מייק גל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל גל
סא"ל מייק גל מתארח בנושאת המטוסים נימיץ במרץ 1978
סא"ל מייק גל מתארח בנושאת המטוסים נימיץ,
מרץ 1978
לידה 14 בפברואר 1928
כ"ג שבט ה'תרפ"ח
כפר מנסטרס צ'כיה
פטירה 20 במאי 2008 (בגיל 80)
ט"ו אייר ה'תשס"ח
חיפה
תאריך עלייה 28 באפריל 1948 כמעפיל באנייה נחשון.
כינוי "מייק"
השתייכות Semel palyam.jpg פלי"ם
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי
תקופת שירות 27 במרץ 1948- 31 בינואר 1979
דרגה סגן-אלוף (ים) סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
עיטורים
עיטור לוחמי המדינה

תעודת הוקרה מנשיא המדינה כאזרח מצטיין על פעילותו להעלאת יהודי מרוקו.
תפקידים אזרחיים

מיכאל גל (גצוביץ') (14 בפברואר 1928 - 20 במאי 2008) היה קצין חיל הים בדרגת סגן-אלוף. כניצול שואה שכל משפחתו הושמדה. גויס לפלי"ם תוך כדי עלייתו, שירת כמפקד פלגת ספינות סער. ושימש כרב חובל לספינה שהבריחה עולים ממרוקו. וסייע למוסד בעבודת שטח באירופה. לאחר שחרורו ניהל פעילות של המועצה לשיווק פרי הדר באירופה.

משפחה והישרדות בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר 'מנסטרס' שליד עיר המחוז 'הוסט' בהרי הקרפטים שבצ'כיה, הוריו דורה ויוסף גצוביץ' היו אנשים אמידים בעלי רכוש ואדמות בכפר. מיכאל היה בן שני מתוך ששת הילדים במשפחה. הקהילה מנתה כ-10 משפחות. גל למד בבית ספר כללי ובו זמנית גם ב"חדר".
ב-1939עם פרוץ המלחמה, גויס האב לצבא הצ'כי ומאז נראה למשפחה רק פעם אחת. כנראה נהרג באחד הקרבות עם הפולשים. האם שנשארה לבד עם 6 ילדים ובלי האב לא יכלה להשתלט על העסקים. על האזור השתלטו ההונגרים. המצב התדרדר והתחילה רדיפה אחרי היהודים. הגברים היהודים מגיל 14 ומעלה אולצו לעבוד בתנאים קשים מאוד ביערות. האם שלחה את מיכאל ואחיו הבכור אמיל לבודפשט לעבוד במפעל רהיטים השייך ליהודי. שם נמצאו כשנה עד שהגרמנים פלשו להונגריה ואז שבו לכפר. לאחר תקופה קצרה נשלחה המשפחה לגטו ולמחנות ריכוז: אושוויץ, בריג, גרוס-רוזן ורייכנבאך. במאי 1945 שוחרר המחנה ברייכנבאך על ידי הצבא הסובייטי. מיכאל ואחיו אמיל שרדו אך שאר בני משפחתו נרצחו במחנות.

שארית הפליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השחרור נשאר גל עוד מספר חודשים ברייכנבאך ושימש כמתורגמן לסובייטים. באותה עת ידע לתקשר במרבית שפות מרכז אירופה: יידיש, הונגרית, צ'כית, רוסית, קצת גרמנית ועברית. כאשר חש שהסובייטים מתייחסים אל היהודים שאינם דוברי רוסית באופן גרוע, עזב. בקשיים ותלאות הדרך שב לכפר מולדתו מנסטרס בצ'כיה אך לא מצא שם את מקומו. אף יהודי לא נשאר ובאזור שררה אנדרלמוסיה. הסבייטים השליטו טרור קומוניסטי והאוכלוסייה המקומית לא שמחה על שובם של היהודים. חלקם רצו להמשיך ולהחזיק ברכוש היהודי, שהשתלטו עליו בשנות המלחמה. גל לא הבליג על כך ועל רקע זה היו לגל קטטות רבות. כעבור חודש פגש את אחיו אמיל ויחד החליטו להצטרף אל הדוד מצד האם מקס במרכז צ'כיה. לאחר כחודש הרפתקאות וסיכונים בדרכים תוך גניבת גבולות רומניה והונגריה הצליחו להגיע לקרובים.

האחים שהו אצל הדוד מקס[1] כשנה עד 1946. שם נודע לגל שיש אפשרות להבריח את הגבול, לעבור למחנות פליטים בגרמניה ושם מתחילה הדרך לארץ ישראל. האח והדוד לא התלהבו מהרעיון. בצ'כיה שאחרי המלחמה גל חווה המשך לשנאת יהודים והחליט שאינו מוכן יותר לחיות בין גויים. יצא לדרך והצליח להגיע למחנה עקורים יהודים באזור הכבוש על ידי האמריקנים בגרמניה.

גל התרשם שבמחנה שלטו עסקנים יהודים, מושחתים. ראשי המחנות קיבלו משלוח מזן וסיגריות, בגדים וכו' מכל מיני ארגונים כולל אונר"א עבור הפליטים אך הם מכרו את הרוב לגרמנים הרעבים. המחנה היה מפולג בין מפלגות ומחנות: השומר הצעיר, גורדוניה, פרטיזנים לוחמים, בית"ר ובית"ר הצעירה וכולם נלחמו בכולם. גל הצטרף לבית"ר הצעירה אך מאחר שנחשב לבית"רי לא קיבל עדיפות בעלייה. לאחר דחיות מספר הבין את המצב, התוודע לאפשרות לצאת ממחנה הפליטים, בתנאי התחייבות לעבוד שנתיים במכרה פחם בבלגיה.

העבודה במכרה הפחם הייתה קשה מאוד. כל היום עבודה פיזית קשה בעומק של מעל 1000 מטר מתחת לאדמה. התמורה לעבודת הכורים הייתה זעומה והספיקה רק למזון ומגורים בצריפים.

גל מצא את עצמו היהודי היחידי במחנה של כורי הפחם. איתו נמצאו ערב רב של אנשים קשים בני לאומים שונים: רוסים עריקי הצבא האדום, אוקראינים ששירתו בצבא הנאצי, מרוקאים, תוניסאים ואחרים. העבודה הקשה ויותר מכך הבידוד האישי גרמו שלאחר כשלושה חודשים סירב לעבוד יותר. הוכנס לבית סוהר בעיר מונס ולאחר מכן הועבר למחנה מעצר Petit Chateau, על יד בריסל במגמה להחזירו לגרמניה. כדי להימנע מכך חתם על התחייבות לעבודה במכרה פחם אחר בקרבת לייז', באותה עיר חייתה קרובת משפחה שלו. במכרה בלייז' עבד גל כשלושה חודשים ואז נודע לו שאפשר להגיע למחנה עלייה בדרום צרפת על ידי הברחת הגבול. לאחר שבועות של גלגולים והרפתקאות בדרכים כולל מעצר, הגיע גל למחנה בנדול (Bandol) בריביירה הצרפתית.

עליה ופלי"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נחשון (אוניית מעפילים)

במחנה המעפילים בבנדול פגש גל את אברהם הראל (סיקורל), שהיה אחראי לאספקת מזון למחנה. התנדב להוביל חלב מהכפר אל המחנה. הדבר נעשה כל בוקר על גבי תלת אופניים וכך נהפך עוזר לענייני מזון.

בתחילת מרץ 1948, שובץ גל באוניית המעפילים Tadorne שנעשתה "נחשון". לגל הייתה זאת הפעם הראשונה להימצא על אנייה ועל הים בכלל. גל נוכח שהמפקד יוסף אלמוג[2] (אז פינצ'וק). מחלק פקודות והוראות אך המעפילים שלא הבינו עברית לא שעו לדבריו. גל פנה אל מפקד האונייה בעברית ספרותית כפי שקרא בתנ"ך והציע את שירותיו כמתרגם. מיד המשיך ופנה למעפילים ביידיש "דאר קפטיין אוטגיזוקט... " והכל הסתדר לשביעות רצון. גל שכבר היה לו ניסיון כאיש צוות המחנה התקבל ברצון לצוות מלווי האנייה. כך ביום ההפלגה הראשון נעשה גל לאיש פלי"ם והחל את הקרירה הימית לכל חייו.

משימה ראשונה - קליטת המעפילים ומיקומם באנייה. הקצאת מקום ל-530 מעפילים לדרגשי שכיבה צפופים שהותקנו במחסן המטען שהיה צר ובלתי מאוורר. השטח שהוקצה לכל אדם היה צר ביותר, אבל אנשים לא התלוננו. רבים מהמעפילים הקיאו. גם גל הרגיש קצת משונה, אבל לא ידע למה לייחס זאת. כמי שנולד בהרים והסתובב ביבשת לא היה לו מושג על מחלת הים או שבים צריך להרגיש לא טוב.

משימה שנייה – חלוקת מזון ומים בגמר העמסת המעפילים, התרשם מפקד האונייה אלמוג שניתן לסמוך על גל. והפקיד בידיו את מפתחות מחסן המזון והמים. קיצוב המים היה הגזירה הכי קשה. רוב האנשים התייחסו לחוסר המים בהבנה, אך היו חלק שהתלוננו. בסה"כ התנהגות המעפילים הייתה טובה.
תקלות לספינה - כבר בניתוק החבל ביציאה מהחוף ארעה תקלה. החבל נתפס במדחף והספינה לא יכלה להפליג. היה מחניק בבטן האוניה, אחר כך אירע קלקול בדוודים והמעפילים הועברו לאונייה "יחיעם", והספינה הפליגה לנמל בסטיה בקורסיקה לתיקונים. לגל הייתה זו הזדמנות להכיר נושא חדש. הוא נהנה מהיחס של אלמוג והמלווים האחרים. תקופת התיקונים נוצלה ללימוד השפה העברית המדוברת ומושגי ימאות בהדרכת המפקד יוסף אלמוג.

בגמר התיקונים בקורסיקה חזרה הספינה לבנדול כדי לקלוט כ-550 איש. והפעם הביצוע היה מוצלח, ההפלגה לארץ ישראל נעשתה ללא אירועים מיוחדים. גל היה עסוק מאוד בחלוקת מזון. הקושי העיקרי למעפילים היה הקיצוב במים.

כיומיים לפני חופי ארץ ישראל, גבר המתח. מ-26 באפריל משחתות בריטיות ליוו את הספינה. ההשתלטות הבריטית התבצעה בלילה בכוח רב וביעילות רבה. המלווים וגל בתוכם וגם חלק מהצוות הצרפתי ירדו לסליק שהוכן למטרה זאת בחרטום האוניה. הסליק היה מוסווה היטב ולמרות חיפושי הבריטים הם לא התגלו. כעבור כמה שעות בסליק עלו אנשי פלוגת הנמל ויחד איתם ירדו המלווים וגל בתוכם לחוף ללא קשיים. טנדר הביא אותם למלון "כרמליה קורט" ברחוב הרצליה בחיפה. חיפה הייתה המעוז האחרון של הבריטים בארץ ישראל. במלון גרו גם קצינים בריטיים והרחובות היו מלאים בריטים בעיקר בעיר התחתית ובנמל חיפה.

הימים הראשונים של התאקלמות היו לגל כמו חלום, הוא הרגיש כאילו נולד מחדש. כולם דיברו עברית, גם נהג האוטובוס ובכלל, שהיו אוטובוסים. עד אז תיאר לעצמו את ארץ ישראל כפי שקרא בתנ"ך ונוכח כי נראתה בדומה לאירופה. לגל לא היו אז קרובי משפחה בארץ מלבד המלווים לא הכיר איש. האלחוטאי באנייה שלום בורשטיין היה בן קיבוץ יגור והזמין אותו להצטרף. גל ביקר אצלו כמה ימים, אך לא מצא את מקומו שם. כעבור זמן הצטרף לפלוגת הנמל, כמסגרת כללית שהייתה כבר בפירוק.

חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות

לגל נודע על הקמת חיל הים. משרד הגיוס היה ברח' הנמל והאחראי היה יהודה בן-רון אותו הכיר. היות שלא היה לו בית התמקם במקום המיועד למחנה חיל הים בין חברת החשמל לבית חרושת "שמן". קודם הייתה שם "קרנטינה" של בקר. חלק מהמקום היה תפוס על ידי חולי הנפש אשר הועברו לשם מבית הסוהר בעכו. מאחר שלא היה מבנה פנוי, התמקם תחת עץ דקל יחד עם כלב דני גדול.
כעבור כשבועיים פינו את חולי הנפש ובמקומם הגיעו צעירים ששוכנו באוהלים ואנשי הפיקוד[3] מיד הוחל בארגון המחנה. היה דרוש אחראי למחסן הנשק וגל התנדב. אף על פי שלא הייתה לו הכשרה אבל אהב את נושא הנשק. במשך הזמן למד להפעיל סוגי נשק שונים, רימונים, וגם מקלע 0.5. במהלך מלחמת העצמאות השתתף גל בקרבות שבהם השתתפו כוחות מחיל הים. כאחראי על הנשקיה תמיד ידע על המבצעים - כי באו לקחת ממנו נשק - והצטרף אליהם.
מבצע נמל - לפני כיבוש טנטורה אספו קבוצת לוחמים בפיקודו של מנחם כהן.[4] גל נבחר להיות מפעיל המקלע 0.5. הקבוצה עלתה לספינת דיג "כריש" של מושב מכמורת,[א] ובערב הפליגה לטנטורה. בלילה כאשר התחיל הירי, המפקד מנחם כהן נהרג מפליטת כדור.[5] בסיום הפעולה החליט יגאל להפליג לקיבוץ נווה ים, משם הובאה סירת חתירה שהעבירה את מנחם כהן הפצוע למרפאה של הקיבוץ ושם התברר כי מת. ואז הועבר במשאית של הקיבוץ לבית חולים רוטשילד בחיפה.

לאחר קום המדינה עבר מחנה חיל הים לבת גלים ושם הנשקיה הייתה גדולה יותר וגל קיבל שני עוזרים. הגיעו רובים ומקלעים MG34 מצ'כיה וגם חלק מהשלל של מבצע שודד. בסוף ספטמבר 1949 סיים את שירות החובה וגויס לקבע.
במשך הזמן העברית שלו השתפרה וגל הגיש בקשה לקורס חובלים אבל הרמה שלו לא הספיקה ולכן נשלח לקורס מפקדי תותחים בטירת הכרמל. לאחר הקורס הוצב על הק-18 אח"י וג'ווד כתותחן. בשנת 1950 התקבל לקורס חובלים מחזור ג' שהתחיל בבה"ד 1 והמשיך בבה"ד חיל הים.. בקורס היה לגל מאוד קשה כי כל החניכים היו בוגרי תיכון, אבל היו ביניהם שעזרו לו.[6] ב-1953 סיים גל בהצלחה את הקורס והוצב לשייטת הטרפדות שובץ כסגן מפקד טרפדת שנוצרה בבריטניה. מפקדו היה מושי כץ, ששימש לו כמורה טוב, בעיקר בנושא ימאות ושליטה בתמרון כלי השיט. גל התלהב מאוד מהטרפדת, מהמהירות וכח האש.
תקרית כנרת - בשנת 1954 נשלחו אנשי הטרפדות לפלגה 788 בכנרת. גל היה מעורב בתקרית נגד המוצבים הסורים כאשר יצאו הוא וכריש בסירת דיג קרוב מאוד לחוף המזרחי וגירו את המוצבים הסורים לפתוח בירי. לאחר מכן פתחו ספינות המשמר בירי מתותחים שהותקנו בהם למטרה זו.[7]

מבצע ירקון – במאי יוני 1955 השתתף גל עם קצינים נוספים משייטת הטרפדות בהשטת כח הסיור להנחתה בדרום מפרץ אילת. הצוות ירד לאילת להתארגנות כחודש וחצי לפני נהמבצע.

נזק לטרפדת - גופי הטרפדות הבריטיות שנבנו מעץ ושרתו במלחמת העולם השנייה היו במצב גוף רעוע עוד בטרם נרכשו. בספינה הראשונה שקיבל לפיקודו "אח"י תנשמת (ט-212)" נפער חור בתחתית כי כנראה הפליג מהר מדי מול ים גלי ברוח דרומית מערבית. לאחר כ 24 שעות הגיע בגרירה לנמל יפו. מצב הגוף לא ניתן לתיקון והוחלט להשבית את הספינה. גל היה מאוד עצוב כי מאוד הזדהה עם הספינה. " במשך הזמן למדתי שכלי שייט יש לו "נשמה" ואפשר לאהוב אותו כמו משהו קרוב אליך והוא מחזיר לך יחס במצבים קשים." כעבור כ 5 שנים בשייטת 5 הוצב גל למפקדת חיל הים אך עבודת המטה לא התאימה לו וחיפש אתגרים אחרים.

משימת מודיעין בים האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרן מייק גל בשנת 1956

באוגוסט 1957 ביזמת סא"ל אריה ברוש ראש ענף המודיעין של חיל הים, יצא גל למשימת איסוף מידע בים סוף. שם זומנו לו כשבעה חודשים של הרפתקאות עם ספינת הדיג Negisti saba - בעברית מלכת שבא. ועם ספינת משא קטנה בשם Halkis בדגל פנמה. שתיהן עסקו בפעילות אחרת מאשר דייג או מסעות.
נראה שהכיסוי לפעילות לא היה מספיק חזק, הספינה נתפסה על ידי משטרת סודאן וגל בילה כחודשיים בכלא סודני. את הזמן בכלא ניצל כדי לשפר את שליטתו בשפה האנגלית.

משחתת וטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיב חשוב ברכישת המשחתות מהצי המלכותי הבריטי היה קבלת ידע ימי תפעולי. קציני המחלקות עברו הכשרה לתפקידם בבריטניה. לאחר שובו של גל מאפריקה נשלח בשנת 1958 עם עוד שני קצינים[ב] לקורס קציני טנ"ץ שנערך בבסיס הצי הבריטי בפורטלנד (בריטניה). כמקובל אז, בתנאי היציאה מחוץ לישראל של עובדי המדינה, שינה את שם משפחתו מגיצוביץ' לגל. הקורס באנגליה ארך כחצי שנה ועם שובו הוצב למשחתת אח"י אילת בתפקיד קצין מחלקת טנ"ץ .[ג] ולאחר כשנתיים הוצב שוב לסט"רים, הפעם כמפל"ג 915, היה מאוד מרוצה לחזור לטרפדות.

חילוץ יהודי מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע יכין
תעודת אזרח מצטיין לאות הוקרה על פעילותו של גל בסיוע לעליה. 15 במאי 1962
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

תוך כדי שירותו בפלגת הטרפדות ב-10 בינואר 1961 קרה אסון ימי לעליה ממרוקו. הספינה אגוז טבעה במיצרי גיברלטר ונספו 52 עולים ממרוקו ואלחוטאי צרפתי אחד. הברחת היהודים שם התנהלה על ידי אנשי המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים, שהיו לא כל הכשרה ימית.
לאחר האסון מינה ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ועדת חקירה של שני אנשים – מנחם כהן אז רב חובל, ואליעזר שושני מקיבוץ יפעת והוחלט להמשיך את הפעולה בים ע'י אנשי מקצוע. מפקד החיל האלוף יוחאי בן-נון הזמין את גל והציע לו להתנדב לתפקיד וגל לא היסס וענה בחיוב.

הצורך היה דחוף ביותר תוך מספר ימים התארגן לנסיעה. לפני צאתו קיבל תדרוך מדב מגן (ברצ'יק),[8] שתיאר את ארגון הוצאת אנשים בחשאי מהחוף המרוקאי. כשהגיע לפריז פגש את משה רבינוביץ' שהיה ממונה על המבצע הימי מטעם המוסד. גל השתלב בעבודת המוסד שהיה אז בראשותו של איסר הראל, והייתה לו תחושה של כמו משפחה. הוא התרשם מההתלהבות והמסירות וכולם נתנו לו הרגשה של שיוך ותמיכה. רבינוביץ' חכר בנאפולי ספינה של כ 500 טון - שכונתה קוקוס כאסוציאציה לאגוז שטבעה - גל קיבל את הפיקוד בנמל Portici ליד נאפולי והפליג לכיוון גיברלטר. ההפלגה נמשכה כשבוע והייתה רצופה סערות החל מהים הליגורי ואחר כך בסערת מיסטרל. רק מערבה לאיים הבלאריים נרגע קצת הים. בגיברלטר נפגש עם משה רבינוביץ', מנחם כהן ואליעזר שושני ואיתם גובשה תוכנית העבודה .

הנסיון הראשון להוציא יהודים, בחוף האוקיינוס האטלנטי, ליד אגדיר, נכשל. הים לא סער במיוחד אבל גלי החוף היו אדירים ולא אפשרו גישה ויציאת סירות. הספינה חזרה לגיברלטר ושם פגש לראשונה את מפקד המבצע כולו, מטעם המוסד, אלכס גתמון[9] במקום הוחלט שגל יטוס למרוקו וינסה לאתר חופי מילוט מתאימים.
במרוקו אז, ישראלי נמצא בסכנה מתמדת. ההסתה נגד ישראל בפרט ונגד יהודים בכלל הייתה בשיאה, הנאצריזם שלט ברחוב, המלך מוחמד החמישי - שנחשב מגן היהודים מחד אך התקרב לנאצר מאידך- נפטר ויורשו חסן השני טרם שלט בעינינים. במרוקו נותרו כ 135 אלף יהודים, פזורים ברחבי מרוקו, רובם במרחקים גדולים מהמרכז. חוקקו חוקים נגד יהודים בדומה לחוקי נירנברג.[10]

גל הגיע למרוקו, סייר בחופים ומצא חוף מתאים. כל שנת 1961 הוצאו ממרוקו עולים בדרך הים בעיקר. בשנים 1962–1963 גם בדרכים אחרות. גל בספינתו העביר את העולים לגיברלטר, משם טופלו על ידי הסוכנות היהודית. סה"כ 73,000 עולים. כאות הערכה לפעילותו הוצג מייק גל בפני נשיא המדינה יצחק בן-צבי לאחר שהומלץ על ידי ועדה בראשות משה שרת כאזרח מצטיין ואף קיבל תעודת "לאות הוקרה על פעלו המבורך בסיוע לעליה ולקליטת העולים."

חזרה לחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב-סרן מייק גל מלווה אדמירל צרפתי בביקור במפקדת חיל הים בסטלה מאריס 1966

בשנת 1963 שב גל לישראל וקיבל את הפיקוד על אח"י נגה (ק-22) ערך איתה הפלגות לאימוני חובלים במזרח הים התיכון. בשנים 1964–1965 שימש סגן מפקד אח"י חיפה (ק-38).
בשנים 1965–1966 עבר קורס פו"מ ימי מחזור י"ב. מפקד המכללה היה מרדכי גור.

ספינות סער - לאחר סיום הקורס במכללה לפיקוד ולמטה הוצב גל לצוות "שלכת" היחידה שהחלה בהכנות לקליטת הסטי"לים שנבנו אז בשרבורג. במסגרת זו יצא בחודש דצמבר 1966 עם מיכה רם וקצינים נוספים[11] לאימונים בטרפדות הצי הגרמני. הם בילו חודש ימים על טרפדות מדגם 'יגואר' שהיוו את הבסיס לספינות סער. בסיס שייטת הטרפדות הגרמנית היה בוילהלמסהבן. גל כראש המשלחת דרש מחבריו לא לדבר על נושא השואה ולא להפגין עוינות נגד הצוותים הגרמניים שמרביתם היו צעירים מלקחת חלק במלחמה.[12] אך הימאים הגרמנים העלו ביזמתם את הנושא בשיחות רבות. מפקד שייטת הטרפדות אדמירל ארנדט, אשר שימש במלחמה כמפקד צוללת בצי הגרמני, קיבל בחום רב את המשלחת והזמינה לביתו להכיר את אשתו שאביה היה יהודי.
אח"י מבטח - בחודש יולי 1967 הצטרף גל לצוות שלכת בשרבורג קיבל את הפיקוד על אח"י מבטח שהושקה למים ב-11 באפריל 1967.[ז] עם אח"י מבטח זו הסתובב בתעלה הבריטית כשישה חודשים וביצע את כל הבדיקות הנחוצות. באחת ההפלגות נפגש עם הצוללת דקר שעשתה גם היא ניסויי ים.

במלחמת ששת הימים - בתקופת ההמתנה שב גל לארץ וחזר לתפקיד סגן מפקדאח"י חיפה עם יהודה בן-צור כמפקד. המשחתת סיירה באזור החוף ובאחד המקרים גם תקפה צוללת מצרית וגרמה לה נזקים עד שזו נאלצה לשוב לאלכסנדריה. באחת ההפלגות שבתה המשחתת קצינים מצריים שניסו לעבור למצרים בסירת מפרש.
המשך באח"י מבטח – לאחר מלחמת ששת הימים חזר גל לשרבורג ועסק השלמת הניסויים וההתקנות באח"י מבטח. ב-15 בדצמבר יצאה הספינה בפיקודו של גל משרבורג והפליגה לישראל עם תדלוק בגיברלטר ובנמל אוגוסטה בסיציליה. נתיב אותו עברו ספינות הטילים אחריו.
ב 25 בדצמבר 1967 הגיעה אח"י מבטח לנמל חיפה בחיל הים הישראלי. מערכות טילי הגבריאל עוד לא היו מוכנות והספינה חומשה בשלושה תותחי 40 מ"מ. ב-25 בינואר 1968 אבד הקשר עם הצוללת דקר והמשימה המבצעית הראשונה שקיבל גל הייתה השתתפות בחיפושים אחריה. החיפושים נערכו במצב ים סוער הרבה מעל מה שהספינה הייתה מתוכננת. עם הגעת הספינה השנייה אח"י משגב מונה מיכאל גל למפקד פלגה 31 בדרגת סא"ל.
עבודת מטה - ב 1968 סיים גל את התפקיד בשייטת ספינות הטילים והוצב בענף אמל"ח במפקדת חיל הים. לאחר שנתיים שירות במפקדה הגיע גל למסקנה כי יוכל להביא תועלת רבה יותר בעבודה בשטח.
המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים – בסוף שנת 1970 לפי בקשתו הושאל גל לשירות במוסד בפעם השנייה ופעל באיטליה. במסגרת זו לקח חלק במבצע זעם האל. ושירת בו עד ינואר 1975 ופרש מצה"ל.
אוניית גלנוע - ב-1 בפברואר 1978 חזר גל לשירות קבע ושימש כמפקד האוניה אח"י בת גלים 2 בים סוף. במסגרת זו יצא עם משלחת קציני חיל הים לביקור בצי ארצות הברית בנאפולי בנושא תספוק יחידות צי בלב ים. בתפקיד זה שירת עד 31 בינואר 1979 שאז פרש לגמלאות בשנית.

באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגל רישיון רשמי כקצין ימי ראשון תעודה המספיקה לפיקוד על כלי שיט מסחריים קטנים. לאחר סיום שירותו במוסד בשנים 1976–1977 עבד בחברת ספנות בחוף ובים.

משנת 1980 עד 1988 עבד במועצה לשיווק פרי הדר באירופה. מ -1989 עד 1993, ניהל חברת בת של "אמישראגז" בניגריה. ב 1993–1998 עבד בחברה רוסית כיועץ לארגון וניהול ולאחר מכן הפסיק לעבוד.

לימודים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלימודים של גל נקטעו בגיל צעיר את ידיעותיו השלים בעצמו. לא קיבל השכלה מסודרת ברמת תיכונית או אקדמית.
היה לגל כשרון לרכוש שפות ולתקשר עם אנשים שונים. לשפות מרכז אירופה שקלט בילדותו: יידיש, הונגרית, צ'כית, רוסית, גרמנית ועברית מקראית. נוספו במשך השנים אנגלית, איטלקית וצרפתית.
גל למד והשתלם קורסים מקצועיים: בקורס חובלים של חיל הים ובקורס קציני טורפדו ונגד צוללות בצי הבריטי. כמו כן הוסמך כ'חובל ראשון' בצי הסוחר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשפחתו של גל נותר האח הבכור אמיל גצוביץ שהגיע לארץ ישראל, התגורר בכפר אתא, נעשה נהג משאיות וניהל מתקן באבן וסיד.

נישואים - בסוף שנת 1948, נודע לגל כי הגיעו עולים מצ'כיה במחנה עולים בפרדס חנה. הוא הגיע למחנה ופגש את פרידה ממשפחת ברקוביץ אותם הכיר בעבר. פרידה, נולדה בכפר 'הורינץ', במרחק כ-10 ק"מ מכפר הולדתו של גל. המשפחות היהודיות באזור הכירו וכך היה קשר מוקדם בין המשפחות. משפחת ברקוביץ נספתה גם היא בשואה. נותרו לפליטה רק פרידה עם בת דודה הנשואה שהגיעו לארץ. שותפות הגורל הביאה לאהבה ממבט ראשון. הזוג נישא והתגורר בבית נטוש ברחוב יפו בחיפה. ובשנת, 1950, נולד הבן הבכור אהרון בבי"ח "מולדה" בכרמל. בשנת 1951, עברה המשפחה לגור בשיכון צבא הקבע בקריית חיים המערבית.

מעין נקמה - בשנת 1955, בעת נסיעה ברכב צבאי ברחוב הרצל, בחיפה זיהה גל ברחוב את מי ששימש קאפו במחנה הריכוז שבו היה כלוא. עצר את הרכב והכה עם מפתח הגלגלים את האיש, מכות נמרצות. בעקבות כך נעצר הועמד למשפט אך זוכה.

דור המשך - למשפחה נולדו שלושה בנים. גל היה גאה מאוד בהם. הבכור אהרון למד בבית הספר לקציני ים עכו וסיים קורס חובלים, מחזור י"ח ונעשה קצין ים בחיל הים. גל רווה נחת והופתע, ביוני 1969, לקרוא בהארץ, ולראות את תמונתו של הבן כמצטיין בקורס קציני ח"יר השלב הראשון בקורס החובלים. הבן השני יוסי חלה בשיתוק ילדים והתגבר על כך, סיים בה"ד 1 ושירת כקצין שליטה בחיל הים. הבן הצעיר אילן למד בבית הספר לקציני ים עכו, הצטרף למשפחתו וסיים לימודי תיכון בגרמניה. שירת בפלגת דבורים בחיל הים.

נדודים - בשנת 1961, בתחילת השירות במוסד עברה המשפחה לפריז. ב-1963, חזרה לביתם בקרית חיים. בתקופת השירות השנייה במוסד עברה המשפחה בשנת 1971 למילנו, איטליה. בשנת 1974 שבו לישראל והתגוררו ברחוב 'יפה נוף' בחיפה. כשגל נעשה מנהל הלוגיסטי של החברה לשיווק פרי הדר, יצאו, בשנת 1980, לברמן גרמניה. ב-1981, עברו להתגורר בהמבורג.

בעת המגורים בגרמניה חלתה פרידה גל במחלה ממארת. הטיפולים בגרמניה לא עזרו, היא הוטסה לישראל ונפטרה בשנת 1983 (בגיל 55) בחיפה.
לאחר פטירתה של פרידה ב 1983, המשיך גל להתגורר בהמבורג. בשנת 2007 חזר לישראל. ב-20 במאי 2008 נפטר במרכז רפואי בני ציון בחיפה.

במותו השאיר אחריו גל שלושה בנים ושמונה נכדים:
אהרון גל – עוסק בהקמת תחנות כח במערב אפריקה, בתפקיד מנכ"ל החברה. החל מאוקטובר 2016, פיתוח עסקי בתחום האנרגיה והתשתיות בחברה ישראלית.
יוסי גל – סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת פרמצבטיקה מובילה.
אילן גל – מנהל הקמת פרויקט חקלאי בסנגל.

גל היה סב לשמונה נכדים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל גל, מזכרונותיו נחשון הקסטל, 'מערכות ים' 68, אוגוסט 1964, עמ' 22.
  • שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים אסופת זכרונות העפלה 1945–1948 הוצאת קרן פלי"ם, 2001, ע'162–165
  • שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ הוצאת אפי מלצר בע"מ,2000, ע' 115, 133-132.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייק גל בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספינת הדיג 'כריש' בפיקודו של יגאל ומכונאי שלמה גרנדיר.
  2. ^ הקצינים הנוספים בקורס קציני טנ"ץ היו: סרן חיים אברבנאל וסרן אברהם ארז בני מחזורו של מיכאל גל בקורס החובלים.
  3. ^ מפקד המשחתת אח"י אילת באותו זמן היה סא"ל יצחק רהב וסגן קצין מחלקת טנ"ץ היה סג"ם אלי רהב.
  4. ^ התמונה צולמה במיוחד כך שלא ניתן יהיה לזהות את האנייה.
  5. ^ בתמונה מימין לשמאל: מייק גל, שני לא ידוע, שלישי יעקב נמרודי, רביעי אלכס גתמון, חמישי וששי לא ידוע.
  6. ^ בתמונה מימין לשמאל: משה רבינוביץ, מימי רבינוביץ', מייק גל, גב' ורדי, לא ידוע, סא"ל זלמן ורדי.
  7. ^ תעודת הסמכה רשמית כמפקד ספינת הטילים אח"י מבטח הוצאה למייק גל רק ב-1 באוקטובר 1967.
  8. ^ מימין מפקד חיל הים שלמה אראל, משמאל מפקד השייטת בנימין תלם, במרכז מייק גל מפקד הספינה מוסתר סרן מיכה רם
  9. ^ משמאל לימין רס"ן משה טבק, מהנדס המכונות רס"ן זאב בר זאב, מהנדס הגוף רס"ן עמנואל ינאי, בעל המספנות פליקס אמיו, ראש המשלחת סא"ל חיים שחל, מנהל המספנה מיסיה פואטו, קצין המכונות אריה רינת, מפקד הפלגה סא"ל עזרא קדם (כריש) ומפקד אח"י מבטח מייק גל,
  10. ^ מימין לשמאל רס"ן יגאל בר-יוסף, סא"ל מייק גל, אל"מ אלי רהב מארח מאנייה, אל"מ שאול חורב ואל"מ מיכה לצרוס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדוד מקס שניצל מהשואה עזב מאוחר יותר את צ'כיה והתגורר בקנזס סיטי בארצות הברית.
  2. ^ אלמוג יוסקה, באתר הפלמ"ח.
  3. ^ פיקוד המחנה היו: שאול רוזילי (מפקד), אדי שקוואל (סגן), שליל (ג'ינג'י) ויהודה איגרא (רס"ר).
  4. ^ לא צ'רצ'יל.
  5. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת העצמאותהוצאת עמותת חיל הים 2002, ע'109-108.
  6. ^ את הקורות בקורס חובלים ג' מתאר דוד מגורי כהן בספרו צעד אחד קדימה הוצאת אפי מלצר,2015, ע' 54-48.
  7. ^ דוד מגורי כהן, ע' 58-57.
  8. ^ שמואל ינאי ויוסף אלמוג השערים פתוחים, זכרונות דב מגן (ברצ'יק) ע' 322-319.
  9. ^ סיפורו של לוחם נועז אלכס גתמון באתר ההתנגדות היהודית.
  10. ^ "מבצע יכין" – 50 שנה להעלאת יהודי מרוקו ישראל הסיפור המתועד, ארכיון המדינה.
  11. ^ הקצינים הנוספים בביקור בשייטת הטרפדות הגרמנית היו קציני המכונה מאיר לוין ונחמיה הר-פלד
  12. ^ נחמיה הר-פלד הפלגות בשייטת הטרפדות בצי הגרמני 1967 באתר משמר המורשת הימית.