אורה שורצולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורה שורצולד
שורצולד באוגוסט 2015
לידה 28 במאי 1944 (בת 74)
תל אביב
ארצות מגורים ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אורה (רוֹדְרִיג) שְוַרְצְוַלְד (נולדה ב-28 במאי 1944 בתל אביב) היא בלשנית ישראלית, מומחית בעברית ובלאדינו, פרופסור אמריטה באוניברסיטת בר-אילן, חברת האקדמיה ללשון העברית וחברה לענייני הספרדית-היהודית באקדמיה הממלכתית הספרדית (RAE).

כיהנה כנשיאת החוג הישראלי לבלשנות על שם חיים ברוך רוזן[1] (תשס"א–תשס"ז), כנשיאת האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה (תשס"ד–תשס"ז) וכיושבת ראש ועדת המקצוע ללשון העברית במשרד החינוך (תשס"א–תשע"ג).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורה (רודריג) שורצולד נולדה ב-28 במאי 1944 בתל אביב. אביה נסים רודריג היה סוכן ביטוח, אמה אסתר מלמד הייתה עקרת בית. בילדותה למדה ספרדית-יהודית מפי סבה וסבתה, שעלו מטורקיה והתגוררו עם משפחתה שנים אחדות.

שורצולד למדה בתיכון לוינסקי בתל אביב. היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובלשון עברית במסגרת עתודה אקדמית ואחר כך תואר שני בלשון עברית באוניברסיטת בר-אילן. בין מוריה היו מנחם צבי קדרי, גד בן-עמי צרפתי, אהרן דותן, חיים ברוך רוזן. היא כתבה את עבודת המוסמך בנושא "הגזרות העלולות במשנה על פי כתב יד לו בהשוואה למקרא ולארמית הארצישראלית" בהדרכת גדעון הנמן.

במקביל ללימודיה לתואר השני בבר-אילן למדה גם בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים אצל זאב בן-חיים, יחזקאל קוטשר, חיים רבין ושלמה מורג. את עבודת הדוקטור כתבה שורצולד במחלקה לבלשנות באוניברסיטת טקסס באוסטין בנושא "Lexical representations, phonological processes and morphological patterns in Hebrew" בהדרכת רוברט ד' קינג (תשל"ג).

לאחר סיום הדוקטורט שבה ארצה והצטרפה לסגל המחלקה ללשון העברית וללשונות השמיות באוניברסיטת בר-אילן. שורצולד לימדה קורסים בנושאים מגוונים כגון תורת ההגה והצורות, העברית החדשה, כתיבה אקדמית, לשון ספרות הילדים, בלשנות חברתית (סוציו-לינגוויסטיקה) ומגע בין העברית לספרדית-יהודית. בשנת תשמ"ג נתמנתה לפרופסור חברה ובשנת תשנ"ג – לפרופסור מן המניין. היא כיהנה בראשות המחלקה בשנים תשסו–תשס"ז ותשס"ט–תש"ע. הייתה חברה בוועדה המרכזת, בוועדת המשמעת, בוועדת המינויים, בוועדת הוצאת הספרים ובוועדה לתלמידי מחקר.

שורצולד לימדה גם במכללת תלפיות והייתה ראש המחלקה למדעי הרוח, ראש ועדת ההוראה, ראש ועדת המחקר וחברה בהנהלה האקדמית של המכללה. בשנת תשס"ה נבחרה שורצולד חברה יועצת באקדמיה ללשון העברית, ובשנת תשע"א הפכה לחברה מלאה[2]. משנת תשע"א היא יושבת ראש הוועדה למונחי הבלשנות[3].

הייתה מרצה-אורחת באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, באוניברסיטת יורק בטורונטו ובאוניברסיטת אמורי באטלנטה וכן חוקרת-אורחת באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת הרווארד.

שורצולד היא כלת פרס לנדאו למדעים ולמחקר של מפעל הפיס לשנת 2015, בתחום חקר הלאדינו.

בשנת תשע"ג פרשה שורצולד לגמלאות. היא מלמדת קורסים אחדים באוניברסיטת בר-אילן גם לאחר פרישתה.

אורה שורצולד העמידה תלמידים רבים בתחום הלשון העברית, בתחום המגע בין העברית לספרדית-יהודית, בבלשנות החברתית ובחקר התרגום. בין תלמידיה, פרופ' מלכה מוצ'ניק, פרופ' רחל שיף-רוט, ד"ר חגית אביעוז, ד"ר איילת יפת, ד"ר אלונה כהן, ד"ר תמי יאיר, ד"ר אורית אור, ד"ר רקפת דילמון, ד"ר ניבי גומל, ד"ר דליה כהן-גרוס, ד"ר דרור בן-אריה, ד"ר אפרת שטיין, ד"ר צפורה שפירא, ד"ר עליזה לזרסון, ד"ר רחל ליברמן וד"ר רוביק רוזנטל.


אורה (רודריג) שורצולד נשואה ליוסף שורצולד, חוקר פסיכולוגיה חברתית-ארגונית, גם הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן. לזוג בן ובת ונכדים.

מחקריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורה שורצולד היא מחלוצי התיאור הסינכרוני של דקדוק העברית בת זמננו. המורפולוגיה, הפונולוגיה, תצורת המילים ויחסי הגומלין בין המערכות האלה הם התחומים המרכזיים ביותר של מחקריה. שורצולד הגדירה את ההבחנה בין גזירה לנטייה, עמדה על התניות בבחירת צורת הנקבה[4] וצורת הריבוי[5], על מעמדן של צורות ספציפיות, כגון סיומת ayim-[6], סיומת ut-[7] ומקור מוחלט[8] בדקדוק ובמילון של העברית המודרנית, על משמעות הבניינים ועל זיקה בין ייחוד הצורה לייחוד המשמעות, כגון של בניין נפעל[9]. היא תיארה את חוקי ההטעמה[10] ואת חוקי צרורות העיצורים[11] בלשון המדוברת. שורצולד ייחדה מחקר נרחב לחוקי בגדכפ"ת בעברית, בייחוד במערכת הפועל, בהיבט מורפו-פונולוגי וגם בהיבט בלשני-חברתי[12]. היא עסקה בשאלת מעמדו של השורש בעברית בהיבטים מגוונים.

אורה שורצולד נדרשה לכמה סוגיות תחביר: הגדרת הנשוא המורחב[13], התניות ליצירת משפט הייחוד[14], המשפט החסר והמשפט הסתמי[15], השמטת ב' היחס בביטויי זמן כמו "שנה שעברה" במקום "בשנה שעברה"[16] ועוד.

שורצולד חקרה את הרכב אוצר המילים בעברית בת ימינו: את שיעורן של מילים מן הרבדים הקדומים, בעיקר מן המקרא[17], את משקל ההשפעה הזרה[18], את הקריטריונים הדקדוקיים לזיהוי היסודות השאולים ואת הדמיון בין המילים הזרות למילים לא משולבות כגון ראשי תיבות, שמות פרטיים, מילות משחק ומילות סלנג[19].

שורצולד דנה בסוגיות מגוונות של הבלשנות החברתית (סוציו-לינגוויסטיקה). היא כתבה סקירה רחבה על גוני הלשון המצויים בעברית בת זמננו על פי מוצאם של הדוברים, מעמדם החברתי, מינם, עיסוקיהם, דתם ורמת דתיותם ועל פי נסיבות השימוש בלשון[20].

אחדים ממחקריה נתייחדו ללשון ספרות הילדים, בפרט של עודד בורלא[21]. בעקבות ניסיונה בהוראה ובהכוונת תוכניות הלימודים בלשון פרסמה שורצולד מאמרים על הנורמטיביות, על מדיניות הלשון ועל דרכי הוראת הדקדוק, הכתיב ואוצר המילים[22]. היא כתבה גם סקירות על מצב המחקר בעברית החדשה לענפיו[23].

מחקריה בלאדינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר עיסוקה של אורה שורצולד בספרדית-יהודית מתמקד בטקסטים ליטורגיים ורבניים.

בשנות השמונים, בדקה 48 מהדורות ונוסחים של תרגומי לאדינו לפרקי אבות שהתפרסמו מן המאה השש עשרה עד המאה העשרים באיטליה, בהולנד, בלונדון וברחבי האימפריה העות'מאנית באותיות עבריות ולטיניות, ועמדה על ההבדלים בין המהדורות. היא מצאה שיש הבדלים בין המהדורות לפי אוכלסיית המשתמשים, המקום והזמן[24].

בהמשך חקרה שורצולד את תרגומי לאדינו להגדה של פסח ב-19 מהדורות שנכתבו באותיות עבריות. אחד הממצאים היה שתרגומי ההגדות מאיטליה דומים לתרגומי האימפריה העות'מאנית יותר מן התרגומים לפרקי אבות. לפי מסקנתה, מסורת הקריאה של ההגדה בחיק המשפחה שימרה את המסורת העתיקה יותר מאשר טקסט פרקי אבות שהיה למדני ונלמד בחברת גברים בלבד[25].

במחקריה על תרגומי הלאדינו לתנ"ך הוכיחה שורצולד שתרגומים אלו אינם ממשיכיהם של תרגומים ספרדיים בימי הביניים אלא ממשיכי מסורת תרגום מילולית בעל פה שהחלה בימי הביניים בקרב היהודים, ואילו כל אחד מתרגומי התנ"ך הספרדיים נעשה באופן עצמאי, גם אם מחבריהם היו יהודים[26].

במאמרים אחדים בדקה שורצולד את תכונותיהם המיוחדות של הכתבים הרבניים כגון ילקוט מעם לועז, תרגום "שולחן הפנים" (עיבוד ללאדינו של שולחן ערוך), תרגום חובת הלבבות וספרי מוסר, פרשנות והלכה אחרים.

אורה שורצולד עסקה גם בסידורי נשים בלאדינו, בפרט בסידור מסלוניקי מן המאה השש-עשרה מאת הרב מאיר באן בנשת מסלוניקי[27]. שורצולד העתיקה את הסידור, תעתקה אותו לאותיות לטיניות, תרגמה אותו לעברית והקדימה לו תיאור מדעי, ואלדינה קינטנה הוסיפה מאמר על מאפייני הלשון של הסידור. הספר יצא לאור בהוצאת מכון בן-צבי[28].

שורצולד עמדה על יחסי הגומלין בין העברית לספרדית-יהודית בהיבטים רבים, החל בדרכי השילוב של הרכיב העברי והארמי בטקסטים בלאדינו מסוגות שונות וכלה בהשפעת הספרדית-היהודית על העברית המדוברת בת זמננו.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דקדוק ומציאות בפועל העברי. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 1981.
  • תרגומי הלאדינו לפרקי אבות: עיונים בדרכי התרגום מלשון חכמים לספרדית-יהודית (עדה ולשון יג), מאגנס, ירושלים תשמ"ט.
  • שורצולד-רודריג אורה ומיכאל סוקולוף. מילון למונחי בלשנות ודקדוק. רכס, אבן יהודה תשנ"ב.
  • העברית בת-זמננו א, ב. יחידות 9–10 בקורס פרקים בתולדות הלשון העברית, החטיבה המודרנית. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ד.
  • רשמי מחקר: הנחיות לכתיבת עבודה סמינריונית. מהדורה משופרת ומעודכנת, רמת גן תשע"ה.
  • Modern Hebrew. LINCOM EUROPA, München 2001.
  • פרקים במורפולוגיה עברית. 12 יחידות לימוד בארבעה כרכים, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשס"ב.
  • מילון ההגדות של פסח בלאדינו (עדה ולשון כז), מאגנס, ירושלים תשס"ח.
  • סדר נשים: סידור תפילות בלאדינו, סלוניקי, המאה השש עשרה, מכון בן-צבי, ירושלים תשע"ב.

ספרים בעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורה שורצולד יזמה וערכה שלושה ספרי יובל:

שורצולד ערכה את כתב העת בלשנות עברית בשנים תשל"ד–תשל"ט ובשנים תשמ"ג–תשמ"ד; חזרה ונתמנתה לעורכת כתב עת זה בתשע"ה. היא נמנית עם עורכי האנציקלופדיה ללשון העברית ולבלשנות (EHLL)[29] וכתבה ערכים רבים לאנציקלופדיה זו.

ספרים וחוברות נוספים בעריכתה

  • בצהרי יום ג', תקצירי ההרצאות בסמינריון המחלקתי בשנים תשנ"ה–תשנ"ו, אוניברסיטת בר-אילן
  • איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות, כרך ג' בעריכת תמר אלכסנדר, יוסף טובי, זיוה עמישי-מייזלש ואורה שורצולד. האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ח ‬
  • דברי הכנס השמונה עשר של החוג הישראלי של החברה האירופית לבלשנות, חוברת 14, רמת-גן 2002
  • דברי הכנס ה-20 - 22 של החוג הישראלי לבלשנות, חוברת 16, רמת-גן 2007

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחקרים בעברית החדשה ובלשונות היהודים מוגשים לאורה (רודריג) שורצולד, בעריכת מלכה מוצ'ניק וצבי סדן, ירושלים תשע"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים
הרצאות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשימת חברי הנהלת החוג הישראלי לבלשנות על שם חיים רוזן, באתר החוג
  2. ^ אורה שורצולד, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ הוועדה למונחי בלשנות, באתר האקדמיה ללשון העברית
  4. ^ O. Schwarzwald (1982). "Feminine Formation in Modern Hebrew". Hebrew Annual Review 6: 153–178. 
  5. ^ O. Schwarzwald, Grammatical vs. Lexical Plural Formation in Hebrew, Folia Linguistica XXV: 1991, pp. 577–608
  6. ^ א' (רודריג) שורצולד, 'מילים בסיומת +_יים בעברית: צורתן, יצירתן ושימושיהן'. מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג (בעריכת משה בר-אשר). האוניברסיטה העברית ומוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ו, עמ' 341–358.
  7. ^ S. Bolozky & O. (Rodrigue) Schwarzwald, On the Derivation of Hebrew Forms with the +ut Suffix. Hebrew Studies 33: 1992, pp. 51–69
  8. ^ א' שורצולד, לשימושי המקור המוחלט בעברית החדשה, לשוננו, נג, תשמ"ט, עמ' 107–112
  9. ^ O. (Rodrigue) Schwarzwald, The Special Status of Nif'al in Hebrew, Current Issues in Generative Hebrew Linguistics (edited by Sharon Armon-Lotem, Gabi Danon, and Susan Rothstein). John Benjamins, Amsterdam 2008, pp. 61–75.
  10. ^ א' (רודריג) שורצולד, נדידות טעמים בעברית המדוברת. שי לחיים רבין: אסופת מחקרי לשון (בעריכת משה גושן-גוטשטיין, שלמה מורג ושמחה קוגוט), אקדמון, ירושלים תשנ"א, עמ' 393–414.
  11. ^ O. (Rodrigue) Schwarzwald, Modern Hebrew Consonant Clusters. Perspectives on language and language Development (edited by Dorit Ravid & Hava Bat-Zeev Shyldkrot). Kluwer, Dordrecht 2004, pp. 45–60.
  12. ^ ר' "דקדוק ומציאות בפועל העברי" ברשימת הספרים
  13. ^ א' שורצולד, על הוראת הנשוא המורחב: הנשוא המורחב והאוגד, החינוך, מח, תשל"ו, עמ' 246–251; א' שורצולד, הוראת הנשוא המורחב: ניבים, מושאים, תוארי פועל ונשואים כוללים, החינוך, מט, תשל"ז, עמ' 365–372.
  14. ^ א' שורצולד, לשאלת תקינותם והיווצרותם של משפטי הייחוד בעברית, בר-אילן, יג, תשל"ו, עמ' 321–340
  15. ^ א' שורצולד, מה בין המשפט החסר למשפט הסתמי?, לשוננו לעם, ל, תשל"ט, עמ' 15–21
  16. ^ א' (רודריג) שורצולד, בין השנה שעברה לשנה הבאה: העדר יידוע והשמטת בי"ת, חלקת לשון, ספר יצחק שלזינגר, 37–38, תשס"ו–תשס"ז, עמ' 165–174
  17. ^ א' (רודריג) שורצולד,, בין לשון המקרא ללשון ימינו, העברית, נח, תשס"ט–תש"ע, עמ' 203–220.
  18. ^ א' (רודריג) שורצולד, שקיעי המילון העברי בימינו: השפעת המקורות, לשונות היהודים ולשונות העמים על העברית בת-זמננו, בלשנות עברית, 39, תשנ"ה, עמ' 79–90
  19. ^ O. (Rodrigue) Schwarzwald, Word Foreignness in Modern Hebrew. Hebrew Studies 39: 1998, pp. 115–142.; O. (Rodrigue) Schwarzwald, The Typology of Nonintegrated Words in Hebrew. SKASE Journal of Theoretical Linguistics 10(1): 2013, pp. 41–53; Innovative Elements in Newly Formed Hebrew Four-Consonantal Verbal Roots. Word-Formation across Languages, edited by Lívia Körtvélyessy, Pavol Štekauer and Salvador Valera, Newcastle upon Tyne, Cambridge Scholars Publishing 2016, pp. 311-336
  20. ^ א' (רודריג) שורצולד, גוני לשון בעברית בת-זמננו, תעודה, 18, 2002, עמ' 141–175
  21. ^ א' (רודריג) שורצולד, נונסנס, לשון ושיטה אצל עודד בורלא, פרקים, ז, תשמ"ז, עמ' 63–79; א' (רודריג) שורצולד, מודעות לשונית ונורמטיביות אצל עודד בורלא, מחקרים בלשון, ב–ג, תשמ"ז, עמ' 459–472.
  22. ^ א' (רודריג) שורצולד, נורמות של הוראה ונורמות של לשון. מחקרים בלשון העברית העתיקה והחדשה מוגשים למ"צ קדרי (בעריכת שמעון שרביט). אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשנ"ט, עמ' 383–394.
  23. ^ א' (רודריג) שורצולד, מחקרי העברית החדשה – לאן?, לשוננו, עב, תש"ע, עמ' 312–336; א' (רודריג) שורצולד, חקרי לב על חקרי לשון: מחקר העברית החדשה בהתהוותו, בלשנות עברית, 68, תשע"ד, עמ' 95–105.
  24. ^ ר' "תרגומי הלאדינו לפרקי אבות" ברשימת הספרים.
  25. ^ ר' "מילון ההגדות של פסח בלאדינו" ברשימת הספרים.
  26. ^ O. (Rodrigue) Schwarzwald, On the Jewish nature of Medieval Spanish biblical translations: Linguistic differences between medieval and post exilic Spanish translations. Sefarad 70: 2010, pp. 117–140.
  27. ^ O. (Rodrigue) Schwarzwald, Linguistic features of a sixteenth century women's Ladino prayer book: The language used for instructions and prayers. Selected Papers from the Fifteenth Conference on Judeo-Spanish Studies (edited by Hilary Pomeroy, Chris J. Pountain & Elena Romero). Department of Hispanic Studies, Queen Mary, University of London, London 2012, pp. 247–260.
  28. ^ ר' "סדר נשים: סידור תפילות בלאדינו, סלוניקי, המאה השש העשרה" ברשימת הספרים.
  29. ^ Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics (4 Vols.)