ירכא

ירכא
שם בערבית يركا
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה והיב חביש
גובה ממוצע[1] ‎255 מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2023 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 17,976 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 123
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.2% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 1,128 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 167
תחום שיפוט[2] 15,930 דונם
    - דירוג ארצי 95
32°57′15″N 35°12′27″E / 32.9543045314381°N 35.2074369654888°E / 32.9543045314381; 35.2074369654888
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[3]
3 מתוך 10
    - דירוג ארצי 190
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.3880
    - דירוג ארצי 163
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.3%
גילאי 5 - 9 8.7%
גילאי 10 - 14 9.4%
גילאי 15 - 19 9.6%
גילאי 20 - 29 18.4%
גילאי 30 - 44 20.8%
גילאי 45 - 59 15.0%
גילאי 60 - 64 3.4%
גילאי 65 ומעלה 6.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 14
–  יסודיים 9
–  על-יסודיים 9
תלמידים 4,090
 –  יסודי 1,926
 –  על-יסודי 2,164
מספר כיתות 196
ממוצע תלמידים לכיתה 25.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל ירכא נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
https://www.yirka.muni.il/
חילוות אל רוע'ב בירכא

יִרְכַּאערבית: يركا) הוא יישוב דרוזי במחוז הצפון בישראל. הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1959. בסוף 2021 התגוררו בירכא כ-17.5 אלף תושבים – 98.5% מתוכם הם דרוזים, 1.1% הם ערבים-מוסלמים, ו-0.1% הם ערבים-נוצרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-11, עם התפצלות הדת הדרוזית מהאסלאם השיעי, הוזכר כפר בשם ירכא ככפר דרוזי[4]. אך עד המאה ה-19 אין עליו פרטים רבים.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ירכא היה אחד הכפרים הגדולים בגליל המערבי ובשנת 1596, גרו בו 712 תושבים[5] (לעומת 339 תושבים בעכו ההרוסה). רוב התושבים היו דרוזים שעסקו בחקלאות. במשך כל התקופה העות'מאנית, נשאר מספר האוכלוסייה בכפר כמעט יציב.

במהלך התקופה העות'מאנית התחזקה משפחת מועדי שבראשה עמד סעיד מרזוק מועדי, שקיבלה זיכיון לגביית המיסים עבור השלטון העות'מאני.

החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ביקרו בכפר תיירים וגאוגרפים אירופאים, בהם יוהנס צלר וויקטור גרן[6], אשר מתארים את הכפר ככפר חקלאי דרוזי הבנוי על חורבות מבנים עתיקים. הכפר נבנה מבתי אבן שנבנו בצפיפות סביב חצר מרכזית ו"מנזול" (בית האורחים). גרן, שהגיע לכפר בשנת 1870, כתב כי במקום התגוררו 850 דרוזים, תיאר את בית השיח', וציין כי מצא בכפר אבני גזית נאות עתיקות למראה, נציבי עמודים שבורים שמקורם לא נודע, בורות מים עתיקים, ובוסתנים בהם עצי משמש, תות, ותאנה לצד גידולי טבק[7].

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד האוכלוסין של 1922 נמנו בכפר 15 נוצרים ו-937 דרוזים[8][9]. החוקר יוסף ברסלבי שמע ב-1923 מפי תושבי המקום על יהודים שהתגוררו בכפר עשרות שנים קודם לכן, והקבורים ליד קבר הצדיק בכפר[10]. הספר "ידי משה" מציין את קברו של חושי הארכי בכפר[11].

בתקופת המנדט נסללה דרך מכפר יסיף לירכא והחלה בנייה מחוץ לגרעין הכפר של בתים מודרניים מבטון וברזל. במבנה החברתי הפוליטי והכלכלי לא חל שינוי רב בתקופת המנדט הבריטי, אך השליטה בכפר עברה בהדרגה ממשפחת מועדי למשפחת מולה. בשנת 1965 כבר הושלם המעבר למשפחת מולה, כאשר נציגם קיבל 5 מתוך 9 מקומות במועצה, בעוד משפחת מועדי זכתה בשני נציגים בלבד[12]. במשך השנים סבל הכפר ממריבות בין חמולות[13][14].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העצמאות לא נפגע הכפר ירכא ותושביו שיתפו פעולה עם שלטונות מדינת ישראל מיד עם הקמתה. באותה תקופה היו בכפר כ-2,000 תושבים. ב-1956 הוקמה בכפר מועצה מקומית ובשנות ה-60 של המאה ה-20 נסלל אל הכפר כביש מודרני והוא חובר לרשת המים הארצית ולרשת החשמל הארצית. לאחר שנת 1967 הכפר גדל במהירות, הן במספר תושביו והן במספר המבנים ובשטח אותם תפסו. בשנת 1968 היו בכפר קרוב ל-4,500 תושבים[15]. התושבים ברובם זנחו את עבודת האדמה והתפרנסו מתעשייה, קבלנות, ומשירות במשטרה ובכוחות הביטחון. בשנת 1992 הגיע מספר התושבים ל-8,500 איש, נבנו בתי ספר רבים כולל בית ספר תיכון.

במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה ירכא עם שכנותיה, אבו סנאן, יאנוח-ג'ת וג'וליס לרשות מקומית אחת - גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, וירכא חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.

באפריל 2007 החליט שר הפנים על החלפתם של ראש המועצה וחבריה, בשל הגירעון החריף אליו נקלעה המועצה, ובשל שיעורי הגבייה הנמוכים של הארנונה וחשבונות המים[16]. בשנת 2010, מונתה למועצה ועדה קרואה נוספת. הפעם בראשותו של חסין פארס, שהיה קודם מפקד משמר הגבול.

כביש הכניסה לירכא, 2018

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2023 (אומדן), מתגוררים בירכא 17,976 תושבים (מקום 123 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.2%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 89.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,363 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[17]

תעשייה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר פעל בכפר מפעל מתכת, לאחר סגירתו הוקם בשטחו קניון. בירכא קיימים שבעה מרכזי קניות ומסחר. הגדולים בהם אלה "מרכז המזון" ו"מיי בייבי" - מרכז קניות לצורכי תינוקות. בעשורים האחרונים נפתחו מרכזי קניות רבים כמו מרכז BIG.

אתרים בכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חילוות אל רוג'אב: שוכנת בקצה המזרחי של ירכא, על ההר. הבניין נבנה ב-1927 על ידי איש הדת מוחמד מועדי, בדמות ה"חילווה אל ביאדה" (החילווה הלבנה) בחאצביא שבבקעת הלבנון, דהיינו מבנה מרובע גדול שבצידו הדרומי והמערבי מרפסות פתוחות גדולות המוקפות בעמודים וקשתות. במשך עשרות שנים היה הבית המרוחק מהכפר, עזוב. התושבים העדיפו להתפלל בחילווה במרכז ירכא. ב-1980 שופץ הבית והוא משמש היום כבית תפילה ולימוד דת. מהבית יש תצפית יפה על הגליל המערבי.
  • מרכז החלל הדרוזי ע"ש אילן רמון: הוקם ביוזמת העמותה הדרוזית למדעים. המרכז מכיל פלנטריום משוכלל ובו טלסקופ שמש ומספר טלסקופים לכוכבים וכן מעבדת ניסויים. במרכז מתקיימים גם כנסים בינלאומיים.
  • בשנת 2023 נחנך בירכא בית כנסת. הוא מיועד בעיקר לתיירים וממוקם במתחם התיירות[18].

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירכא פועלת קבוצת הכדורסל מכבי ירכא. הקבוצה מתאמנת באולם הפיס ביישוב ומשתתפת בליגת הנוער המחוזי צפון. בשנת 2015 הגיעה הקבוצה למקום העשירי בליגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירכא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
  2. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ סלמאן פאלח, הדרוזים במזרח התיכון, 2000, עמ' 94
  5. ^ עלי זגייר, כפר ירכא וסביבתו, 1993, עמ' 103
  6. ^ יוסי בן-ארצי, ‏יוהנס צֶלֶר – שליח לנצרת ולארץ הקודש, קתדרה 50, דצמבר 1988, עמ' 73
  7. ^ ויקטור גרן, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 9
  8. ^ מפקד האוכלוסין 1922, מחוז עכו, עמוד 37
  9. ^ סלמאן פלאח, הדרוזים במזרח התיכון, 2000, עמ' 94
  10. ^ יוסף ברסלבי בנתיבות לא סלולות אל ידיעת הארץ (עם עובד), 1973, עמ' 251
  11. ^ ג. קרסל, ידי משה, דבר, 20 בינואר 1939
  12. ^ יוסף סלימן מולה - ראש מועצת ירכא, דבר, 18 בנובמבר 1965
  13. ^ עקב ריב משפחתי, דבר, 13 בדצמבר 1936
    מעשה בכפר ירכא, מעריב, 12 ביוני 1953
  14. ^ יעקב העליון, שלטון תן וקח בכפר הדרוזי, מעריב, 10 בפברואר 1964
  15. ^ נחום פונדק, בירכא אין כניסה לפחד, דבר, 12 באפריל 1968 ; המשך
  16. ^ החלטת משרד הפנים, באתר web.archive.org, ‏2007-09-28
  17. ^ פרופיל ירכא באתר הלמ"ס
  18. ^ אדר גיציס, ‏"יוזמה מאחדת": בית הכנסת שנחנך השבוע - בכפר דרוזי, באתר ‏מאקו‏, 30 במרץ 2023