אלכס אנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכס אנסקי
פורטרט אנסקי.jpg
לידה 26 במאי 1939 (בן 78)
סופיה, בולגריה
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מיכל אנסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אנסקי ב-2005

אלכס אנסקי (נולד ב-26 במאי 1939) הוא שחקן, קריין ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסקי נולד כאלכסנדר אנסקי ב-1939 בסופיה שבבולגריה לגיזלה, שדרנית רדיו ושחקנית,[1] ואליעזר אנסקי, במאי תיאטרון ופעיל ציוני. החל לשחק בתיאטרון הילדים שייסד אביו, "במתנו" של תיאטרון "האהל". אנסקי הוא בוגר בית הספר הדרמטי של "הבימה". ובוגר בית הספר הגבוה לתקשורת של RCA בניו יורק. אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד ב-1977. ב-1978 פרסם בהוצאת זמורה ביתן את הספר "מכירת הליכוד", העוסק באחורי הקלעים של הקמפיין.

קריירה ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות השבעים הוא הגיש במשך שנים רבות את תוכנית הבוקר "שבע אפס שבע" בגלי צה"ל אשר לימים ירדה מהאוויר וחזרה במתכונת מחודשת בשנת 2001. לאחר מכן עבר אנסקי לשדר את התוכנית במסגרת תחנות הרדיו האזוריות. במהלך שנות השמונים הגיש בגלי צה"ל גם את התוכנית המיוחדת לסוף השבוע "חמינדוס". הגיש עד שנת 2005, מדי יום שישי בערב, יחד עם ההיסטוריון מיכאל הרסגור, גם את התוכנית "שעה היסטורית" בו דנו בפרק בהיסטוריה האנושית. במשך שנות שידורה שודרו למעלה מארבע מאות ועשרים תוכניות. הוא היה גם מנהל מחלקת הקריינים של התחנה והגיש במשך תקופה מסוימת את התוכנית "קולה של אמא".

בשנים האחרונות הוא מגיש תוכנית אישית אקטואלית המשודרת בימי שישי ושבת. אנסקי מרבה לתרום קולו להנחיות ולפרסומות ברדיו, בצד הנחיית טקסים וערבי ספרות ומוזיקה.

באפריל 2016 השתלח אנסקי, בתוכניתו בגל"צ, במה שכינה "מספרי הבדיות וההמצאות של סיפורי המקרא" ועורר חמת זעם גדולה בציבור הדתי, בצד קריאות לפיטוריו לאלתר.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לקריירה ארוכת שנים ברדיו, הופיע אנסקי גם על במות התיאטרון, בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון "בימת השחקנים" בהצגות: "אלפי", "ממלא מקום", "מכתבי אהבה", "פיגמליון", "שברי זכוכית", "עולמה של איימי", "הורדוס", "אנטיגונה", "צעקי ארץ אהובה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים" וכן הופעות יחיד במונודרמות "אני לא דרייפוס", "נבלות" ו"ברוורס". בסתיו 2014 העלה הצגת יחיד בשם "נפילה בשידור חי", שכתב אריה קרישק וביים אלכס כגן, על ימי השידור האחרונים של שדרן בכיר ונודע. ההצגה שמה דגש מיוחד על המחאה והמצוקה, (לרבות מותו של משה סילמן בהצתה עצמית). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי ישראל, כאשר אנסקי מופיע גם בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז, רומא וניו-יורק.

במשך השנים הנחה את העצרות המרכזיות בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" בירושלים.

ב-1991 הגיש אנסקי תביעת דיבה נגד אמנון דנקנר בגין דברים שהלה כתב עליו בביוגרפיה של דן בן אמוץ.(האשמות על התנהגות מינית לא-תקינה) התביעה הועברה לבוררות אצל טומי לפיד שנסתיימה בהסכם פשרה.[2]

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 20042005 גילם את עו"ד יגאל אפלבוים בטלנובלה "השיר שלנו". ב-2007 גילם את דב גרינבאום בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים", וגילם את רמי בסדרת הטלוויזיה "בשורות טובות". ב-2008 גילם את אבא של איה (לירון וייסמן) בסדרת הטלוויזיה "חמישה גברים וחתונה". ב-2009 גילם את אלי אלמדון ומאיר פדידה בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "האלופה". בין השנים 2009–2010 גילם את אמנון גרין, מנהל תיכון גרין, בסדרת הטלוויזיה "חצויה". ב-2010 גילם את רובי בסרטה של מיכל בת-אדם "מאיה". כמו כן תרם את קולו לקריינויות בסרטים וסדרות כמו "רחוב סומסום" ו"פנטזיה" (בגרסה הישנה והמקוצרת של סרט זה) וגם במשחק המחשב הישראלי "בעקבות המילים האבודות" (שיצרה חברת קומפדיה באמצע שנות התשעים). בשנת 2014 הוזמן, ביחד עם מוני מושונוב, לככב בסרט הבולגרי-ישראלי "רפסודיה בולגרית" שצולם כולו בבולגריה. אף שהסרט זכה לביקורות פושרות הוא עורר התרגשות רבה בקרב הקהילה הבולגרית בארץ. באביב 2016 השתתף כקריין בהפקת האופרה הקאמרית "אנה פרנק" בבימויו של אלכס כגן (ששיתף עמו בעבר פעולה במחזה "נפילה בשידור חי"). באותה שנה אף הופיע בסרטו של דני וולמן -"סיפור אהבה ארצישראלי". (בתפקיד הנשיא יצחק בן-צבי)

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסקי מתגורר עם אשתו חמוטל (מי שהייתה ראש לשכת המסחר ישראל-צרפת) ובתם המשותפת, שירה. מנישואיו הראשונים, בגיל צעיר, יש לו בן אחד. היה נשוי לשרי אנסקי, לזוג שני ילדים מנישואים אלה: העיתונאית והבשלנית מיכל אנסקי והלל אנסקי. תקופה מסוימת חי עם במאית התיאטרון עדנה שביט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]