צבי קינן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי קינן
קוחנסקי
ZviKenanFrenchAdmiral.jpg
מפקד שייטת המשחתות אל"ם צבי קינן לוחץ את ידו של אדמירל קבנייה מהצי הצרפתי בהגעת שייטת המשחתות לנמל טולון, 1959.
לידה 10 ביולי 1921
ד' תמוז ה'תרפ"א
לודז' שבפולין
פטירה 16 במרץ 2014 (בגיל 92)
י"ד אדר ב' ה'תשע"ד
הרצליה
תאריך עלייה 1934
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי
תקופת שירות 19481961
דרגה אלוף-משנה (ים) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד פריגטה
ראש ענף המודיעין הימי
נספח צבאי באיטליה ונציג חיל הים במערב אירופה
ראש מחלקת ים
מפקד שייטת המשחתות
סגן וממלא מקום ראש אגף המודיעין בצה"ל.
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
עיטורים
עיטור לוחמי המדינה
אביר לגיון הכבוד של הרפובליקה האיטלקית
תפקידים אזרחיים
מנהל החברה הממשלתית לתיירות
יו"ר רשות הנמלים והרכבות
מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר
ונשיא אגודת יורדי ים זבולון
הנצחה
דגם 'שרה A' במוזיאון ההעפלה וחיל הים

צבי קינן (10 ביולי 1921 - 16 במרץ 2014) היה ימאי, קצין בכיר בחיל הים הישראלי ומנהל ישראלי. כיהן כמפקד שייטת המשחתות ראש המודיעין הימי, כסגן מפקד חיל הים, כסגן מפקד אגף המודיעין ובאזרחות נעשה מנהל החברה הממשלתית לתיירות, מנכ״ל פרדס סינדיקט, מנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר, יו"ר רשות הנמלים והרכבות, יו"ר החברות מהדרין ופרי-אור ונשיא אגודת יורדי ים זבולון.

מהלך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי נולד בלודז' בשנת 1921 כילד רביעי מתוך חמישה, לאביו אברהם קוחנסקי ואמו שיינדל מבית וויוזובסקי. אברהם קוחנסקי התמחה בתפירה עילית ונעשה בעל מפעל לייצור מעילי נשים. המשפחה חיה בתנאים טובים. צבי למד בבתי ספר תיכוניים פרטיים יהודיים שלימדו גם עברית ותנ"ך. הנער צבי עסק בספורט והצטיין בשחיה. בעקבות אחיו הגדול חיים צורף לתזמורת בית הספר כנגן הטובה.

החלטה לעלייה -חיי המשפחה היו ברמה גבוהה אף כי ראו עצמם ציונים לא מיהרו לשנות את מצבם. שני אחיו הגדולים מרדכי וחיים דרשו לעלות ונסעו כתיירים מטריאסט ונקלטו על ידי מערכת העלייה הרוויזיוניסטית. כשהוברר לאם כי חייהם בארץ ישראל קשים חיסל האב את עסקיו בפולין ועלה עם משפחתו ב-1934 דרך נמל קונסטנצה לארץ ישראל. המשפחה שכרה בית ברחוב חובבי ציון בקרבת חוף הים בתל אביב. האחים למדו נהיגה רכשו משאיות ונכנסו לתובלה. העסק היה קשה והמשברים בשנות השלושים גרמו לירידה ברמת החיים. צבי המשיך בלימודים והצטרף למועדון הספורט "מכבי עתיד" ואף התחרה כמתאגרף בנבחרת המועדון שהייתה אלופת הארץ בשנת 1936.

גיוס להגנה ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1936 התגברות המאורעות באץ גויס קינן לארגון ההגנה. בהיותו צעיר לאימוני נשק הוטלו על קינן משימות בלדרות ותצפית. הכשרה חקלאית לא משכה את ליבו והוא לא הצליח להתקבל לנמל תל אביב החדש שנוהל על ידי זאב הים (רב חובל). חברו ברוך בן-דב סיפר על בית ספר באיטליה המכשיר קציני ים ביזמת זאב ז'בוטינסקי וכי ספינת האימונים שלו "שרה א'" עומדת להגיע לנמל חיפה. על מנת להתקבל היה צורך בהמלצת מוסדות תנועת בית"ר ברץ. אבא אחימאיר ד"ר יוניצ'מן ויאיר שטרן. לאחר הסכמת בית הספר היה צורך לשכנע את ההורים. לנער צבי קינן הוצא דרכון פולני בסוף מאי 1937 הגיעה הספינה 'שרה A' עם תלמידי בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה לביקור בחיפה. קבוצה של 12 צעירים ארצישראליים וקינן ביניהם הצטרפו להפלגה רבת הרפתקאות לצפון אפריקה וחזרה לקורסיקה ואיטליה. המצטרפים בחיפה וקוחנסקי ביניהם נחשבו כמחזור ג' של בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה שבאיטליה.

=גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי הסוחר ומודיעין ימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתנדבי היישוב לצי המסחרי המגויס

בשנת 1939, לאחר סיום לימודיו החל קוחנסקי לעבוד כקדט בצי סוחר ושירת באניה דנית "Canadian Reefer". איתה הגיע גם לחוף המזרחי של ארצות הברית. השירות באוניות הסוחר בתקופת המלחמה היה מסוכן ביותר. עשרות אוניות הוטבעו בעיקר על ידי צוללות גרמניות. כאשר הגיע לנמל חיפה קיבל קוחנסקי עצה מרב החובל להשאר בבית. תשובתו הייתה " ברית כרתי עם הים; לא ארד מן האניה ולא אעזוב את המערכה, ליתן פתחון פה למלעיזנו: היהודים מוגי לב הם, נוטלים ידם מכל סכנה"[1]

ב-8 בינואר 1940 יצא עם האונייה "Canadian Reefer", מנמל חיפה עם 35,000 תיבות פרי הדר. ב-18 בחודש יורטה האוניה על ידי צוללת גרמנית ליד כף פיניסטר. המפקד הגרמני איפשר לאנשי הצוות לרדת בסירות ההצלה והטביע אותה בטורפדו. סירת ההצלה התהפכה וקוחנסקי נאסף אל סירה אחרת. לאחר שש שעות של חתירה בים נאספו על ידי אונייה ספרדית שהורידה אותו בלה קורוניה[2]. הרדיו הגרמני הודיע על הטבעת Canadian Reefer וכך נודע הדבר למשפחתו.

קוחנסקי עבר לעיר ויגו שם גויס על הקונסול הבריטי לרגל אחר אוניות גרמניות שעגנו בנמל המקומי. מספרד עבר לגיברלטר ששם תוחקר על ידי הצי הבריטי. והפליג לפורט סעיד על אניית נוסעים חמושה בדרכה לדרום אפריקה מפורט סעיד חזר לארץ ישראל.

ב-1941 התנדב לשירות במודיעין הצבאי הבריטי ושירת כמתרגם וחוקר בשפה האיטלקית. ב-1942 צורף למשלחת לסיוע לצבא אנדרס בהתארגנותם באיראן ובמזרח עיראק. באותה תקופה פנו אליו נציגי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית טדי קולק וראובן שילוח ונציגי המוסד לעלייה ב' יוסף ברפל ומשה כרמיל לסיוע במשימות ובנושאים שונים. בין השאר שימש עוזרו של אנצו סרני שארגן קבוצות ציוניות בעיראק. עם סיום מלחמת העולם חזר קינן לארץ ישראל, עבד כדייג ולאחר מכן בליטוש יהלומים.

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 התגייס קוחנסקי לחיל הים, וכמנהג הימים שינה את שמו לקינן. שירת כקצין מודיעין, מונה לעמוד כראש ענף מודיעין והכין את הקמת המחלקה לימים מספן המודיעין הימי. ב 1951 מונה קינן כמפקד אח"י מזנק (ק-32).

ב-1952 מונה קינן לנספח הצבאי הראשון באיטליה וכן שימש כנספח ימי למדינות מערב אירופה, בתפקיד זה עסק בהצטיידות ובפיתוח אמצעי לחימה עבור שייטת 13 כדוגמת פעילותו של הקומנדו הימי האיטלקי מתקופת מלחמת העולם השנייה.

בשנים 1955 עד 1959 כיהן כראש מחלקת ים, סגנו של מפקד חיל הים שמואל טנקוס. במסגרת זו ב-1956, מונה על ידי הרמטכ"ל משה דיין, על תיאום ההכנות למלחמת סיני. קינן עמד בקשר ישיר עם אדמירל רוסה, ראש מטה הצי הצרפתי שריכז את ההכנות למבצע מוסקטיר המשותף לבריטניה וצרפת נגד מצרים.

במהלך מלחמת סיני תרם משמעותית ללכידתה של המשחתת מצרית איברהים אל-אוול. בהיותו במוקד השליטה החילי הביא המודיעין הימי מידע על שידורי המצוקה של מפקד המשחתת המצרית. קינן שכנע את מפקד חיל הים להעביר את המידע בזמן אמת למפקד שייטת המשחתות בים. כך יכול היה אל"ם שמואל ינאי לפקד על הקרב בצורה מושכלת.

פיקוד על שייטת המשחתות- בסוף שנת 1957 בשאיפה לעוד תפקיד פיקוד בים, נתמנה קינן למפקד שייטת המשחתות. פעל לשיפור הביצועים בקרב שטח ונגד צוללות של היחידה. מפקדי המשחתות שפעלו תחת פיקודו היו סא"ל מנחם כהן- צ'רציל על המשחתת אח"י אילת שהוחלף בהמשך על ידי סא"ל אלכס שור, וסא"ל יוחאי בן נון שפיקד על המשחתת אח"י יפו (ק-42) שוהוחלף על ידי סא"ל בנימין תלם, וסא"ל יצחק דביר כמפקד אח"י חיפה (ק-38). בקיץ 1957 הפליג על אח"י אילת לביקור בבסיס טולון של הצי הצרפתי. מפקד השייטת קינן התקבל בטקס ימי מלא הערכה בעקבות הפעילות המשותפת במבצע סיני. באביב 1959 הוביל קינן את כל שייטת המשחתות אליה הצטרפה גם אח"י נגה ק-22 לטולון לצורך סדרת אימונים נגד צוללות בהדרכת הצי הצרפתי. זאת הייתה הפלגת הפרידה של קינן ואחריה המשיך ללימודים ב Royal Navy Staff College בגריניץ' (לונדון).

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות באגף המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר לימודים במכללת הצי הבריטי לפיקוד המטה מונה קינן בשנת 1959 לעוזר ראש אגף המודיעין, ועסק בעבודת המטה השוטפת בחיל. המינוי היווה תקדים הצבת קצין מחיל הים בתפקיד בכיר במטה הכללי. במהלך השירות נקלע למצב מיוחד כאשר הרמטכ"ל חיים לסקוב איבד את אמונו בראש אמ"ן חיים הרצוג בעקבות אירועי כוננות רותם חדירת טנקים מצריים לקרבת הגבול בנגב שתפסה את צה"ל בהפתעה. הרצוג נאלץ לצאת לחופשה כפויה שארכה מתחילת אוקטובר 1960, ועד לסיום כהונת הרמטכל לסקוב. קינן מונה רשמית לכהונת מ"מ ראש אמ"ן, ומילא את התפקיד במשך שלושה חודשים. בתחילת ינואר 1961, מונה צבי צור כרמטכ"ל וחיים הרצוג הוחזר לתפקיד ראש אמ"ן.

קינן השתחרר מצה"ל ב-1961 בדרגת אלוף-משנה.

בחיים האזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסקי ספנות, דלק ותיירות – בתפקידו הראשון כאזרח השתתף בהקמה וניהל את חברת הספנות הישראלית All-Seas Shipping, תפקיד ממנו פרש בשל מחלוקת עם המייסדים, ב-1962. הוא עבר לנהל חברת סוכנויות דלק עד ב 1963 קיבל את ההצעה לפתח את חוף אילת שהיה אז והיום קצר וצפוף מכדי להכיל פעילות תיירות רחבה. בתקופת ניהולו את החברת לפיתוח חוף אילת תוכננו והוקמו הלגונות שערכן עלה במיוחד עם הנסיגה מסיני. ב-1968 התקדם קינן לתפקיד מנהל החברה הממשלתית לתיירות, שבמסגרתה הוקמו החברות לפיתוח יפו העתיקה, חוף ים המלח, העיר העתיקה בירושלים, עכו העתיקה, ״אתרים״ בתל אביב ורשות החרמון.

פרדסנות ורשות הנמלים – באביב 1970, החל קינן לפעול בתחום הפרדסנות ובפעילויות נילוות. בינואר 1971 מונה למנכ"ל חברת 'פרדס סינדיקט', במסגרתה התאגדו חלק ניכר מהפרדסנים הפרטיים. לגידול, אריזה ושיווק פרי הדר. החברה שימשה גם סוכן אניות למספר חברות ספנות ששרתו את הקווים לארץ. במקביל שימש חבר במועצת רשות הנמלים. ב-1976 מונה למנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר, שהייתה זרוע השיווק הבלעדית של הדרי ישראל וענפי חקלאות נוספים. באותה תקופה היה ענף ההדרים עדיין ענף ייצוא מרכזי בכלכלת ישראל. יבול ההדרים הגיע בסוף שנות ה-70 ל 1.7 מיליון טון ורובו הופנה לייצוא לכ-25 מדינות ברחבי העולם. בנוסף על תפקידיו נבחר בשנת 1980 ליו"ר מועצת רשות הנמלים, בעקבות התפטרותו של ד״ר נפתלי וידרא. באותה עת בוצע התפקיד ע״י חבר מועצה - נציג בעלי עניין- בהתנדבות. במהלך כהונתו, שנמשכה עד 1993, הינחה ופיקח את ההתפתחות העצומה של נמלי ישראל, במסגרת תוכניות אב מפורטות שנדונו ואושרו במועצה. ב 1987 הועברה לטיפולה של הרשות גם האחריות על רכבת ישראל זאת על מנת לקדם תחום שעד אז סבל מפיגור יחסי. והרשות הפכה לרשות הנמלים והרכבות.

דירקטוריונים בחברות מובילות כיהן כמנכ"ל חברת מהדרין ועד 2001 היה חבר דירקטוריון בחברה. היה חבר דירקטוריון בחברות שטראוס גרופ, ישרוטל והפניקס אחזקות.

פעילות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש כנשיא אגודת יורדי ים זבולון וארגן תחרויות שיוט לקידום הספורט הימי.

ביזמת הברונית בת שבע דה-רוטשילד הקים קינן ועד ציבורי לתמיכה בלהקת בת דור ועמד בראשו.

אוניברסיטת חיפה העניקה לקינן מעמד של 'עמית כבוד'.

תרם למוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה דגם של אניית האימונים של בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה שרה A', אליה הצטרף כקדט בשנת 1937.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 נשא לאשה את מרגלית (פולה) לבית 'בנקיה' וב 1944 נולד בנם הבכור גבריאל. בנו גבריאל קינן שירת בצוללות ונעשה מהנדס אוניות בדרגת אל"ם בחיל הים. ב 1954 נולדה באיטליה בתם אסתר לימים אסתי קינן-עופרי, זמרת מלחינה וכוריאוגרפית.

הותיר אחריו
מרגלית קינן הלכה לעולמה בשנת 2009. צבי קינן הלך לעולמו בהרצליה ב-16 במרץ 2014 ונקבר בבית הקברות קריית שאול. השאיר אחריו את בנו גבריאל קינן ובתו אסתר קינן עופרי. השאיר 6 נכדים, 3 מגבריאל ו-3 מאסתר ומהדור הרביעי 8 נינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזרא להד, ראיון מיוחד עם אל"ם צבי קינן, 'מערכות ים' 44, מאי 1959 עמ' 19.
  • צבי קינן, במבט לאחור – סיפור אישי, גבעול, 2005
  • שלמה אראל לפניך הים, סיפורו של ימאי, מפקד ולוחם, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998.
  • ירמיהו הלפרין תחיית הימאות העברית, הוצאת אפי מלצר בע"מ, מהדורה שנייה אוגוסט 2001.
  • הרפתקאות ספן יהודי צעיר, מקורות הנער התל אביבי שניצל מן האניה, "קנדיאן ריפר", הארץ 22 בינואר 1940.
  • בדרכי הים המסוכנות, המשקיף, 29 בפברואר 1940.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי קינן בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יושב שבתאי לוי (קצין) משמאל דב ישראלית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הארץ הרפתקאות ספן יהודי צעיר 22 בינואר 1940.
  2. ^ ירמיהו הלפרן, תחיית הספנות העברית, עמ' 218