' 13.
- ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 73.