אליהו בחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהו בחור
Bovo-Bukh 1541.jpg
לידה 13 בפברואר 1469
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1549 (בגיל 79)
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים גרמניה, איטליה
מונחה לדוקטורט פאולוס פאגיוס עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר דקדוק עברי וחקר המסורה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עמוד מתוך "שמות דברים", מילון עברית-יידיש-לטינית-גרמנית שהוציא אליהו בחור, איזני 1542. לחצו להגדלה.

רבי אליה בן אשר הלוי לויטה אשכנזי, המכונה רבי אליהו בחור או הבחור (י"ב באדר ה'רכ"ט 1469ו' בשבט ה'ש"ט, 1549), היה בלשן עברי וחוקר המסורה בתקופת הרנסאנס, ממדקדקי העברית בימי הביניים ומראשוני הכותבים ספרות ביידיש.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה נוישטאדט (אנ'), ליד נירנברג שבבוואריה בין 1468 ל-1472. בצעירותו עבר לאיטליה בעקבות רדיפות וגירושים נגד היהודים בגרמניה. ב-1496 שהה בוונציה, ב-1504 הגיע לפדובה, ועזב אותה ב-1509 כאשר החריבו אותה צבאות זרים. ב-1516 עבר לרומא, ושם קיבל את חסותו של אג'ידיו דה ויטרבו, מלומד נוצרי והחל מ-1517 קרדינל, ואף התגורר בביתו. בחור לימד את דה ויטרבו עברית וכתבים יהודיים, והעתיק לספרייתו כתבי יד של חיבורים יהודיים, לרבות חיבורים קבליים. קשריו של בחור עם הקרדינל תרמו לקבלת הפנים החמה שזכה לה דוד הראובני כאשר הגיע לרומא, ולסיוע שנתן הקרדינל לעריכת הפגישה בין הראובני והאפיפיור. ייתכן אף שנפגש ברומא עם מרטין לותר. ככלל היו יחסיו עם נוצרים ועם הנצרות טובים, ובהקדמה ל"ספר הבחור" שכתב, הקדיש דברי תודה לשותפו הנוצרי.

בחור התמחה בדקדוק עברי ובחקר המסורה, ולימד עברית למלומדים נוצרים נוספים שבקשו לקרוא את כתבי הקודש בשפת המקור. הוא הוזמן לאוניברסיטת פריז ללמד עברית, אך סירב משום שבימיו לא היה יישוב יהודי בצרפת. בעקבות ביזת רומא ב-1527 שב לוונציה, ועבד כמגיה בבית הדפוס של דניאל בומברג וכמורה לעברית. בסוף שנות השלושים הוזמן על ידי המלומד הנוצרי פאולוס פאגיוס לחזור לגרמניה ולפקח על בית הדפוס שבבעלותו. בחור נענה להזמנה, ובשנים 1542-1541 עבד בבית הדפוס של פאגיוס בעיר איזנא (Isny) שבוירטמברג, ובהמשך התלווה אליו לקונסטנץ. בדפוס איזנא ראו אור כמה מחיבוריו החשובים ביותר. בשנותיו האחרונות חזר לוונציה ושם מת בו' שבט ש"ט, 1549.

נכדו של אליהו בחור המיר את דתו, אך אף הוא המשיך לעבוד במלאכות הדפוס, והיה בין מדפיסיו הראשונים של ספר הזוהר (בדפוס קרמונה). בין צאצאיו האחרים של אליהו בחור נמנה מאות שנים מאוחר יותר דייוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה. דרך סב-סבו, אמיל לויטה, יהודי יליד גרמניה ובנקאי מפורסם שזכה באזרחות בריטית בשנת 1871 והתייחס כצאצא למשפחת אליהו בחור[1]. על שמו של אליהו בחור קיים רחוב בתל אביב .

פשר שמו 'אליהו בחור'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליהו בחור הוא כינוי לא שגרתי במסורת הדורות למלומד יהודי, והיו שהבינוהו כמכוון לציין שהמדובר באדם צעיר או רווק (הגם שאת חיבורו 'הבחור' הדפיס ברומא בהיותו בן 48). או אפשר והכינוי קשור לפעילותו ומקצועו כמגיה בבית הדפוס (דער בחור הזעצער). מכל מקום, אין זה רק שמו של האיש, אלא גם כינויו של חיבורו הבלשני העיקרי, הקרוי גם 'דקדוק אליהו'. בסוף ההקדמה לחיבור זה מסביר אליהו בחור את השם המוזר הזה כך: "הנה קראתי שם הספר הזה: ספר הבחור. וזה לשלש סבות: האחת - בהיות הספר הזה בחור וטוב וכלו סולת ואין בו פסולת. השנית - בעבור היותו מחובר אל כל בחור ללמוד בו בימי בחרותו, וייטב לבו באחריתו. השלישית - בעבור היותו שם כנויי משונה ובשם בחור מכונה. ועל זה אמרתי בשירי: אַחִים וְגַם רֵעִיִם, שִׁמְעוּ דְבָרַי עִם. סֵפֶר מְאֹד נָעִים, הֲיוֹם יְלִדְתִּיהוּ. יַעַן לְכָל בָחוּר, הוּא טוֹב וְגַם בָחוּר. וַאֲנִי שְׁמִי בָחוּר, בָחוּר קְרָאתִיהוּ."

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בבא ד'אנטונא – עיבוד ליידיש של "בבא דאנטונא" – הגרסה האיטלקית לסיפור האבירים "בוויס מהמפטון". ספר זה, שנדפס באיזנא ב-1541, הוא מן החיבורים הראשונים של ספרות היידיש. הספר תורגם לעברית על ידי דוד פור.
  • פאריז אונ' וינע – עיבוד ליידיש של "פאריס ווינה", סיפור פרובנסלי רב-תפוצה מן המאה ה-14, על אהבתם של אביר זוטר ובת הדופין (משפחת אצולה צרפתית). אף כי אין זה ודאי שאליהו חיבר אותו, כתיבתו מיוחסת לו, והיא נעשתה כנראה בעת שהותו בוונציה בין 1509 ל-1514.
  • הבחור או דקדוק אליהו – ספר דקדוק עברי. תורגם ללטינית על ידי סבסטיאן מינסטר, שזכה להדרכתו של בחור במחקריו בשפה העברית. נדפס ברומא ב-1518.
  • המתורגמן - מילון לארמית של תרגומי המקרא, עם הקדמה לטינית של פאולוס פאגיוס. נדפס באיזנא ב-1541.
  • התשבימילון עברי ללשון חז"ל ולשון ימי הביניים, שנתרגם ללטינית על ידי פאולוס פאגיוס ונדפס באיזנא ב-1541. חיבור זה מהווה עדות חשובה לאופן הגייתן של מילים עבריות בפי יהודי גרמניה ואיטליה בראשית העת החדשה, ואף נכללו בו ביאורים אטימולוגיים לכמה מילים יידיות.
  • טוב טעם – ספר על טעמי המקרא.[2]
  • מסורת המסורת – ספר על המסורה למקרא, שבו פירש את המונחים ואת הסימנים של המסורה וטען כי סימני הניקוד והטעמים חודשו בידי בעלי המסורה ואינם מזמן התלמוד. [1]
  • נימוקים (כלומר: פירושים) לספרי הדקדוק של ר' משה קמחי ור' דוד קמחי. את הנימוקים ל"דרכי לשון הקודש" של ר' משה קמחי העתיק אדם בשם בנימין בן יהודה ופרסם אותם בשמו שלו (פיזרו רס"ח).
  • שמות דברים - מילון עברי-לטיני-יידיש.

ספרי דקדוק נוספים שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר ההרכבה
  • לוח בדקדוק הפעלים והבנינים
  • ספר הזכרונות (קונקורדנציה, שלא נדפסה);
  • פרקי אליהו; טוב טעם (על טעמי המקרא). פזרו, דפוס גרשום שונצינו ר"פ 1520


תקופת חייו של הרב אליהו בחור על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליהו בחור בוויקישיתוף

ספריו ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]