לודוויג פוירבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לודוויג פוירבך
Ludwig Feuerbach
Feuerbach Ludwig.jpg
לידה 28 ביולי 1804
לנדסהוט, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בספטמבר 1872 (בגיל 68)
נירנברג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מטריאליזם, אתאיזם, הגליאנים צעירים
תחומי עניין פילוסופיה של הדת, ביקורת הדת, תאולוגיה
הושפע מ הגל, שליירמאכר, יעקובי
השפיע על הגל[1], מרקס, אנגלס, ניטשה, בובר, באואר, ווגנר
ארצות מגורים גרמניה
יצירות ידועות Thoughts on Death and Immortality, The Essence of Christianity עריכת הנתון בוויקינתונים

www.ludwig-feuerbach.de

Feuerbach sig.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לודוויג אנדריאס פון פויֶרבַּךגרמנית: Ludwig Andreas von Feuerbach; ‏28 ביולי 1804 - 13 בספטמבר 1872) היה פילוסוף ואנתרופולוג גרמני. ידוע בעיקר בשל ספרו "מהות הנצרות", שסיפק ביקורת על הנצרות ועל הגל.

פוירבך השתייך לשמאל ההגליאני ודגל בליברליזם, אתאיזם ומטריאליזם. מחשבתו השפיעה על התפתחות המטריאליזם הדיאלקטי. הוא נחשב להוגה המגשר בין הגל לקרל מרקס.

פויירבך ידוע בין היתר גם בשל אמירתו "Der Mensch ist, was er ißt" (מילולית: "אדם הוא מה שהוא אוכל").

דחיית האל וחיוב האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוירבך למד תאולוגיה בהיידלברג אך לא היה מרוצה. בשל כך עבר לברלין, שם למד אצל הגל. הוא שלח מכתב להגל וטען שחסר משהו חושי וחומרי במערכת ההגליאנית. בנוסף, הוא דחה את הזהות הדיאלקטית בין פילוסופיה ותאולוגיה. למעשה, פוירבך טען כי הגל לא באמת דחה את עקרונות הדת, אלא קיפל אותם בתוך תורתו הדיאלקטית. לטענת פויראבך, באמצעות הפילוסופיה ניסה הגל להציל את הדת מפני האתאיזם הגובר באירופה.

פוירבך ראה את נקודת ההתחלה של הפילוסופיה בחומרי, סופי והאמיתי, ולא באלוהים או ביש אבסולוטי כלשהו. אותו יש סופי וחומרי הוא האדם. פוירבך ראה קשר בין דחיית האל לבין חיוב האדם - כל מה שיוחס בעבר לאל, יש לחשוב אותו במונחים אנתרופולוגיים. לטענתו, אם ציפור הייתה יכולה להעלות בדעתה את האל, הוא ככל הנראה היה בעל כנפיים, משום שזוהי צורת הקיום הנעלה ביותר שהציפור מכירה. באותו אופן, כל התארים שהאדם ייחס לאל - מקורם באדם עצמו. על כן, יהיה זה מגוחך לדבר על האל כשלעצמו: כל מה שיוחס לאל נמצא כבר בתוך האדם.

עם זאת, פוירבך קיבל את המערכת הדיאלקטית של הגל, וראה בפרוטסטנטיזם את השלב הבא של הנצרות. הוא התייחס לקטע של לותר מהמאה ה-16, בו הוא כתב כי קבלת הרעיון שהאדם חופשי, משמעה דחיית קיום האל. פוירבך טוען שלותר צדק, אלא שהוא קיבל את האפשרות הראשונה - האדם החופשי, ולכן האל לא קיים. זאת הסיבה כי שם ספרו הוא "מהות הנצרות": פוירבך רצה לקחת את האלמנטים המיוחסים לאל הנוצרי ולתת לאדם. גישה זו נקראת בשם אנתרופוצנטריזם (או הומניזם).

לטענת פוירבך, ההבדל בין האדם לחיה לא נמצא רק בתבונה, אלא גם בחושים האנושיים. אמנם חושי האדם יעילים פחות משל חיות אחרות, אבל לאדם יש מקום מיוחד בקיום, המאפשר לו להתעלות מעבר לפרטיקולריות ולקחת חלק באוניברסלי. ליכולת זו קרא פוירבך "אינטואיציה". באמצעות אינטואיציה (וללא מושגים) ניתן לפגוש באמת. אם כן, לשיטתו של פוירבך, את ה"אני חושב" ניתן להחליף ב"אני חש".

ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוירבך טען כי ככל שיש יותר אנשים, יש יותר כוח בהיסטוריה. במקום הרוח של הגל, הכוח המניע את ההיסטוריה הוא האנושות. אינטרסובייקטיביות וקשר הדדי בין אנשים מרכזיים אצל פוירבך. השילוש הקדוש הוא אני, אתה וחברה אנושית. הרעיון הוא שמחשבה לא אפשרית ללא קיום של אחרים וללא דיאלוג עמם.

בניגוד להגל, אצל פוירבך אין תכלית שאליה מתקדמת ההיסטוריה. מה שיש הם המעשים הקונקרטיים שיוצרים משהו אנושי כולל. עם זאת, ישנה התקדמות: האדם נהיה מושלם ואלוהי יותר. כמו כן, הדתות מתקדמות לאורך ההיסטוריה, כך שבכל פעם יותר מן המושלמות האלוהית מיוחסת למין האדם. על כן, ניתן לומר שהיום ישנה יותר חוכמה מאשר בעבר, והמצב הזה התאפשר באמצעות מעשים קונקרטיים.

הביקורת על פוירבך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל מרקס ביקר את פוירבך בטענה שהמטריאליזם שלו לא הלך עד הסוף. בתיזות על פוירבך, מרקס כתב כי פוירבך לא מספק תשובות לגבי מקורות הנצרות והסדר החברתי העכשווי. לטענת מרקס, פוירבך הפנים את עקרונות הנצרות לתוך המערכת המטריאליסטית שלו. ביקורת נוספת היא שפוירבך לא מציע דרך להתגברות על המצב הזה. במילים אחרות, מרקס רואה את הגותו של פוירבך כלא מהפכנית מספיק וחסרת פרקסיס.

עם זאת, פוירבך היווה אבן דרך משמעותית בקפיצה בין הדיאלקטיקה ההגליאנית למטריאליזם הדיאלקטי של מרקס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ludwig Feuerbach, "The Essence of Christianity" (1854). Tr. Marian Evans. St. Mary's. 2nd edition, 1881. Oxford.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לודוויג פוירבך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגל כותב עליו בספרו "קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט" אף שהיה מורהו.