פול ורהובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פול ורהובן
Paul Verhoeven.jpg
ורהובן, 2010
תאריך לידה 18 ביולי 1938 (בן 78)
מקום לידה אמסטרדם
עיסוק במאי קולנוע, מפיק וכותב
סוגה מועדפת סרטי פעולה, מתח, דרמה, הרפתקאות ומדע בדיוני
שנות הפעילות 1960 - היום
יצירות בולטות "רובוקופ"
"זיכרון גורלי"
"גברים בחלל"
"נערות שעשועים"
"אינסטינקט בסיסי"
"רומן הדמים"
"בלתי נראה"
פרסים פרס סאטורן
פרס פטל הזהב

פול ורהובןהולנדית: Paul Verhoeven) (נולד ב-18 ביולי 1938) הוא במאי קולנוע הולנדי. משנות השישים עד שנות השמונים היה ורהובן פעיל בהולנד והתפרסם בעבור סרטים כ"חייל של כתום" ו"האדם הרביעי". ב-1985 עבר ורהובן לארצות הברית. סרטיו הרבים של ורהובן מאופיינים באלימות ואקשן מוקצנים, אלימות וגור.

ראשית ההצלחתו ופרסומו הבינלאומי באו לו מסרטי מדע בדיוני אלימים כרובוקופ (1987) וזיכרון גורלי (1990) שיצרו ורסיות שונות של עתיד דיסטופי רווי קואופרטיבים מושחתים, ניצול וקליעים מעופפים. ב-1992 זכה להצלחה גדולה נוספת עם "אינסטינקט בסיסי" בו גילמה שרון סטון את דמותה של פאם-פטאל רצחנית. ב-1995 התרסק ורהובן לראשונה בקריירה האמריקאית שלו עם הסרט "נערות שעשועים", סרט על טיפוסה לצמרת של חשפנית. "נערות שעשועים" היה אמור להכיל כמויות כפולות מהבוטות המינית של אינסטינקט בסיסי, אולם נכשל בקופות ואצל המבקרים ואף נבחר כסרט הגרוע של אותה השנה. ב-1997 נכשל ורהובן שנית בקופות עם הסרט "גברים בחלל", סיפור מלחמתה של אנושות עתידנית בציוויליזצית חרקי ענק במאבק על הקולוניזציה של פלנטות זרות. עם זאת הסרט זכה בשנים שחלפו מאז יצירתו לשבחים רבים ומעמד של סרט קאלט. ב-2000 ביים את "בלתי נראה", פנטזיה הוליוודית מניפולטיבית ומצליחה למדי על מדען פאוסטיאני המצליח להפוך עצמו בלתי נראה ומנצל זאת על מנת לבצע מעשי זדון הנעים בין אונס לרצח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורהובן נולד ב-18 ביולי 1938 באמסטרדם לוים ונל ואן-שרדנברג. אביו היה מורה בבית ספר ואמו הייתה יצרנית כובעים. אף על פי שהוא נולד באמסטרדם, משפחתו באה מכפר הנקרא סליקר-ריבר. ב-1943, המשפחה עברה להאג, מיקום של מפקדת הגרמנים בהולנד במלחמת העולם השנייה. בית משפחת ורהובן היה כמעט בסיס צבאי גרמני המצויד במשגרי רקטות, שלבסוף פוצצו והופגזו בידי כוחות בעלות הברית. בית השכנים נפגע והוריו של ורהובן כמעט ונהרגו כאשר פצצה נפלה על רחוב סמוך. מאז אותה תקופה, ורהובן הזכיר בראיונות כי הוא זוכר תמונות של אלימות, בתים שרופים, סכנה ממשית וגופות בכל פינה ברחוב.

כילד קטן, ורהובן חווה ותיאר את המלחמה כ"הרפתקה מרגשת" והשווה את עצמו לדמותו של ביל רואן ב"תקווה ותהילה" (1987).

פול ואביו אהבו לצפות יחדיו בסרטים אמריקאים שהיו בבתי הקולנוע כמו "פיראט הארגמן" (1952). כנער, ורהובן גם היה מעריץ של קומיקס הולנדי הנקרא "דיק בוס", בקומיקס, דיק בוס הוא בלש פרטי הנלחם בפשע באמצעות שימוש בהגנה עצמית וג'יו-ג'יטסו. ורהובן בעצמו אף אוהב קומיקסים, לכן, הוא יצר קומיקס הולנדי הנקרא "הרוצח", דמות אפורה בסיפור מפורט מלא בנקמות.

בתחילת שנת 1955, ורהובן למד באוניברסיטת ליידן, שם הצטרף לאחווה הנקראת "מינרווה". עם סיום לימודיו, הוא עשה דוקטורט במתמטיקה וכימיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים קצרים (1960 - 1969)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורהובן עשה את סרטו הראשון, הנקרא "לטאה יותר מדי", סרט קצר עבור חבריו הסטודנטים ב-1960 ואף המשיך עם כך כאשר הוא עשה שלושה סרטים קצרים נוספים משנת 1961 עד לשנת 1963.

סרטי קולנוע רשמיים (1969 - 1971)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט הקולנוע הרשמי הראשון של ורהובן היה "עסקים זה עסקים" משנת 1971. הצלחתו הלאומית לא הגיעה עד 1973 עם הסרט "Turkish Delight", בכיכובו של רוטגר האוור. ב-1974, סרט זה היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר וב-1999 זכה בפרס עגל הזהב.

סרטים אמריקאיים (1983 - 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רארד סטוטמן כתב את התסריט של סרטו האמריקאי הראשון של ורהובן; "רומן הדמים" (1985), בכיכוב רוטגר האוור וג'ניפר ג'ייסון לי. לאחר מכן, ורהובן עבר להוליווד עבור תקווה גדולה של הזדמנויות ליצור סרטים רבים אחרים. במהלך עבודתו בארצות הברית, הוא ביצע שינוי רציני בעזרת שני סרטים מלאים באלימות, סגנון ויזואלי מיוחד, מתוצקבים גדולים ומלאים באפקטים מיוחדים עם "רובוקופ" (1987) ו"זיכרון גורלי" (1990). שני הסרטים הללו זכה להצלחה מסחררת ברחבי העולם ואף זכו בפרס אוסקר בקטגוריית האפקטים המיוחדים הטובים ביותר ועריכת הסאונד הטובה ביותר. אחרי הצלחת שני הסרטים הללו, ורהובן יצר את "אינסטינקט בסיסי" (1992), מותחן ארוטי אינטנסיבי ופרובוקטיבי במיוחד שנעשה לסרט ה-9 הרווחי ביותר בשנה הזו. הסצנה המפורסמת ביותר בסרט זה הייתה כאשר שרון סטון, אשר גילמה את דמות האנטגוניסטית הראשית בסרט; קתרין טראמל נמצאת בחקירה משטרתית בידי מייקל דאגלס, יושבת על כיסא, מעשנת סיגריה ופותחת את רגליה. סרט זה היה מועמד לשני פרסי אוסקר; העריכה הטובה ביותר והפסקול הטוב ביותר.

סרטו הבא של ורהובן היה "נערות שעשועים" (1995), סרט פרובוקטיבי נוסף, אשר הוכתר לאחד מבין הסרטים הגרועים בכל הזמנים. סרט זה זיכה את ורהובן עצמו בפרס פטל הזהב בסרט הגרוע ביותר של השנה והבמאי הגרוע ביותר.

אחרי "אינסטינקט בסיסי" ו"נערות שעשועים", ורהובן שב אל חיק ז'אנר סרטי הפעולה-מדע בדיוני המלאים באלימות הגרפית הבוטה והאפקטים עם סרט האקשן-מדע בדיוני משנת 1997 "גברים בחלל", המבוסס על הספר בעל אותו השם מאת רוברט א' היינליין. סרט זה היה הצלחה מסחררת עולמית נוספת ואף קיבל מועמדות לפרס האוסקר על האפקטים. בשנת 2000, ורהובן ביים סרט אימה-מדע בדיוני הנקרא "בלתי נראה" בו כיכב קווין בייקון. סרט זה היה לכישלון קופתי וביקורתי צורב אולם קיבל מועמדות לפרס אוסקר על האפקטים.

החזרה להולנד (2006 - 2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי 20 שנים במהלכן התגורר ועבד בארצות הברית, ורהובן שב לארץ הולדתו, הולנד. שם, יצר סרט דרמה הנקרא "הספר השחור" (2006). ב-25 במאי 2016, הוקרן דרמת המתח החדשה שלו "אל", העוקבת אחר אישה ההופכת לקורבן אונס ושוד בביתה ויוצאת לנקמה באדם שעשה לה זאת המבוססת על ספר הנקרא "Oh" מאת פיליפ דיג'אן.

בשנת 2016 ביים את סרטו, "היא" (Elle) בכיכובה של איזבל הופר.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורהובן ידוע כבמאי של "טעם-רע". בין השאר כונה כבר "מדען מטורף", "גאון מרושע", "סרסור פורנו", "שונא נשים", "הומופוב", "אשמאי זקן" ואף "נאצי". יש הרואים את סרטיו כמשקפים פנטזיות אובססיביות של מוח מעוות. סרטיו מרבים לעסוק באלימות ובמין בצורה בוטה ובפאתוס המעורב באיכות פופ סינתטית וסליזית. ב"נערות שעשועים" הוא מתרכז בתאוותנות אשמאית בכל איבר מוצנע של גיבורות הסיפור. ב"גברים בחלל" הוא יוצר סרט תעמולה קצבי לפאשיזם, ואילו ב"בלתי נראה" יצר סרט יקר וראוותני בעל אפקטים פורצי דרך על אדם בלתי נראה, המציץ לנשים ומנצל אותן.

אולם, כפי שציין מומחה אחר ל"טעם-רע", הבמאי האמריקאי ג'ון ווטרס: "ישנו טעם-רע טוב, וישנו טעם-רע רע". ישנו טעם-רע שהוא פשוט טעם רע, וישנו "טעם-רע" שהוא סוג של אמנות. ורהובן כנראה מאמין בכך גם הוא, משום שב-1995 היה לבמאי הראשון בהיסטוריה שהרהיב להגיע טקס ה-Razzie (פטל הזהב) על מנת לקבל את פרס הבמאי הגרוע ביותר (עבור "נערות שעשועים"). בעובדה זו יש להעיד על חוש האירוניה המפותח של ורהובן, הניכר היטב בסרטיו.

אלו סרטים, שמלבד הטעם הרע השופע, מכילים גם ביקורת נוקבת על החברה שורהובן מייצג ועל האובססיות הורהוביניות בכלל. הביקורת על מושא הביקורת באה מתוך המדיום של מושא הביקורת. ורהובן מבקר בחריפות את הקפיטליזם/סקסיזם/תרבות הפופ, אך באותה העת גם משכפל את מושא הביקורת ולובש אותו על עצמו כתחפושת או סוג של מדים סגנוניים. הוא מעז להעלות הצעות לפתרון בעיה שהוא עצמו חלק ממנה. התוצאה היא, אם כן, אירונית במידה מפליגה, ואף חתרנית - כפי שמודה ורהובן עצמו.

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פול ורהובן בוויקישיתוף