אלכס אנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכס אנסקי
פורטרט אנסקי.jpg
לידה 26 במאי 1939 (בן 82)
ממלכת בולגריהממלכת בולגריה סופיה, ממלכת בולגריה
מדינה ישראלישראל  ישראל
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, שחקן קולנוע, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מיכל אנסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אנסקי ב-2005

אלכס אנסקי (נולד ב-26 במאי 1939, ח' בסיוון ה'תרצ"ט) הוא שחקן, קריין ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אלכסנדר אנסקי (אברבנאל) ב-1939 בסופיה שבבולגריה לגיזלה, שדרנית רדיו ושחקנית,[1] ואליעזר אנסקי, במאי תיאטרון ופעיל ציוני. החל לשחק בתיאטרון הילדים שייסד אביו, "במתנו" של תיאטרון "האהל". אנסקי הוא בוגר בית הספר הדרמטי של "הבימה". ובוגר בית הספר הגבוה לתקשורת של RCA בניו יורק. אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד ב-1977. ב-1978 פרסם בהוצאת זמורה ביתן את הספר "מכירת הליכוד", העוסק באחורי הקלעים של הקמפיין.

קריירה ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות השבעים, הגיש במשך שנים רבות את תוכנית הבוקר "שבע אפס שבע" בגלי צה"ל, שלימים ירדה מהאוויר וחזרה במתכונת מחודשת בשנת 2001. לאחר מכן שידר את התוכנית בתחנות רדיו אזוריות. עד לשנת 2005, הגיש בערבי שישי את התוכנית "שעה היסטורית" עם ההיסטוריון מיכאל הרסגור (למעלה מ-420 תוכניות). ניהל את מחלקת הקריינים של התחנה, והגיש לתקופה את התוכנית "קולה של אמא".

בשנים האחרונות, מגיש אנסקי תוכנית אישית אקטואלית, המשודרת בימי שישי ושבת. אנסקי מרבה לתרום את קולו לפרסומות רדיו, וכן מנחה טקסים וערבי ספרות ומוזיקה.

ב-2017, תקף בתוכניתו את חבר הכנסת משה גפני, שקרא לאברכים ללמוד תורה ולא להתגייס לצה"ל. לטענת אנסקי, גפני מסתמך על "מעשיות שנמצאות רק בפירושים, במדרשים – שמקצתם מדרשים מאולצים באגדות, ולא סתם מאולצים – מגוחכים, ומאחורי כולם יש אינטרס". בעקבות הדברים נשמעה ביקורת מצד הממסד הדתי, שקרא לפטרו מהתוכנית.

בינואר 2021 עזב את גלי צה"ל והצטרף לתחנת הרדיו כאן קול המוסיקה, בה הוא מגיש את התוכנית "שחרית אישית עם אלכס אנסקי".[2] תוכניתו נמצאת במרכז פולמוס באשר למידת התאמתו לתפקיד. הביקורת עוסקת בכך שבתוכנית בהגשתו מושמעים הגיגים שאינם עוסקים במוסיקה קלאסית, ושמקומם אינו בתחנת רדיו שעוסקת במוזיקה קלאסית במסגרת השידור הציבורי.[3][4]

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לקריירה ארוכת שנים ברדיו, הופיע אנסקי גם על במות התיאטרון, בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון במת השחקנים בהצגות: "אלפי", "ממלא מקום", "מכתבי אהבה", "פיגמליון", "שברי זכוכית", "עולמה של איימי", "הורדוס", "אנטיגונה", "צעקי ארץ אהובה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים" וכן הופעות יחיד במונודרמות "אני לא דרייפוס", "נבלות" ו"ברוורס". בסתיו 2014 העלה הצגת יחיד בשם "נפילה בשידור חי", שכתב אריה קרישק וביים אלכס כגן, על ימי השידור האחרונים של שדרן בכיר ונודע. ההצגה שמה דגש מיוחד על המחאה והמצוקה, (לרבות מותו של משה סילמן בהצתה עצמית). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי ישראל, כאשר אנסקי מופיע גם בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז, רומא וניו-יורק.

במשך השנים הנחה את העצרות המרכזיות בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" בירושלים.

ב-1991 הגיש אנסקי תביעת דיבה נגד אמנון דנקנר בגין האשמות על התנהגות מינית לא-תקינה, שכתב עליו דנקנר בביוגרפיה של דן בן אמוץ. התביעה הועברה לבוררות אצל טומי לפיד, שנסתיימה בהסכם פשרה.[5]

בשנת 2018 הוכרז אנסקי בין הזוכים בפרס על מפעל חיים מטעם א"מי (ארגון אמני ישראל).

בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

מאמצע שנת 2020 החל להריץ עיבוד בימתי יחיד שלו ל"כתב הגנה" לסוקרטס.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 20042005 גילם את עו"ד יגאל אפלבוים בטלנובלה "השיר שלנו". ב-2007 גילם את דב גרינבאום בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים", וגילם את רמי בסדרת הטלוויזיה "בשורות טובות". ב-2008 גילם את אבא של איה (לירון וייסמן) בסדרת הטלוויזיה "חמישה גברים וחתונה". ב-2009 גילם את אלי אלמדון ומאיר פדידה בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "האלופה". בין השנים 2009–2010 גילם את אמנון גרין, מנהל תיכון גרין, בסדרת הטלוויזיה "חצויה". ב-2010 גילם את רובי בסרטה של מיכל בת-אדם "מאיה". כמו כן תרם את קולו לקריינויות בסרטים וסדרות כמו "רחוב סומסום" ו"פנטזיה" (בגרסה הישנה והמקוצרת של סרט זה) וגם במשחק המחשב הישראלי "בעקבות המילים האבודות" (שיצרה חברת קומפדיה באמצע שנות התשעים). בשנת 2014 הוזמן, ביחד עם מוני מושונוב, לככב בסרט הבולגרי-ישראלי "רפסודיה בולגרית" שצולם כולו בבולגריה. אף שהסרט זכה לביקורות פושרות הוא עורר התרגשות רבה בקרב הקהילה הבולגרית בארץ. באביב 2016 השתתף כקריין בהפקת האופרה הקאמרית "אנה פרנק" בבימויו של אלכס כגן (ששיתף עמו בעבר פעולה במחזה "נפילה בשידור חי"). באותה שנה אף הופיע בסרטו של דני וולמן -"סיפור אהבה ארצישראלי" (בתפקיד הנשיא יצחק בן-צבי). ב-2018 השתתף בקומדיה "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה".

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסקי מתגורר עם אשתו חמוטל (מי שהייתה ראש לשכת המסחר ישראל-צרפת) ובתם מנישואיה הקודמים.

מנישואיו הראשונים, בגיל צעיר, יש לו בן אחד.

היה נשוי לשרי אנסקי, לזוג שני ילדים מנישואים אלה: העיתונאית והבשלנית מיכל אנסקי והלל אנסקי.

תקופה מסוימת חי עם במאית התיאטרון עדנה שביט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכס דורון, כזאת היתה אמא, מעריב, 20 באוקטובר 1978
  2. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏אלכס אנסקי עובר להגיש תוכנית אישית בתאגיד השידור הציבורי, באתר גלובס, 25 בינואר 2021
  3. ^ "ערוץ לולי", מכתבים למערכת "הארץ" 3.10.2021. מתוך המכתב: "בשנה האחרונה אנו עדים לשינויים דרמטיים בקול המוסיקה, שהולכים וממוטטים את התחנה. בימי חול לא משמיעים עוד יצירות שלמות. בטהובן ברהמס ודומיהם צריכים להתבייש על שהעזו להלחין סימפוניות שלמות, ושאר יצירות שזמן השמעתן עולה על חמש דקות! זה שנה שמאביסים אותנו בבליל של חלקי יצירות, כך שקול המוסיקה נהפכה לתאומת גלגל"צ. סלט ירקות שלם של קקפוניה, שעות על גבי שעות. אם לא די בכך, הנחיתו על כס המגישים גבר ואשה שמאוהבים בעצמם אנושות, ואינם חדלים מפטפטת. האחד מלהג דקות ארוכות על מזג האוויר ושאר זוטות, והאחרת מזמינה מלחינים מתים לאולפן ומדברת אל המאזינים בילדותיות, כאילו הונחתה אלינו הישר מערוץ לולי".
  4. ^ ""צפינו ביקורת, לא חשבנו שתהיה אלימה": "קול המוסיקה" משתנה והמאזינים לא שותקים", אתר "הארץ"
  5. ^ דליה קרפלדן מרגלית מבקש למסור: יש חיים אחרי המוות, באתר הארץ, 10.9.2009
    מה עובר על דנקנר, יוסי קליין, 22.8.02, TheMarker