שרון סטון
.jpg) |
|
| סטון, 2007 | |
| תאריך לידה | 10 במרץ 1958 (בת 59) |
|---|---|
| מקום לידה | מידוויל, פנסילבניה, ארצות הברית |
| פרסים | לגיון הכבוד פרס אמי לבידור בפריים טיים מסדר האמנויות והספרות פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (1995) פרס פטל הזהב - השחקנית הגרועה ביותר (1994)  |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| פרופיל ב-IMDb | |
 |
|
שרון וון סטון (באנגלית: Sharon Vonne Stone; נולדה ב-10 במרץ 1958) היא שחקנית קולנוע, דוגמנית ומפיקה אמריקאית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטון נולדה במידוויל שבפנסילבניה למשפחה נוצרית ממוצא אירי וגרמני. סטון היא השנייה מבין ארבעה ילדים להוריה, רואת חשבון ותעשיין. ב-1975 סיימה סטון את לימודיה בתיכון סגרטאון (Saegertown), לאחר שלמדה בתוכנית לימודים מואצת בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת אדינבורו בפנסילבניה, אליה התקבלה לאחר מכן.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1977 עזבה סטון את מידוויל ועברה עם דודתה לניו ג'רזי, על מנת לפתוח בקריירת דוגמנות. עוד קודם לכן זכתה בתואר "מיס מחוז קרופורד" (Miss Crawford County).
לאחר ארבעה ימים בניו ג'רזי הוחתמה על ידי סוכנות הדוגמנות "פורד מודלס" בניו יורק. לאחר מכן, עבדה מספר שנים בדוגמנות, הופיעה בפרסומות בטלוויזיה לברגר קינג, קלאירול ומייבילין, אך לא רוותה נחת מעבודתה.
משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהתגוררה סטון באירופה בתחילת שנות השמונים, היא החליטה לעזוב את הדוגמנות ובחרה בקריירת משחק. היא נבחרה לתפקיד משני בסרט "אבק כוכבים" (1980), ובהמשך הופיעה בסרטים מכרות המלך שלמה (1985), Allan Quatermain and the Lost City of Gold (1987) ו"ניקו" (1988).
בשנת 1991 שיחקה בדרמה "יומן של רוצח שכיר" בכיכובו של פורסט ויטאקר, אך התפרסמה בעיקר בזכות תפקידה במותחן האירוטי אינסטינקט בסיסי (1992) וסרטים נוספים. היא המשיכה מפעם לפעם בהובלת קמפיינים מסחריים לחברות גדולות.
בשנת 2004 גילמה סטון את שילה, עורכת דין סכיזופרנית המאמינה שאלוהים היא אישה שמדברת אליה, בסדרת הדרמה "הפרקליטים".
בשנת 2016 שיחקה בסרט הפעולה "מתח גבוה" (Life On The Line) לצידם של ג'ון טרבולטה, קייט בוסוורת', גיל בלוז ואמילי אולרופ.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1984 סטון נישאה למפיק הטלוויזיה האמריקאי-יהודי, מייקל גרינבורג. הם נפרדו לאחר שלוש שנים, והתגרשו ב-1990.
ב-14 בפברואר 1998 נישאה בשנית לאיש התקשורת האמריקאי-יהודי, פיל ברונשטיין, עורך העיתון "San Francisco Examiner". הם התגרשו בינואר 2004 לאחר שברונשטיין סבל מהתקף לב חמור. לזוג ילד מאומץ. לאחר מכן, סטון אימצה ילד נוסף במאי 2005. ב-28 ביוני 2006, סטון אימצה את ילדה השלישי.
ב-2013 הגיעה סטון לביקור בארץ לחגיגות יום הולדת של נשיא המדינה דאז פרס. מלבד זאת, חגגה לבנה המאומץ (והמשותף עם גרושה ברונשטיין) בר מצווה בכותל.
סטון ידועה במעורבות ההסברתית שלה נגד מחלת האיידס. בשנת 2006 הגיעה סטון לביקור בישראל, לכבוד יום האישה הבינלאומי.
סטון המירה את דתה אל בודהיזם טיבטי.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מכרות המלך שלמה (1985)
- דמעות בגשם (1988) Tears in the Rain
- ניקו (1988)
- זיכרון גורלי (1990)
- יומן של רוצח שכיר (1991)
- אינסטינקט בסיסי (1992)
- סליבר (1993)
- הצטלבות (1994)
- המומחה (1994)
- המהירים והמתים (1995)
- קזינו (1995)
- ריקוד אחרון (1996)
- ספרה (1998)
- המוזה (1999)
- סימפטיקו (1999)
- אם הקירות האלו היו יכולים לדבר 2 (2000)
- המפתח לפחד (2003)
- נאמנות זרה (2004)
- אשה חתול (2004)
- אינסטינקט בסיסי 2 (2006)
- בובי (2006)
- אלפא דוג (2007)
- לאבלייס (2013)
- מתח גבוה (2016)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרון סטון |
שרון סטון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- לין קולינס, תרגום גיורא לשם, הומאז' לשרון סטון, בתוך הבלוג של אלי אשד באתר "רשימות", 23.5.2009
- כריס איירס, אובזרבר, שרון סטון כבר לא הביץ' של אמריקה, באתר nrg, 9 במרץ 2013
- אורי קליין, האם היצ'קוק היה מציל את הקריירה של שרון סטון, באתר הארץ, 2 במאי 2014
