לדלג לתוכן

אן אפלבאום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אן אפלבאום
Anne Applebaum
לידה 25 ביולי 1964 (בת 60)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Anne Elizabeth Applebaum עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לכלכלה של לונדון, אוניברסיטת ייל, פירסון קולג', קולג' סנט אנתוני, Sidwell Friends School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, רוסית, פולנית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Gulag: A History, Red Famine: Stalin’s War on Ukraine עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Radosław Sikorski (יוני 1992–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס פוליצר לספרי עיון כלליים (2004)
  • פרס ליונל גלבר (2018)
  • פרס דאף קופר (2018)
  • Duke of Westminster's Medal for Military Literature (2013)
  • פרס אנטונוביץ' (2017)
  • Petőfi Prize (2010)
  • מסדר הנסיכה אולגה, דרגה 2 (23 באוגוסט 2022)
  • פרס קנדייל (2013)
  • צלב הקצין של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (7 בנובמבר 2012)
  • מסדר הצלב של טרה מריאנה, דרגה שלישית (2008)
  • מסדר הנסיכה אולגה, דרגה 3 (2019)
  • פרס קרל פון אוסייצקי להיסטוריה ולפוליטיקה (2024)
  • פרס ברלין (2009, 2006)
  • מלגת מרשל עריכת הנתון בוויקינתונים
www.anneapplebaum.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אן אפלבאום

אן אליזבת אפלבאום (באנגלית: Anne Elizabeth Applebaum; נולדה ב-25 ביולי 1964 בוושינגטון די. סי.) היא עתונאית וסופרת יהודייה-אמריקאית זוכת פרס פוליצר שהרבתה לכתוב על הקומוניזם ועל התפתחות החברה האזרחית במרכז ובמזרח אירופה. היא הייתה עורכת באקונומיסט וחברת מערכת בוושינגטון פוסט (2006-2002).

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה הם הרווי אפלבאום, שותף במשרד עורכי הדין הבינלאומי קובינגטון וברלינג, ואליזבת אפלבאום, ממוזיאון קורקורן. היא בוגרת בית הספר סָיְידְוֶול פרנדס (אנ') (1982) . היא קיבלה תואר ראשון בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת ייל (1986), שם נבחרה לאגודת פי בטא קאפה. היא למדה לתואר השני במימון מלגת מרשל ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון (1987).[1] היא למדה בסנט אנתוני קולג', אוניברסיטת אוקספורד לפני שעברה לוורשה, פולין ב-1988 ושימשה ככתבת מטעם האקונומיסט.[2]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפלבאום שימשה כעורכת בכתב העת הבריטי The Spectator ובעלת טור בדיילי טלגרף ובסאנדיי טלגרף. היא גם כתבה עבור האינדיפנדנט. היא עבדה באקונומיסט, בו כתבה על מפנים חברתיים ופוליטיים משמעותיים במזרח אירופה, לפני ואחרי נפילת חומת ברלין ב-1989. ב-1992 זכתה בפרס צ'ארלס דאגלס.

אפלבאום התגוררה בלונדון ובוורשה במהלך שנות התשעים, וכתבה מספר שנים טור פופולרי בעיתון הלונדוני Evening Standard (אנ'). היא כתבה על הפרלמנט של בריטניה ומאמרי פובליציסטיקה על סוגיות מקומיות וזרות.

אפלבאום יודעת היטב אנגלית, צרפתית ופולנית.

ב-24 במאי 2006, היא כתבה שהיא עזבה את וושינגטון על מנת לחיות בפולין.[3]

אפלבאום הייתה עמיתת ג'ורג' הרברט ווקר בוש/אקסל שפרינגר באקדמיה האמריקאית בברלין, גרמניה, ב-2006 ובאביב 2008.[4][5] אפלבאום גם שימשה כעמיתה בצוות חשיבה של מכון היזמות האמריקאי (American Enterprise Institute).[6]

בפברואר 2008, הוענק לה אות מסדר הצלב של טרה מריאנה האסטוני, מדרגה שלישית.[7]

מחקריה ומאמריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון של אפלבאום, Between East and West (בין מזרח למערב), הוא יומן מסע[8] ועליו היא זכתה בפרס אדולף בנטינק ב-1996. ספרה השני, "גולאג - מחנות הריכוז הסובייטיים", ראה אור ב-2003 (הספר תורגם לעברית וראה אור בהוצאת עברית בשנת 2004) ועליו היא זכתה בשנת 2004 בפרס פוליצר לספרות תעודית.[9][10][11]

במאמר קצר בבלוג שלה שפרסמה בספטמבר 2009 גינתה אפלבאום את מעצרו של רומן פולנסקי ב-2009.[12][13] מבקריה טענו שהיא המעיטה בפשעיו של פולנסקי ולא חשפה את העובדה שבעלה ניסה לשחרר אותו.[14][15][16][17][18] היא הגיבה במאמר נוסף בבלוג שבו היא חשפה בעבר את עבודתו של בעלה, שהיא אינה הדוברת שלו, וש"לא היה לה שום מושג שהממשלה הפולנית רוצה או יכולה לשדל למען שחרורו של פולנסקי“.[19]

ב-2020 יצא לאור ספרהּ דמדומי הדמוקרטיה(אנ') בהוצאת דאבלדיי. בספרה היא נשענת על מחקרי עמיתים, ובמיוחד של חוקרת הפסיכולוגיה הפוליטית קארן סְטֶנר (אנ'). את תובנותיה ממחקריה של סטנר, והרלוונטיות גם בשנת 2023, היא הציגה בראיון ב"הארץ" לנתנאל שלומוביץ. היא ניסתה להסביר מדוע ואיך מהפכות רבות מתרחשות לפתע במאה ה-21. לדבריה, המשיכה למנהיגים סמכותניים אינה ביטוי לצרות אופקים, אלא לחשיבה פשטנית. אנשים נמשכים לרעיונות סמכותניים כי מורכבוּת מערערת אותם. הם סולדים מפלגנות בחברה, ומעדיפים אחדות. לדבריה, כשהם נחשפים פתאום ברשת לגיוון של דעות וחוויות זה מכעיס אותם. הם מחפשים פתרונות בשפה פוליטית שגורמת להם להרגיש בטוחים. כך היא הסבירה בקצרה את ריבוי המהפכות לאחרונה במדינות דמוקרטיות כמו הונגריה, פולין, ארצות הברית ועוד[20].

חייה האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפלבאום נישאה ליושב-ראש הסיים ראדוסלאב שיקורסקי ב-1992.[21] שיקורסקי לימים הפך לשר החוץ של פולין תחת ראש הממשלה דונלד טוסק. יש להם שני בנים.[22]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Anne Applebaum, Between East and West: Across the Borderlands of Europe, Pantheon Books, October, 1994, hardcover, ISBN 0-679-42150-5; another hardcover edition, Random House, 1995, ISBN 0-517-15906-6
  • Anne Applebaum, Gulag: A History, Doubleday, April, 2003, hardcover, 677 pages, ISBN 0-7679-0056-1; trade paperback, Bantam Dell, 11 May 2004, 736 pages, ISBN 1-4000-3409-4
  • Contemporary Review, December, 2003, review of Gulag: A History of the Soviet Camps, p. 379.
  • History Today, October, 2003, Helen Rappaport, review of Gulag, p. 58.
  • Kirkus Reviews, August 15, 1994, review of Between East and West, p. 1095.
  • The New York Times Book Review, December 18, 1994, Robert D. Kaplan, review of Between East and West, pp. 11–12.
  • The Wall Street Journal, October 24, 1994, Brian Hill, review of Between East and West, p. A11.
  • Washington Post Book World, November 20, 1994, Marie Arana-Ward, review of Between East and West, p. 4.
  • Anne Applebaum,Twilight of Democracy: The Seductive Lure of Authoritarianism, July 21, 2020, hardcover, מסת"ב 0-3855-4580-0

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אן אפלבאום בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "אן אפלבאום עומדת להינשא ביוני", הניו יורק טיימס, 8 בדצמבר 1991.
  2. ^ קורות חיים קצרים של אפלבאום, הוושינגטון פוסט.
  3. ^ אן אפלבאום, "להתראות וושינגטון (לעת עתה)", הוושינגטון פוסט, 24 במאי 2006.
  4. ^ "עמיתי כיתת ג'ורג' הרברט ווקר בוש/אקסל שפרינגר אביב 2008", האקדמיה האמריקאית בברלין.
  5. ^ "המשתתפים בפורום ברטלסמן הבינלאומי, 2006".
  6. ^ ברוק לאונרד, "להכניס את אבחזיה למלחמה", National Interest‏, 8 במאי 2008.
  7. ^ "הנשיא אילווס השתתף בטקס לחגיגות 90 שנה לפולין", אתר נשיא אסטוניה, 11 בנובמבר 2008.
  8. ^ Between East and West: Across the Borderlands of Europe, Publisher Weekly
  9. ^ "ממחנות ריכוז לכותנה", Idaho Mountain express and guide.. Express, ‏ 23 במרץ 2005.
  10. ^ "זוכי פרס פוליצר לשנת 2004", הניו יורק טיימס.
  11. ^ "זוכי פרס פוליצר לשנת 2004 לספרות תעודית: אן אפלבאום".
  12. ^ אן אפלבאום, "מעצרו השערורייתי של רומן פולנסקי", וושינגטון פוסט, 27 בספטמבר 2009.
  13. ^ אן אפלבאום, "תגובה למאסרו של רומן פולנסקי", וושינגטון פוסט, 29 בספטמבר 2009.
  14. ^ גלן גרינוואלד, "העורכים של הפוסט צריכים לקרוא את בעלי הטורים שלהם", Salon.com‏, 1 באוקטובר 2009.
  15. ^ קטיה פוליט כתבה שאפלבאום "התעלמה מאופיו האמיתי של הפשע (סמים, מין אנלי בכפייה וכולי)." קטיה פוליט, "מה עושים חבריו של האנס ?", שיקגו טריביון, 2 באוקטובר 2009.
  16. ^ רון רדוש, "האם אנחנו עדיין יכולים להאמין לאן אפלבאום ? הגנה חסרת היגיון על פולנסקי", Pajamas Media, ‏2 באוקטובר 2009.
  17. ^ ג'יליאן יורק, "אן אפלבאום, מגנה על אונס ילדה ?", הפינגטון פוסט, 1 באוקטובר 2009.
  18. ^ קייט הרדינג, "תזכורת: רומן פולנסקי אנס ילדה", Salon.com‏, 28 בספטמבר 2009.
  19. ^ אן אפלבאום, "תגובה למאסרו של רומן פולנסקי", וושינגטון פוסט, 29 בספטמבר 2009.
  20. ^ אתר למנויים בלבד נתנאל שלומוביץ, העיתונאית הימנית שראתה את פולין קורסת הבינה איך מרסקים דמוקרטיה, באתר הארץ, 26 במרץ 2023
  21. ^ אן אפלבאום, "אשתו של המועמד", סלייט, 2010.
  22. ^ "יושב-ראש הסיים ראדוסלאב שיקורסקי", אתר הסיים הפולני.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אן_אפלבאום&oldid=39405465"