ירכא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


ירכא
Yirka COA.png
PikiWiki Israel 8721 statue at the entrance to yarka.jpg
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה והיב חביש
גובה ממוצע ‎255‏ מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏-19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:
  - אוכלוסייה 16,048 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.5%‏ בשנה עד דצמבר 2014
  - צפיפות אוכלוסייה 1,031 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 15,564 דונם
מיקום ירכא
ירכא
ירכא

32°57′15″N 35°12′27″E / 32.9543045314381°N 35.2074369654888°E / 32.9543045314381; 35.2074369654888קואורדינטות: 32°57′15″N 35°12′27″E / 32.9543045314381°N 35.2074369654888°E / 32.9543045314381; 35.2074369654888

דירוג חברתי-כלכלי 2 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3874
לאום ודת
יהודים: 0% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 1% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0.2% דרוזים: 98.8% אחרים: 0%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2013
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.8%
גילאי 5 - 9 10.4%
גילאי 10 - 14 11.4%
גילאי 15 - 19 10.3%
גילאי 20 - 29 17.3%
גילאי 30 - 44 20.0%
גילאי 45 - 59 13.0%
גילאי 60 - 64 2.4%
גילאי 65 ומעלה 5.3%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2013
חינוך
סה"כ בתי ספר 14
–  יסודיים 9
–  על-יסודיים 9
תלמידים 3,776
 –  יסודי 2,001
 –  על-יסודי 1,775
מספר כיתות 163
ממוצע תלמידים לכיתה 23
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013)
פרופיל ירכא נכון לשנת 2012 באתר הלמ"ס
אתר המועצה

יִרְכָּאערבית: يركا) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. הוכרזה כמועצה מקומית ב-1959.

חילוות אל רוע'ב בירכא

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-11, עם התפצלות הדת הדרוזית מהשיעה, הוזכר כפר בשם ירכא ככפר דרוזי[1]. אך עד המאה ה-19 אין עליו פרטים רבים.

בתחילת התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ירכא היה אחד הכפרים הגדולים בגליל המערבי ובשנת 1596 גרו בו 712 תושבים[2] (לעומת 339 תושבים בעכו ההרוסה). רוב התושבים היו דרוזים שעסקו בחקלאות. במהלך התקופה העות'מאנית התחזקה משפחת מועדי, שקיבלה זיכיון לגביית המסים עבור השלטון העות'מאני.

החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ביקרו בכפר תיירים וגאוגרפים אירופאים, בהם יוהנס צלר וויקטור גרן[3], אשר מתארים את הכפר ככפר חקלאי דרוזי הבנוי על חורבות מבנים עתיקים. הכפר נבנה מבתי אבן שנבנו בצפיפות סביב חצר מרכזית ו"מנזול" (בית האורחים). בתקופה העות'מאנית נשאר מספר האוכלוסייה בכפר כמעט יציב ובמפקד 1921 נמצאו בכפר 978 תושבים[4]. החוקר יוסף ברסלבי שמע ב-1923 מפי תושבי המקום על יהודים שהתגוררו בכפר עשרות שנים קודם לכן, והקבורים ליד קבר הצדיק בכפר[5]. הספר "ידי משה" מציין את קברו של חושי הארכי בכפר[6].

בתקופת המנדט נסללה דרך מכפר יסיף לירכא והחלה בניה מחוץ לגרעין הכפר של בתים מודרניים מבטון וברזל. במבנה החברתי הפוליטי והכלכלי לא חל שינוי רב בתקופת המנדט הבריטי, אך השליטה בכפר עברה בהדרגה ממשפחת מועדי למשפחת מולה. בשנת 1965 כבר הושלם המעבר למשפחת מולה, כאשר נציגם קיבל 5 מתוך 9 מקומות במועצה, בעוד משפחת מועדי זכתה בשני נציגים בלבד[7]. במשך השנים סבל הכפר ממריבות בין חמולות[8][9].

בתקופת מלחמת השחרור לא נפגע הכפר ירכא ותושביו שיתפו פעולה עם שלטונות מדינת ישראל מיד עם הקמתה. באותה תקופה היו בכפר כ-2000 תושבים. ב-1956 הוקמה בכפר מועצה מקומית ובשנות ה-60 של המאה ה-20 נסלל אל הכפר כביש מודרני והוא חובר לרשת המים הארצית ולרשת החשמל הארצית. לאחר שנת 1967 הכפר גדל במהירות, הן במספר תושביו והן במספר המבנים ובשטח אותם תפסו. בשנת 1968 היו בכפר קרוב ל-4500 תושבים[10]. התושבים ברובם זנחו את עבודת האדמה והתפרנסו מתעשייה, קבלנות, ומשירות במשטרה ובכוחות הביטחון. בשנת 1992 הגיע מספר התושבים ל-8,500 איש, נבנו בתי ספר רבים כולל בית ספר תיכון.

במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה ירכא עם שכנותיה, אבו סנאן, יאנוח-ג'ת וג'וליס לרשות מקומית אחת - גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, וירכא חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.

באפריל 2007 החליט שר הפנים על החלפתם של ראש המועצה וחבריה, בשל הגירעון החריף אליו נקלעה המועצה, ובשל שיעורי הגבייה הנמוכים של הארנונה וחשבונות המים [1].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2014, מתגוררים בירכא 16,048 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2013, המועצה המקומית מדורגת 2 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013) היה 54.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2012 היה 5,633 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,018 ש"ח).[11]

אתרים בכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חילוות אל רוג'אב: שוכנת בקצה המזרחי של ירכא, על ההר. הבניין נבנה ב-1927 על ידי איש הדת מוחמד מועדי, בדמות ה"חילווה אל ביאדה" (החילווה הלבנה) בחאצביא שבבקעת הלבנון, דהיינו מבנה מרובע גדול שבצידו הדרומי והמערבי מרפסות פתוחות גדולות המוקפות בעמודים וקשתות. במשך עשרות שנים היה הבית המרוחק מהכפר, עזוב. התושבים העדיפו להתפלל בחילווה במרכז ירכא. ב-1980 שופץ הבית והוא משמש היום כבית תפילה ולימוד דת. מהבית יש תצפית יפה על הגליל המערבי.
  • מרכז החלל הדרוזי ע"ש אילן רמון: הוקם ביוזמת העמותה הדרוזית למדעים. המרכז מכיל פלנטריום משוכלל ובו טלסקופ שמש ומספר טלסקופים לכוכבים וכן מעבדת ניסויים. במרכז מתקיימים גם כנסים בינלאומיים

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירכא פועלת קבוצת הכדורסל מכבי ירכא. הקבוצה מתאמנת באולם הפיס ביישוב ומשתתפת בליגת הנוער המחוזי צפון. בשנת 2015 הגיעה הקבוצה למקום ה-10 בליגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סלמאן פאלח הדרוזים במזרח התיכון 2000 עמ' 94
  2. ^ עליזגייר כפר ירכא וסביבתו 1993 עמ' 103
  3. ^ יוסי בן-ארצי, ‏יוהנס צֶלֶר – שליח לנצרת ולארץ הקודש, קתדרה 50, דצמבר 1988, עמ' 73
  4. ^ סלמאן פלאח הדרוזים במזרח התיכון 2000 עמ 94
  5. ^ יוסף ברסלבי בנתיבות לא סלולות אל ידיעת הארץ (עם עובד), 1973, עמ' 251
  6. ^ ג. קרסלידי משה, דבר, 20 בינואר 1939
  7. ^ יוסף סלימן מולה - ראש מועצת ירכא, דבר, 18 בנובמבר 1965
  8. ^ עקב ריב משפחתי, דבר, 13 בדצמבר 1936
    מעשה בכפר ירכא, מעריב, 12 ביוני 1953
  9. ^ יעקב העליוןשלטון תן וקח בכפר הדרוזי, מעריב, 10 בפברואר 1964
  10. ^ נחום פונדקבירכא אין כניסה לפחד, דבר, 12 באפריל 1968 ; המשך
  11. ^ פרופיל ירכא באתר הלמ"ס