אינסטינקט בסיסי

אינסטינקט בסיסי
Basic Instinct
	כרזת הסרט בישראל
בימוי	פול ורהובן
הופק בידי	אלן מרשל; דייוויד פוטנאם
תסריט	ג'ו אסטרהש
עריכה	פרנק ג'י אוריוסטה
שחקנים ראשיים	שרון סטון; מייקל דאגלס; ג'ורג' דזונדזה; ג'ין טריפלהורן
מוזיקה	ג'רי גולדסמית'
צילום	יאן דה בונט
מדינה	צרפת, ארצות הברית
חברת הפקה	Carolco Pictures, StudioCanal, Canal+, סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי טריסטאר
הקרנת בכורה	20 במרץ 1992
משך הקרנה	128 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פשע, סרט מותחן, סרט דרמה, סרט אירוטי, סרט בלשי, מותחן ארוטי, סרט להט"בי
תקציב	49 מיליון דולר
הכנסות	353 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	basicinstinct
פרסים	שני פרסי אוסקר
סרט הבא	אינסטינקט בסיסי 2
	דף הסרט ב־IMDb

אינסטינקט בסיסי (באנגלית: Basic Instinct) הוא מותחן אירוטי אמריקאי שיצא לאקרנים בשנת 1992. הסרט בוים על ידי פול ורהובן והתסריט נכתב על ידי ג'ו אסטרהש. שרון סטון ומייקל דאגלס שיחקו בתפקידים הראשיים ואילו תפקידי המשנה בוצעו על ידי ג'ורג' דזונדזה וג'ין טריפלהורן. בשלב הפיילוט עלו שמות כמו "Ice Cold" (קר כקרח) ו"Love Hurts" (האהבה כואבת). הסרט סובב סביב הבלש ניק קורן (דאגלס) שחוקר סופרת עשירה ומניפולטיבית בשם קת'רין טרמל (סטון) בחשד לרצח מאהבה^[1].

צילום והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל דאגלס לוהק לתפקיד הראשי, תמורת 15 מיליון דולר, כבר באוגוסט 1990^[2]. אך מאחר שהסרט כולל סצנות עירום וסקס רבות, שחקניות רבות להם הוצע התפקיד דחו אותו, בין השאר קים בייסינגר, ג'וליה רוברטס, גרטה סקאקי, מג ראיין, מישל פייפר^[3], ג'ינה דייוויס, קתלין טרנר, אלן בארקין ומריאל המינגוויי. במאי הסרט פול ורהובן הציע לבסוף את התפקיד לשרון סטון, איתה עבד בסרט המדע הבדיוני זיכרון גורלי ב-1990, תמורת שכר של 500 אלף דולר. באחת הסצנות המפורסמות של הסרט, סצנת החקירה, שבה סטון יושבת מול החוקרים, כשהיא משכלת את רגליה, נדהמים החוקרים לגלות שהיא אינה לובשת תחתונים. ב-2021 טענה כי לבשה תחתונים לבנים עד שהבמאי פול ורהובן אמר כי הם מחזירים אור על עדשת המצלמה, ביקש ממנה להוריד אותם, והבטיח לה שרק צל ייראה. סטון אמרה כי רק כשראתה את הסרט בחדר הקרנה עם קהל מבחן, היא התוודעה לכך לראשונה, מה שהוביל אותה לסטור על פניו של ורהובן ולעזוב את ההקרנה. עם זאת, ורהובן הכחיש את תביעתה, ואמר שהיא הייתה מודעת מראש לכך שאיבר מינה יצולם^[4].

הסרט פתח את פסטיבל קאן ה-54 בחודש מאי 1992, בנוכחות שרון סטון ומייקל דאגלס^[5].

הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה והיה לאחד משוברי הקופות של שנת 1992, עם הכנסה של כמעט 353 מיליון דולר^[6]. מבקרים רבים טענו שהסרט שימש השראה לשימוש נרחב בסקס בסרטי מתח נוספים ושימוש בפאם פטאל וגבר פגיע המגיעים בסופו של דבר למשחק חתול ועכבר. לצד ההצלחה בקופות, היה מועמד לשני פרסי אוסקר והיה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב^[7]. פרנק יוריאוסט היה מועמד לפרס האקדמיה על עריכתו וסטון זכתה במועמדות לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בחקירת הירצחו של כוכב הרוק ג'וני בוז, על ידי בלש המשטרה ניק קורן (מייקל דאגלס). החוט היחיד שלו הוא קת'רין טרמל (שרון סטון), שניהלה מערכת יחסים מינית עם הקורבן. לפי החשד, בוז נרצח בדקירות בעת קיום יחסי מין ואילו קת'רין נראתה יחד עם בוז בליל הרצח. קורן ועמיתו הבלש גאס מוראן (ג'ורג' דזונדזה) מאתרים את קת'רין על חוף הים, אך היא אינה מגלה שום אמפתיה למנוח למשמע החדשות על מותו ושני הבלשים חושדים בה. יתרה מכך, עד מהרה מגלים השניים שקת'רין תיארה באחד מספריה כוכב רוק בדוי שנרצח בעת קיום יחסי מין בעזרת דוקרן קרח - כלי הנשק שבעזרתו נרצח בוז^[1].

בעקבות החשדות, בביקורם השני הבלשים עוצרים את קת'רין ומביאים אותה לחקירה בתחנת המשטרה. מאוחר יותר בערב, נפגש קורן בפאב עם כמה מעמיתיו ומתקוטט עם הבלש טאלקוט (צ'לסי רוס). בעת הקטטה מגיעה בת' (ג'ין טריפלהורן), בת זוגו של קורן, ולוקחת אותו הביתה. כשהם מגיעים הביתה, קורן אונס את בת'^[1].

עם התקדמות העלילה, טרמל ממשיכה להטעות את החוקרים. עם הזמן מתפתח רומן סוער בין טרמל לבין הבלש קורן והיא משתמשת בכוחה המיני לחילוץ מידע פנימי מהחוקר. זמן מה לאחר מכן, נמצא השוטר טלקוט ללא רוח חיים ורבים חושדים בקורן בגלל המריבה בינו לבין השוטר המנוח. אנשים נוספים נהרגים אף הם והחקירה מעלה שמות של חשודים שונים, אך ללא הועיל. בסצנה האחרונה בסרט טרמל מקיימת יחסי מין עם קורן ומושיטה את ידה לרצפה על מנת לקחת דוקרן קרח, אך ברגע האחרון מתחרטת ולא משתמשת בו^[1].

סרטי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993, בעקבות הצלחת הסרט, כיכבה סטון במותחן אירוטי נוסף, "סליבר", אך הסרט נכשל בקופות^[8].

בשנת 2006 יצאה לאקרנים הסרט "אינסטינקט בסיסי 2", שוב בכיכובה של שרון סטון^[9]. הסרט קיבל ביקרות רעות^[6]^[10], ואף זכה בארבעה פרסי פטל הזהב, בהם פרס השחקנית הגרועה של השנה, הסרט הגרוע ביותר והתסריט הגרוע ביותר^[11].