אמיר בר-שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אמיר בר שלום)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמיר בר-שלום
בר שלום ב-2016
בר שלום ב-2016
לידה 17 ביוני 1966 (בן 53)
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק רשות השידור, תאגיד השידור הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמיר בר-שלום (נולד ב-17 ביוני 1966) הוא עיתונאי, כתב ופרשן ישראלי. בעבר שימש ככתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי "כאן" וגם ככתב לענייני צבא וביטחון של הערוץ הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-שלום נולד בשם אמיר פרידמן. בנעוריו למד בתיכון רנה קסין שבירושלים.

עם גיוסו לצה"ל, שובץ בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כלוחם, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. לאחר מכן, שב בר-שלום לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. בשנת 1988 השתלם בקורס מפקדי פלוגות[1] ובהמשך שימש כמפקד פלוגה בגבעתי ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון[2]. במילואים שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שבפיקוד מרכז, והשתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן[3]. אחרי שרותו הצבאי, התגייס לשב"כ, עבר קורס מאבטחים שבמהלכו נפצע, פרש ולמד לתואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה של ארצות הברית, באוניברסיטה העברית בירושלים[4].

את דרכו כעיתונאי החל בר-שלום במחלקת הספורט של הערוץ הראשון ואף סיקר את אולימפיאדת סידני. בשנת 2000, בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך לכתב ופרשן לענייני צבא וביטחון, בערוץ[1]. בהמשך מונה לראש הדסק הצבאי של הערוץ הראשון ושימש גם כמגיש "מבט".

עם סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, מונה בר-שלום לתפקיד הכתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי[5]. מאוקטובר עד דצמבר 2017 הגיש את התוכנית שבע אקטואלי בערוץ כאן 11.

החל מ-5 בינואר 2018 ועד פברואר 2019, הגיש את מהדורת חדשות השבוע בימי שישי בערוץ כאן 11.

בחודש מרץ 2019 התפטר מתאגיד השידור[6].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-שלום נשוי ואב לשתיים. הם מתגוררים בכפר האורנים. בת הדודה של אביו היא סוכנת המוסד יהודית נסיהו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיר בר-שלום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
  2. ^ ניר ליברך, ‏"אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר ‏mako‏‏, ‏20 בינואר 2009‏
  3. ^ ניר ליברך, ‏"אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר ‏mako‏‏, ‏20 בינואר 2009‏
  4. ^ שי פוגלמן, ינאי יחיאל, אמיר בר-שלום, באתר הארץ, 18 בפברואר 2018
  5. ^ אלכסנדר כץ, התאגיד: אמיר בר שלום כתב מדיני, רועי ינובסקי למשטרה, באתר אייס, 3 במאי 2017
  6. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏האם מנכ"ל תאגיד השידור מתערב בניהול חטיבת החדשות באופן שאסור עפ"י החוק?, באתר גלובס, 6 במרץ 2019