לבן הארמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לָבָן הָאֲרַמִי הוא דמות מקראית, המתואר במקרא כבנו של בתואל בן נחור, אחיה של רבקה ואביהן של רחל ולאה, נשות יעקב. בספר בראשית (פרק כ"ד), מוזכר שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש אשה ליצחק. אליעזר מצא את רבקה ובא בדין ודברים עם בתואל ולבן. בתחילה אמרו: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (כ"ד, נ'), אך לאחר מכן נאמר שאחיה ואמה אמרו: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ(ה) וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (כ"ד, נ"ז), אולם בתואל לא מוזכר יותר בתור דמות פעילה שם.

כאשר השיג יעקב את הברכה של עשו, רצה עשו להורגו, והוא ברח בעצת אמו אל פדן ארם ללבן אחיה. לבן רימה אותו בעבודתו ובבנותיו, בספר בראשית מתואר לבן כנוכל ורודף בצע המוכן לכל מעשה רמיה. הוא מבטיח להשיא את רחל בתו ליעקב בתנאי שירעה את צאנו במשך שבע שנים. יעקב, שמודע לחוסר היושר של דודו ולאפשרות שינסה לרמותו, מדגיש כי יעבוד רק עבור "רחל בתך הקטנה", אך למרות הסימנים המפורטים, רימה אותו לבן והשיא לו את לאה במקום רחל. בתואנה כי "לא יעשה כן במקומותינו לתת הצעירה לפני הבכירה" אילץ לבן את יעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. ובסוף נשא יעקב גם את רחל וגם את לאה. אחרי שנולדו לו 11 ילדיו בחרן, ואחרי שהסתכסך עם לבן, ברח מלבן (במצוות אלוהים). לבן רדף אחריו ואחרי התרפים שרחל גנבה ממנו, רב עם יעקב, אך לא מצא את התרפים. לאחר דין ודברים עם יעקב אבינו, כרתו שניהם ברית, ולבן חזר אל ביתו.

לבן במסורת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללבן הארמי תדמית שלילית בספרות המדרש. לבן מזוהה בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין עם בעור אביו של בלעם ועם כושן רשעתיים. רבי יהושע בן לוי מזהה את לבן עם קמואל (בן נחור ואבי ארם), כמי שקם נגד האל. השם לבן מתפרש כמרושע ו"ארמי" מתפרש כאנגרמה של "רמאי". במסורת היהודית שמור ללבן מקום של 'כבוד' כנוכל האולטימטיבי, ואף שמו נדרש בהיפוך אותיות, לבן = נבל. בהגדה של פסח אף נכתב כי חטאיו של לבן כבדים מאלה של פרעה: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל" (הגדה של פסח)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]